לימוד מוסר בישיבות ליטאיות, מתי זה החל ומדוע?

[בעל החלומות]

לשם הדיוק ההתנגדות היתה לעשות ממוסר שיטה, ועבודה. אך ללמוד מוסר באופן עצמאי ודאי לא היתה שום התנגדות.

לחץ כדי לכווץ...

זה מה שכתבתי.

כנגד לימוד המוסר באופן כללי לא.
כנגד לימוד המוסר בישיבות ברוח שהתוותה תנועת המוסר בשעתה, כן וכן.
היום קוראים מוסר, לא מתעסקים במוסר, ולכן זה לא דומה לדור הקודם.

לחץ כדי לכווץ...

 

[בד קודש]

ידידי אתה כנראה לא יודע אך כמה וכמה ראשי ישיבות גדולים יצאו נגד, אפי' החזו"א והרוגוצ'ובער לא ששו להכניס לימוד מוסר לישיבותיהם.

לחץ כדי לכווץ...

בנוגע לחזו"א והרוגוצ'בר אתה מצטט את המכלול, בלי שום מקור אמיתי,
מלבד בסלבודקה, ור' חיים מבריסק לא היו ראשי ישיבות שהתנגדו.

התנגדות לזה קיום היא חלק קטן מהמגזר בשונה מפעם שזה היית דעת הרוב,

לחץ כדי לכווץ...

ההתנגדות היום היא רק בבריסק...
אבל מעולם לא הייתה התנגדות רחבה בעולם הישיבות.

 

[בד קודש]

ר' איצל'ה פונוביז'ער ורצ"ה רבינוביץ' מקובנא, היו עוד רבים.

לחץ כדי לכווץ...

א. זה היה רק בסלבודקה. עולם הישיבות בכללותו קיבל את השיטה.
ב. רוב מוחלט מהמתנגדים היו רבנים ולא מעולם הישיבות כמו רצ"ה רבינוביץ שהיה רב וייסד את פיצול סלבודקה.

 

[בד קודש]

ובראשם ר' חיים מבריסק,זו הסיבה שסלבודקה התפצלה.

לחץ כדי לכווץ...

כאמור, יחידים.
סלבודה הייתה כמדומני, הישיבה היחידה שבה היה פיצול על ידי רבני הישיבה על רקע זה.
וכמובן ר' חיים שעד היום קיימת ההתנגדות בבריסק, כך שהוא לא שייך לאשכול.

 

[בד קודש]

בספר על רבי גדליה אייזמן מסופר שהגרב"ב בקמניץ התנגד ללימוד המוסר (אני לא זוכר בדיוק מה היתה ההתנגדות), ורבי גדליה אייזמן בסיוע ר' ראובן גרוזובסקי חתנו של הגרב"ב.

לחץ כדי לכווץ...

ר' ברוך בער בסך הכל הסכים להיות ראש ישיבה בישיבה שהתפצלה מסלבודקה,
בהמשך הוא עצמ ו הכניס את המוסר אף לישיבה זו.

 

[בד קודש]

לשם הדיוק ההתנגדות היתה לעשות ממוסר שיטה, ועבודה. אך ללמוד מוסר באופן עצמאי ודאי לא היתה שום התנגדות.

לחץ כדי לכווץ...

לא הייתה הבעיה השיטה, אלא ההשקעה היתרה לדעתם בעניין שגבלה בביטול תורה.

 

[בד קודש]

כל השמות שהוזכרו, ויש עוד רבים.

לחץ כדי לכווץ...

עיין בתשובותיי לעיל.

 

[אליהו חזן]

א. אולי תוכל למנות לי שלוש שמות של ראשי ישיבות או גדולי תורה שהתנגדו לתנועת המוסר בישיבות?

לחץ כדי לכווץ...

מתנגדי תנועת המוסר​

בשנים תרנ"ו-תרנ"ח החלו קמים מערערים על שיטת המוסר, ביניהם גדולי תורה כמו הרב צבי רבינוביץ מקובנה, בנו של הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה, והרב משה דנישבסקי, רבה של סלובודקה, וטענו כי היא גורמת לביטול תורה. אף שהמחלוקת על המוסר החלה בחייו של רבי יצחק אלחנן ספקטור עצמו, הוא סירב לתמוך במחלוקת זו מחשש שהיא עצמה תזיק ללימוד התורה.

המחלוקת כללה גם שקרים והסתה נגד תומכי המוסר ובראשם "הסבא מסלובודקה" שפרסמו המשכילים שאף שלא היה אכפת להם מלימוד תורה, שנאו את שיטת המוסר, כשמטרתם העיקרית הייתה שהישיבה תעבור לידיים אחרות ה"מתאימות לרוח הזמן" ולבנות אותה מחדש על יסודות משכיליים.

המתנגדים לתנועת המוסר סברו שתנועה זו מהווה סכנה ללימוד התורה ולהתמקדות במטרות הרוחניות של העם היהודי, בין היתר נשמעו טענות אלה:

• עיכוב בלימוד תורה: ביקורת על כך שזמן הלימוד המוסרי גורע מלימוד הגמרא והפוסקים.
• חשש לסטייה מהמסורת: טענה כי תנועת המוסר יוצרת גישה חדשנית שאינה מבוססת על המודל המסורתי של לימוד בישיבות.
• השפעה רגשית: היו שטענו כי ההתמקדות במוסר פונה באופן מוגזן מדי לרגש, ופחות לעבודה האינטלקטואלית הנדרשת בתורה.

פעילות המתנגדים​

בעקבות הניסיון של הכנסת לימוד המוסר לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, הוציאו רבים מגדולי ישראל באותה העת כרוז על התנגדותם למהלך. על הכרוז שקרא למלחמה גלויה בתנועה חתמו רבי צבי הירש רבינוביץ, רבה של קובנה; רבי משה דנישבסקי, רבה של סלובודקה; רבי יצחק יעקב רבינוביץ מפוניבז'; רבי יהודה ליפשיץ ממארץ'; רבי חיים סגל מיאנובה; רבי אבא יעקב הכהן בורוכוב מווקשנה; רבי אברהם אהרן בורשטיין מטבריג, אז בריטובה; רבי משה שמואל שפירא מקורשן ורבי צבי יעקב אופנהיים מקלם.

בתגובה התפרסם בעיתונות מכתב תמיכה בתנועה שכותרתו "למען האמת!", ובו נאמר שהטענות נגד אנשי תנועות המוסר משוללות יסוד. חתמו עליו רבי יוסף שלופר, רבה של סלונים; רבי אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת), רבה של מיר; רבי יצחק יעקב ריינס, רבה של לידא; רבי חיים לייב רוטנברג, רבה של סטאוויסק; רבי יוסף דוד רובינשטיין, רבה של הורודישץ' ורבנים נוספים שהשתתפו בכנס למען התנועה בברנוביץ'. למכתב צורפה גם חתימתם של רבי יחיאל מיכל עפשטיין, מחבר "ערוך השלחן", ושני רבנים נוספים.
דב כ"ץ בספרו 'פולמוס המוסר' כותב כי "לפי השמועה, חיבר מאמר זה רבי יעקב ליפשיץ, מי ששימש כמזכירו של רבי יצחק אלחנן, והיה מהלוחמים העזים ביותר במוסריים (כינויים של מצדדי תנועת המוסר).

כמו כן, רבים מראשי הישיבות, כמו החזון איש והרוגוצ'ובר, הביעו התנגדות או הסתייגות מתנועת המוסר, מתוך רצון לשמור על המבנה הקיים של לימוד התורה.

בעוד שישיבות כמו ישיבת סלובודקה וישיבת נובהרדוק אימצו את דרכה של תנועת המוסר, ישיבות אחרות כמו ישיבת וולוז'ין דחו אותה.

רבי יעקב ליפשיץ מפרט את טענותיו נגד נסיונתיו של רבי ישראל סלנטר להפצת תנועת המוסר: ”בשיטת המוסר באופיה שהציב לה אז, לא הודו לו רוב גדולי הדור באמרם: הלימוד בספרי מוסר מתוקן ומקובל מעולם בישראל כמלח ותבלין אל הלחם והבשר, שהם המשנה והתלמוד כפי שהם מכונות בפי הרמב"ם ז"ל... מעולם לא פסקו מללמוד בחברות, בבתי מדרשות, ולעיין גם ביחידות, בספריהם הקדושים... בכל זאת, מעולם לא חשבו את לימוד המוסר, אף מהספרים הקדושים האלה, לעיקר לימוד התורה, כי אם לקב חומטין, וכל כחותיהם ועתותיהם הקדישו ביותר לברור הלכה ממשנה גמרא ופוסקים, שבהם עיקר מצות תלמוד תורה, ובהם חברו ספריהם היקרים בלי הרף ויסדו והקימו בתים לת"ת ברבים, ומעולם לא שמענו מקביעות בתים וישיבות ללמוד המוסר ביחוד... רוב גדולי הדור, בכל ידיעתם את גדלו בתורה וצדקתו הכבירה וכונתו הטובה (של רי"ס), חששו שהשיטה הזאת בדרך התלהבותה יכולה היא לגרום ח"ו לאיזה פרוד. וביותר חששו פן בדורות אחריו לא יעמיקו תלמידי תלמידיו באספקלריא המאירה של האי גאון וצדיק, ולא ירדו לסוף דעתו וכונתו, וישנו ממטבע שטבע הוא ויבראו בישראל מפלגה חדשה, אשר תמעט, ח"ו, בהמשך הזמן, רוממות ערך ההתעלות במעלות התורה, שזהו העיקר מעולם ועד עולם”.<a

 

[אליהו חזן]

https://www.hamichlol.org.il/%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A1_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8

 

[בעל החלומות]

עיין בתשובותיי לעיל.

לחץ כדי לכווץ...

לאורך האשכול ניכר שאין לך ידיעות בדברי הימים ובפולמוס החריף של גדוה"ד עם תנועת המוסר.
זו לא האשמה, פשוט ראוי ללמוד את הנושא לפני שכותבים בנחרצות.

 

[בד קודש]

לאורך האשכול ניכר שאין לך ידיעות בדברי הימים ובפולמוס החריף של גדוה"ד עם תנועת המוסר.
זו לא האשמה, פשוט ראוי ללמוד את הנושא לפני שכותבים בנחרצות.

לחץ כדי לכווץ...

במקום להתחיל עם משפטים ריקים שאין בהם כלום ושום דבר,
כדאי להגיב לגופם של דברים, טענות ועובדות.

העובדות הם כדלהלן:

בסלבודקה בלבד היה פיצול שהגיע מתך הרבנים,
בוולאזין בלבד הייתה התנגדות מצד ר' חיים,
בשאר הישיבות ההתנגדות הגיעה אך ורק מהבחורים, כמו בטלז ובנובהרדוק.
שאר המתנגדים היו רבני ערים וקהילות, שלא היוו השפעה על עולם הישיבות.

ומאחר שכך, כשפותח האשכול מדבר על התפתחות המוסר בעולם הישיבות, הרי שהתשובה היא שהתנגדות כמעט ולא הייתה.

החזו"א התנגד רק לחלקים אחדים מתוך תנועת המוסר, כך שזה אינו שייך כלל לאשכול דידן.