כי תבוא מדרשי חז"ל על הפרשה הקצרה "הסכת ושמע ישראל" (דברים כז ט-י) (1 צופה)

[יוסף צ. הירשמן]

פרשת "הסכת ושמע ישראל" עוסקת ביסודות ענין מצוות תלמוד תורה וזה לשונה:

---

{ט} וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ וְהַכֹּֽהֲנִ֣ים הַֽלְוִיִּ֔ם אֶל כָּל-יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַסְכֵּ֤ת | וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ:
{י} וְשָׁ֣מַעְתָּ֔ בְּק֖וֹל יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ אֶת-מִצְוֹתָו֙ וְאֶת-חֻקָּ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם: (ס)

---

לפרשה זו נמצא קטע קצר בלבד במדרש תנחומא בענין תלמוד תורה וז"ל:

---

סימן ב'
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְּוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע.
מַהוּ הַסְכֵּת וּשְׁמַע. הַס, וְאַחֲרֵי כֵן כַּתֵּת. אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, עֲשׂוּ עַצְמְכֶם כִּתּוֹת כִּתּוֹת וְהַטּוּ לְבַבְכֶם לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה.
דָּבָר אַחֵר, אָמַר לָהֶם: כַּתְּתוּ לְבַבְכֶם וְנַפְשְׁכֶם לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה.

---

אמנם בגמרא במסכת ברכות (סג:) נתבאר ענין זה באריכות וז"ל:

---

וְעוֹד פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה בִּכְבוֹד תּוֹרָה וְדָרַשׁ:
הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם
וְכִי אוֹתוֹ הַיּוֹם נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל וַהֲלֹא אוֹתוֹ יוֹם סוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה
אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁחֲבִיבָה תּוֹרָה עַל לוֹמְדֶיהָ בְּכׇל יוֹם וָיוֹם כַּיּוֹם שֶׁנִּתְּנָה מֵהַר סִינַי
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ תֵּדַע שֶׁהֲרֵי אָדָם קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וְעֶרֶב אֶחָד אֵינוֹ קוֹרֵא דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁלֹּא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע מֵעוֹלָם

הַסְכֵּת עֲשׂוּ כִּתּוֹת כִּתּוֹת וְעִסְקוּ בַּתּוֹרָה לְפִי שֶׁאֵין הַתּוֹרָה נִקְנֵית אֶלָּא בַּחֲבוּרָה
כִּדְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא מַאי דִּכְתִיב חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ חֶרֶב עַל שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בַּד בְּבַד וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּטַּפְּשִׁים כְּתִיב הָכָא וְנֹאָלוּ וּכְתִיב הָתָם אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁחוֹטְאִים שֶׁנֶּאֱמַר וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ אִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן

דָּבָר אַחֵר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל כַּתְּתוּ עַצְמְכֶם עַל דִּבְרֵי תוֹרָה
כִּדְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִנַּיִן שֶׁאֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמֵי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל

דָּבָר אַחֵר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל - הַס וְאַחַר כָּךְ כַּתֵּת
כִּדְרָבָא דְּאָמַר רָבָא לְעוֹלָם יִלְמוֹד אָדָם תּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ יֶהֱגֶה

אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי מַאי דִּכְתִיב כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב
בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא חֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה בְּמִי שֶׁמֵּקִיא חָלָב שֶׁיָּנַק מִשְׁדֵּי אִמּוֹ עָלֶיהָ
וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם כׇּל תַּלְמִיד שֶׁכּוֹעֵס עָלָיו רַבּוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וְשׁוֹתֵק זוֹכֶה לְהַבְחִין בֵּין דָּם טָמֵא לְדָם טָהוֹר
וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב כׇּל תַּלְמִיד שֶׁכּוֹעֵס עָלָיו רַבּוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וְשׁוֹתֵק זוֹכֶה לְהַבְחִין בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת דִּתְנַן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְחַכֵּם יַעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת שֶׁאֵין לָךְ מִקְצוֹעַ בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מֵהֶן שֶׁהֵן כְּמַעְיָן נוֹבֵעַ
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי מַאי דִּכְתִיב אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה כׇּל הַמְנַבֵּל עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה סוֹפוֹ לְהִתְנַשֵּׂא וְאִם זָמַם יָד לְפֶה

---

ובמסכת כלה רבתי (פרק ה) מובא עוד וז"ל:

---

שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד, מאי נינהו, אמר רבא, מגופיה דקרא לאו שמעית מינה? נמתיק סוד, אמר ליה, דוד, למה אתה יושב לבדך ועוסק בתורה, אין דברי תורה מתקיימין אלא בחברים. בסוד, מה סוד, הפר מחשבת באין סוד, אף הכא נמי.
ומנא אסבריה, דכתיב הסכת ושמע ישראל, עשו עצמכם כתות כתות.
ואידך, פעם אחרת מצאו אחיתופל לדוד שהיה הולך לבית המדרש לבדו, אמר ליה ולית לך ברב עם הדרת מלך, אלא בבית אלהים נהלך ברגש, ברגישת בני אדם נלך אני ואתה.
ואית דאמרי, דאמר ליה, כי אתית לצלויי, רהוט כאיניש דאזל בתר מלכא, ומנא אסבריה, דכתיב אחרי י"י אלהיכם תלכו.
ומנין שחזר דוד ושבחן, דכתיב מכל מלמדי השכלתי, וכתיב בבית אלהים נהלך ברגש, וכתיב דרך מצותיך ארוץ.

