נצבים - מדרשי חז"ל על פרשת התשובה (דברים פרק ל, א-י) | דברים נצבים - מדרשי חז"ל על פרשת התשובה (דברים פרק ל, א-י) | דברים

יוסף צ. הירשמן

משתמש רשום
gemgem
הודעות
50
תודות
104
נקודות
30
פרשת התשובה היא פרשה יסודית מאד בהליכות בני ישראל, כי אין לך צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ועל כן הקדים הקב"ה לעולמו את מצות התשובה, שהיא מרפא להניח מחטאים גדולים, ונמצא בספרי מוסר וחסידות לאומרו בכל יום ויום, או בכל שבוע.
פרשה זו קנתה מקומה כאן אחר פרשת התוכחה [שבסוף פרשת כי תבוא], כלומר: כאשר יבואו קללות אלו, ויגלו ישראל לבין האומות, ישובו בתשובה שלימה, והקב"ה יגאלם ויחזירם אל הארץ הקדושה, וייטיב להם יותר ממה שהיטיב לאבותיהם, כן יה"ר שיקויים במהרה בימינו.



{א} רביעי - במחוברות שני וְהָיָה֩ כִֽי-יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל-הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ וַֽהֲשֵֽׁבֹתָ֙ אֶל-לְבָבֶ֔ךָ בְּכָ֨ל-הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִֽדִּֽיחֲךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה:
{ב} וְשַׁבְתָּ֞ עַד-יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ וְשָֽׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר-אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכָל-לְבָֽבְךָ֖ וּבְכָל-נַפְשֶֽׁךָ:
{ג} וְשָׁ֨ב יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת-שְׁבֽוּתְךָ֖ וְרִֽחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכָּל-הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה:
{ד} אִם-יִֽהְיֶ֥ה נִֽדַּֽחֲךָ֖ בִּקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם מִשָּׁ֗ם יְקַבֶּצְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם יִקָּחֶֽךָ:
{ה} וֶֽהֱבִֽיאֲךָ֞ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל-הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר-יָֽרְשׁ֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ וִֽירִשְׁתָּ֑הּ וְהֵיטִֽבְךָ֥ וְהִרְבְּךָ֖ מֵֽאֲבֹתֶֽיךָ:
{ו} וּמָ֨ל יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת-לְבָֽבְךָ֖ וְאֶת-לְבַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ לְאַֽהֲבָ֞ה אֶת-יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּכָל-לְבָֽבְךָ֥ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ֖ לְמַ֥עַן חַיֶּֽיךָ:
{ז} חמישי - במחוברות שלישי וְנָתַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֵ֥ת כָּל-הָֽאָל֖וֹת הָאֵלֶּ֑ה עַל-אֹֽיְבֶ֥יךָ וְעַל-שֹֽׂנְאֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר רְדָפֽוּךָ:
{ח} וְאַתָּ֣ה תָשׁ֔וּב וְשָֽׁמַעְתָּ֖ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה וְעָשִׂ֨יתָ֙ אֶת-כָּל-מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם:
{ט} וְהוֹתִֽירְךָ֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בְּכֹ֣ל | מַֽעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֗ךָ בִּפְרִ֨י בִטְנְךָ֜ וּבִפְרִ֧י בְהֶמְתְּךָ֛ וּבִפְרִ֥י אַדְמָֽתְךָ֖ לְטֹבָ֑ה כִּ֣י | יָשׁ֣וּב יְהֹוָ֗ה לָשׂ֤וּשׂ עָלֶ֨יךָ֙ לְט֔וֹב כַּֽאֲשֶׁר-שָׂ֖שׂ עַל-אֲבֹתֶֽיךָ:
{י} כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר מִצְוֹתָיו֙ וְחֻקֹּתָ֔יו הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּ֑ה כִּ֤י תָשׁוּב֙ אֶל-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל-לְבָֽבְךָ֖ וּבְכָל-נַפְשֶֽׁךָ: (ס)



על פרשה זו לא נמצאו מדרשי אגדה במדרשים שלפנינו, ותחת זאת אביא כאן את תרגומו של יונתן בן עוזיאל עם הדגשות על המקומות שנוספו בו דרשות על לשון המקרא, וביאורו בצידו בין שני חצאי לבינה:

