נצבים מדוע נשים אינם חייבות בתלמוד תורה משום דבעו חיי (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם (ל כ)

בקידושין לד. אמרינן דנשים חייבות במזוזה, ואי אפשר לפוטרן משום שמזוזה הוקשה לתלמוד תורה, כיון דכתיב במזוזה "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה", וכי גברי בעו חיי נשי לא בעו חיי. והקשו בתוס' שם, הרי גם בתלמוד תורה כתיב כי הוא חייך ואורך ימיך, וא"כ נימא דנשים חייבות בתלמוד תורה, מהך סברא דאטו נשי לא בעו חיי. [וסבירא להו להתוס' דהך קרא דלשמוע בקולו קאי על תלמוד תורה, וכן הוא בברכות נה. שכל מי שנותנים לו ס"ת לקרות ואינו קורא מתקצרים ימיו, שנאמר כי הוא חייך ואורך ימיך, וכן הוא בקידושין מ. "בתלמוד תורה כתיב כי הוא חייך ואורך ימיך", ועי' בפסיקתא זוטרתי כאן "לשמוע בקולו זה תלמוד תורה, שנאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך"].

ותירצו התוס' בתירוצם השני, דשאני תלמוד תורה שנתמעט בפירוש מדכתיב "ולמדתם אותם את בניכם", ולא את בנותיכם.

ובפסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוס' כאן בשם הר"ץ, כתב ליישב שדוקא במזוזה דהטעם של למען ירבו ימיכם נאמר בסמוך לעיקר הציווי של מזוזה, משא"כ הכא דמצות תלמוד תורה עיקרה בכתוב ולמדתם אותם את בניכם, ושם לא נאמר טעם זה, א"כ עיקר המצוה לא ניתנה למען ירבו ימיכם, ולכן אין הכרח שניתנה גם לנשים.
​

◆ ◆ ◆​

ולולי דברי הראשונים היה מקום ליישב, דהנה בברכות יז. איתא "נשים במאי זכיין, באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן", ובסוטה כא. אמרינן דסוטה שיש לה זכות תורה תולה לה ג' שנים, ופרכינן הרי אינה מצווה על לימוד התורה, ומשני באקרויי בנייהו ובאתנויי גברייהו, הרי דעי"ז חשיב שיש להם "זכות תורה", ולא רק מצוה בעלמא של מסייע. והגר"י הוטנר זצ"ל בספר פחד יצחק שבועות מאמר י"ג כתב שדבר זה הוא רק בתלמוד תורה, אבל בכיבוד אב ואב המסייע לאחר לכבד את אביו אין לו שכר אריכות ימים של כיבוד אב ואם, אלא מצות מסייע גרידא. וכן שמעתי בשם רבינו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שדוקא בתורה מצאנו שזבולון המסייע ליששכר יש לו זכות תורה, אבל בשאר המצוות אין לו שכר וסגולת המצוה עצמה אלא שכר מסייע בלבד.

ומעתה יש לומר דבתלמוד תורה אין להקשות "נשי לא בעו חיי", דגם אם אינם מצוות בתלמוד תורה, הרי יכולות לקנות להם חיי באקרויי בנייהו ואתנויי גברייהו. מה שאין כן במצות מזוזה דאי אפשר לקנותה על ידי סיוע, על כרחך שהנשים עצמן נצטוו, ושוב הראוני שכן כתב ליישב הנצי"ב במרומי שדה בקידושין שם.

וביותר יש להוסיף על פי דברי הגמ' בכתובות קיא: שאמר רבי אלעזר שעמי הארצות אינם חיים לעתיד לבוא, שנאמר כי טל אורות טליך, כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאינו משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו, והיה רבי יוחנן מצטער על כך שאין תקנה לעמי הארצות, עד שאמר לו רבי אלעזר מצאתי להם תקנה, מקרא ד"ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום", וכן מקרא דידן "לאהבה את ה' אלקיך וגו' ולדבקה בו", וכי אפשר לאדם לדבוקי בשכינה, אלא כל המשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטיא לת"ח מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה, ומכח זה יש לו חיים כאילו למד תורה. והיינו כנ"ל שבתורה יכולים לקנות סגולות התורה על ידי סיוע.

ונמצא מבואר מדברי הגמ', שדבר זה מפורש בקרא דידן, ד"לשמוע בקולו" היינו מי שיכול ללמוד בעצמו, "ולדבקה בו" מי שאינו יכול ללמוד בעצמו שזוכה בזכות תורה על ידי סיוע בממונו, ועל שניהם הוא אומר "כי הוא חייך". וממילא לא קשה כלל דנילף ממה דנשי ג"כ בעו חיי דנשים חייבות בתלמוד תורה, דהא בקרא זה נכלל להדיא גם המסייע מדכתיב "לדבקה בו" וכנ"ל, וזה שייך בנשים גם אם לא נצטוו.​

 

[גרינפלד]

[]ונמצא מבואר מדברי הגמ', שדבר זה מפורש בקרא דידן, ד"לשמוע בקולו" היינו מי שיכול ללמוד בעצמו, "ולדבקה בו" מי שאינו יכול ללמוד בעצמו שזוכה בזכות תורה על ידי סיוע בממונו, ועל שניהם הוא אומר "כי הוא חייך". וממילא לא קשה כלל דנילף ממה דנשי ג"כ בעו חיי דנשים חייבות בתלמוד תורה, דהא בקרא זה נכלל להדיא גם המסייע מדכתיב "לדבקה בו" וכנ"ל, וזה שייך בנשים גם אם לא נצטוו.[/]​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ובמה שמיאנו התוס' בתירוץ זה יש לבאר, דהנה האחרונים כתבו לדון היכא שמקיים מצוה בתורת אינו מצווה ועושה, האם יש לו את הבטחת השכר של אותה המצוה, כגון במצות עליה לרגל שהובטחו ולא יחמוד איש את ארצך, האם גם מי שפטור מן הראיה ועולה מתקיים בו ולא יחמוד וגו', עי' במהר"ץ חיות גיטין ב. שנקט דליכא ההבטחה, אמנם בתענית ט. אמר ליה ריו"ח לינוקיה דריש לקיש שיכול לנסות במעשר ויתקיים בו עשר בשביל שתתעשר, והעיר בנחלת יעקב שם הרי קטן אינו בר חיובא, ולכאורה מוכח מזה דגם באינו מצווה ועושה איכא השכר.

והעירני ידידי הרב שמואל קונשטט שליט"א, דלכאורה א"כ מאי קאמר דנשים חייבות במזוזה משום דבעו חיי, הא אף אם אינן חייבות אם ירצו יכולות לקיים כאינו מצווה ועושה ויתקיים בהם למען ירבו ימיכם.

וצ"ל דהפירוש "אטו נשי לא בעו חיי" אין הכוונה שלא היתה להם אפשרות להשיג את הלמען ירבו, אלא דכיון דתלי ביה חיי בודאי התורה תצוה עליהם גם כן לעשות כן למען ירבו ימיהן.

מעתה לפי ביאור זה הכא אינו מיושב, דאכן מבואר בגמ' דנהי דלא מיפקדן מ"מ אם מסייעות בהדי בעליהן פלגאן בהדייהו ואז נחשב להם זכות של מצווה ועושה משום שהוא מחלקו של הבעל שמצווה ועושה, מ"מ הלא עכ"פ אינן מצוות בדבר, ואילו היה תלוי ביה חיי היה ראוי שהתורה מצווה אותן בזה, וק"ל.​

 

[גרינפלד]

[]מעתה לפי ביאור זה הכא אינו מיושב, דאכן מבואר בגמ' דנהי דלא מיפקדן מ"מ אם מסייעות בהדי בעליהן פלגאן בהדייהו ואז נחשב להם זכות של מצווה ועושה משום שהוא מחלקו של הבעל שמצווה ועושה, מ"מ הלא עכ"פ אינן מצוות בדבר, ואילו היה תלוי ביה חיי היה ראוי שהתורה מצווה אותן בזה, וק"ל.[/]

לחץ כדי לכווץ...

ולכאורה מצוות ב"לדבקה בו" [וכן ב"ובו תדבקון", שהוא אותו עניין לכאורה].