כי תבוא מדרשי חז"ל המצויים בידינו על פרשת "היום הזה" (דברים כו טז-יט) (1 צופה)

[יוסף צ. הירשמן]

פרשת "היום הזה" [דברים כו]

---

{טז} שלישי הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ מְצַוְּךָ֧ לַעֲשׂ֛וֹת אֶת-הַֽחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וְשָֽׁמַרְתָּ֤ וְעָשִׂ֨יתָ֙ אוֹתָ֔ם בְּכָל-לְבָֽבְךָ֖ וּבְכָל-נַפְשֶֽׁךָ:
{יז} אֶת-יְהֹוָ֥ה הֶֽאֱמַ֖רְתָּ הַיּ֑וֹם לִהְיוֹת֩ לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֜ים וְלָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר חֻקָּ֧יו וּמִצְוֹתָ֛יו וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְלִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹלֽוֹ:
{יח} וַֽיהֹוָ֞ה הֶֽאֱמִֽירְךָ֣ הַיּ֗וֹם לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר-לָ֑ךְ וְלִשְׁמֹ֖ר כָּל-מִצְוֹתָֽיו:
{יט} וּלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כָּל-הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹֽתְךָ֧ עַם-קָד֛שׁ לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר: (פ)

---

לפרשה זה נמצא מדרש אגדה במדרש תנחומא (סימן א) וז"ל:

---

הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת.

פתיחה בשבח התפילה
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בּוֹאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עוֹשֵׂנוּ (תהלים צה, ו). וַהֲלֹא כְּרִיעָה בִּכְלַל הִשְׁתַּחֲוָיָה, וְהִשְׁתַּחֲוָיָה בִּכְלַל כְּרִיעָה, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, נִשְׁתַּחֲוֶה נִכְרָעָה נִבְרְכָה? אֶלָּא צָפָה מֹשֶׁה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְרָאָה שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לֵחָרֵב וְהַבִּכּוּרִים עֲתִידִין לִפָּסֵק, עָמַד וְהִתְקִין לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ מִתְפַּלְּלִין שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים בְּכָל יוֹם.
לְפִי שֶׁחָבִיב תְּפִלָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמִכֹּל הַקָּרְבָּנוֹת. שֶׁכָּךְ כְּתִיב: תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב (תהלים קמא, ב).
וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה כָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, כֵּיוָן שֶׁנִּגְזַר עָלָיו שֶׁלֹּא לִכָּנֵס לָאָרֶץ, הִתְפַּלֵּל וְאָמַר, אֶעְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה וְגוֹ' (דברים ג, כה). וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה, עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה (שם פסוקים כו-כז).
לְכָךְ נֶאֱמַר: הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת.

---

פתיחה בשבח עושי מצוות
מָה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה מִתְחַטְּאִין וְכַמָּה יֵשׁ לָהֶן פִּתְחוֹן פֶּה לְעוֹשֵׁי מִצְוֹת.
אָדָם יֵשׁ לוֹ עֵסֶק אֵצֶל מַלְכוּת, פְּעָמִים שֶׁהוּא נוֹתֵן כַּמָּה מָמוֹן עַד שֶׁמַּגִּיעִין אוֹתוֹ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, סָפֵק עוֹשֶׂה שְׁאֵלָתוֹ, סָפֵק לֹא עוֹשֶׂה.
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא יוֹרֵד אָדָם לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, רָאָה אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, מַנִּיחוֹ בַּסַּל וְהוֹלֵךְ לִירוּשָׁלַיִם וּבָא וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָעֲזָרָה וּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ וְגוֹ'.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיָה אוֹמֵר, אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתַּעֲשֶׂה צָרְכִּי הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו, הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ, תִּזְכֶּה לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְתָבִיא כְּהַיּוֹם הַזֶּה, כְּאָדָם שֶׁהוּא נוֹתֵן פְּרִי חָדָשׁ לַחֲבֵרוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁנֶּה וְתִתֵּן לִי לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת.
אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, כַּמָּה מִתְחַטְּאִין עוֹשֵׂי מִצְוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר גְּזֵרָה, וְצַדִּיקִים מְבַטְּלִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה (קהלת ח, ד). מִי הוּא? שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע (שם פסוק ה), מַמְחֶה עַל יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר, אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לִי דִּבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל, מוֹשֵׁל בָּאָדָם, צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים (ש"ב כג, ג).
נ.ב. פתיחה זו הבאתי גם בפרשת ביכורים, כיוון שעיקרה נדרשת על ענין הביכורים דלעיל.