{א} וִיהֵי כַד יֵיתוּן עִילַוֵיכוֹן יַת כָּל פִּתְגָמַיָא הָאִילֵן בִּירְכַן וְחִילוּפֵהוֹן דְסַדָרִית קֳדָמֵיכוֹן וְתֵיתְבוּן עַל לִבְּכוֹן לְמֵיתַב לְפוּלְחָנִי בְּכָל גַלְוַות עַמְמַיָא דְאַגְלֵי יַתְכוֹן יְיָ לְתַמָן:
{ב} טוּבֵיכוֹן דְצַדִיקַיָא מָרֵי תְּתוּבָא דְכַד תְּחוֹבוּן וּתְתוּבוּן מַטְיָא תְּיוּבְתְּכוֹן עַד כּוּרְסֵי יְקָרָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן אִין תְּקַבְּלוּן לְמֵימְרֵיהּ כְּכָל מַה דַאֲנָא מְפַקֵיד לְכוֹן יוֹמָנָא אַתּוּן וּבְנֵיכוֹן בְּכָל לִבְּכוֹן וּבְכָל נַפְשְׁכוֹן:
[ושבת עד ה"א = אשריכם צדיקים בעלי תשובה, שכאשר תעברו עבירות ותשובו מגיעה תשובתכם עד כסא הכבוד של ה' אלקיכם]
{ג} וִיקַבֵּיל מֵימְרֵיהּ בְּרַעֲוָא יַת תְּיוּבְתְּכוֹן וִירַחֵם עֲלֵיכוֹן וִיתוּב וְיִכְנוֹשׁ יַתְכוֹן מִכָּל עַמְמַיָא דְבַדַר יְיָ אֱלָהָכוֹן יַתְכוֹן לְתַמָן:
[ושב ה"א את שבותך = יקבל מאמרו ברצון את תשובתכם].
{ד} אִין יְהוֹן מְבַדְרֵיכוֹן בִּסְיָפֵי שְׁמַיָא מִתַּמָן יִכְנוֹשׁ יַתְכוֹן מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן עַל יְדוֹי דְאֵלִיָהוּ כַּהֲנָא רַבָּא וּמִתַּמָן יְקָרֵב יַתְכוֹן עַל יְדוֹי דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא:
[משם יקבצך ה"א - על ידי אליהו הכהן הגדול, ומשם יקחך - על ידי מלך המשיח]
{ה} וְיָעֵלִינְכוֹן מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן לְאַרְעָא דְיָרִיתוּ אַבְהַתְכוֹן וְתֵרְתָהּ וְיוֹטֵב לְכוֹן וְיַסְגִינְכוֹן יַתִּיר מִן אַבְהַתְכוֹן:
{ו} וְיַעֲדֵי יְיָ אֱלָהָכוֹן יַת טִפְּשׁוּת לִבְּכוֹן וְיַת טִפְּשׁוּת לִבָּא דִבְנֵיכוֹן אֲרוּם יְבַטֵל יִצְרָא בִּישָׁא מִן עַלְמָא וְיִבְרֵי יִצְרָא טָבָא דִי יַמְלְכִינְכוֹן לְמִירְחַם יַת יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּכָל לִבְּכוֹן וּבְכָל נַפְשְׁכוֹן מִן בִּגְלַל דְיוֹגְדוּן חַיֵיכוֹן עַד עַלְמִין:
[ומל ה"א את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה"א = ויסיר ה"א את טיפשות ליבכם ואת טיפשות לב בניכם כי יבטל יצר הרע מן העולם ויברא יצר טוב שייעץ לכם לאהוב את ה"א. למען חייך = כדי שיאריכו חייכם עד לעולם]
{ז} וְיִגְרֵי מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן יַת לְוָוטַיָא הָאִלֵין עַל בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן דְאָעִיקוּ יַתְכוֹן בְּגַלְוַותְכוֹן וְעַל סַנְאֵיכוֹן דְרָדָפוּ מִן בַּתְרֵיכוֹן עַד דִי אָנְסוּ יַתְכוֹן:
[על אויבך - שהציקו לכם בגלותכם, ועל שונאך אשר רדפוך - שרדפו אחריכם עד שהכריחו אתכם להשתמד]
{ח} וְאַתּוּן תְּתוּבוּן וּתְקַבְּלוּן לְמֵימְרָא דַיְיָ וְתַעַבְדוּן יַת כָּל פִּקוּדוֹי דַאֲנָא מְפַקֵיד לְכוֹן יוֹמָנָא:
{ט} וִישַׁיְירִינְכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן לְטָבָא דְתַצְלְחוּן בְּכָל עוֹבָדֵי יְדֵיכוֹן בְּוַולְדָא דִמְעֵיכוֹן וּבְוַולְדָא דִבְעִירְכוֹן וּבְפֵירֵי אַרְעֲכוֹן לְטָבָא אֲרוּם יְתוּב מֵימְרָא דַיְיָ לְמֵיחֲדֵי אַמְטוּלְכוֹן לְאוֹטָבָא לְכוֹן הֵיכְמָא דְחָדֵי עַל אַבְהַתְכוֹן:
{י} אֲרוּם תְּקַבְּלוּן לְמֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן לְמִינְטַר פִּקוּדוֹי וּקְיָימוֹי דִכְתִיבִין בְּסֵפֶר אוֹרַיְיתָא הָדֵין אֲרוּם תְּתוּבוּן לִדְחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן בְּכָל לִבְּכוֹן וּבְכָל נַפְשְׁכוֹן:


