בראשית מדוע נאמר "היתה אם כל חי" בלשון עבר (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי (ג כ)

בפנים יפות הקשה למה נאמר בלשון עבר "היתה אם כל חי", ולא נאמר כי היא אם כל חי. ופירש, שלולי חטא אדם הראשון שנגזרה מיתה עליהם, רק אדם וחוה היו מולידים את כל העולם, והטעם בזה כי שאלו חז"ל בסנהדרין נח: איך נשא קין את אחותו, ותירצו כי חסד הוא שלא היה אפשר להעולם להתקיים בלא זה, וזהו דוקא אחר החטא שנגזר מיתה על האדם, ואי אפשר להתקיים אלא בתולדותיהן ותולדי תולדותיהן עד סוף העולם, אבל קודם החטא לא היה צריך לזה, אלא שאדם וחוה בעצמם ימלאו את הארץ ויתקיימו לעולמים, ואז באמת היה אסור לשום אדם אחר לפרות ולרבות כיון שצריך לזה לקחת את אחותו והדבר אסור כיון שאין בזה קיום העולם. ועל זה אמרו כי היא היתה אם כל חי, דהיינו שקודם החטא היתה צריכה להיות אם כל חי ממש, ולאחר החטא היא רק אם האם, עכת"ד הנפלאים.

ויש ליישב בעוד אופן לפי מה שאמרו בעירובין יח: אמר רבי ירמיה בן אלעזר, כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי לאחר החטא הוליד רוחין ושידין ולילין, שנאמר ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו, מכלל דעד האידנא לאו כצלמו אוליד. אם כן לאחר החטא שנולדו מהאדם רוחין ושידין והרי גם הם נקראו חי, כמבואר במדרש רבה פרשת נח פרשה ל"א סי' י"ג, "ומכל החי תביא אל התיבה" לרבות שדים ורוחות, א"כ שוב לא היתה אם כל חי ממש.​

 

[איתי13]

אין קושייה במה שמגיע בלשון עבר כי כן דרך סיפורי התורה לדבר בלשון עבר [או עתיד מהופך לעבר], כמו והארץ הייתה תוהו ובוהו וגו' נח איש צדיק תמים היה וגו'. ונדמה שעיקר הקושייה במה שמגיע מיותר, שהיה לו לומר היא אם כל חי. אך גם בזה אין קושיה, כי דיבור המציאות היה/הייתה מקשר בין הנושא לנשוא ולכן מגיע תמיד גם בכוח המאמר, כמו והאבן גדולה [בראשית כט' ב'], שיעורו והאבן הייתה גדולה. ואברהם זקן [שם כד' א'], שיעורו ואברהם היה זקן. וכן כאן היא אם כל חי, היה שיעורו היא הייתה אם כל חי. אך הקושיה בפסוק הוא דווקא במילת הגוף 'היא' שהוא למותר, והיה לו לומר כי הייתה אם כל חי, ומובן במאמר שמוסב עליה. אך הדבר נודע בלשון שבכל מקום שמוסיף מילת הגוף על סימן הגוף הנכלל בפעל בא לדייק אותו גוף דווקא למעט זולתו. ומוסיף מילת הגוף 'היא' לומר שרק היא נקראה בשם חוה, לא המין הנשי בכלל [כמו שם אדם שבא גם על המין בכללו]. וכמ"ש הספורנו על המקום. ומילת 'הייתה' בא כתיקונו כמוסבר.