---

שבח וחביבות התורה
מַהוּ הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ. וְכִי עַד עַכְשָׁו לֹא צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל. וַהֲלֹא אוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנַת אַרְבָּעִים הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ (דברים א, ג). וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, הַיּוֹם הַזֶּה?
אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, בְּכָל יוֹם יְהֵא הַתּוֹרָה חֲבִיבָה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ הַיּוֹם הַזֶּה קִבַּלְתֶּם אוֹתָהּ מֵהַר סִינָי.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָּנֶיךָ (שם ד, ט). וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה'.
אֶת הַחֻקִּים, אֵלּוּ הַמִּדְרָשׁוֹת.
וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים, אֵלּוּ הַדִּינִין.
דָּבָר אַחֵר:
אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים, לְרַבּוֹת קַלִּים וַחֲמוּרִים, גְּזֵרוֹת שָׁווֹת וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים.
וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת לַאֲמִתּוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִיא נְתוּנָה מֵהַר סִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם (ויקרא כה, יח)? אֶלָּא כָּל הַמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְעָשָׂה אוֹתָהּ לַאֲמִתּוֹ, כְּאִלּוּ הוּא תִּקְּנָהּ וּנְתָנָהּ מֵהַר סִינָי.
וְעוֹד אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל הָעוֹשֶׂה תּוֹרָה לַאֲמִתָּה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד וְגוֹ' (דברים ד, יד). לַעֲשׂוֹת אוֹתָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא לַעֲשֹׂתְכֶם אוֹתָם (שם), מִכָּאן שֶׁמַּעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא עָשָׂה וּבָרָא אֶת עַצְמוֹ.

ענין תפילה
בְּכָל לְבָבְךָ, הֲרֵי הַכָּתוּב מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם, בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא יִהְיֶה לָכֶם שְׁתֵּי לְבָבוֹת, אֶחָד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֶחָד לְדָבָר אַחֵר.

 

[יוסף צ. הירשמן]

על הפסוקים הבאים לא מצאתי מדרש, אבל ידוע הסיפור בחנה ושבעת בניה שנהרגו על ידי הקיסר, והשביעי ציטט פסוקים אלו לפני הקיסר, והעתקתי את הסיפור מתוך ספרי "מדרשי נס חנוכה" וז"ל:

---

בגמרא במסכת גיטין (נז:) מסופר על אשה ושבעת בניה שנהרגו על קידוש השם על ידי הקיסר, ולפי גירסת המנורת המאור (אלנקאווה פ"ג) היה זה המלך אנטיוכוס[1].

וכך מסופר שם:
מַעֲשֶׂה שֶׁהֵבִיאוּ לְחַנָּה וּלְשִׁבְעָה בָּנֶיהָ לִפְנֵי אַנְטִיּוֹכוֹס מָקְדוֹן [היווני]. הֵבִיאוּ לְפָנָיו אֶחָד מֵהֶם, אָמַר לוֹ עֲבֹד לֶאֱלִילִים, אָמַר לוֹ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה 'אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ' (שמות כ ב), הוֹצִיאוּהוּ וַהֲרָגוּהוּ.
ובמדרש רבי דוד הנגיד (וישב עמ' קעה) מסופר ענין זה ביתר אריכות וז"ל:
ציוה להביא את הבן הגדול, כשבא פקד עליו לעזוב את דתו ושיסור למשמעתו וישתחווה לפסליו. סירב ואמר לו, אתה צויתני אדוני המלך דבר שלא הותר לעשותו, ואין אנו יודעים אלא את אלהים ישתבח ויתעלה, ולא נעבוד זולתו ולא נשתחווה אלא לאלהים יפואר וירומם. והיה הדבר קשה על המלך, וציווה להביא קדירת נחושת, והעמידוה על האש וחיממוה חום עצום, וכשחיממו את הקדירה לקחו את הנער, קטעו ידיו ורגליו ולשונו, ופשטו את עור פניו וראשו, ואחר כך הטילו את גויותו בקדירה, וכשקרב למות סלקו את האש מתחת לקדירה כדי שיאריכו ייסוריו, ונשאר כך עד שמת. וביקש להפחיד בזאת את אחיו, אך הדבר לא הוסיף להם אלא חוזק ואומץ לב.

הֵבִיאוּ אֶת הַשֵּׁנִי, אָמְרוּ לוֹ עֲבֹד לֶאֱלִילִים, אָמַר לָהֶם, כָּתוּב בַּתּוֹרָה 'לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי' (שם ג), הוֹצִיאוּהוּ וַהֲרָגוּהוּ.
ובמדרש רבי דוד הנגיד נאמר:
אחר כך הובא השני, ואמרו לו אחדים מהיושבים לפני המלך, מלא מה שיצווה אותך המלך שלא תיהרג כאחיך, אמר להם אין אני חלש בכוח מאחי, ואני חזק יותר בדביקותי בדתי, מעתה עשו בי מה שאתם מבקשים ואל תפחיתו לי כלום מהייסורים שייסרתם את אחי. אחר כך הרים פניו אל אנטיוכוס ואמר לו, שופט עריץ, אם ניתנה לך שליטה על גופותינו הרי אין לך כל שליטה על נפשותינו, וענשך אותנו יהיה לו קץ ויפסוק, אך השכר שנקבל מן אלהים הוא יישאר ויתקיים לעד, ונגיע לחיי עולם שאין לך אתה שליטה עליהם, אם כך עשה כחפצך. ציווה להורגו.

הֱבִיאוּהוּ לַשְּׁלִישִׁי, אָמְרוּ לוֹ עֲבֹד לֶאֱלִילִים, אָמַר לָהֶם, כָּתוּב בַּתּוֹרָה 'זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם [ייהרג] בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ' (שמות כב יט), הוֹצִיאוּהוּ וַהֲרָגוּהוּ.
ובמדרש רבי דוד הנגיד נאמר:
והובא השלישי שאמר למלך בלא פחד וחרדה, לא תפחיד אותנו אויב אלהים בעונשיך, ואל תדמה שמה שעשית בנו בכוחך הוא, אין הוא אלא גזר דינו של אלהים עלינו, והוא שהשליטך עלינו למען חזק דביקותינו בדתו, וכבר קבלנו משפט אלהים יתברך והסכמנו לו ונישא אותו באורך רוח, וממנו נצפה לשלם לנו השכר והתשלום והגמול הטובים ביותר מאת אלהים. ציווה להרוג גם אותו.

הֱבִיאוּהוּ לָרְבִיעִי, אָמְרוּ לוֹ עֲבֹד לֶאֱלִילִים, אָמַר לָהֶם, כָּתוּב בַּתּוֹרָה 'לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר' (שמות לד יד), הוֹצִיאוּהוּ וַהֲרָגוּהוּ.

הֱבִיאוּהוּ לַחֲמִישִׁי, אָמְרוּ לוֹ עֲבֹד לֶאֱלִילִים, אָמַר לָהֶם, כָּתוּב בַּתּוֹרָה 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד' (דברים ו ד), הוֹצִיאוּהוּ וַהֲרָגוּהוּ.

הֱבִיאוּהוּ לַשִּׁשִּׁי, אָמְרוּ לוֹ עֲבֹד לֶאֱלִילִים, אָמַר לָהֶם, כָּתוּב בַּתּוֹרָה 'וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד' (דברים ד לט), הוֹצִיאוּהוּ וַהֲרָגוּהוּ.

הֱבִיאוּהוּ לַשְּׁבִיעִי הַקָּטָן שֶׁבְּכֻלָּם, אָמְרוּ לוֹ עֲבֹד לֶאֱלִילִים.
אָמַר לָהֶם, כָּתוּב בַּתּוֹרָה 'אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ [ייחדת] הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ' (דברים כו יז), וְעוֹד כָּתוּב אַחֵר אוֹמֵר 'וַה' הֶאֱמִירְךָ [ייחד אותך] הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה' (שם יח), כְּבָר נִשְׁבַּעְנוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין אָנוּ מַעֲבִירִין [מחליפים] אוֹתוֹ בְּאֵל אַחֵר, וְאַף הוּא נִשְׁבַּע לָנוּ שֶׁאֵין מַעֲבִיר אוֹתָנוּ בְּאֻמָּה אַחֶרֶת.

אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר, אַשְׁלִיךְ לְךָ הַחוֹתָם שֶׁלִּי וְתִתְכּוֹפֵף וְתָבִיא אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁיֹאמְרוּ 'קִבֵּל עָלָיו שִׁלְטוֹן הַמֶּלֶךְ'. בדבר זה רצה המלך להציל את כבודו על ידי שייראה כאילו הילד מתכופף לפני הפסל כמו שציווהו. אָמַר לוֹ, חֲבָל עָלֶיךָ קֵיסָר, וּמַה עַל כְּבוֹד עַצְמְךָ כָּךְ - אם אתה דורש ממני להגן על כבודך שלא יתחלל ויתבזה, עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שמוטל עלי למסור את הנפש ולא לחללו. הוֹצִיאוּהוּ וַהֲרָגוּהוּ.

אָמְרָה לָהֶם אִמוֹ 'תְּנוּהוּ לִי וַאֲנַשְּׁקֵהוּ', הֱבִיאוּהוּ לָהּ. אָמְרָה לוֹ, לְכוּ וְאִמְרוּ לַאֲבִיכֶם אַבְרָהָם 'אַתָּה עָרַכְתָּ מִזְבֵּחַ אֶחָד וַאֲנִי עָרַכְתִּי שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת'.

אַף הִיא עָלְתָה לַגַּג מחמת רוב צערה וְנָפְלָה וּמֵתָה. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה 'אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה'[2].

---

[1] סיפור זה מובא גם בקיצור ספרי יהושע הקריני (מכבים ב' פ"ז) ובספר יוסיפון (פי"ט) באריכות, וכן במדרש רבי דוד הנגיד (וישב עמ' קעה), ושם ציין שלחנה זו אירע אותו מאורע שאירע למרים בת נחום (המובא במדרש איכה רבה א נ, ובמדרש זוטא שם א כא) שנהרגו שבעת בניה על ידי מלך גוי. כלומר, בשנים מאוחרות יותר לאחר חורבן הבית, יארע סיפור דומה לאשה בשם מרים, שגם לה היו שבעה בנים שנשבו והומתו על קידוש השם בידי מלך אכזר, אך שם היה זה מלך רומי ולא מלך יון.
[2] במדרש רבי דוד הנגיד מובא שהאשה ביקשה מה' שיחיש לה מותה ויצרף אותה אל בניה, וקיבל אלקים תפילתה ומתה מיד והיו כולם יחד תחת רחמי אלקים ורצונו, ורוח הקודש מכריזה עליהם 'אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח'. כלומר, הביאו אלי את נשמות החסידים שקיימו בריתי עד שנזבחו ונשחטו.

 

[יוסף צ. הירשמן]

דרשת אגדה קצרה מצויה בתרגום יונתן על פסוקים אלו וז"ל:

---

{יז} יַת יְיָ חֲטַבְתּוּן חֲטִיבָא חֲדָא בְּעַלְמָא יוֹמָנָא דְהָכִין כְּתִיב: שְׁמַע יִשְרָאֵל יְיָ אֱלָהָנָא יְיָ חָד.
מְטוֹל לְמֶהֱוֵי לָךְ לֵאלָהָא וְלִמְהַךְ בְּאָרְחָן דְתַקְנָן קֳדָמוֹי וּלְמִנְטוֹר קְיָימוֹי וּפִקוּדוֹי וְדִינוֹי וְלִמְקַבְּלָא לְמֵימְרֵיהּ:
{יח} וּמֵימְרָא דַיְיָ חֲטִיב יַתְכוֹן חֲטִיבָא חֲדָא בְּעַלְמָא יוֹמָנָא דְהָכִין כְּתִיב: מַאן כְּוַות עַמְךָ יִשְרָאֵל עַם יְחִידָאֵי בְּאַרְעָא [-מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ]
מְטוֹל לְמֶהֱוֵי לֵיהּ לְעַם חָבִיב הֵיכְמָא דְמַלֵיל לְכוֹן וּלְמִנְטַר כָּל פִּקוּדוֹי:

---

וביתר ביאור בילקוט שמעוני רמז רמד וז"ל:

---

עזי וזמרת יה.
עוזר ומסמך אתה לכל באי עולם אבל לי ביותר עשאני אמירה, שנאמר וה' האמירך היום ואף אני עשיתיו אמירה דכתיב את ה' האמרת היום.
והרי כל האומות שבחו את מי שאמר והיה העולם אבל שלי נעים לפניו שנאמר ונעים זמירות ישראל.
ישראל אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ורוח הקדש צווחת מן השמים ואומרת ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
ישראל אומרים מי כמכה באלים ה' ורוח הקדש צווחת מן השמים ואומרת אשריך ישראל מי כמוך.
ישראל אומרים כה' אלקינו בכל קראנו אליו ורוח הקדש צווחת ואומרת כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו.
ישראל אומרים כי תפארת עוזמו אתה ורוח הקודש צווחת ואומרת ישראל אשר בך אתפאר.

 

[יוסף צ. הירשמן]

כעת אני רואה שבמדרש תנחומא הוא דורש גם את המשך הפסוקים* שבפרשה זו בסימן ב' וז"ל:

ענין עבודת כהנים
בְּכָל לְבַבְכֶם (דברים יא, יג), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יַעֲקֹב, בָּא הַכָּתוּב לְהַזְהִיר אֶת הַכֹּהֲנִים בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבְדִין עֲבוֹדָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם שְׁתֵּי לְבָבוֹת, אֶחָד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֶחָד לְדָבָר אַחֵר.

ענין מסירות נפש
וּבְכָל נַפְשְׁכֶם (שם), אֲפִלּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ.
פַּעַם אֶחָד גָּזְרָה מַלְכוּת יָוָן שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה. הָלַךְ רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו וְעָסְקוּ בַּתּוֹרָה. בָּא פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה וּמְצָאוֹ, וְאָמַר לוֹ: הֲרֵי אַתָּה מִסְתַּכֵּן בְּעַצְמְךָ שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ.
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְשׁוּעָל שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל שְׂפַת הַנָּהָר, רָאָה שָׁם דָּגִים רָצִים וּמִתְחַבְּאִים. אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ וּלְכוּ אֶצְלִי וְאַטְמִין אֶתְכֶם בִּנְקִיקֵי הַסְּלָעִים וְאַל תִּתְיָרְאוּ. אָמְרוּ לוֹ: וְאַתָּה הוּא שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה פִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת. אֵין אַתָּה אֶלָּא טִפֵּשׁ. כָּל חַיֵּינוּ אֵינוֹ אֶלָּא בַּמַּיִם, וְאַתָּה אוֹמֵר לָנוּ, עֲלוּ לַיַּבָּשָׁה. וּמַה בִּמְקוֹם חִיּוּתֵינוּ אָנוּ מִתְיָרְאִין, בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
וְאַף אָנוּ כָּל חַיֵּינוּ אֵינוֹ אֶלָּא בַּתּוֹרָה, דִּכְתִיב: כִּי הִיא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ (דברים ל, כ). וְאַתָּה אוֹמֵר, מִסְתַּכֵּן אַתָּה בְּעַצְמְךָ?
לְיָמִים מוּעָטִים נִתְפְּסוּ שְׁנֵיהֶם. אָמַר לוֹ פַּפּוּס לְרַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֶיךָ שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. אוֹי לוֹ לְפַּפּוּס, שֶׁנִּתְפַּס עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים.

וּכְשֶׁהוֹצִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה, זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הָיָה, וְהָיוּ מְסָרְקִין אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְהוּא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע.
וְעָלָיו אָמַר דָּוִד: מִמְּתִים יָדְךָ ה' מִמְּתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם. (תהלים יז, יד).
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא, אַל תְּהִי קוֹרֵא מִמְּתִים, אֶלָּא קוֹרֵא מְמִיתִים, עַל תּוֹרָה שֶׁנִּתְנָה עַל יָדְךָ. בְּנֵי אָדָם שֶׁרוֹאִים אוֹתָן אָמַר, חֲלֻדָּה מְלֵאִין, חַטָּאִין יֵשׁ בְּיָדָן, לְפִיכָךְ הֵן נֶהֱרָגִין, וְכֵן הֵן מֵתִים מֵחֶלֶד. וְהֵן אֵינָן יוֹדְעִין שֶׁחֶלְקָן בְּחַיֵּי עוֹלָם וְכָל טוֹבָה צְפוּנָה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם (שם). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁזּוֹכִין לְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם.

וּמִתּוֹךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל מוֹסְרִין עַצְמָן עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה וְעַל קְדוּשַׁת שְׁמוֹ, לְפִיכָךְ עָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲטִיבָה וּבְרָכָה בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם וְגוֹ'. וּכְשֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין חֲטִיבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם חֲטִיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם.

---

ענין כיבוש הארץ
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כְּשֵׁם שֶׁהָעַלִיָ' כּוֹבֶשֶׁת, כֵּן עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִכְבּשׁ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת תַּחַת רַגְלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת.

---

* לשון המדרש מטעה כאילו הוא עוסק בענין אחר, כי בתחילת הסימן נדרשים הכתובים של 'הסכת ושמע ישראל' דלקמן [שלא הובאו כאן], ואחר כך מתחיל לדרוש הפסוק 'בכל לבבכם ובכל נפשכם' המובא בק"ש, ורק בסוף הסימן מגיע בעל המדרש לפסוקי פרשה דידן 'את ה' האמרת' וגו'. אמנם באמת נראה שעיקר דרשת 'בכל לבבכם ובכל נפשכם' לא הובאה אלא מחמת הנאמר כאן 'בכל לבבך ובכל נפשך', והוא דורש בחטיבה אחת את כל המשך הפרשה מפסוק זה עד סופו, וק"ל.
ראיה נוספת לכך שזהו המשך הנדרש לעיל בסימן א' ניתן לראות מכך שלשון המדרש כאן מקביל לנאמר בסוף סימן א' [בְּכָל לְבָבְךָ, הֲרֵי הַכָּתוּב מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם, בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא יִהְיֶה לָכֶם שְׁתֵּי לְבָבוֹת, אֶחָד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֶחָד לְדָבָר אַחֵר]. ולאחריו מתאים להביא מאמר זה [בְּכָל לְבַבְכֶם (דברים יא, יג), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יַעֲקֹב, בָּא הַכָּתוּב לְהַזְהִיר אֶת הַכֹּהֲנִים בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבְדִין עֲבוֹדָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם שְׁתֵּי לְבָבוֹת, אֶחָד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֶחָד לְדָבָר אַחֵר.], אלא שענין 'הסכת' וגו' מפסיק ביניהם.

 

[יוסף צ. הירשמן]

דרשת אגדה קצרה מצויה בתרגום יונתן על פסוקים אלו וז"ל:

---

{יז} יַת יְיָ חֲטַבְתּוּן חֲטִיבָא חֲדָא בְּעַלְמָא יוֹמָנָא דְהָכִין כְּתִיב: שְׁמַע יִשְרָאֵל יְיָ אֱלָהָנָא יְיָ חָד.
מְטוֹל לְמֶהֱוֵי לָךְ לֵאלָהָא וְלִמְהַךְ בְּאָרְחָן דְתַקְנָן קֳדָמוֹי וּלְמִנְטוֹר קְיָימוֹי וּפִקוּדוֹי וְדִינוֹי וְלִמְקַבְּלָא לְמֵימְרֵיהּ:
{יח} וּמֵימְרָא דַיְיָ חֲטִיב יַתְכוֹן חֲטִיבָא חֲדָא בְּעַלְמָא יוֹמָנָא דְהָכִין כְּתִיב: מַאן כְּוַות עַמְךָ יִשְרָאֵל עַם יְחִידָאֵי בְּאַרְעָא [-מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ]
מְטוֹל לְמֶהֱוֵי לֵיהּ לְעַם חָבִיב הֵיכְמָא דְמַלֵיל לְכוֹן וּלְמִנְטַר כָּל פִּקוּדוֹי:

לחץ כדי לכווץ...

כעת מצאתי מקור דרשה זו בתלמוד דידן (ברכות ו.) וז"ל:

---

אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִּיחַ תְּפִילִּין?
שֶׁנֶּאֱמַר נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ. בִּימִינוֹ זוֹ תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אֵלּוּ תְּפִילִּין שֶׁנֶּאֱמַר ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, וּמִנַּיִן שֶׁהַתְּפִילִּין עוֹז הֵם לְיִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ, וְתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר אֵלּוּ תְּפִילִּין שֶׁבָּרֹאשׁ.
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין: הָנֵי תְּפִילִּין דְּמָרֵי עָלְמָא מָה כְּתִיב בְּהוּ?
אֲמַר לֵיהּ: וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ.
וּמִי מִשְׁתַּבַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּשִׁבְחַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל?
אִין דִּכְתִיב אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם וּכְתִיב וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם - אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: תִּינַח בְּחַד בֵּיתָא בִּשְׁאָר בָּתֵּי מַאי?
אֲמַר לֵיהּ: כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל, וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים, וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן.
אִי הָכִי נְפִישִׁי לְהוּ טוּבֵי בָּתַּי?
אֶלָּא: כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל וּמִי גּוֹי גָּדוֹל דְּדׇמְיָין לַהֲדָדֵי בְּחַד בֵּיתָא.
אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּחַד בֵּיתָא.
אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים בְּחַד בֵּיתָא.
וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן בְּחַד בֵּיתָא.

---

נ.ב. פסוק ולתתך עליון נמצא גם הוא בפרשה דידן, ולפי זה דומה שניתן לקרוא לפרשה דידן "תפלין דמארי עלמא"