וכעת אביא דרשות מלוקטות מתוך הילקוט שמעוני וזה החילי:


פסוק ג

וכן אתה מוצא שבכל מקום שגלו שכינה עמהן,
גלו למצרים שכינה עמהן שנאמר הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים,
גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שלחתי בבלה,
גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר ושמתי כסאי בעילם,
גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר מי זה בא מאדום,
וכשהן חוזרין שכינה חוזרת עמהן שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב,
ואומר אתי מלבנון תבואי.

דרשה זו הובאה גם ברש"י על אתר.
על שם דרשה זו ייסד הפייטן [ר' שמעון הגדול בזמר "ברוך ה' יום יום" ליום השבת] את החרוז הבא:
יְצַוֶּה צוּר חַסְדּוֹ קְהִלּוֹתָיו לְקַבֵּץ, מֵאַרְבַּע רוּחוֹת עָדָיו לְהִקָּבֵץ, וּבְהַר מְרוֹם הָרִים אוֹתָנוּ לְהַרְבֵּץ, וְאִתָּנוּ יָשׁוּב נִדָּחִים קוֹבֵץ, יָשִׁיב לֹא נֶאֱמַר כִּי אִם
וְשָׁב וְקִבֵּץ.



פסוק ה' דרשוהו חכמים על עליית בני ישראל לארץ ישראל בשובם מגלות בבל, ודרשו בו מה יהיה דין קדושת הארץ לענין תרומות ומעשרות וכדומה בזמן ביהמ"ק השני, כמובא בילקוט שם מתוך התלמוד בבלי וירושלמי, וכדלהלן:


"וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ".

מַאי טַעְמָא דְּמָאן דְּאָמַר קְדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא?
דִּכְתִיב "וַיַעֲשׂוּ כָּל הַקָּהָל הַשָּׁבִים (מֵהַגוֹלָה) [מִן הַשְּׁבִי] סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד", אֶפְשָׁר בָּא דָּוִד וְלֹא עָשָׂה סֻכָּה, בָּא שְׁלֹמֹה וְלֹא עָשָׂה סֻכָּה עַד שָׁבָּא עֶזְרָא?
אֶלָּא מַקִּישׁ בִּיאָתָם בִּימֵי עֶזְרָא לְבִיאָתָם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, מַה בִּיאָתָם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ מָנוּ שְׁמִיטִין וְיוֹבְלוֹת וְקִדְּשׁוּ עָרֵי חוֹמָה וְנִתְחַיְּבוּ בְּמַעֲשֵׂר, אַף בִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא מָנוּ שְׁמִיטִין וְיוֹבְלוֹת וְקִדְּשׁוּ עָרֵי חוֹמָה וְנִתְחַיְּבוּ בְּמַעֲשֵׂר.
וְאוֹמֵר וֶהֱבִיאַךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, מַקִּישׁ יְרֻשָּׁתְךָ לִירֻשַּׁת אֲבוֹתֶיךָ, מַה יְּרֻשַּׁת אֲבוֹתֶיךָ בְּחִדּוּשׁ כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, אַף יְרֻשָּׁתְךָ בְּחִדּוּשׁ כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ.

וְאִידַּךְ?
דִּבְעוֹ רַחֲמֵי עַל יֵצֶר דַּעֲבוֹדָה זָרָה וּבַטְּלֵיהּ וְאַגֵּין זְכוּתָא עֲלַיְיהוּ כִּי סוּכָּה.
וְהַיְינוּ דְּקָא קָפֵיד קְרָא עִילָּוֵיהּ דִּיהוֹשֻׁעַ, דִּבְכֹל דּוּכְתָּא כְּתִיב יְהוֹשֻׁעַ וְהָכָא כְּתִיב יֵשׁוּעַ, בִּשְׁלָמָא מֹשֶׁה לָא בְּעָא רַחֲמֵי דְּלָא הֲוָה זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ דַּהֲוָה לֵיהּ זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַמַּאי לָא לִיבְעֵי רַחֲמֵי?
וְהָא כְתִיב אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ? הָכִי קָאָמַר כֵּיוָן דְּיָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ יָרַשְׁתָּ אַתְּ.

(גמרא ערכין דף לב:)



(נחמיה ח, יז) "כִּי לֹא עָשָׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן" וְלָמָּה כְתִיב "יֵשׁוּעַ"?
רַבִּי הִלֵּל בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: פָּגַם הַכָּתוּב כְּבוֹד צַדִּיק בַּקֶּבֶר מִפְּנֵי כְּבוֹד צַדִּיק בִּשְׁעָתוֹ.

מַקִּישׁ בִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא לְבִיאָתָן בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, מַה בִּיאָתָן בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ פְּטוּרִין הָיוּ וְנִתְחַיְּבוּ, אַף בִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא פְּטוּרִין הָיוּ וְנִתְחַיְּבוּ.

רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא אָמַר: מִדְּבַר תּוֹרָה נִתְחַיְּבוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ", מַקִּישׁ יְרֻשָּׁתְךָ לִירֻשַּׁת אֲבוֹתֶיךָ מָה אֲבוֹתֶיךָ מִדְּבַר תּוֹרָה, אַף יְרֻשָּׁתְךָ מִדְּבַר תּוֹרָה.
וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ, מָה אֲבוֹתֶיךָ לֹא הָיָה עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת וְאַתֶּם אַף עַל פִּי שֶׁעֲלֵיכֶם עֹל מַלְכוּת,
אֲבוֹתֶיךָ לֹא נִתְחַיְּבוּ אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְאַתֶּם כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַסְתֶּם נִתְחַיַּבְתֵּם,
אֲבוֹתֶיךָ לֹא נִתְחַיְּבוּ עַד שֶׁקָּנוּ כֻּלָּהּ, אַתֶּם רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קָנָה וּמִתְחַיֵּב.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מֵאֲלֵיהֶן קִבְּלוּ הַמַּעַשְׂרוֹת, מַה טַּעַם? וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ.

מַה מְּקַיֵּם רַבִּי אֶלְעָזָר "בְּכוֹרֵי בְּקָרֵינוּ וְצֹאנֵינוּ"? מֵכֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶן דָּבָר שֶׁלֹּא נִתְחַיְּבוּ אֲפִילוּ דְּבָרִים שֶׁהָיוּ חַיָּבִין בָּהֶן הֶעֱלָה עֲלֵיהֶן כְּאִלּוּ מֵאֲלֵיהֶן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן.
מַה מְּקַיֵּם רַבִּי יוֹסִי בְּרַבִּי חֲנִינָא "וּבְכָל זֹאת"? מִכֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת הֶעֱלָה עֲלֵיהֶן כְּאִלּוּ מֵאֲלֵיהֶן קִבְּלוּ.

מַה מְּקַיֵּם רַבִּי אֶלְעָזָר מֵאֲבוֹתֶיךָ? פָּתַר לָהּ לֶעָתִיד לָבוֹא, דאמר רבי חלבו שמעון בר בא בשם רבי יוחנן, אבותיך ירשו ארץ של שבעת עממין ואתם עתידין לירש של עשר עממים.
תלתי חורנייתא אילן אינון?
את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני.
ר"י אומר ערבייא שלמייא נבטייא. רבי שמעון אומר אסיא ואספמיא ודמשק, רבי אליער בן יעקב אומר אסייא וקרתיגנא ותורקי. רבי אומר אדום ומואב וראשית בני עמון.

מאבותיך, אבותיך אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו אבל אתם משאתם נגאלים עוד אין אתם משתעבדין.
מה טעם? [ירמי' ל ו] שאלו נא וראו אם יולד זכר כשם שאין הזכר יולד כך אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין.

(ירושלמי שביעית פ"ו ה"א)

נ.ב. בילקוט קיצר מעט בהעתקת גמרות אלו, והשלמתי אותם מתוך מקורם.


עוד ציין שם לדברי הגמרא ביבמות (דף פב עמוד ב) וז"ל:
תניא בסדר עולם: אשר ירשו אבותיך וירשתה - ירושה ראשונה ושניה יש להן, ושלישית אין להן.
ופירש רש"י:
ירושה ראשונה בימי יהושע הויא ירושה, וכן שניה דבימי עזרא, דכשגלו גלות ראשונה בטלה קדושת הארץ.
שלישית אין להם. כלומר לא בעי למהדר ומירתא, דירושה עומדת היא. ואשמעינן האי קרא דלא בטלה קדושת הארץ בגלות טיטוס.


 

משתמשים שצופים באשכול הזה

  • חזור
    חלק עליון