בראשית מדוע עשה אדם הראשון שלא כהוגן במה שהוסיף נגיעה (2 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
מפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון (ג ג)

איתא באבות דרבי נתן פרק א', שהקב"ה צוה על האדם רק איסור אכילה, והאדם אמר לחוה שגם הנגיעה אסורה כדי לעשות סייג לדבריו, ומזה נגרמה לבסוף תקלה, שאח"כ דחף הנחש את האשה לגעת באילן, ואמר לה כשם שאין בנגיעתו מיתה כך אין באכילתו מיתה, ועל ידי זה הצליח הנחש להחטיא את האשה באכילה מעץ הדעת. ומסיים באדר"נ שם, "מכאן אמרו אם סג אדם לדבריו אין יכול לעמוד בדבריו, מכאן אמרו אל יוסיף אדם על דברים ששומע, ר' יוסי אומר טוב עשרה טפחים ועומד ממאה אמה ונופל". וקשה, הרי אמרו באבות פ"א מ"א "עשו סייג לתורה", וכל גזירות חכמים הם סייג לתורה, וכי לאו שפיר עבדי.

ובנחל קדומים להחיד"א כתב דהביאור פשוט, דודאי צריך לעשות סייג לתורה, אבל צריכים לומר בפירוש דעיקר הדין הוא רק מה ששמעו מפי הגבורה, ואחר כך להוסיף סייג, [וכמו שכתב הרמב"ם ממרים פ"ב ה"ט, שהחכמים רשאים לגזור אבל אסור להם לומר שהוא מן התורה, אלא צריכים לומר שבשר עוף מותר מן התורה אלא שאנו אוסרים אותו מדין גזירה, עי"ש]. ואילו כאן אמר אדם הראשון לחוה שהכל בכלל הציווי. ובאמת מחלק זה נגרמה התקלה, שטעתה שכשם שלא נענשה על הנגיעה כך לא תענש על האכילה, אבל אם היתה יודעת דהוי רק סייג לא היתה טועה בזה.
​

◆ ◆ ◆​

אמנם במדרש רבה פרשה י"ט סי' ג' משמע שהחילוק הוא באופן אחר, דאיתא שם "אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת, תני ר' חייא שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר שלא יפול ויקצץ הנטיעות, כך אמר הקדוש ברוך הוא כי ביום אכלך ממנו וגו', והיא לא אמרה כן, אלא אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו", ע"כ. נראה מדבריהם שהחילוק הוא ד"עשו סייג לתורה" היינו רק באופן שהתוספת אינה מרובה על העיקר, אבל כאן התוספת של איסור נגיעה היתה יותר מדאי מן הראוי להוסיף.

וקשה, הרי מצינו כהאי גוונא ממש באיסור דרבנן לגבי נזיר, שכתב הרמב"ם בהלכות נזירות פ"ה ה"י שמדרבנן אסור לנזיר להתקרב לכרם, והרי מן התורה הוא אסור רק באכילת היוצא מן הגפן, ואילו רבנן הוסיפו אפילו יותר מנגיעה אלא גם קריבה בעלמא, חזינן דראוי לגזור כהאי גוונא ולא מיקרי תוספת מרובה יותר מדאי. ושוב ראיתי במושב זקנים בשם ר"י שהקשה כן, מאי שנא מההרחקה שעשו חכמים לנזיר, וצ"ע.
​

◆ ◆ ◆​

בעיקר הקושיא יש לומר עוד, דבאמת אין ראוי כלל להוסיף על ציוויו של הקב"ה, ומה שתיקנו החכמים גזירות ואמרו "עשו סייג לתורה", היינו משום שנצטוו על זה גופא מדכתיב ושמרתם את משמרתי ודרשו חז"ל "עשו משמרת למשמרתי", א"כ התורה עצמה ציותה על זה. אבל אדם הראשון שהיה קודם מתן תורה ולא היה לו ציווי לעשות משמרת, לא היה לו לעשות כלל.​

 

[גרינפלד]

וקשה, הרי מצינו כהאי גוונא ממש באיסור דרבנן לגבי נזיר, שכתב הרמב"ם בהלכות נזירות פ"ה ה"י שמדרבנן אסור לנזיר להתקרב לכרם, והרי מן התורה הוא אסור רק באכילת היוצא מן הגפן, ואילו רבנן הוסיפו אפילו יותר מנגיעה אלא גם קריבה בעלמא, חזינן דראוי לגזור כהאי גוונא ולא מיקרי תוספת מרובה יותר מדאי.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ואולי י"ל דדוקא נזיר בכרם צריך הרחקה משום דלא בדיל מיניה, דקודם שהיה נזיר היה רשאי לשתות יין, אבל עץ הדעת שמעולם היה אסור עליהם בדיל מיניה ואין צריך לגזור שלא יקרב אליו, וחשיב הרחקה יתירה, [וכמו שכתבו התוס' פסחים ב. ד"ה אור, דמה"ט איסורי נזיר לא בדילי מיניה והיה ראוי לגזור בדיקה, לולי דשרי לאחריני].​

 

[תענוג]

נראה דדברי הנחל קידומים והמדרש רבה בקנה אחד עולין והכל יתישב על נכון גם הקושיא מדין סיג דרבנן בנזיר
באמת צ"ב למה המדרש מכנה את הנגיעה כגדר יותר מן העיקר שזה יגרום לו ליפול (ובפשטות ההבנה כי הסיג גדול מדאי ולא יהיה בכוחו כל כך) הרי לכאורה עיקר התאוה לפרי הוא לאכלה ואין כמעט תאוה לנגוע בה אזי למה יקרא בשם תוספות על העיקר שעי"ז יפול
(ועוד קשה כי המדרש מביא מכאן ראיה שעל ידי הסיג יפול כי לא יוכל לעמוד בה הרי לכאורה כאן מה שעברה על הסיג היתה באונס גמור ואין שום ראיה מכאן)
ונראה פשוט דהרי היה שם אלפי אילנות ואי לאו האיסור והעונש הגדול הרביע עלה לאילן עץ הדעת לא היה שום חמדה ומחשבה עליה ורק האיסור וגודל העונש גררה התאוה בהמחשבה אם זה כ"כ אסור לאכול מה מונח אחורי אילן זה א"כ מכיון דנקודת התאוה הוא האיסור והעונש א"כ כש"כ כאשר אתה מוסיף שאף בנגיעה קלה כבר יש כל ענין האילן הזה זה גורר המחשבה (בעץ יוסף על עין יעקב מובא טעם א' דמצווה ועושה חשוב יותר דיצרו גדול, והנה ענין היצר מובא בספרים שלאדם פשוט אין הכוונה מלאך עליון אלא נפש הבהמי\רתיחת דמים כו' וק"ל)
(ובאמת מצינו שהנחש דחפה בה לנגוע כו' ומסתבר לי דאינה כפשוטה דאזי לא היתה חושבת מזה ראיה שהאילן אינה גורם מיתה כי אנוס גמור היתה רק הנחש דחפה יצרה עכ"ח לנגוע לראות מה זה כו' ומזה יצאה התקלה)
אולם במוסיף סיג של קריבה בלבד שאין בזה תאוה ויודע שהוא רק הרחקה בלי החומר שיש בעצם החטא (וגם באופן כללי יודע מהותענין התאוה ההוא ולא רק מצד האיסור בלבד) י"ל שאין זה תוספות מרובה על העיקר
ואולי חלק מדברים האלה מובא בספרים

 

[שקדתי]

ובנחל קדומים להחיד"א כתב דהביאור פשוט, דודאי צריך לעשות סייג לתורה, אבל צריכים לומר בפירוש דעיקר הדין הוא רק מה ששמעו מפי הגבורה, ואחר כך להוסיף סייג

לחץ כדי לכווץ...

שמעתי פעם פשט אחר שאחרי חטא אדם הראשון באמת צריך את הסייג אבל לפני החטא זה לא היה כך,

 

[חיים ש]

ובנחל קדומים להחיד"א כתב דהביאור פשוט, דודאי צריך לעשות סייג לתורה, אבל צריכים לומר בפירוש דעיקר הדין הוא רק מה ששמעו מפי הגבורה, ואחר כך להוסיף סייג,

לחץ כדי לכווץ...

או הו כמה שזה נכון כהיום, שיש אנשים שחושבים, אם נפלתי אז עד הסוף, איזיל ו... ח"ו,
וזה בגלל שנכשלו בדברים של סייגים.