---

בילקוט שמעוני מובא דרשה אחרת על פסוקים אלו וז"ל:

---

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם", מַה דְּבָרִים הָיוּ שָׁם?
לְלַמֶּדְךָ שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ לְמֹשֶׁה נָטַלְתָּ אֶת הַתּוֹרָה וְנָתַתָּ לַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים".
אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: רְצוֹנְכֶם שֶׁיִּכְרְתוּ לָכֶם בְּרִית שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה לֹא יְהֵא נִמְנַע? אָמְרוּ לוֹ: הֵן.
עָמְדוּ וְנִשְׁבְּעוּ שֶׁאֵין אָדָם נִמְנַע מִלִּקְרוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר", אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: "הַיּוֹם הַזֶה נִהְיֵיתָ לְעָם".

---

וכעין זה מצאנו במדרש שיר השירים רבה (פרשה ב סוף סימן ה) וז"ל:

---

נכנס רבי אליעזר בן יעקב* ודרש וידבר משה והכהנים והלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהייתה לעם, וכי היום קבלו התורה והלא כבר ארבעים שנה שקבלו את התורה ואת אמרת היום הזה.
אלא מלמד כיון ששנה להם משה את התורה וקבלוה בסבר פנים יפות העלה להם הכתוב כאלו קבלוה היום מהר סיני לכך נאמר היום הזה נהייתה לעם לה' אלהיך, ואתם אחינו בני אושא שקבלתם רבותינו בסבר פנים יפות על אחת כמה וכמה.

---

* לגירסת הגמרא בברכות סג: דרש רבי יהודה ב' דרשות, והשניה היתה על פסוק זה, ולגירסת השיה"ש רבה לא דרש רבי יהודה פסוק זה כלל, אלא רבי אליעזר בן יעקב דרש דרשתו על פסוק זה, ובענין אחר דרשה.
ואגב אעירה שחר, כי בגמרא שם מובא ש"פתחו בכבוד אכסניא" ואף מצאנו שאמרו חז"ל "פותחין בכבוד אכסניא", ושמעתי רבים טועים לפרש "פותחין" שתחילת הדרשה בלבד תהיה בכבודה של אכסניא ואחר כך ידרוש בענין שרצה לדרוש, ובוודאי שזה אינו פשט הענין, כדחזינן בגמרא זו שכל הדרשות היו בכבוד אכסניא, ולא רק פתיחתם, אלא הכל היה לכבודם של בני אושא שאירחו את לומדי התורה בסבר פנים יפות, ועשו הדרשות לכבודם, וכמובן ששם לא עשו רק תחילת הדרשה בכבודם אלא כל הדרשה עסקה בכבודם, ומה שאמרו חז"ל "פותחין" היינו כי הדרשה עצמה נקראת בלשונם "פתיחתא" כדאשכחן בכל אתר במדרשי חז"ל, כיוון שלוקחים פסוק ופותחים בו לפרש ולדרוש, וק"ל.

ועיין עוד בגמרא ברכות טו: טז. פשוטו של מקרא זה "הסכת ושמע ישראל" להלכה.

 

[יוסף צ. הירשמן]

בילקוט שמעוני מובא דרשה אחרת על פסוקים אלו וז"ל:

---

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם", מַה דְּבָרִים הָיוּ שָׁם?
לְלַמֶּדְךָ שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ לְמֹשֶׁה נָטַלְתָּ אֶת הַתּוֹרָה וְנָתַתָּ לַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים".
אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: רְצוֹנְכֶם שֶׁיִּכְרְתוּ לָכֶם בְּרִית שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה לֹא יְהֵא נִמְנַע? אָמְרוּ לוֹ: הֵן.
עָמְדוּ וְנִשְׁבְּעוּ שֶׁאֵין אָדָם נִמְנַע מִלִּקְרוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר", אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: "הַיּוֹם הַזֶה נִהְיֵיתָ לְעָם".

---

וכעין זה מצאנו במדרש שיר השירים רבה (פרשה ב סוף סימן ה) וז"ל:

---

נכנס רבי אליעזר בן יעקב* ודרש וידבר משה והכהנים והלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהייתה לעם, וכי היום קבלו התורה והלא כבר ארבעים שנה שקבלו את התורה ואת אמרת היום הזה.
אלא מלמד כיון ששנה להם משה את התורה וקבלוה בסבר פנים יפות העלה להם הכתוב כאלו קבלוה היום מהר סיני לכך נאמר היום הזה נהייתה לעם לה' אלהיך, ואתם אחינו בני אושא שקבלתם רבותינו בסבר פנים יפות על אחת כמה וכמה.

לחץ כדי לכווץ...

כעין דברים אלו מביא רש"י בסוף הפרשה מפי השמועה וז"ל:

---

עד היום הזה. שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב (לקמן לא, ט) ויתנה אל הכהנים בני לוי, באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו, משה רבינו, אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לנו יום מחר לא לכם נתנה, לנו נתנה. ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו' (לעיל כז, ט), היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום: