נצבים מדרשי חז"ל - "כי המצוה הזאת" (1 צופה)

[יוסף צ. הירשמן]

מדרשי חז"ל על תחילת סידרא "כי המצוה הזאת" (דברים ל יא-יד)

פרשת "כי המצוה הזאת" באה לאחר בפרשת התשובה, ואפשר שהוא כהמשך לפרשה זו, לומר למי שבא לשוב בתשובה, שלא יבהל בראותו את המשימה המוטלת עליו, לחזור ולקיים את כל מצוות ה' יתברך אשר כתב בתורתו, כי "לא נפלאת היא ממך" וגו'.

---

{יא} שישי כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא-נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹֽא רְחֹקָ֖ה הִֽוא:
{יב} לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַֽעֲלֶה-לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֨יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַֽעֲשֶֽׂנָּה:
{יג} וְלֹֽא-מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַֽעֲבָר-לָ֜נוּ אֶל-עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַֽעֲשֶֽׂנָּה:
{יד} כִּֽי-קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִלְבָֽבְךָ֖ לַֽעֲשֹׂתֽוֹ: (ס)

---

פרשה זו היא תחילת הסידרא לפי מנהג ארץ ישראל, ולכן הובאו עליה במדרש רבה כמה פתיחתות בשבח התורה הקדושה, כי "המצוה הזאת" היינו כל התורה שבה כתובות המצוות, וז"ל:

---

פתיחתא בהלכות ברכת התורה וסגולותיה

ב כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת (דברים ל, יא),
הֲלָכָה,
אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעוֹמֵד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה, כֵּיצַד מְבָרֵךְ, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים, הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ.
וּמִנַּיִן שֶׁטְּעוּנָה בְּרָכָה לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט, יב): בָּרוּךְ אַתָּה ה' וְאַחַר כָּךְ לַמְדֵנִי חֻקֶּיךָ, הֲרֵי בְּרָכָה לְפָנֶיהָ.
וּמִנַּיִן שֶׁטְּעוּנָה בְּרָכָה לְאַחֲרֶיהָ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן, שֶׁכָּתוּב אַחַר הַשִּׁירָה (דברים לג, א): וְזֹאת הַבְּרָכָה, מִשֶּׁשָּׁנָה לָהֶן אֶת הַתּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ בֵּרַךְ, הֲרֵי בְּרָכָה לְאַחֲרֶיהָ.

דָּבָר אַחֵר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם נִזְקַקְתָּ לְבִרְכָתָהּ שֶׁל תּוֹרָה, אַף אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, כא): בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.
דָּבָר אַחֵר רַבָּנָן אָמְרֵי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם בֵּרַכְתָּ אֶת הַתּוֹרָה, לְעַצְמְךָ אַתְּ מְבָרֵךְ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, יא): כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים,

וְאִם תֹּאמְרוּ שֶׁמָּא לְרָעַתְכֶם נָתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, לֹא נָתַתִּי אוֹתָהּ לָכֶם אֶלָּא לְטוֹבַתְכֶם, שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִתְאַוּוּ לָהּ וְנֶעֶלְמָה מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כח, כא): וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי אֵלּוּ הַחַיּוֹת, (איוב כח, כא): וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו, ו): וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְֹּׂרָפִים, אָמַר לָהֶם, בָּנַי, מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הִיא נִפְלֵאת, אֲבָל מִכֶּם אֵינָהּ נִפְלֵאת, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן (דברים ל, יא):
כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְךָ.

---

פתיחתא בענין קנין התורה ע"י לימוד פרק אחד בכל יום

ג זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כד, ז): רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ,
מַהוּ רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא הַטִּפֵּשׁ הַזֶּה נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהוּא רוֹאֶה אוֹתָן שֶׁנּוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בַּתַּלְמוּד וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה הֵן אוֹמְרִין, הוּא מִתְבַּיֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ, וְאֵין שַׁעַר אֶלָּא סַנְהֶדְרִין, דִּכְתִיב (דברים כה, ז): וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים.

דָּבָר אַחֵר, רַבָּנָן אָמְרֵי הַטִּפֵּשׁ הַזֶּה נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְרוֹאֶה אוֹתָן עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן הֵיאַךְ אָדָם לָמֵד תּוֹרָה תְּחִלָּה, אוֹמְרִים לוֹ תְּחִלָּה קוֹרֵא בַּמְגִלָּה, וְאַחַר כָּךְ בַּסֵּפֶר, וְאַחַר כָּךְ בַּנְּבִיאִים, וְאַחַר כָּךְ בַּכְּתוּבִים, מִשֶּׁהוּא גּוֹמֵר אֶת הַמִּקְרָא שׁוֹנֶה אֶת הַתַּלְמוּד, וְאַחַר כָּךְ בַּהֲלָכוֹת, וְאַחַר כָּךְ בַּאַגָּדוֹת, כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹמֵעַ כָּךְ אוֹמֵר בְּלִבּוֹ אֵימָתַי אֲנִי לָמֵד כָּל זֹאת וְחוֹזֵר מִן הַשַּׁעַר, הֱוֵי בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ.
אָמַר רַבִּי יַנַּאי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְכִכָּר שֶׁהָיָה תָּלוּי בָּאֲוִיר, טִפֵּשׁ אוֹמֵר מִי יוּכַל לַהֲבִיאוֹ, וּפִקֵּחַ אוֹמֵר לֹא אֶחָד תָּלָה אוֹתוֹ, מֵבִיא סֻלָּם אוֹ קָנֶה וּמוֹרִיד אוֹתוֹ. כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא טִפֵּשׁ אוֹמֵר אֵימָתַי אֶקְרָא כָּל הַתּוֹרָה, וּמִי שֶׁהוּא פִּקֵּחַ מַהוּ עוֹשֶׂה, שׁוֹנֶה פֶּרֶק אֶחָד בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַד שֶׁמְסַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ,
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא נִפְלֵאת הִוא, וְאִם נִפְלֵאת הִיא, מִמְּךָ, שֶׁאֵין אַתָּה עָסוּק בָּהּ,
הֱוֵי כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת.

---

פתיחתא בשבח התורה שהיא מרפא לכל רמ"ח אברים

ד זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי ד, כב): כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא.
אָמַר רַבִּי חִיָּא קִילוֹרִית לָעַיִן מְלוּגְמָא לְמַכָּה, כּוֹס עִקָּרִין לִבְנֵי מֵעַיִם
קִילוֹרִית לָעֵינַיִם, דִּכְתִיב (תהלים יט, ט): מִצְוַת ה' בָּרָה מֵאִירַת עֵינָיִם,
מְלוּגְמָא לְמַכָּה, דִּכְתִיב (משלי ג, ח): רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶיךָ.
וְכוֹס עִקָּרִין לִבְנֵי מֵעַיִם, דִּכְתִיב (משלי ג, ח): וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ.

דָּבָר אַחֵר, כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, לְמִי שֶׁמּוֹצִיאָן מִפִּיו.
מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שֶׁהָיָה מְמַהֵר בְּכָל תַּלְמוּדוֹ בְּשָׁעָה אֶחָת, פַּעַם אַחַת חָלָה וְשָׁכַח אֶת כָּל תַּלְמוּדוֹ, מִי גָרַם לוֹ עַל יְדֵי שֶׁלֹא הָיָה אוֹמְרוֹ מִפִּיו. וְנִתְפַּלֵּל עָלָיו רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְחָזַר כָּל תַּלְמוּדוֹ.

דָּבָר אַחֵר, כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, לְמִי שֶׁמּוֹצִיאָן לַאֲחֵרִים.

דָּבָר אַחֵר, כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, לְמִי שֶׁמַּמְצִיא* אוֹתָן,
מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח, א): כָּל הַמִּצְוָה, מַהוּ כָּל הַמִּצְוָה, עַד שֶׁתְּכַלֶּה כָּל הַמִּצְווֹת.
וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא, לִרמ''ח אֵבָרִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ.
הֲרֵי כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת.

*ממציא = ממצה אותם עד סופם, וכשלומד כולה היא ריפוי לכל רמ"ח אבריו.

---

פתיחתא בענין המתחיל במצוה אומרים לו גמור

דָּבָר אַחֵר, כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת,
אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כָּל מִי שֶׁמַּתְחִיל בְּמִצְוָה וְאֵינוֹ גּוֹמְרָהּ גּוֹרֵם שֶׁיִּקְבֹּר אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו,
וּמִמִי אַתְּ לָמֵד מִיהוּדָה שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה וְלֹא גְּמָרָהּ, כֵּיצַד בְּשָׁעָה שֶׁבָּא יוֹסֵף אֵצֶל אֶחָיו וּבִקְּשׁוּ לַהֲרֹג אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז, כ): לְכוּ וְנַהַרְגֵּהוּ, עָמַד יְהוּדָה וְלֹא הִנִּיחָן, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז, כו): מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ, וְשָׁמְעוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶן, וְאִלּוּ אָמַר לָהֶן נַחֲזִירֶנוּ אֵצֶל אָבִינוּ הָיוּ שׁוֹמְעִין לוֹ, וְעַל יְדֵי שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה וְלֹא גְמָרָהּ, קָבַר אִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לח, יב): וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה, וּכְתִיב (בראשית מו, יב): וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן.

דָּבָר אַחֵר, כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת,
אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא כָּל מִי שֶׁמַּתְחִיל בְּמִצְוָה וְאֵינוֹ גּוֹמְרָהּ וּבָא אַחַר וְגוֹמְרָהּ, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ שֶׁגְּמָרָהּ,
כֵּיצַד, משֶׁה הִתְחִיל בְּמִצְוָה שֶׁנָּטַל עַצְמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף עִמּוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, יט): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ וגו', וְעַל יְדֵי שֶׁלֹא הִכְנִיסָן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת עַל שְׁמָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁקָּבְרוּ אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע כד, לב): וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם, אֲשֶׁר הֶעֱלָה משֶׁה מִמִּצְרַיִם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל.
וְלָמָּה קָבְרוּ אוֹתָן בִּשְׁכֶם, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְגַנָּבִים שֶׁגָּנְבוּ חָבִית שֶׁל יַיִן, הִרְגִּישׁ בָּהֶם בַּעַל הַבַּיִת, אָמַר לָהֶם יֶעֱרַב עֲלֵיכֶם, אֶלָּא בְּחַיֵּיכֶם מִשֶּׁאַתֶּם שׁוֹתִים אֶת הַיַּיִן הַחֲזִירוּ אֶת הַקַּנְקַן לִמְקוֹמוֹ, כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁמָּכְרוּ הַשְּׁבָטִים אֶת יוֹסֵף מִשְּׁכֶם מָכְרוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז, יג): וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְּׁכֶם מְכַרְתֶּם אוֹתוֹ הַחֲזִירוּ עַצְמוֹתָיו לִשְׁכֶם,
כֵּיוָן שֶׁגָּמְרוּ אֶת הַמִּצְוָה נִקְרֵאת עַל שְׁמָן,
הֱוֵי כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת.

---

פתיחתא שהלומד תורה ושומרה כאילו עושה מצוה לקב"ה
ה דָּבָר אַחֵר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קְרִיתֶם אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה אַתֶּם עוֹשִׂים עַל עוֹלָמִי, שֶׁאִלְמָלֵא הַתּוֹרָה כְּבָר הָיָה הָעוֹלָם חוֹזֵר לְתֹהוּ וָבֹהוּ.

דָּבָר אַחֵר, כִּי הַמִּצְוָה, מַהוּ הַמִּצְוָה, רַבָּנָן אָמְרֵי דָּבָר קָשֶׁה*, לְמָה הַדָּבָר דוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אֶבֶן טוֹבָה וְהִפְקִידָהּ אֵצֶל אוֹהֲבוֹ, אָמַר לוֹ, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ תֵּן דַּעְתְּךָ עָלֶיהָ וּשְׁמֹר אוֹתָהּ כָּרָאוּי, שֶׁאִם תֹּאבַד לֹא יֵשׁ לְךָ מֵהֵיכָן לִפְרֹעַ לִי, וְאַף אֲנִי לֹא יֵשׁ לִי אַחֶרֶת כַּיּוֹצֵא בָהּ, וְנִמְצֵאתָ חוֹטֵא עָלַי וְעָלֶיךָ, אֶלָּא עֲשֵׂה מִצְוָה עַל שְׁנֵינוּ וּשְׁמֹר אוֹתָהּ כָּרָאוּי.
כָּךְ אָמַר משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, אִם שְׁמַרְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה לֹא עַל עַצְמְכֶם אַתֶּם עוֹשִׂין צְדָקָה בִּלְבָד, אֶלָּא עָלַי וְעַל עַצְמְכֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, כה): וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָנוּ, לִי וְלָכֶם, אֵימָתַי (דברים ו, כה): כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת.

*כלומר, קשה לאומרו כלפי מעלה, כאילו עושין עמו צדקה.

---

ביאור המשך פרשה זו

ו דָּבָר אַחֵר, כִּי הַמִּצְוָה וגו' לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא.
אָמַר לָהֶן משֶׁה שֶׁלֹא תֹאמְרוּ משֶׁה אַחֵר עוֹמֵד וּמֵבִיא לָנוּ תּוֹרָה אַחֶרֶת מִן הַשָּׁמַיִם, כְּבָר אֲנִי מוֹדִיעַ אֶתְכֶם לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא, שֶׁלֹא נִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנָּה בַּשָּׁמַיִם.

דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הִיא וְכָל כְּלֵי אֻמָנוּתָהּ נִתְּנָה, עִנְוְתָנוּתָהּ, צִדְקָהּ וְיַשְׁרוּתָהּ וּמַתַּן שְׂכָרָהּ.

דָּבָר אַחֵר, מַהוּ לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא. שְׁמוּאֵל אָמַר אֵין הַתּוֹרָה מְצוּיָה בְּאִיסְטְרוֹלוֹגִין שֶׁאֻמְנוּתָן בַּשָּׁמָיִם, אָמְרוּ לִשְׁמוּאֵל הֲרֵי אַתָּה אִיסְטְרוֹלוֹגִין וְגָדוֹל בַּתּוֹרָה, אָמַר לָהֶן לֹא הָיִיתִי מַבִּיט בְּאִיסְטְרוֹלוֹגִים אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי פָּנוּי מִן הַתּוֹרָה, אֵימָתַי כְּשֶׁהָיִיתִי נִכְנָס לְבֵית הַמָּיִם.

דָּבָר אַחֵר, לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא, אָמְרוּ לוֹ רַבֵּנוּ משֶׁה הֲרֵי אַתָּה אוֹמֵר לָנוּ לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא, וְהֵיכָן הִיא, אָמַר לָהֶן בְּמָקוֹם קָרוֹב הִיא (דברים ל, יד): בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ, אֵינָהּ רְחוֹקָה מִכֶּם קְרוֹבָה הִיא לָכֶם.

---

בענין זה מובא בילקוט שמעוני:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הֲלָכוֹת נִשְׁתַּכְּחוּ בִּימֵי אֶבְלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אָמְרוֹ לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ שְׁאַל אָמַר לָהֶם לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא, אָמְרוּ לוֹ [לִשְׁמוּאֵל שְׁאַל, אָמַר לָהֶם] (ויקרא כז, לד) "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת" שֶׁאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה,
אמר רבי יצחק נפחא אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה, אמרו לו לפנחס שאל, א"ל לא בשמים היא, א"ל לאלעזר שאל, א"ל אלה המצות [שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה].
אמר רב יהודה אמר רב בשעה שנפטר משה לגן עדן, אמר לו ליהושע כל ספיקות שיש לך שאל, א"ל רבי כלום הנחתיך [שעה אחת] והלכתי למקום אחר, לא כך כתבת בי ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל מיד תשש כחו של (משה) [יהושע] נשתכחו ממנו שלש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות, בקשו כל ישראל להרגו, א"ל הקדוש ברוך הוא לומר לך אי אפשר, לך והטרד אותם במלחמה שנאמר ויהי אחרי מות משה וגו', וכתיב בעוד שלשת ימים הכינו לכם צדה,
ותנא אף אלף וז' מאות ספיקות של גזירות שוות ושל קלין וחמורין ושל דקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה, אמר רבי [אבהו] אף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז בפלפולו, שנאמר ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר וכתיב וילכדה עתניאל בן קנז:

---

עוד מובא שם:
מַאי דִּכְתִיב "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא", שֶׁאִם בַּשָּׁמַיִם הִיא צָרִיךְ אַתָּה לַעֲלוֹת אַחֲרֶיהָ, וְאִם מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא צָרִיךְ אַתָּה לַעֲבֹר אַחֲרֶיהָ.
(דָּבָר אַחֵר) [רָבָא אָמַר] לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא לֹא תִּמָּצֵא תּוֹרָה בְּמִי שֶׁמֵּגִיס דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ [כַּשָּׁמַיִם], וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא, לֹא תִּמָּצֵא לֹא בְּסַחְרָנִין וְלֹא בְּתַגָּרִין.

---

פסוק יד - שלא יתעצל לומר בפיו את דברי התורה הק'

דָּבָר אַחֵר, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ, רַבָּנָן אָמְרֵי שִׁבְעָה דְּבָרִים אָמַר שְׁלֹמֹה עַל הֶעָצֵל, וּמַה שֶּׁאָמַר משֶׁה הָיָה גָּדוֹל מִכֻּלָּם,
כֵּיצַד:
אָמְרוּ לֶעָצֵל רַבְּךָ בָּעִיר לֵךְ וּלְמַד תּוֹרָה מִמֶּנּוּ, וְהוּא מֵשִׁיב אוֹתָן וְאוֹמֵר לָהֶן, מִתְיָרֵא אֲנִי מִן הָאֲרִי שֶׁבַּדֶּרֶךְ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כו, יג): אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ.
אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי רַבְּךָ בְּתוֹךְ הַמְדִינָה עֲמֹד וְלֵךְ אֶצְלוֹ, אָמַר לָהֶן מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹא יְהֵא אֲרִי בְּתוֹךְ הָרְחוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כו, יג): אֲרִי בָּרְחֹבוֹת.
אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי הוּא דָּר אֵצֶל בֵּיתְךָ, אָמַר לָהֶן וְהָאֲרִי בַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב, יג): אָמַר עָצֵל אֲרִי בַּחוּץ.
אָמְרוּ לוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הֵשִׁיב לָהֶן וְאִם הוֹלֵךְ אֲנִי וּמוֹצֵא אֶת הַדֶּלֶת נָעוּל, אֲנִי מְחַזֵּר וּבָא. אָמְרוּ לוֹ פָּתוּחַ הוּא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב, יג): הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ,
לַסּוֹף שֶׁלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לְּהָשִׁיב, אוֹמֵר לָהֶן, אוֹ הַדֶּלֶת פָּתוּחַ אוֹ נָעוּל, מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִישֹׁן עוֹד מְעַט, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, ט): עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב וגו'.
עָמַד מִשְּׁנָתוֹ בַּבֹּקֶר נָתְנוּ לְפָנָיו לֶאֱכֹל הוּא מִתְעַצֵּל לָתֵת לְתוֹךְ פִּיו, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כו, טו): טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו,
וְאֵיזֶה שְׁבִיעִי (משלי כ, ד): מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרשׁ וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן.
מַהוּ מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרשׁ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי זֶה שֶׁאֵינוֹ לָמֵד תּוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וּמְבַקֵּשׁ לִלְמֹד בְּזִקְנוּתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל, וְזֶהוּ וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן.
וּמַה שֶּׁאָמַר משֶׁה הָיָה גָּדוֹל מִכֻּלָּן, מִנַּיִן (דברים ל, יד): כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ, הוֹצֵא דָּבָר מִתּוֹךְ פִּיךָ.

---

וכן מובא בתרגום יונתן:
{יד} אֲרוּם קָרִיב לְכוֹן פִּתְגָמָא בְּבֵית מֶדְרָשֵׁיכוֹן, פְּתָחוּ פֻּמְכוֹן לְמֶהֱוֵי הַגְיַין בְּהוֹן, בְּדֵירוּ לִבְּכוֹן לְמֶעֱבַד יַתְהוֹן:

---

סילוק בענין קורבתו כביכול לעמו ישראל

ז דָּבָר אַחֵר, כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ,
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב נַחְמָן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְבַת מֶלֶךְ שֶׁלֹא הָיָה אָדָם מַכִּירָהּ וְהָיָה לַמֶּלֶךְ אָהוּב אֶחָד וְהָיָה נִכְנַס לַמֶּלֶךְ בְּכָל שָׁעָה, וְהָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ עוֹמֶדֶת לְפָנָיו, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ רְאֵה הֵיאַךְ אֲנִי מְחַבֵּב אוֹתְךָ שֶׁאֵין בְּרִיָּה מַכִּיר אֶת בִּתִּי וְעוֹמֶדֶת לְפָנֶיךָ.
כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, רְאוּ מָה אַתֶּם חֲבִיבִים עָלַי, שֶׁאֵין בְּרִיָה בַּפָּלָטִין שֶׁלִּי מַכִּיר אֶת הַתּוֹרָה, וְלָכֶם נְתַתִּיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כח, כא): וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָּל חָי, אֲבָל אַתֶּם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְךָ, אֶלָּא קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָבָר מְאֹד,
אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּנַי, אִם יִהְיוּ דִּבְרֵי תוֹרָה קְרוֹבִים לָכֶם, אַף אֲנִי קוֹרֵא אֶתְכֶם קְרוֹבִים, שֶׁכֵּן כְּתִיב (תהלים קמח, יד): לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּיָהּ.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

בילקוט שמעוני הביא כאן מספר תנא דבי אליהו כמה עניינים נפלאים בשבח לומדי התורה, וסיפור על מי שטען שהתורה רחוקה ממנו ואינו מסוגל להבינה, והשיבו אליהו הנביא זכור לטוב טענה ניצחת, והרי הם לפניכם:

---

אָמַר אֵלִּיָּהוּ זָכוּר לָטוֹב:

מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁכָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה לְשֵׁם שָׁמַיִם וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מִשֶּׁלּוֹ וְנֶהֱנֶה מִיגִיעוֹ וּמֵעֲמָלוֹ וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה מִשֶּׁל אֲחֵרִים, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל" וְגוֹ', וְאוֹמֵר (שה"ש ז, ז) "מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ".

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עָנָו בַּתּוֹרָה [וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים] וּבְיִרְאַת שָׁמַיִם, עִם אָבִיו וְעִם אִמּוֹ וְעִם אִשְׁתּוֹ וְעִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ, וְעִם שְׁכֵנָיו וְעִם קְרוֹבָיו וְעִם רְחוֹקָיו, וַאֲפִילוּ עִם הַנָּכְרִי בַּשּׁוּק, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָהוּב לְמַעְלָה וְנֶחְמָד לְמַטָּה וּמִתְקַבֵּל עַל הַבְּרִיוֹת, וּמְמַלֵּא אֶת יָמָיו וְאֶת שְׁנוֹתָיו בְּשֵׁם טוֹב, וּבָזֶּה אִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵיתוֹ וּשְׁכֵנָיו יְרֵאִין מִמֶּנּוּ, וַאֲפִילוּ הָעוֹבְדֵי אֱלִילִים יְרֵאִין מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ",

אַשְׁרֵי מִי שֶׁמֵּשִׂים אֶת נַפְשׁוֹ כְּשׁוֹר לְעֹל, וְכַחֲמוֹר לַמַשּׂאוֹי, וּכְפָרָה הַחוֹרֶשֶׁת בַּשָּׂדֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לב, כ) "אַשְׁרֵיכֶם זוֹרְעֵי עַל כָּל מַיִם מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר"
אִם יִקְרָא וְיִשְׁנֶּה וִישַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וִימַעֵט בִּסְחוֹרָה וְיַרְבֶּה בִּישִׁיבָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ הָעוֹלָם הַזֶה שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ, יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ, הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (ש"ב כג, ג) "אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִּבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים".

אָמַר דָּוִד אֲנִי מַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם אָדָם נוֹצָר וּבְכָל יוֹם וָיוֹם אָדָם נִבְרָא וּבְכָל יוֹם וָיוֹם אָדָם נוֹלָד, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם אָדָם חַי, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם אָדָם מֵת, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם נִטֶּלֶת מִמֶּנּוּ, וְנִתְּנָה לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן, וּמְיַסְּרִין אוֹתוֹ כְּתִינוֹק לִפְנֵי רַבּוֹ, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מְכַלְכְּלִין אוֹתוֹ כְּתִינוֹק עַל שְׁדֵי אִמּוֹ כִּפְרִי מַעֲשָׂיו.

פַּעַם אַחַת הָיוּ רַבּוֹתֵינוּ יוֹשְׁבִין [בְּבֵית הַמִדְּרָשׁ] וְאוֹמְרִין אֵלִיָּהוּ מֵהֵיכָן הוּא, יֵשׁ מֵהֶם אוֹמְרִים מִזֶּרַע לֵאָה, וְיֵשׁ מֵהֶם אוֹמְרִים שֶׁהוּא בָּא מִשֵּׁבֶט גָּד, (וַחֲכָמִים אוֹמְרִים) [וְיֵשׁ מֵהֶן אוֹמְרִים] מִזֶּרַע רָחֵל, וּכְשֶׁהֵם יוֹשְׁבִין וַעֲסוּקִין בָּא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לָטוֹב וְעָמַד בִּפְנֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם רַבּוֹתַי מִפְּנֵי מָה אַתֶּם מִצְטַעֲרִים, אֵין אֲנִי אֶלָּא מִזֶּרַע לֵאָה.

פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמְצָאֲנִי אָדָם אֶחָד הָיָה מִתְלוֹצֵץ וּמַלְעִיג בִּדְבָרַי, אָמַרְתִּי לוֹ מַה תָּשִׁיב לְיוֹצֶרְךָ לְיוֹם הַדִּין, אָמַר לִי בִּינָה וְדֵעָה לֹא נִתְּנָה לִי שֶׁאֶקְרָא וְאֶשְׁנֶה, אָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי מַה מְּלַאכְתְּךָ אָמַר לִי צַיָּד, וְאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ מִי לִמֶּדְךָ שֶׁתִּטֹּל פִּשְׁתָּן וְתַאַרְגֶּנּוּ מְצוּדוֹת וְתַשְׁלִיכָהּ לַיָּם וְתַעֲלֶה הַדָּגִים מִן הַיָּם, אָמַר לִי בִּינָה נָתְנוּ לִי מִן הַשָּׁמַיִם, אָמַרְתִּי לוֹ מַה לִּטֹּל פִּשְׁתָּן וְלֶאֱרֹג מְצוּדוֹת לְהַשְׁלִיכֵהוּ לַיָּם לְהַעֲלוֹת בָּהּ דָּגִים מִן הַיָּם, נָתְנוּ לְךָ דֵּעָה וּבִינָה מִן הַשָּׁמַיִם, לְדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהֶם כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד לֹא נָתְנוּ לְךָ בִּינָה וְדֵעָה מִן הַשָּׁמַיִם, מִיָּד הֵרִים קוֹלוֹ וּבָכָה עַד שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ אַל יֵרַע לְךָ שֶׁכָּל בָּאֵי עוֹלָם מְשִׁיבִין תְּשׁוּבָה זוֹ, אֲבָל מַעֲשֵׂיהֶם יִהְיוּ מְעִידִין בָּהֶם, (וְכִי) (ישעיה יט, ט) "וּבֹשׁוּ עוֹבְדֵי פִשְׁתִּים שְׂרִיקוֹת וְאֹרְגִים חוֹרָי".