תולדות מדרשי חז"ל - פרשת תולדות יצחק (1 צופה)

[יוסף צ. הירשמן]

להלן כמה פתיחות מהמדרשים לפרשה זו.

לפי שמקצת פתיחות אלו נכפלו בכל המדרשים, הסמכתי אותם זה לזה, והמעיין יוכל למצוא דברי חפץ אצל כל מדרש מה שאין בחבירו.

---

פתיחות בענין שקלסתר פניו של יצחק היה דומה לאברהם

במדרש תנחומא:

[וְאֵ֛לֶּה תּֽוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן-אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת-יִצְחָֽק]:

א יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, עַל מֶה הָיוּ הַשְּׁלָמִים בָּאִים?
כָּךְ שָׁנָה רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה, כָּל הַמֵּבִיא שְׁלָמִים, מֵבִיא שָׁלוֹם לָעוֹלָם.
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ זְבָחִים בָּעוֹלָם, הָיָה שָׁלוֹם. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַזְּבָחִים, אֵין לְךָ יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה וּפֻרְעָנֻיּוֹת.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, לְעוֹלָם הַשְּׁלָמִים לָשׂוּם שָׁלוֹם הֵן בָּאִין.

וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, גָּדוֹל הוּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁדִּבְּרָה הַתּוֹרָה דִּבְרֵי בְדַאי בִּשְׁבִיל שָׁלוֹם. וְאֵי זֶה, כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם (בראשית נ, יז). וְאֵין אָנוּ מוֹצְאִים שֶׁצִּוָּה כְּלוּם מִכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶלָּא לְפִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ חֲסִידוּתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְלֹא הָיָה חוֹשְׁדוֹ וּמַחֲזִיק אוֹתוֹ כְּשׁוֹפְכֵי דָמִים.

בֹּא וּרְאֵה כֹּחַ הַשָּׁלוֹם, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּטַּלְטְלָה שָׂרָה מִיַּד פַּרְעֹה לְיַד אֲבִימֶלֶךְ וְנִתְעַבְּרָה בְּיִצְחָק, הָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים: הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד, אֶלָּא הִיא מְעֻבֶּרֶת מֵאֲבִימֶלֶךְ אוֹ מִפַּרְעֹה, וְהָיְתָה חֲשָׁד בְּלִבּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם עַל אֵלּוּ הַדְּבָרִים. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל יְצִירַת הַוָּלָד, עֲשֵׂה כָּל אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ כִּדְמוּת אָבִיו, כְּדֵי שֶׁיָּעִידוּ הַכֹּל שֶׁהוּא בְנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם.
מִנַּיִן? מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בְּעִנְיַן אֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם.
מִמַּשְׁמַע שֶׁהוּא אוֹמֵר, יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק?
שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אַבְרָהָם, הָיָה אוֹמֵר בְּוַדַּאי שֶׁאַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. מִמַּה שֶּׁהָיָה קְלַסְתֵּר פְּנֵיהֶן דּוֹמִין זֶה לָזֶה.
לְכָךְ נֶאֱמַר: אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.


במדרש אגדת בראשית:

[ה] אברהם הוליד את יצחק. וכי איני יודע שאברהם הוליד את יצחק,
אמר רבי חנניה רבה, משל ליונה שהיו הנצים והעורבים רודפים אחריה, ברחה מהן ונכנסה וישבה על קינה, והיו בני אדם אומרים ביצים הללו מן הנץ הן, וזה אומר מן העורב הן, אמר להם אחד כל זמן שהן ביצים אינן ידועות אם של עורב הן, אם של נץ הן, אלא הניחו עד שתלד ויעשו אפרוחין, ואתם יודעין ממי הן,
כך נטלטלה שרה פעמים הרבה. אצל פרעה, אצל אבימלך כך התחילו אומרים לא עיברה אלא מפרעה, ואלו אומרים לא עיברה אלא מאבימלך, אמר להן הקב"ה (יסכרו) [יסכר] פי דוברי שקר (תהלים סג יב), המתינו עד שתלד, ואתם רואין למי הוא דומה, מיד צוה הקב"ה למלאך הממונה על צורת הולד, אמר לו אל תצור אותו דומה לאמו אלא לאביו, שידעו הכל שאינו אלא מן אביו, מיד יצא דומה לאביו,
לכך נאמר אלה תולדות יצחק בן אברהם [אברהם הוליד את יצחק].

במדרש רבי תנחומא:

ה וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי (ישעיה נד, יז).
אַתָּה מוֹצֵא, יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, רְאֵה הֵיאַךְ הָאֻמּוֹת מִשְׁתַּעְבְּדִין בָּנוּ, אֵין לָהֶם מְלָאכָה אַחֶרֶת אֶלָּא יוֹשְׁבִין וּמִתְיָעֲצִין עָלֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה אֲנִי מַנְגִּינָתָם (איכה ג, סג). אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַה הֵן מוֹעִילִין? גּוֹזְרִין עֲלֵיכֶם גְּזֵרוֹת וַאֲנִי מְבַטְּלָן וְשׁוֹבְרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲנִי מַנְגִּינָתָם. כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ וְגוֹ' (בראשית יד, כ).
וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה וְגוֹ' (שמות א, כב). וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת, מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה (איכה ג, לז). פַּרְעֹה צִוָּה, ה' לֹא צִוָּה, אֶלָּא וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ.
הָמָן בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, וַה' לֹא בִּקֵּשׁ, וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים וְגוֹ' (אסתר ט, א).
בָּלָק וּבִלְעָם בִּקְשׁוּ לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל, וַה' לֹא בִקֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וְגוֹ' (דברים כג, ו).
לְפִיכָךְ כְּתִיב: מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי, ה' לֹא צִוָּה.
הֱוֵי, כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח.

אַדְרִיָּאנוֹס אָמַר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, גְּדוֹלָה הַכִּבְשָׂה הָעוֹמֶדֶת בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים. אָמַר לוֹ: גָּדוֹל הוּא הָרוֹעֶה שֶׁמַּצִּילָהּ וְשׁוֹמְרָהּ וְשׁוֹבְרָן לְפָנֶיהָ.
הֱוֵי, כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח.
ו אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֵין לְךָ דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ לֵיצָנִין.
בְּשָׁעָה שֶׁגָּזַז נָבָל אֶת צֹאנוֹ, שָׁלַח דָּוִד אֶת נְעָרָיו אֶצְלוֹ לוֹמַר, תְּנָה נָּא אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲבָדֶיךָ וּלְבִנְךָ לְדָוִד (ש"א כה, ח). הֱשִׁיבָם נָבָל, מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָׁי הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו, וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי וְאֵת טִבְחָתִי אֲשֶׁר טָבַחְתִּי לְגֹזְזָי וְנָתַתִּי לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה (ש"א כה, י-יא). מִיָּד חָזְרוּ אֵצֶל דָּוִד וְסִפְּרוּ לוֹ דִבְרֵי נָבָל. עָמַד דָּוִד וְזִיֵּן עַצְמוֹ וְכָל גִּבּוֹרָיו לֵילֵךְ אֶל נָבָל לְהַשְׁחִיתוֹ. וְלַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הִגִּיד נַעַר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים לֵאמֹר הִנֵּה שָׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים מֵהַמִּדְבָּר לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ וַיָּעַט בָּהֶם (ש"א כה, יד). כְּשֶׁשָּׁמְעָה כָךְ, הִתְקִינָה הַדּוֹרוֹן וְהָלְכָה אֶל דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתְּמַהֵר אֲבִיגַיִל וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי יַיִן וְחָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת וְחָמֵשׁ סְאִים קָלִי וּמֵאָה צִמֻּקִים וּמָאתַיִם דְּבֵלִים וַתָּשֶׂם עַל הַחֲמֹרִים, וַתֹּאמֶר לִנְעָרֶיהָ עִבְרוּ לְפָנַי הִנְנִי אַחֲרֵיכֶם בָּאָה וּלְאִישָׁהּ נָבָל לֹא הִגִּידָה (ש"א כה, יח-יט) כָּל אוֹתוֹ הָעִנְיָן. וּכְתִיב: וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף ה' אֶת נָבָל וַיָּמֹת (ש"א כה, לח). מִיָּד, וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיְדַבֵּר בַּאֲבִיגַיִל לְקַחְתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה (ש"א כה, לט). וּלְאַחַר שֶׁהֵבִיאָהּ פֵּרַשׁ דָּוִד מִמֶּנָּה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, כְּדֵי לֵידַע אִם הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת מִן נָבָל וְאִם לָאו. לְאַחַר שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּא עָלֶיהָ וְנִתְעַבְּרָה הֵימֶנּוּ. וְהָיוּ לֵיצָנֵי הַדּוֹר מְלִיצִים וְאוֹמְרִים: מִן נָבָל הִיא מְעֻבֶּרֶת. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? צִוָּה הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל יְצִירַת הַוָּלָד וְעַל צוּרָתוֹ וְאָמַר לוֹ: לֵךְ וְצוֹר אוֹתוֹ בִּדְמוּת דָּוִד אָבִיו, כְּדֵי שֶׁיָּעִידוּ הַכֹּל שֶׁדָּוִד הוּא אָבִיו. מִנַּיִן? שֶׁכֵּן כְּתִיב: וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית, וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמֶלִי (ש"ב ג, ב-ג). מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: כִּלְאָב? שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ אָב, שֶׁכָּל הָרוֹאֵהוּ אוֹמֵר, דָּוִד אָבִיו שֶׁל זֶה.

וְכֵן אַבְרָהָם הָיָה דוֹמֶה לְיִצְחָק, וְלֹא הָיוּ מַכִּירִין הַבְּרִיּוֹת בֵּין אָב לַבֵּן, עַד שֶׁבִּקֵּשׁ אַבְרָהָם וְאָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַפְרֵשׁ בֵּין אָב לַבֵּן. וְהִפְרִישׁ בֵּינֵיהֶם הַזִּקְנָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: וְאַבְרָהָם זָקֵן.
וּלְכָךְ כְּתִיב: אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.

עוד כעין זה במדרש רבי תנחומא:

ג וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק. לָמָּה חָזַר וְאָמַר, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק?
אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְרַנְּנִין אַחֲרֵיהֶם וְאוֹמְרִים: אֶפְשָׁר זָקֵן בֶּן מֵאָה שָׁנָה וּזְקֵנָה בַּת תִּשְׁעִים שָׁנָה מוֹלִידִין? אֵין זֶה בְּנָהּ, אֶלָּא שֶׁהֵבִיאָה אוֹתוֹ מִן הַשּׁוּק.
וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁגָּמַל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק, עָשָׂה מִשְׁתֶּה וְזִמֵּן כָּל גְּדוֹלֵי הַמַּלְכוּת, אַף שָׂרָה קָרְאָה כָל נְשׁוֹתֵיהֶן לִסְעוּדָה. מֶה עָשׂוּ אוֹתָן הַנָּשִׁים? עַכְשָׁו יִוָּדַע הַדָּבָר אִם הוּא בְנָהּ וְאִם לָאו. כָּל אַחַת וְאַחַת הֵבִיאָה בְנָהּ עִמָּהּ וְלֹא הֵבִיאָה מֵינִקְתָּהּ. מִיָּד הָיוּ הַבָּנִים בּוֹכִין, וְכָל אַחַת אוֹמֶרֶת, שָׁכַחְתִּי וְלֹא הֵבֵאתִי מֵינִקְתִּי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד חָלָב מִדַּדֶּיהָ שֶׁל שָׂרָה וְנָטְלָה כָּל בְּנֵיהֶן וְהֵינִיקָה אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה (בראשית כא, ז). וְכֵן כֻּלָּן אוֹמְרוֹת, בֶּאֱמֶת הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה.
וּלְכָךְ נֶאֱמַר: אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.

---

פתיחות בענין השמחה שהיתה בלידת יצחק

במדרש רבי תנחומא:
ב וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק [בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק].
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ (משלי כג, כד).
כְּנֶגֶד מִי אֲמָרוֹ שְׁלֹמֹה? לֹא אֲמָרוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד יִצְחָק, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק, הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִים, שָׁמַיִם וָאָרֶץ, חַמָּה וּלְבָנָה, כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וּמִפְּנֵי מָה הָיוּ שְׂמֵחִים? שֶׁאִלְמָלֵא לֹא נִבְרָא יִצְחָק, לֹא הָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי (ירמיה לג, כה). וְאֵין בְּרִיתִי אֶלָּא יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק (בראשית יז, כא).

במדרש רבה:

[פרשה סג סימן א] וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם (בראשית כה, יט),
(משלי כג, כד): גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ,
[גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק] גִּילָה אַחַר גִּילָה, בִּזְמַן שֶׁהַצַּדִּיק נוֹלַד.
(ישעיה ז, א): וַיְהִי בִּימֵי אָחָז וגו', אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים וַוי שֶׁמָּלַךְ אָחָז, אָמַר לָהֶן בֶּן יוֹתָם הוּא, וְאָבִיו צַדִּיק וְאֵינִי יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדִי בּוֹ.
וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ, רַבִּי לֵוִי אָמַר מִנַיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן יָגֵעַ בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא מִתְמַלֵּא עָלָיו רַחֲמִים, תַּלְמוּד לוֹמַר (משלי כג, טו): בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַּם אָנִי.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵין לִי אֶלָּא לֵב אָבִיו שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְמַלֵּא רַחֲמִים עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יָגֵעַ בַּתּוֹרָה, תַּלְמוּד לוֹמַר יִשְׂמַח לִבִּי גַּם אָנִי.
גִּילָה אַחַר גִּילָה בִּזְמַן שֶׁהוּא צַדִּיק בֶּן צַדִּיק, וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם.

במדרש אגדת בראשית:

[א] וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק [בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק] (בראשית כה יט).
זה שאמר הכתוב כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. [וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק] (יהושע כד ב),
בוא וראה מה הבנים כשרים מתנה גדולה הן.
את מוצא כמה גדולה נתן הקב"ה לאברהם, שנאמר וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה (בראשית יב ב וג). ומפני שלא היה לו בן התחיל אומר להקדוש ברוך הוא בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. מה הנייה שנתת לי כל טובה שבעולם ובנים לא נתתי לי, שנאמר ה' אלהים מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר (שם שם ב). אמר לו הקב"ה אני נותן לך, שנאמר להנחיל אוהבי יש (משלי ח כא), [וכתיב] טוב ינחיל בני בנים (שם יג כב),
לפיכך נתן לו מתנה גדולה את יצחק, שנאמר וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק (יהושע כד ג).
ומה ראה לומר ה' אלהים מַה תִּתֶּן לִי, אלא מתחילה היה אברהם אסתרולוגין, והיה רואה במזלות שאינו מוליד, לא הוא ולא שרה, אף כל האסתרולוגין היו רואין כך, התחיל אומר להקב"ה רבש"ע איפשר לי שאני מוליד, שאף הכל אומרים כך ולא האמנתי עד שראיתי אף אני במזל,
אמר לו הקב"ה אל תסתכל עוד בדברים הללו, צא לך מן המידה הזו, שנאמר וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ (בראשית טו ה), ומה אמרו לך הכל אברם אינו מוליד ושרי אינה יולדת, שנאמר ושרי אשת אברם לא ילדה (בראשית טז א), אימתי אתם מולידין, וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ (שם יז ה), אף שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ. וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ (שם שם טו).
הוי אברם אינו מוליד, אבל אברהם מוליד שרי אינה יולדת, אבל שרה יולדת, שנאמר וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים. [וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק] (שם כא ב),
לכך נאמר אֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.

---

פתיחות בענין שהצדיק מתעטר בבנו ובנו מתעטר בו

במדרש רבי תנחומא:

ד וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק [בֶּן אַבְרָהָם] אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם (משלי יז, ו).
הַצַּדִּיקִים מִתְעַטְּרִין בִּבְנֵי בְנֵיהֶם וּבְנֵיהֶם מִתְעַטְּרִין בַּאֲבוֹתָם.
כֵּיצַד? אַבְרָהָם נִתְעַטֵּר בִּזְכוּת יַעֲקֹב. כְּשֶׁהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ נִמְרוֹד לְתוֹךְ הַכִּבְשָׁן, יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַצִּילוֹ. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לָזֶה אַתָּה מַצִּיל? כַּמָּה רְשָׁעִים עֲתִידִין לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ, אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב בֶּן בְּנוֹ שֶׁעָתִיד לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ, אֲנִי מַצִּילוֹ. מִנַּיִן? אָמַר רַבִּי בְּרַכְיָה, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם (ישעיה כט, כב), פְּדָאוֹ מִן הַכִּבְשָׁן. הֲרֵי נִתְעַטְּרוּ אָבוֹת בִּשְׁבִיל בָּנִים.
וּמִנַּיִן שֶׁנִּתְעַטְּרוּ בָנִים בִּשְׁבִיל אָבוֹת? בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא יַעֲקֹב מֵאֵצֶל לָבָן, רָדַף לָבָן אַחֲרָיו, וְנִגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּדֶּרֶךְ וְאָמַר לוֹ: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע (בראשית לא, כד). כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לְהִתְוַכֵּחַ זֶה עִם זֶה, מַה יַּעֲקֹב אוֹמֵר לְלָבָן, לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי. הֱוֵי, זְכוּת אַבְרָהָם הִצִּילַתּוּ לְיַעֲקֹב.
אֲבָל יִצְחָק נִתְעַטֵּר בְּאַבְרָהָם, וְאַבְרָהָם נִתְעַטֵּר בְּיִצְחָק.

במדרש רבה:

ב עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים [וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם] (משלי יז, ו),
הָאָבוֹת עֲטָרָה לַבָּנִים, וְהַבָּנִים עֲטָרָה לָאָבוֹת.
הָאָבוֹת עֲטָרָה לַבָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יז, ו): וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם.
הַבָּנִים עֲטָרָה לָאָבוֹת, דִּכְתִיב: עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים.
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר אַבְרָהָם לֹא נִצֹּל מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ אֶלָּא בִּזְכוּת שֶׁל יַעֲקֹב, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ דִּין לִפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן וְיָצָא דִינוֹ מִלִּפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן לִשָֹּׂרֵף, וְצָפָה אוֹתוֹ הַשִּׁלְטוֹן בְּאַסְטְרוֹלוֹגְיָאה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְהוֹלִיד בַּת וְהִיא נִשַֹּׂאת לַמֶּלֶךְ, אָמַר כְּדַאי הוּא לְהִנָּצֵל בִּזְכוּת בִּתּוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְהוֹלִיד וְהִיא נִשַֹּׂאת לַמֶּלֶךְ.
כָּךְ אַבְרָהָם יָצָא דִינוֹ מִלִּפְנֵי נִמְרוֹד לִשָֹּׂרֵף, וְצָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲקֹב עָתִיד לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ, אָמַר כְּדַאי הוּא אַבְרָהָם לְהִנָּצֵל בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כט, כב): לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם, יַעֲקֹב פָדָה אֶת אַבְרָהָם.
דָּבָר אַחֵר:
עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים, (בראשית כה, יט): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם.


במדרש אגדת בראשית:

[ב] דבר אחר: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק.
זה שאמר הכתוב עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם (משלי יז ו),
יש בנים טובים נותנין עטרה לאבותם, ויש בנים רעים נוטלין עטרה מאביהם, שנאמר וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ (בראשית ט כב), אבל שם ויפת ויכסו את ערות אביהם (שם שם כג).
ישמעאל עובד עבודת אלילים, אבל יצחק שה עולתו של הקב"ה, נתן עטרה לאביו, אלה תולדות יצחק.
ראובן, פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה (שם מט ד), ויוסף מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד (שם מה ט).
אבשלום והכיתי את המלך לבדו (ש"ב יז ב). ושלמה וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן. [וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה] (מ"א א לג).
*עמד יחזקיה והוסיף על העבודה, שנאמר ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו (מ"ב יח ג).
הוי עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים. אֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק.
*נראה שחסר כאן הצד הרע, ואפשר שהוא אחז אביו שביטל את העבודה, עיין מלכים ב פרק טז.

---

פתיחות בענין ההבדל בין ישמעאל ליצחק

במדרש אגדת בראשית (סימן לז):

[ג] דבר אחר אֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק.
זה שאמר הכתוב לֹא יִיגְעוּ לָרִיק וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה (ישעי' ס"ה כג), למה, כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי ה' הֵמָּה וְצֶאֱצָאֵיהֶם אִתָּם (שם שם).
לא יגעו לריק, זה אברהם ושרה שהרבה יגעו עד שנתן להם יצחק,
ולא ילדו לבהלה, שאילו הניחוהו אצל ישמעאל היה הורגו, שנאמר וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק (בראשית כא ט), ואין מצחק אלא שהיה מבקש להורגו, שכן שלמה מפרש כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת. כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי (משלי כו יח ויט), אמר הקב"ה אם הורגו מנין עולמי עומד, התחילה שרה אומרת גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק (בראשית כא י),
אלה תולדות יצחק.

[ד] דבר אחר אֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק.
והרי כבר נאמר אלה תולדות ישמעאל (בראשית כה יב), וכאן אלה תולדות יצחק בן אברהם, יכול שניהם דומים, חס ושלום,
זה שאמר הכתוב כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד (תהלים א ו).
משל לתרבא* של חמור שנפל לשמן ורד, אעפ"י שנעשה ריחו יפה משמן הורד, אלא סופו חוזר לסריותו כמות שהיה,
כך תרבא של חמור זה הגר המצרית, שנאמר בהן אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם (יחזקאל כג כ), נדבקה עם אברהם וילדה לישמעאל אלה תולדות ישמעאל, אלא סופה חזרה לסריותה, שנאמר ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים (בראשית כא כא), שהיתה הגר מצרית,
אבל ראה מה אברהם מצווה בשבילו לאליעזר אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי (שם כד לח). לפיכך אֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.
אבל ישמעאל אֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל, אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם (שם כה יב).
*תרבא=חלב, לסריותו=לסרחותו.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

{יט} וְאֵ֛לֶּה תּֽוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן-אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת-יִצְחָֽק:
{כ} וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן-אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת-רִבְקָ֗ה בַּת-בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָֽאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה:
{כא} וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהֹוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְהֹוָ֔ה וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:

---

במדרש רבה:

ג אַבְרָם נִקְרָא אַבְרָהָם.
יִצְחָק, נִקְרָא אַבְרָהָם, דִּכְתִיב (בראשית כה, יט): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם - אַבְרָהָם.

יַעֲקֹב נִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (בראשית לב, כט): לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל.
יִצְחָק נִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב.
אַבְרָהָם נִקְרָא יִשְׂרָאֵל, רַבִּי נָתָן אָמַר מִלְּתָא עֲמִיקְתָּא הִיא (שמות יב, מ): וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן וּבְאֶרֶץ גּוֹשֶׁן שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.

פירושים נוספים על פסוק זה ראה בפתיחות שבהודעה הקודמת.

---

פסוק כ

ד וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה (בראשית כה, כ),
אָמַר רַבִּי יִצְחָק אִם לְלַמֵּד שֶׁהִיא מֵאֲרַם נַהֲרַיִם וַהֲלוֹא כְּבָר נֶאֱמַר: מִפַּדַן אֲרָם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲרַמִּי, בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, אֶלָּא בָּא לְלַמֶּדְךָ אָבִיהָ רַמַּאי וְאָחִיהָ רַמַּאי וְאַף אַנְשֵׁי מְקוֹמָהּ כֵּן, וְהַצַּדֶּקֶת הַזּוֹ שֶׁהִיא יוֹצְאָה מִבֵּינֵיהֶם לְמָה הִיא דּוֹמָה, לְשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים.
רַבִּי פִּנְחָס אָמַר כְּתִיב (בראשית כח, ז): וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית כח, ה): אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי, מְלַמֵּד שֶׁכֻּלָּן כְּלָלָן בָּרַמָּאוּת.

---

פסוק כא

ה וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ (בראשית כה, כא),
רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ,
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשָּׁפַךְ תְּפִלּוֹת בְּעשֶׁר.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר שֶׁהִפֵּךְ אֶת הַגְּזֵרָה, וּלְפוּם כֵּן קָרְיִן לֵיהּ עַתְרָא דְּאַפֵּךְ אִדְּרָא*.
*לכן קוראים לו "עתר", כי הוא מהפך את הגורן.

לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ,
מְלַמֵּד שֶׁהָיָה יִצְחָק שָׁטוּחַ כָּאן, וְהִיא שְׁטוּחָה כָּאן, וְאוֹמֵר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל בָּנִים שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי יִהְיוּ מִן הַצַּדֶּקֶת הַזּוֹ, אַף הִיא אָמְרָה כֵּן, כָּל בָּנִים שֶׁאַתְּ עָתִיד לִתֵּן לִי יִהְיוּ מִן הַצַּדִּיק הַזֶּה.

כִּי עֲקָרָה הִוא,
רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי לָקִישׁ, עִקַּר מַטְרִין* לָא הֲוָה לָהּ וְגָלַף לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִקַּר מַטְרִין.
*רחם.

וַיֵּעָתֶר לוֹ ה',
רַבִּי לֵוִי אָמַר מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה חוֹתֵר עַל אָבִיו לִטֹּל לִיטְרָא שֶׁל זָהָב, וְהָיָה זֶה חוֹתֵר מִבִּפְנִים, וְזֶה חוֹתֵר מִבַּחוּץ, שֶׁכֵּן בַּעֲרָבְיָא קוֹרִין לַחֲתִירְתָא עֲתִירְתָא.

---

בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב):

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עֶשְׂרִים שָׁנָה הָיְתָה רִבְקָה עֲקָרָה, לְאַחַר עֶשְׂרִים שָׁנָה לְקָחָהּ יִצְחָק וְהָלַךְ עִמָּהּ לְהַר הַמּוֹרִיָּה לַמָקוֹם שֶׁנֶּעֱקַד שָׁם, וְהִתְפַּלֵּל עַל הַהֵרָיוֹן וַיֵעָתֶר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כה, כא] וַיֶעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

{כב} וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם-כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְר֥שׁ אֶת-יְהֹוָֽה:
{כג} וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י (גיים) גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַֽעֲבֹ֥ד צָעִֽיר:

---

במדרש רבה:

ו וַיִתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ (בראשית כה, כב),
רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ,
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זֶה רָץ לַהֲרֹג אֶת זֶה וְזֶה רָץ לַהֲרֹג אֶת זֶה.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר זֶה מַתִּיר צִוּוּיוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה מַתִּיר צִוּוּיוֹ שֶׁל זֶה.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי שֶׁלֹא תֹאמַר מִשֶּׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ נִזְדַּוֵּג לוֹ, אֶלָּא עַד שֶׁהוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ זִרְתֵּהּ מְתוּחָה לְקִבְלֵיהּ*, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נח, ד): זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם.
*קשתו מתוחה לנגדו.

וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ,
בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת יַעֲקֹב מְפַרְכֵּס לָצֵאת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה א, ה): בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל בָּתֵּי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עֵשָׂו רָץ וּמְפַרְכֵּס לָצֵאת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם.

וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶה אָנֹכִי,
רַבִּי יִצְחָק אָמַר מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה אִמֵּנוּ רִבְקָה מְחַזֶּרֶת עַל פִּתְחֵיהֶן שֶׁל נָשִׁים וְאוֹמֶרֶת לָהֶן הִגִּיעַ לָכֶם הַצַּעַר הַזֶּה בִּימֵיכֶם? אִם כָּךְ הוּא צַעֲרוֹ שֶׁל בָּנִים וְהַלְוַאי לֹא עִבַּרְתִּי.
רַבִּי הוּנָא אָמַר אִם כָּךְ אֲנִי עָתִיד לְהַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים הַלְּוַאי לֹא עִבַּרְתִּי מִנְיַן זֶה.

​

תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה רְאוּיָה הָיְתָה רִבְקָה שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנָּה שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב:​

וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, דָּא תְּרֵין,​

וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, הָא אַרְבָּעָה,​

וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, הָא שִׁתָּא,​

וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר, הָא תְּמַנְיָא,​

וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת, הָא עֲשָׂרָה,​

וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, הָא חַד עֲשַׂר,​

וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו, הָא תְּרֵין עֲשַׂר.​

וְאִית דְּמַיְתִין לָהּ מִן הָדֵין קְרָא, (בראשית כה, כב): וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי, ז' שִׁבְעָה, ה' חֲמִשָּׁה, הָא תְּרֵין עֲשַׂר, מִנְיַן זֶה.​

וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת ה',
וְכִי בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת הָיוּ בְּאוֹתָן הַיָּמִים, וַהֲלוֹא לֹא הָלְכָה אֶלָּא לַמִּדְרָשׁ שֶׁל שֵׁם וְעֵבֶר?
אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מַקְבִּיל פְּנֵי זָקֵן כְּמַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה.

---

פסוק כג

ז וַיֹּאמֶר ה' לָהּ (בראשית כה, כג),
רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן מֵעוֹלָם לֹא נִזְקַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָשִׂיחַ עִם אִשָּׁה אֶלָּא עִם אוֹתָהּ הַצַּדֶּקֶת*, וְאַף הִיא עַל יְדֵי עִלָּה. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אוֹמֵר כַּמָּה כִּרְכּוּרִין כִּרְכֵּר בִּשְׁבִיל לְהָשִׂיחַ עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, טו): וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ.
וְהָכְתִיב (בראשית טז, יג): וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר עַל יְדֵי מַלְאָךְ.
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר עַל יְדֵי שֵׁם בֶּן נֹחַ.
*אותה הצדקת=שרה אמנו. על ידי עילה=סיבוב. כרכורין=סיבובים, שהתחיל לדבר עם אברהם והשלים דיבורו עימה. ומסיק ר"א דלא דיבר עם רבקה אלא על ידי שם בן נח.

שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ,
שְׁנֵי גֵאֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, זֶה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָמוֹ וְזֶה מִתְגָּאֶה בְּמַלְכוּתוֹ.
שְׁנֵי גֵאֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, אַדְרִיָּאנוֹס בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שְׁלֹמֹה בְּיִשְׂרָאֵל.
דָּבָר אַחֵר שְׁנֵי שׂוֹנְאֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שׂוֹנְאִים אֶת עֵשָׂו, וְכָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שׂוֹנְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל,
סְנָאֵיהוֹן דִּבְנַיָא בְּמֵעַיִךְ, דִּכְתִיב (מלאכי א, ג): וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי.

וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ,
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מִכָּאן שֶׁנּוֹלַד מָהוּל.

וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ,
רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר עַד כָּאן קְרָיָין (בראשית י, ז): סַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא, מִינָךְ יְקוּמוּן יְהוּדָאִין וְאַרְמָאִין.

וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר,
אָמַר רַבִּי הוּנָא אִם זָכָה יַעֲבֹד, וְאִם לָאו יֵעֲבֵד.

---

בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב):

בָּאָה לָלֶדֶת, וּמֵחֲבָלֶיהָ הִגִּיעָה נַפְשָׁהּ לָמוּת, וְהָלְכָה לְהִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם טָהוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כב] וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת ה'.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

{כד} וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ:
{כה} וַיֵּצֵ֤א הָֽרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו:
{כו} וְאַֽחֲרֵי-כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֨זֶת֙ בַּֽעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַֽעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן-שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם:

---

במדרש רבה:

ח וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת [וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ]
לְהַלָּן חֲסֵרִים וְכָאן מְלֵאִים?
לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית לח, כז): תְאוֹמִים, פֶּרֶץ וְזֶרַח שְׁנֵיהֶם צַדִּיקִים, וְכָאן תוֹמִם, יַעֲקֹב צַדִּיק וְעֵשָׂו רָשָׁע.

---

פסוק כה

וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי,
אָמַר רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק:
בִּזְכוּת (ויקרא כג, מ): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן [פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל]
אֲנִי נִגְלֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מד, ו): אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן [וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים]
וּפוֹרֵעַ לָכֶם מִן הָרִאשׁוֹן, זֶה עֵשָׂו, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן [אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו]
וּבוֹנֶה לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן [מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ]
וְאָבִיא לָכֶם רִאשׁוֹן, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ישעיה מא, כז): רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם [וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן]

דָּבָר אַחֵר:
וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי,
לָמָה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ* עִמּוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כְּהָדֵין פָּרָבִיטָא שֶׁהוּא מְשַׁטֵּף אֶת בֵּית הַמֶּרְחָץ וְאַחַר כָּךְ מַרְחִיץ בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, כָּךְ לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הוּא וְתֵצֵא סַרְיוּתוֹ עִמּוֹ.
מַטְרוֹנָא שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא אָמְרָה לֵיהּ לָמָּה יָצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה, אָמַר לָהּ, טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה, אָמַר לָהּ מָשָׁל אִם תַּנִּיחוּ שְׁתֵּי מַרְגָּלִיּוֹת בִּשְׁפוֹפֶרֶת אַחַת, לֹא זוֹ שֶׁאַתְּ נוֹתְנָהּ רִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה אַחֲרוֹנָה? כָּךְ טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה.
*סריותו=סירחונו.

אַדְמוֹנִי,
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים,
וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שְׁמוּאֵל אֶת דָּוִד אַדְמוֹנִי, דִּכְתִיב (שמואל א טז, יב): וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, נִתְיָרֵא וְאָמַר אַף זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים כְּעֵשָׂו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שם): עִם יְפֵה עֵינַיִם, עֵשָׂו מִדַּעַת עַצְמוֹ הוּא הוֹרֵג אֲבָל זֶה מִדַּעַת סַנְהֶדְרִין הוּא הוֹרֵג.

*דִּקְלִיטְיָינוֹס מַלְכָּא הֲוָה רָעֵי חֲזִירִין בַּהֲדָא טְבֶרְיָה, וְכֵיוָן דַּהֲוָה מָטֵי סִדְרֵיהּ דְּרַבִּי הֲוֵי מֵינוֹקָא נָפְקִין וּמָחֲיִין לֵיהּ, לְבָתַר יוֹמִין אִיתְעֲבֵד מֶלֶךְ, נְחַת וִיתֵיב לֵיהּ בַּהֲדָא פַּנְיָיס, וּשְׁלַח כְּתָבִים לִטְבֶרְיָא מִפְּנֵי רַמְשָׁא דַעֲרוֹבְתָה, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב קֵלֶווֹן דְּיֶהֱווֹן רַבְרְבָנֵי דִּיהוּדָאֵי קָיְימִין קֳדָמִי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבָּא. פַּקְדֵּיהּ לִשְׁלִיחָא אֲמַר לֵיהּ לָא תִתֵּן יָתְהוֹן לְהוֹן אֶלָּא עִם מַטְעֲמֵי יוֹמָא דַעֲרוֹבְתָא. נְחַת רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לְמִיסְחֵי, חַמְתֵי לְרַבִּי דַּהֲוָה קָאֵים קוֹמֵי סִדְרָא רַבָּה רָאָה פָּנָיו חוֹלָנִיּוֹת, אָמַר לוֹ לָמָּה פָנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת, אֲמַר כֵּן וְכֵן אִשְׁתַּדַּר לִי כְּתָבִין מִן מַלְכוּתָא. אֲמַר לֵיהּ אִיתָא סְחֵי דְּבָרְיָיךְ עֲבֵיד לָנָא נִסִּין. עָלוֹן לְמִסְחֵי וַאֲתָא הָדֵין אַרְגִּינִיטוֹן מְגַחֵךְ וּמְרַקֵּד קֳדָמֵיהוֹן. בְּעָא רַבִּי דְּיִזְעוֹף בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רַבִּי שַׁבְקֵיהּ דְּזִמְנִין עַל נִסִּין הוּא מִתְחֲמָא. אֲמַר לֵיהּ מָרָיךְ בְּעָקָא וְאַתְּ קָאֵים גָּחֵךְ וּמְרַקֵּד. אֲמַר לְהוֹן אֲזַלוּן וְאַכְלוּן וּשְׁתוֹן וְעַבְדוּן שַׁבָּא טָבָא דְּמָרֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין וַאֲנָא מְקִים לְכוֹן קֳדָמוֹי בְּצַפְרָא דְחַד בְּשַׁבְּתָא. בַּאֲפוּקֵי שַׁבְּתָא בָּתַר סִידְרָא, נְסַבוֹן וַאֲקִימוֹן קֳדָם פְּיָילֵי דְּפַנְיָיס. עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ הָא קָיְימִין קֳדָם פְּיָילֵי. אֲמַר סִגְרוּן פְּיָילִי. נְסַבוּהוֹן וַאֲקִימוֹן עַל מְטַכְּסָא דִּמְדִינְתָּא. עָלוּן וְאָמְרִין לֵיהּ, אֲמַר אֲנָא קֵלֶווֹן אֲנָא דְּיִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמֵי וְיַעֲלוּן וְיִסְחוּן וְיֶאֱתוֹן לְגַבָּאי, אֲזַלוּן וְאִתְּזוּן בֵּי בַּנֵּי תְּלָתָא יוֹמִין וְעָאל חַד אַרְגִינִיטוֹן וּמוֹזְגָהּ קֳדָמֵיהוֹן וְעָלוּ וּסְחוּן וַאֲתוֹן לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לְהוֹן בְּגִין דְּאַתּוּן יָדְעִין דֵּאלָהֵיכוֹן עָבֵיד לְכוֹן נִסִּין אַתּוּן מְקִילִין לְמַלְכָּא. אָמְרִין לֵיהּ לְדִיקְלֵיטְיָינוֹס רָעֵי חֲזִירִין אֲקֵילֵינַן, בְּרַם לְדִיקְלֵיטְיָינוּס מַלְכָּא אֲנַן מְשֻׁעְבָּדִים. אֲמַר לְהוֹן אֲפִלּוּ כֵּן לָא תִבְזוֹן לָא בְּרוֹמִי זְעֵיר וְלָא בְּגוּלְיָיר זְעֵיר.​

*מעשה זה הובא כהקדמה לדרשת רבי חנינא לקמן שכולו ראוי למלכות. ​

כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר,
אָמַר רַבִּי חֲנִינָה כֻּלּוֹ רָאוּי לְאַדֶּרֶת.
רַבָּנָן דָּרוֹמָאֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי וְרַחֲבָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר יָצָא כֻּלּוֹ מְפֹזָר וּמְפֹרָד כְּאַדֶּרֶת, לִזְרוֹתוֹ כְּמוֹץ וּכְקַשׁ מֵאִדְּרָא*, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ב, לה): בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְזְלָא חַסְפָּא נְחָשָׁא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט [וּנְשָׂא הִמּוֹן רוּחָא וְכָל אֲתַר לָא הִשְׁתֲּכַח לְהוֹן]
רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר מִי גָרַם לָהֶם לְהֵעָשׂוֹת כְּעוּר - מִן אִדְּרֵי קַיִט, עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בָּאַדִּירִים.
*מאידרא=מן הגורן. כעור=כמו מוץ.
[בחלומו של נבוכדנאצר על ארבעת המלכויות: באדין דקו וגו' = אז הודקו יחד כל מיני מתכות וחרס שהיה בו. והוו כעור מן אידרי קיט - והיו כמוץ מגרנות הקיץ. ונשא המון רוחא - ותשא אותם הרוח. וכל אתר לא השתכח להון - כלומר לא נודע מקומם הראשון ולא ניכר שהיו שם מעולם].

וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו,
הֵא שָׁוְא שֶׁבָּרָאתִי בְּעוֹלָמִי.

---

פסוק כו

[וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב]
אָמַר רַבִּי יִצְחָק אַתּוּן קְרֵיתוּן לַחֲזִירַתְכוֹן שֵׁם, אַף אֲנָא קוֹרֵא לִבְנִי בְכוֹרִי שֵׁם, (שמות ד, כב): כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל.

ט וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו [וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו]
הֶגְמוֹן אֶחָד שָׁאַל לְחַד מִן אִילֵין דְּבֵית סִלוֹנִי*, אָמַר לוֹ מִי תּוֹפֵס הַמַּלְכוּת אַחֲרֵינוּ. הֵבִיא נְיָיר חָלָק וְנָטַל קוּלְמוֹס וְכָתַב עָלָיו וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב, אָמְרוּ, רְאוּ דְּבָרִים יְשָׁנִים מִפִּי זָקֵן חָדָשׁ.
לְהוֹדִיעֲךָ כַּמָּה צַעַר נִצְטָעֵר אוֹתוֹ צַדִּיק.
*שם מקום שהיו בו חכמים, וההגמון היה ממלכות רומי.

---

בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב):

וְהָיוּ הַבָּנִים בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ כְּגִבּוֹרֵי כֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם] וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ. מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ. אָחַז בַּעֲקֵב עֵשָׂו לְהַפִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כו] וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו.
מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁאֵין בְּנֵי עֵשָׂו נוֹפְלִים עַד שֶׁיָּבֹא שָׂרִיד מִיַּעֲקֹב וִיקַצֵּץ רַגְלָיו שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר [דניאל ב, לד] חָזֵה הֲוַיְתָ עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן [וּמְחָת לְצַלְמָא עַל רַגְלוֹהִי דִּי פַרְזְלָא וְחַסְפָּא וְהַדֵּקֶת הִמּוֹן]*. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר [דברים לב, לה] לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם:
*בחלומו של נבוכדנצר על ארבעת המלכויות: די התגזרת אבן - אשר נחתכה ונבדלה אבן אחת. די לא בידין - אשר לא בידים כי אם מאיליה. ומחת לצלמא - והכתה את הצורה. והדקת המון - והדיקה אותם. האבן רומזת למלך המשיח, ורגלי הברזל והחרס הם אדום וישמעאל.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

מעשה דקליטיינוס המלך שהובא בהודעה הקודמת בתרגום ללשון הקודש והרחבת הענין:

דקליטיינוס קיסר רומי היה מתחילה רועה חזירים בעיר טבריא, וכשהיה מגיע עם חזיריו ליד בית מדרשו של רבי היו הילדים יוצאים מבית המדרש ומרביצים לו, משום ששנאוהו על כך שרועה דבר אחר בעירם. ​

לימים נעשה דקליטיינוס זה מלך רומי, וזכר את שנאתו לבית מדרשו של רבי, והלך וישב לו בפנייס [עיר באזור הבניאס], ושלח משם מכתב אל טבריא בערב שבת ובו כתב שהוא מצווה על רבני היהודים לעמוד לפניו ביום ראשון בבוקר, וציווה על השליח שלא ימסור את המכתב לרבנים אלא קרוב לשקיעת החמה של ערב שבת, כדי שלא יוכלו לקיים גזירתו מפני קדושת השבת ויתחייבו למלך, וכן עשה. ​

רבי שמואל בר נחמן [הוא ר"ש בר נחמני] ירד לרחוץ לכבוד שבת וראה שרבי עומד לפני בית המדרש הגדול ופניו חולניות, לשאלתו ענה לו רבי שקיבל עכשיו מכתב מהמלכות שעליו לעמוד לפני המלך בפנייס ביום ראשון בבוקר, אמר לו רבי שמואל בא ורחץ שבוראך יעשה לנו ניסים. ​

נכנסו לרחוץ ובא לפניהם שד קטן שנקרא "ארגיניטון" והיה מצחק ורוקד לפניהם, ורצה רבי לנזוף בו, אמר לו רבי שמואל בר נחמן, רבי, תעזוב אותו, כי לפעמים נראה שד זה לעשות ניסים. אמר לו רבי שמואל לשד, אדונך בצרה ואתה עומד מצחק ורוקד? אמר להם השד, לכו ואכלו ושתו ועשו שבת טובה, כי אדונכם בשמים עושה לכם ניסים, ואני יעמיד אתכם לפני המלך בבוקר של יום ראשון. ​

ואכן, במוצאי שבת אחר קדושא דסידרא נטל השד את החכמים והעמידם לפני שערי העיר פנייס [כאילו הלכו כל היום והגיעו לשם בערב], נכנסו עבדי המלך ואמרו לו שרבני היהודים עומדים לפני השער, אמר להם: סיגרו את הדלתות, וכן עשו. נטל אותם השד והעמיד אותם בשוק שבתוך העיר, נכנסו עבדי המלך ואמרו לו שהם בתוך העיר, אמר המלך: אני מצווה שיסיקו את המרחץ שלושה ימים ואחר כך ייכנסו לרחוץ בו ויבואו לפניי, וכוונתו היתה שימותו מחום המרחץ. ​

הלכו עבדי המלך והסיקו את המרחץ ג' ימים כמו שציווה, וכשבאו להכניס את החכמים למרחץ נכנס השד שנקרא "ארגיניטון" ומזג את המרחץ במים קרים עד שנתקרר, והחכמים נכנסו ורחצו במרחץ ואחר כך באו לפני המלך. ​

אמר להם המלך לחכמים: וכי משום שאתם יודעים שאלקיכם עושה לכם ניסים אתם מבזים את המלך? ​

אמרו לו החכמים: ביישנו את דיקליטיינוס רועה החזירים, אבל לדיקליטיינוס המלך אנו משועבדים. ​

אמר להם המלך: אף על פי כן אל תבזו לא רומאי קטן, ולא גולייר קטן. ​

נ.ב. מסיפור המעשה נראה ש"רבי" הנזכר בו אינו רבינו הקדוש, אלא בימי רבי שמואל בר נחמן שחי כב' וג' דורות אחר רבי היה, וגם בכתבי קיסרי רומי ראיתי שדיקליטיינוס עמד כמאה שנה אחרי אנטונינוס שהיה בימי רבינו הקדוש, ועל כרחך שהיה אחד מנשיאי ישראל שמצאצאי רבינו הקדוש [כי "רבי" תרגומו "נשיא", ליתר הרחבה בענין זה אפשר להאזין לשיעורי ר' משה פרוש בקו עמנו: 0722706090 שיעור 185]

 

[יוסף צ. הירשמן]

{כז} וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַֽעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם ישֵׁ֖ב אֹֽהָלִֽים:
{כח} וַיֶּֽאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת-עֵשָׂ֖ו כִּי-צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶת-יַֽעֲקֹֽב:

---

במדרש רבה:

י וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים
רַבִּי לֵוִי אָמַר מָשָׁל לַהֲדַס וְעִצְבוֹנִית שֶׁהָיוּ גְּדֵלִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וְכֵיוָן שֶׁהִגְדִּילוּ וְהִפְרִיחוּ זֶה נוֹתֵן רֵיחוֹ וְזֶה חוֹחוֹ*,
כָּךְ כָּל י"ג שָׁנָה שְׁנֵיהֶם הוֹלְכִים לְבֵית הַסֵּפֶר וּשְׁנֵיהֶם בָּאִים מִבֵּית הַסֵּפֶר, לְאַחַר י"ג שָׁנָה זֶה הָיָה הוֹלֵךְ לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְזֶה הָיָה הוֹלֵךְ לְבָתֵּי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר צָרִיךְ אָדָם לְהִטָּפֵל בִּבְנוֹ עַד י"ג שָׁנָה, מִיכָּן וָאֵילָךְ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר: בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִּי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה.
*קוציו.

וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד.
צָד אֶת הַבְּרִיּוֹת בְּפִיו: לָא גְנַבְתְּ מַאן גְּנַב עִמָּךְ? וְלָא קְטַלִית מַאן קְטַל עִמָּךְ?
[פירוש: כך הוא דרך החוקרים בני רומי, שצדים את הנחקר בשאלות מבלבלות]

[אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה].
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ שׂוֹדָנִי, צַיְדָנִי. צָד בַּבַּיִת, צָד בַּשָּׂדֶה. בַּבַּיִת, הֵיךְ מְתַקְנִין מִלְחָא. בַּשָּׂדֶה, הֵיךְ מְתַקְנִין תִּבְנָא.
רַבִּי חִיָּא אָמַר הִפְקִיר עַצְמוֹ כַּשָּׂדֶה. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים לֹא דַיֵּינוּ שֶׁנִּשְׁתַּעְבַּדְנוּ לְשִׁבְעִים אֻמּוֹת, אֶלָּא אַף לֹא זוֹ שֶׁנִּבְעֶלֶת כַּנָּשִׁים? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף אֲנִי בּוֹ בַּלָּשׁוֹן אֲנִי פּוֹרֵעַ הֵימֶנּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה מט, כב): וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה.

וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים,
שְׁנֵי אֹהָלִים, בֵּית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שֵׁם וּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל עֵבֶר.

---

פסוק כח

וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו,
קוֹפַּרָא* טָבָא לְפוּמֵיהּ, וְכַסָּא טָבָא לְפוּמֵיהּ.
*חתיכת בשר.

וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב,
כָּל שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַעַת קוֹלוֹ הָיְתָה מוֹסֶפֶת לוֹ אַהֲבָה עַל אַהֲבָתוֹ.

---

בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב):

אָמַר רַב אַחָא, גָּדְלוּ הַנְּעָרִים, זֶה הָלַךְ בְּדֶרֶךְ הַחַיִּים וְזֶה הָלַךְ בְּדֶרֶךְ הַמָּוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כה, כז] וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים.
יַעֲקֹב אָבִינוּ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ הַחַיִּים, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב אֹהָלִים וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל יָמָיו.
וְעֵשָׂו הָרָשָׁע הָיָה הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַמָּוֶת, לַהֲרֹג אֶת יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כז, מא] יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

יעקב קנה את הבכורה תמורת נזיד עדשים:

{כט} וַיָּ֥זֶד יַֽעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן-הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף:
{ל} וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל-יַֽעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן-הָֽאָדֹ֤ם הָֽאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל-כֵּ֥ן קָֽרָא-שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם:
{לא} וַיֹּ֖אמֶר יַֽעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת-בְּכֹרָֽתְךָ֖ לִֽי:
{לב} וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָֽמָּה-זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה:
{לג} וַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת-בְּכֹֽרָת֖וֹ לְיַֽעֲקֹֽב:
{לד} וְיַֽעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת-הַבְּכֹרָֽה: (פ)

---

במדרש רבה:

יא וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד.
אָמַר לוֹ, מַה טִּיבוֹ שֶׁל נָזִיד זֶה. אָמַר לוֹ, שֶׁמֵּת אוֹתוֹ זָקֵן*.
אָמַר, בְּאוֹתוֹ הַזָּקֵן פָּגְעָה מִדַּת הַדִּין? אָמַר לוֹ, הֵן.
אָמַר, אִם כֵּן לֹא מַתַּן שָׂכָר וְלֹא תְּחִיַּת הַמֵּתִים.
וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת (ירמיה כב, י): אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ, זֶה אַבְרָהָם. בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ, זֶה עֵשָׂו.
*אברהם אבינו.

יב וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה [וְהוּא עָיֵף].
רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן: אַתְּ מוֹצֵא אַבְרָהָם חָיָה קע"ה שָׁנָה, וְיִצְחָק ק"פ? אֶלָּא אוֹתָן חָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁמָּנַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵחַיָּיו מִפְּנֵי שֶׁעָבַר עֵשָׂו שְׁתֵּי עֲבֵרוֹת, שֶׁבָּא עֵשָׂו עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב, כז): כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ.
וְהוּא עָיֵף, שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה ד, לא): כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים.
רַבִּי אָמַר אַף גָּנַב, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (עובדיה א, ה): אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לְךָ אִם שׁוֹדְדֵי לַיְלָה,
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ הִבְטַחְתִּי אֶת אַבְרָהָם וְאָמַרְתִּי לוֹ (בראשית טו, טו): וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, זוֹ הִיא שֵׂיבָה טוֹבָה וְהוּא רוֹאֶה לְבֶן בְּנוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמְגַלֶּה עֲרָיוֹת וְשׁוֹפֵךְ דָּמִים? מוּטָב לוֹ שֶׁיִּפָּטֵר בְּשָׁלוֹם.
זֶה הוּא שֶׁכָּתוּב (תהלים סג, ד): כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים.

---

פסוק ל

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם.
אָמַר רַבִּי זְעִירָא פָּעַר פִּיו אוֹתוֹ הָרָשָׁע כַּגָּמָל, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא פָּתַח פּוּמִי תְּהֵי מְשַׁתְּדֵר וְאָזֵיל, כַּהֲדָא דִּתְנֵינַן אֵין אוֹבְסִין אֶת הַגָּמָל וְלֹא דוֹרְסִין, אֲבָל מַלְעִיטִין.

מִן הָאָדֹם הָאָדֹם,
רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ,
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִינֵיהּ וּמִן פַּטְרוֹנֵיהּ.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מִינֵיהּ וּמִן דִּכְוָתֵיהּ.

[עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם].
הוּא אָדֹם וְתַבְשִׁילוֹ אָדֹם, אַרְצוֹ אֲדֻמָּה, גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים, לְבוּשָׁיו אֲדֻמִּים, פּוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם, בִּלְבוּשׁ אָדֹם.
הוּא אָדֹם (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי.
תַּבְשִׁילוֹ אָדֹם: הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם.
אַרְצוֹ אֲדֻמָּה, (בראשית לב, ד): אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם.
גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים (נחום ב, ד): מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם,
לְבוּשָׁיו אֲדֻמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום ב, ד): אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים.
פּוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם, (שיר השירים ה, י): דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם.
בִּלְבוּשׁ אָדֹם (ישעיה סג, ב): מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ.

---

פסוק לא

יג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם.
אָמַר לוֹ זַבֵּין לִי חַד יוֹם* מִן דִּידָךְ,
אָמַר רַבִּי אַחָא כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְחַשֵּׁב יְמֵי הַגָּלוּת, יִמְצָא שֶׁיּוֹם אֶחָד יָשַׁב יַעֲקֹב בְּשַׁלְוָה בְּצִלּוֹ שֶׁל עֵשָׂו.
*של הקב"ה, שהוא אלף שנים.

---

פסוק לב

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת [וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה].
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, לָמָּה לִי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (בראשית כב, לב): לָמָּה זֶּה לִי, מְלַמֵּד שֶׁכָּפַר בְּזֶה אֵלִי (שמות טו, ב).

דָּבָר אַחֵר: הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת.
שֶׁהָיָה נִמְרוֹד מְבַקֵּשׁ לְהָמִית אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הַבֶּגֶד שֶׁהָיָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה לוֹבְשׁוֹ וְיוֹצֵא לַשָּׂדֶה הָיוּ בָּאִים כָּל חַיָּה וָעוֹף שֶׁבָּעוֹלָם וּמִתְקַבְּצִין אֶצְלוֹ.

---

פסוק לג

וַיֹּאמֶר הִשְּׁבְעָה לִי.
מָה רָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַבְּכוֹרָה, דִּתְנֵינַן עַד שֶׁלֹא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת וַעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרִים, מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת וַעֲבוֹדָה בַּכֹּהֲנִים, אָמַר יִהְיֶה רָשָׁע זֶה עוֹמֵד וּמַקְרִיב? לְפִיכָךְ נָתַן נַפְשׁוֹ עַל הַבְּכוֹרָה.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לה, ו): כִּי לְדָם אֶעֶשְׂךָ וְדָם יִרְדֳּפֶךָ אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדֳּפֶךָ,
וְעֵשָׂו הוּא שׂוֹנֵא אֶת הַדָּם?
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר זֶה דַּם בְּכוֹרָה וְקָרְבָּנוֹת.
רַבִּי לֵוִי אָמַר זֶה דַּם שֶׁל מִילָה.
רַבָּנָן אָמְרֵי שָׂנֵאתָ דָּמוֹ שֶׁל אָדָם בְּגוּפוֹ.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קט, יז): וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ [וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ].
רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא אָמַר לֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וְלֹא חָפֵץ בְּכוֹרָה.
רַבִּי הוּנָא אָמַר זֶה דַּם הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהוּא קָרוּי בְּרָכָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כ, כד): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי [וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ].

---

פסוק לד

יד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים.
מָה עֲדָשָׁה זוֹ עֲשׂוּיָה כְגַלְגַּל, כָּךְ הָעוֹלָם עָשׂוּי כְגַלְגַּל.
מָה עֲדָשָׁה זוֹ אֵין לָהּ פֶּה, כָּךְ אָבֵל אָסוּר לוֹ לְדַבֵּר.
מָה עֲדָשָׁה זוֹ יֵשׁ בָּהּ אֵבֶל וְיֵשׁ בָּהּ שִׂמְחָה, כָּךְ אֵבֶל, שֶׁמֵּת אָבִינוּ אַבְרָהָם, שִׂמְחָה, שֶׁנָּטַל יַעֲקֹב אֶת הַבְּכוֹרָה.

וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ.
הִכְנִיס עִמּוֹ כַּתְ שֶׁל פָּרִיצִים, אָמְרִין נֵיכוֹל דִּידֵיהּ וְנֵיחוּךְ עָלָיו,
וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת (ישעיה כא, ה):
[עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן צָפֹה הַצָּפִית אָכוֹל שָׁתֹה קוּמוּ הַשָּׂרִים מִשְׁחוּ מָגֵן].
עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן, סְדַר פָּתוֹרָא.
צָפֹה הַצָּפִית, סְדַר מְנַרְתָּא. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אִית אַתְרָא דְּקָרְיִין לִמְנַרְתָּא צָפִיתָא.
קוּמוּ הַשָֹּׂרִים, זֶה מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל.
מִשְׁחוּ מָגֵן, כִּתְבוּ שֶׁהַבְּכוֹרָה לְיַעֲקֹב.
תָּנֵי בַּר קַפָּרָא וּלְפִי שֶׁהָיוּ כִּמְשַׂחֲקִים, הִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׂחַק עִמָּהֶם וְקִיֵּים הַבְּכוֹרָה לְיַעֲקֹב, מִנַּיִן, דִּכְתִיב (שמות ד, כב): כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל.

וַיָּקָם וַיֵּלַךְ.
רַבִּי לֵוִי אָמַר מֵעוֹלָמוֹ יָצָא.

וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה.
וּמַה בִּזָּה עִמָּהּ, אָמַר רַבִּי לֵוִי תְּחִיַּת הַמֵּתִים בִּזָּה עִמָּהּ.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יח, ג): בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז [וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה].
בְּבוֹא רָשָׁע, זֶה עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, ד): וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה.
בָּא גַם בּוּז, שֶׁבָּא בִּזְיוֹנוֹ עִמּוֹ.
וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה, שֶׁנִּתְלַוָּה לוֹ קְלוֹנוֹ שֶׁל רָעָב, וְאֵין חֶרְפָּה אֶלָּא רָעָב, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל לו, ל): אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם.

---

בפרקי דרבי אליעזר (פרק לה):

טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגְּבַהּ רוּחַ [קהלת ז, ח],
דָּבָר זֶה אָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה מַאֲרִיךְ אֶת רוּחוֹ וְאוֹמֵר כָּל דִּבְרֵי פַנָּגִיּוֹת.
מִגְּבַהּ רוּחַ, זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה אוֹכֵל מִצֵּידוֹ, וּמִגַּסּוּת רוּחוֹ לֹא הָיָה נוֹתֵן מִמַּאֲכָלוֹ לְיַעֲקֹב מְאוּמָה. פַּעַם אַחַת יָצָא לָצוּד צַיִד וְלֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ, וְרָאָה יַעֲקֹב אוֹכֵל מַאֲכַל עֲדָשִׁים וְחָמַד אוֹתָם בְּלִבּוֹ, וְאָמַר לוֹ הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה [בראשית כה, ל],
אָמַר לוֹ יַעֲקֹב, אָדֹם יָצָאתָ מִמְּעֵי אִמְּךָ, וּמַאֲכָל אָדֹם חָמַדְתָּ לֶאֱכֹל, עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם [שם]:

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָעֲדָשִׁים מַאֲכַל צָרָה וָאֵבֶל הֵם, תֵּדַע לְךָ:
כְּשֶׁנֶּהֱרַג הֶבֶל הָיוּ אֲבוֹתָיו אוֹכְלִין עַל אֶבְלוֹ מַאֲכַל עֲדָשִׁים בְּאֵבֶל וּבְצָרָה,
וּכְשִׁנְּשְׂרַף הָרָן בְּאוּר כַּשְׂדִּים הָיוּ הוֹרָיו אוֹכְלִין עַל אֶבְלוֹ מַאֲכַל עֲדָשִׁים בְּאֵבֶל וּבְצָרָה.
וְיַעֲקֹב הָיָה אוֹכֵל מַאֲכַל עֲדָשִׁים בְּאֵבֶל וּבְצָרָה, עַל שֶׁהָיְתָה מַלְכוּת וּשְׂרָרָה וּבְכוֹרָה שֶׁל עֵשָׂו, וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם מֵת אַבְרָהָם אָבִינוּ זְקֵנוֹ.
וְיִשְׂרָאֵל אוֹכְלִין מַאֲכַל עֲדָשִׁים בְּאֵבֶל וְצָרָה, עַל אֵבֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְעַל גָּלוּת יִשְׂרָאֵל.
מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁאֵין בְּנֵי עֵשָׂו נוֹפְלִין עַד שֶׁיָּבֹא שָׂרִיד מִיַּעֲקֹב וְיִתֵּן לִבְנֵי עֵשָׂו מַאֲכַל עֲדָשִׁים בְּאֵבֶל וְצָרָה, וְיִקַּח מֵהֶם שְׂרָרַת מַלְכוּת וּבְכוֹרָה שֶׁקָּנָה יַעֲקֹב מִמֶּנּוּ בִּשְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כה, לג] וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ:

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

בהודעה הקודמת (על פסוק לג) הובא במדרש ענין רישעות עשו והעונש שמגיע לו מהקב"ה מידה כנגד מידה מתוך נבואת יחזקאל (פרק לה-לו) והרי כל הנבואה בשלימותה:

---

(א) וַיְהִי דְבַר יְ-הוָה אֵלַי לֵאמֹר.
(ב) בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ עַל הַר שֵׂעִיר וְהִנָּבֵא עָלָיו.
(ג) וְאָמַרְתָּ לּוֹ כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי יְ-הוִה הִנְנִי אֵלֶיךָ הַר שֵׂעִיר וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיךָ וּנְתַתִּיךָ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה.
(ד) עָרֶיךָ חָרְבָּה אָשִׂים וְאַתָּה שְׁמָמָה תִהְיֶה וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי יְ-הוָה.
(ה) יַעַן הֱיוֹת לְךָ אֵיבַת עוֹלָם וַתַּגֵּר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חָרֶב בְּעֵת אֵידָם בְּעֵת עֲוֺן קֵץ.
(ו) לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם אֲ-דֹנָי יְ-הוִה כִּי לְדָם אֶעֶשְׂךָ וְדָם יִרְדֲּפֶךָ אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדֲּפֶךָ.
(ז) וְנָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר לְשִׁמְמָה וּשְׁמָמָה וְהִכְרַתִּי מִמֶּנּוּ עֹבֵר וָשָׁב.
(ח) וּמִלֵּאתִי אֶת הָרָיו חֲלָלָיו גִּבְעוֹתֶיךָ וְגֵאוֹתֶיךָ וְכָל אֲפִיקֶיךָ חַלְלֵי חֶרֶב יִפְּלוּ בָהֶם.
(ט) שִׁמְמוֹת עוֹלָם אֶתֶּנְךָ וְעָרֶיךָ לֹא תישבנה [תָשֹׁבְנָה] וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְ-הוָה.
(י) יַעַן אֲמָרְךָ אֶת שְׁנֵי הַגּוֹיִם וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ וַי-הוָה שָׁם הָיָה.

---

(יא) לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם אֲ-דֹנָי יְ-הוִה וְעָשִׂיתִי כְּאַפְּךָ וּכְקִנְאָתְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָה מִשִּׂנְאָתֶיךָ בָּם וְנוֹדַעְתִּי בָם כַּאֲשֶׁר אֶשְׁפְּטֶךָ.
(יב) וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי יְ-הוָה שָׁמַעְתִּי אֶת כָּל נָאָצוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר שממה [שָׁמֵמוּ] לָנוּ נִתְּנוּ לְאָכְלָה.
(יג) וַתַּגְדִּילוּ עָלַי בְּפִיכֶם וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם אֲנִי שָׁמָעְתִּי.

---

(יד) כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי יְ-הוִה כִּשְׂמֹחַ כָּל הָאָרֶץ שְׁמָמָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ.
(טו) כְּשִׂמְחָתְךָ לְנַחְלַת בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר שָׁמֵמָה כֵּן אֶעֱשֶׂה לָּךְ שְׁמָמָה תִהְיֶה הַר שֵׂעִיר וְכָל אֱדוֹם כֻּלָּהּ וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְ-הוָה.

---

(א) וְאַתָּה בֶן אָדָם הִנָּבֵא אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר יְ-הוָה.
(ב) כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי יְ-הוִה יַעַן אָמַר הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם הֶאָח וּבָמוֹת עוֹלָם לְמוֹרָשָׁה הָיְתָה לָּנוּ.
(ג) לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי יְ-הוִה יַעַן בְּיַעַן שַׁמּוֹת וְשָׁאֹף אֶתְכֶם מִסָּבִיב לִהְיוֹתְכֶם מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וַתֵּעֲלוּ עַל שְׂפַת לָשׁוֹן וְדִבַּת עָם.
(ד) לָכֵן הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר אֲ-דֹנָי יְ-הוִה כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי יְ-הוִה לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת וְלֶחֳרָבוֹת הַשֹּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם אֲשֶׁר מִסָּבִיב.

---

(ה) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי יְ-הוִה אִם לֹא בְּאֵשׁ קִנְאָתִי דִבַּרְתִּי עַל שְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וְעַל אֱדוֹם כֻּלָּא אֲשֶׁר נָתְנוּ אֶת אַרְצִי לָהֶם לְמוֹרָשָׁה בְּשִׂמְחַת כָּל לֵבָב בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ לְמַעַן מִגְרָשָׁהּ לָבַז.
(ו) לָכֵן הִנָּבֵא עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי יְ-הוִה הִנְנִי בְקִנְאָתִי וּבַחֲמָתִי דִּבַּרְתִּי יַעַן כְּלִמַּת גּוֹיִם נְשָׂאתֶם.
(ז) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי יְ-הוִה אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת יָדִי אִם לֹא הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לָכֶם מִסָּבִיב הֵמָּה כְּלִמָּתָם יִשָּׂאוּ.
(ח) וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא.
(ט) כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם.
(י) וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה.
(יא) וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְ-הוָה.
(יב) וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִירֵשׁוּךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה וְלֹא תוֹסִף עוֹד לְשַׁכְּלָם.

---

(יג) כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי יְ-הוִה יַעַן אֹמְרִים לָכֶם אֹכֶלֶת אָדָם אתי [אָתְּ] וּמְשַׁכֶּלֶת גויך [גּוֹיַיִךְ] הָיִית.
(יד) לָכֵן אָדָם לֹא תֹאכְלִי עוֹד וגויך [וְגוֹיַיִךְ] לֹא תכשלי [תְשַׁכְּלִי] עוֹד נְאֻם אֲ-דֹנָי יְ-הוִה.
(טו) וְלֹא אַשְׁמִיעַ אֵלַיִךְ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם וְחֶרְפַּת עַמִּים לֹא תִשְׂאִי עוֹד וגויך [וְגוֹיַיִךְ] לֹא תַכְשִׁלִי עוֹד נְאֻם אֲ-דֹנָי יְ-הוִה.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

כמו כן הובא במדרש לעיל (על פסוק לג) שמזמור ק"ט בתהילים נדרש על עשו, והרי הוא בשלימותו:

---

(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר אֱ-לֹהֵי תְהִלָּתִי אַל תֶּחֱרַשׁ.
(ב) כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשׁוֹן שָׁקֶר.
(ג) וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם.
(ד) תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה.
(ה) וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי.
(ו) הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל יְמִינוֹ.
(ז) בְּהִשָּׁפְטוֹ יֵצֵא רָשָׁע וּתְפִלָּתוֹ תִּהְיֶה לַחֲטָאָה.
(ח) יִהְיוּ יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר.
(ט) יִהְיוּ בָנָיו יְתוֹמִים וְאִשְׁתּוֹ אַלְמָנָה.
(י) וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ וְדָרְשׁוּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶם.
(יא) יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ.
(יב) אַל יְהִי לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו.
(יג) יְהִי אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית בְּדוֹר אַחֵר יִמַּח שְׁמָם.
(יד) יִזָּכֵר עֲוֺן אֲבֹתָיו אֶל יְ-הוָה וְחַטַּאת אִמּוֹ אַל תִּמָּח.
(טו) יִהְיוּ נֶגֶד יְ-הוָה תָּמִיד וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם.
(טז) יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר עֲשׂוֹת חָסֶד וַיִּרְדֹּף אִישׁ עָנִי וְאֶבְיוֹן וְנִכְאֵה לֵבָב לְמוֹתֵת.
(יז) וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ.
(יח) וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדּוֹ וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו.
(יט) תְּהִי לוֹ כְּבֶגֶד יַעְטֶה וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ.
(כ) זֹאת פְּעֻלַּת שֹׂטְנַי מֵאֵת יְ-הוָה וְהַדֹּבְרִים רָע עַל נַפְשִׁי.
(כא) וְאַתָּה יְ-הוִה אֲ-דֹנָי עֲ‍שֵׂה אִתִּי לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי טוֹב חַסְדְּךָ הַצִּילֵנִי.
(כב) כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי.
(כג) כְּצֵל כִּנְטוֹתוֹ נֶהֱלָכְתִּי נִנְעַרְתִּי כָּאַרְבֶּה.
(כד) בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן.
(כה) וַאֲנִי הָיִיתִי חֶרְפָּה לָהֶם יִרְאוּנִי יְנִיעוּן רֹאשָׁם.
(כו) עָזְרֵנִי יְ-הוָה אֱ-לֹהָי הוֹשִׁיעֵנִי כְחַסְדֶּךָ.
(כז) וְיֵדְעוּ כִּי יָדְךָ זֹּאת אַתָּה יְ-הוָה עֲשִׂיתָהּ.
(כח) יְקַלְלוּ הֵמָּה וְאַתָּה תְבָרֵךְ קָמוּ וַיֵּבֹשׁוּ וְעַבְדְּךָ יִשְׂמָח.
(כט) יִלְבְּשׁוּ שׂוֹטְנַי כְּלִמָּה וְיַעֲטוּ כַמְעִיל בָּשְׁתָּם.
(ל) אוֹדֶה יְ-הוָה מְאֹד בְּפִי וּבְתוֹךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ.
(לא) כִּי יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשֹּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר זֶה מַתִּיר צִוּוּיוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה מַתִּיר צִוּוּיוֹ שֶׁל זֶה.

לחץ כדי לכווץ...

@הצעיר שבחבורה ציין באשכול אחר לדברי הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שפירש מדרש זה וז"ל:
כיצד? זה אוסר את יום השבת, וזה אוסר את יום ראשון, זה אוסר את החזיר, וזה מתירו, לכך נאמר ויתרוצצו, שתי מלות הן, ויתר ציוויו:

 

[יוסף צ. הירשמן]

כו {א} וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָֽרָעָ֣ב הָֽרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל-אֲבִימֶ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ-פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה:
{ב} וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אַל-תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ:
{ג} גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַֽאֲבָֽרֲכֶ֑ךָּ כִּֽי-לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת-כָּל-הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַֽהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת-הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ:
{ד} וְהִרְבֵּיתִ֤י אֶת-זַרְעֲךָ֙ כְּכֽוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְנָֽתַתִּ֣י לְזַרְעֲךָ֔ אֵ֥ת כָּל-הָֽאֲרָצֹ֖ת הָאֵ֑ל וְהִתְבָּֽרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ:
{ה} עֵ֕קֶב אֲשֶׁר-שָׁמַ֥ע אַבְרָהָ֖ם בְּקֹלִ֑י וַיִּשְׁמֹר֙ מִשְׁמַרְתִּ֔י מִצְוֹתַ֖י חֻקּוֹתַ֥י וְתֽוֹרֹתָֽי:

---

במדרש רבה (פרשה סד):

פתיחות בענין הצלתו של יצחק מהרעב

א וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ (בראשית כו, א),

(תהלים לז, יח): יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם, זֶה יִצְחָק.
(תהלים לז, יח): וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה, (בראשית כו, ג): גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת [וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל]
(תהלים לז, יט): לֹא יֵבשׁוּ בְּעֵת רָעָה, בְּרָעָתוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ.
(תהלים לז, יט): וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ, וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ.

ב לֹא יַרְעִיב ה' נֶפֶשׁ צַדִּיק (משלי י, ג), זֶה יִצְחָק - גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת [וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ].
(שם): וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף, זֶה אֲבִימֶלֶךְ - וַיְהִי רָעָב.

עֲשָׂרָה רְעָבוֹן בָּאוּ לָעוֹלָם:​

אֶחָד בִּימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. ​

אֶחָד בִּימֵי לֶמֶךְ (בראשית ה, כט): מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ ה', ​

אֶחָד בִּימֵי אַבְרָהָם (בראשית יב, י): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה. ​

וְאֶחָד בִּימֵי יִצְחָק, וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. ​

וְאֶחָד בִּימֵי יַעֲקֹב (בראשית מה, ו): כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב. ​

וְאֶחָד בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (רות א, א): וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. ​

וְאֶחָד בִּימֵי דָּוִד (שמואל ב כא, א): וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָּוִד. ​

וְאֶחָד בִּימֵי אֵלִיָּהוּ (מלכים א יז, א): חַי ה' אֱלֹהִים וגו' [אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי]. ​

וְאֶחָד בִּימֵי אֱלִישָׁע (מלכים ב ו, כה): וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן. ​

וְאֶחָד שֶׁהוּא מִתְגַּלְגֵּל וּבָא לָעוֹלָם.​

וְאֶחָד לֶעָתִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ח, יא): וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'. [וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' וְלֹא יִמְצָאוּ]. ​

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר עִקַּר אַוְתֶּנְטְיָאָה שֶׁלּוֹ הָיָה בִּימֵי דָוִד וְלֹא הָיָה רָאוּי לָבוֹא אֶלָּא בִּימֵי שָׁאוּל, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה שָׁאוּל גְּרוֹפִית שֶׁל שִׁקְמָה, גִּלְגְּלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וֶהֱבִיאוֹ בִּימֵי דָּוִד.​

שִׁילֹא חָטָא וְיוֹחָנָא מִשְׁתַּלְּמָא? אָמַר רַבִּי חִיָּא רַבָּה מָשָׁל לְזַגָּג שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ קֻפָּה מְלֵאָה כּוֹסוֹת וּדְיַטְרוֹטִין וּבְשָׁעָה שֶׁמְבַקֵּשׁ לִתְלוֹת אֶת קֻפָּתוֹ הָיָה מֵבִיא יָתֵד וְתוֹקְעָהּ וְנִתְלָה בָּהּ וְאַחַר כָּךְ הָיָה תּוֹלֶה אֶת קֻפָּתוֹ, לְפִיכָךְ כֻּלָּם לֹא בָאוּ בִּימֵי בְּנֵי אָדָם שְׁפוּפִים, אֶלָּא בִּימֵי בְּנֵי אָדָם גִּבּוֹרִים שֶׁיְכוֹלִים לַעֲמֹד.​

רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֲוָה קָרֵי עֲלֵיהֶן (ישעיה מ, כט): נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ.​

רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר שְׁנַיִם בָּאוּ בִּימֵי אַבְרָהָם. רַב אַחָא אָמַר אֶחָד בִּימֵי אַבְרָהָם, וְאֶחָד בִּימֵי לֶמֶךְ.​

וְרָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי אֵלִיָּהוּ רָעָב שֶׁל בַּצּוֹרֶת הָיָה, שָׁנָה עָבְדָא וְשָׁנָה לֹא עָבְדָא.​

רָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי אֱלִישָׁע רָעָב שֶׁל מְהוּמָה הָיָה (מלכים ב ו, כה): עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף. ​

רָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם סְאִין הָיוּ, וְנַעֲשִׂים אַרְבָּעִים וְאַחַת. וְהָא תָּנֵי* לֹא יֵצֵא אָדָם לְחוּץ לָאָרֶץ אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ סָאתַיִם שֶׁל חִטִּים הוֹלְכִים בְּסֶלַע, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לִקַּח, אֲבָל מוֹצֵא לִקַּח אֲפִלּוּ סְאָה בְּסֶלַע לֹא יֵצֵא לְחוּץ לָאָרֶץ, וּלְפִי שֶׁיָּצָא אֱלִימֶלֶךְ לְחוּץ לָאָרֶץ נֶעֱנַשׁ שֶׁמֵּת הוּא וּבָנָיו.​

*בניחותא. ​

ג וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ.
גְּרָרָה (בראשית כו, א), לְגַרְדִּיקִי.
רַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מִפְּנֵי מָה גָזְרוּ עַל הַנָּוֶה שֶׁבְּגַרְדִּיקִי? מִפְּנֵי שֶׁהוּא נָוֶה רָע. וְעַד הֵיכָן, רַבִּי חָנִין אָמַר עַד נַחַל מִצְרָיִם.

---

פסוק ב

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ,
עֲשֵׂה שְׁכוּנָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי נוֹטֵעַ, הֱוֵי זוֹרֵעַ, הֱוֵי נָצִיב.
דָּבָר אַחֵר: שְׁכֹן בָּאָרֶץ, שַׁכֵּן אֶת הַשְּׁכִינָה בָּאָרֶץ.

---

פסוק ג

גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת.
אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָה אַתְּ עוֹלָה תְּמִימָה, מָה עוֹלָה אִם יָצָאת חוּץ לַקְּלָעִים הִיא נִפְסֶלֶת, אַף אַתְּ אִם יָצָאת חוּץ לָאָרֶץ נִפְסַלְתָּ.

כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל, קָשׁוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל יז, יג): וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח.
דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לֹא נֶאֱמַר הָאֵלֶּה, אֶלָּא הָאֵל, לוֹמַר מִקְצָתָן אֲנִי נוֹתֵן לָךְ, וְאֵימָתַי אֲנִי נוֹתֵן לָךְ אֶת הַשְּׁאָר, לֶעָתִיד לָבוֹא.

---

פסוק ה

ד עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי
רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי חֲנִינָא, תַּרְוֵיהוֹן אָמְרֵי: בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ, מִנְיַן עֵקֶ"ב שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקוֹל בּוֹרְאוֹ.

וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי,
רַבִּי יוֹנָתָן מִשֵּׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ הִלְכוֹת עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ.
תּוֹרֹתָי, שְׁתֵּי תוֹרוֹת, שֶׁקִּיֵּם אֲפִלּוּ מִצְוָה קַלָּה שֶׁבְּעַל פֶּה.
רַבִּי סִימוֹן אָמַר אֲפִלּוּ שֵׁם חָדָשׁ שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִקְרוֹא לִירוּשָׁלַיִם הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ, דִּכְתִיב (בראשית כב, יד): וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם ה' יִרְאֶה, וּכְתִיב (יחזקאל מח, לה): וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה' שָׁמָּה, וּכְתִיב (ירמיה ג, יז): בַּיּוֹם הַהוּא יִקְרְאוּ לִיְרוּשָׁלָיִם כִּסֵּא ה'.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה אֵין כָּל יוֹם וָיוֹם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַדֵּשׁ הֲלָכָה בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, מַאי טַעְמֵיהּ (איוב לז, ב): שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קֹלוֹ וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא, וְאֵין הֶגֶה אֶלָּא תוֹרָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א, ח): וְהָגִיתָ בוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

{ו} שני וַיֵּ֥שֶׁב יִצְחָ֖ק בִּגְרָֽר:
{ז} וַֽיִּשְׁאֲל֞וּ אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ לְאִשְׁתּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר אֲחֹ֣תִי הִ֑וא כִּ֤י יָרֵא֙ לֵאמֹ֣ר אִשְׁתִּ֔י פֶּן-יַֽהַרְגֻ֜נִי אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ עַל-רִבְקָ֔ה כִּֽי-טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽוא:
{ח} וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ-ל֥וֹ שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֨לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלּ֑וֹן וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:
{ט} וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְיִצְחָ֗ק וַיֹּ֨אמֶר֙ אַ֣ךְ הִנֵּ֤ה אִשְׁתְּךָ֙ הִ֔וא וְאֵ֥יךְ אָמַ֖רְתָּ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יִצְחָ֔ק כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן-אָמ֖וּת עָלֶֽיהָ:
{י} וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ מַה-זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ כִּ֠מְעַ֠ט שָׁכַ֞ב אַחַ֤ד הָעָם֙ אֶת-אִשְׁתֶּ֔ךָ וְהֵֽבֵאתָ֥ עָלֵ֖ינוּ אָשָֽׁם:
{יא} וַיְצַ֣ו אֲבִימֶ֔לֶךְ אֶת-כָּל-הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר הַנֹּגֵ֜עַ בָּאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה וּבְאִשְׁתּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת:

---

פסוק ח נדרש במדרש רבה וז"ל:

ה וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים [וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ] (בראשית כו, ח),
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן חֲלוֹם קָשֶׁה וּנְבוּאָה קָשָׁה, אֵבֶל שׁוֹטֶה, אֲרִיכוּת יָמִים מְבַטֶּלֶת.
נְבוּאָה קָשָׁה מִנַּיִן, שֶׁכָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לַנָּבִיא (יחזקאל יב, כב): יַאַרְכוּ הַיָּמִים וְאָבַד כָּל חָזוֹן.
אֵבֶל שׁוֹטֶה אֲרִיכוּת יָמִים מְבַטֶּלֶת, מִיִּצְחָק, דִּכְתִיב: וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים, מִיָּד וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק,
רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר בִּשְׁבִיל שֶׁהֶעֱלוּ לְךָ יָמִים רַבִּים הָיִיתָ עוֹשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, לֹא כָּךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אֶלָּא בַּלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב, יד): בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה.

​

אִיּוֹב מְקַלֵּל יוֹם לֵידָתוֹ וְלֵיל עִבּוּרוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ג, ג): יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָבֶר. אָמַר רַבִּי מָרִינוֹס בַּר הוֹשַׁעְיָה אָמַר אִיּוֹב הַלְּוַאי הָיְתָה אִמִּי נִדָּה בְּשָׁעָה שֶׁבָּא לְהִזְדַּקֵּק לָהּ, שֶׁתֹּאמַר לוֹ (איוב ג, ג): הֹרָה גָבֶר, אֵין עַכְשָׁיו עֵת הֵרָיוֹן מִגָּבֶר.​

יִרְמְיָה מְקַלֵּל יוֹם לֵידָתוֹ וְיוֹם עִבּוּרוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כ, יד): אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ, זֶה יוֹם לֵידָה. יוֹם אֲשֶׁר יְלָדַתְנִי אִמִּי [אַל יְהִי בָרוּךְ], זֶה יוֹם הָעִבּוּר. אֶפְשָׁר חִלְקִיָּהוּ אָדָם צַדִּיק וְהָיָה מְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם? אֶלָּא לְפִי שֶׁהָיְתָה אִיזֶבֶל* הוֹרֶגֶת הַנְּבִיאִים, בָּא וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם, וּבָרָח.​

*ברש"י מובא שהיה מנשה הורגם, וכן נראה נכון, כי איזבל קדמה לירמיה כמה דורות.​

---

פסוק יא

ז וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם [לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת] (בראשית כו, יא),
אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ אֲפִלּוּ צְרוֹר אַל יִזְרֹק בָּהֶם אָדָם.

*הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נו, ז): יָגוּרוּ יִצְפֹּנוּ הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי.
*לא ידעתי פתיחה זו אהיכא קאי, כי בלבול הסדר יש במדרש שם, ודרשת פסוק י"א נתאחר עד סמוך לפסוק י"ג, ופתיחה זו באה ביניהם, ולא נתפרש על איזה פסוק דרשוהו.

---

יותר לא מצאתי מדרש על פסוקים אלו.

 

[יוסף צ. הירשמן]

{יב} וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָֽרְכֵ֖הוּ יְהֹוָֽה:
{יג} שלישי וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי-גָדַ֖ל מְאֹֽד:
{יד} וַֽיְהִי-ל֤וֹ מִקְנֵה-צֹאן֙ וּמִקְנֵ֣ה בָקָ֔ר וַֽעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֑ה וַיְקַנְא֥וּ אֹת֖וֹ פְּלִשְׁתִּֽים:

---

במדרש רבה:

ו וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא [וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים] (בראשית כו, יב),
אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, בָּאָרֶץ הַהִיא, בַּשָּׁנָה הַהִיא, הָאָרֶץ קָשָׁה וְהַשָּׁנָה קָשָׁה, וְאִלּוּ הָיְתָה יָפָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים.
מֵאָה כּוֹרִים. מֵאָה שְׁעָרִים - מֵאָה מִנְיָנִים.
מֵאָה שְׁעָרִים, מְלַמֵּד שֶׁהֶאֱמִידוּ אוֹתָהּ וְעָשָׂת מֵאָה כַּמָּה שֶׁהֶאֱמִידוּהָ.
וַהֲלוֹא אֵין הַבְּרָכָה שׁוֹרָה עַל דָּבָר שֶׁהוּא בְּמִשְׁקָל וּבְמִדָּה וּבְמִנְיָן, מִפְּנֵי מָה מָדַד אוֹתָהּ, מִפְּנֵי הַמַּעַשְׂרוֹת.

---

(הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נו, ז): יָגוּרוּ יִצְפֹּנוּ הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי).

---

פסוקים יג-יד

וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל [עַד כִּי גָדַל מְאֹד],
אָמַר רַבִּי חָנִין עַד שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים זֶבֶל פִּרְדוֹתָיו שֶׁל יִצְחָק וְלֹא כַסְפּוֹ וּזְהָבוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ.

וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה,
דָּנִיֵּאל חַיָּטָא אָמַר וְעַבְדָהּ כְּתִיב, אִם אֵין אָדָם עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּמוֹ עֶבֶד לְעַבְדּוֹ, אֵינוֹ קוֹנֶה אוֹתוֹ, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יב, ט): טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם צָרִיךְ לִטְרֹחַ וּלְבַקֵּשׁ יְצִיאוֹת בֵּיתוֹ, וְהֵם יוֹשְׁבִים בְּבֵיתוֹ.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

ענין הבארות שחפרו אברהם ויצחק:

{טו} וְכָל-הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַֽיְמַלְא֖וּם עָפָֽר:
{טז} וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל-יִצְחָ֑ק לֵ֚ךְ מֵֽעִמָּ֔נוּ כִּֽי-עָצַ֥מְתָּ-מִמֶּ֖נּוּ מְאֹֽד:
{יז} וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם יִצְחָ֑ק וַיִּ֥חַן בְּנַֽחַל-גְּרָ֖ר וַיֵּ֥שֶׁב שָֽׁם:
{יח} וַיָּ֨שָׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר | אֶת-בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַֽחֲרֵ֖י מוֹת אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר-קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו:
{יט} וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי-יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ-שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים:
{כ} וַיָּרִ֜יבוּ רֹעֵ֣י גְרָ֗ר עִם-רֹעֵ֥י יִצְחָ֛ק לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם וַיִּקְרָ֤א שֵׁם-הַבְּאֵר֙ עֵ֔שֶׂק כִּ֥י הִֽתְעַשְּׂק֖וּ עִמּֽוֹ:
{כא} וַֽיַּחְפְּרוּ֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וַיָּרִ֖יבוּ גַּם-עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֥א שְׁמָ֖הּ שִׂטְנָֽה:
{כב} וַיַּעְתֵּ֣ק מִשָּׁ֗ם וַיַּחְפֹּר֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וְלֹ֥א רָב֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ רְחֹב֔וֹת וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי-עַתָּ֞ה הִרְחִ֧יב יְהֹוָ֛ה לָ֖נוּ וּפָרִ֥ינוּ בָאָֽרֶץ:
{כג} רביעי וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע:
{כד} וַיֵּרָ֨א אֵלָ֤יו יְהֹוָה֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֕אמֶר אָֽנֹכִ֕י אֱלֹהֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יךָ אַל-תִּירָא֙ כִּֽי-אִתְּךָ֣ אָנֹ֔כִי וּבֵֽרַכְתִּ֨יךָ֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֶת-זַרְעֲךָ֔ בַּֽעֲב֖וּר אַבְרָהָ֥ם עַבְדִּֽי:
{כה} וַיִּ֧בֶן שָׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ וַיִּקְרָא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה וַיֶּט-שָׁ֖ם אָֽהֳל֑וֹ וַיִּכְרוּ-שָׁ֥ם עַבְדֵֽי-יִצְחָ֖ק בְּאֵֽר:

---

במדרש רבה:

פסוק טז

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ,
אָמַר לוֹ כָּל אוֹתָן עֲצֻמוֹת שֶׁעָצַמְתָּ לֹא מִמֶּנּוּ הָיָה לָךְ? לְשֶׁעָבַר הָיָה לָךְ חָדָא קְוַקַיָא וְכַדּוּן אִית לָךְ קְוַקַיָא סַגִּין.

---

פסוק יח ואילך

ח וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו (בראשית כו, יח),
כַּמָּה בְּאֵרוֹת חָפַר אָבִינוּ יִצְחָק בִּבְאֵר שָׁבַע.
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר אַרְבַּע, כְּנֶגֶד כֵּן נַעֲשׂוּ בָנָיו אַרְבָּעָה דְגָלִים בַּמִּדְבָּר.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי חָמֵשׁ, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תוֹרָה.
(בראשית כו, כ): וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כְּנֶגֶד סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, שֶׁבּוֹ נִתְעַסֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם.
(בראשית כו, כא): וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה, כְּנֶגֶד סֵפֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, עַל שֵׁם (שמות א, יד): וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה.
(בראשית כו, יט): וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים, כְּנֶגֶד סֵפֶר וַיִּקְרָא, שֶׁהוּא מָלֵא הֲלָכוֹת רַבּוֹת.
(בראשית כו, לג): וַיִּקְרָא אוֹתָהּ שִׁבְעָה, כְּנֶגֶד סֵפֶר וַיְדַבֵּר, שֶׁהוּא מַשְׁלִים שִׁבְעָה סִפְרֵי תוֹרָה. וַהֲלוֹא חֲמִשָּׁה הֵן, אֶלָּא בֶּן קַפָּרָא עָבֵיד וַיְדַבֵּר תְּלָתָא סְפָרִים, מִן וַיְדַבֵּר עַד וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מִן וַיְהִי בִּנְסֹעַ וּדְבַתְרֵיהּ סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּמִן סוֹפֵיהּ דְּפִסְקָא וְעַד סוֹפֵיהּ דְּסִפְרָא סֵפֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
(בראשית כו, כב): וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת, כְּנֶגֶד מִשְׁנֵה תוֹרָה, עַל שֵׁם (דברים יב, כ): כִּי יַרְחִיב. כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

{כו} וַֽאֲבִימֶ֕לֶךְ הָלַ֥ךְ אֵלָ֖יו מִגְּרָ֑ר וַֽאֲחֻזַּת֙ מֵֽרֵעֵ֔הוּ וּפִיכֹ֖ל שַׂר-צְבָאֽוֹ:
{כז} וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יִצְחָ֔ק מַדּ֖וּעַ בָּאתֶ֣ם אֵלָ֑י וְאַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִ֔י וַֽתְּשַׁלְּח֖וּנִי מֵֽאִתְּכֶֽם:
{כח} וַיֹּֽאמְר֗וּ רָא֣וֹ רָאִ֘ינוּ֘ כִּֽי-הָיָ֣ה יְהֹוָ֣ה | עִמָּךְ֒ וַנֹּ֗אמֶר תְּהִ֨י נָ֥א אָלָ֛ה בֵּֽינוֹתֵ֖ינוּ בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֶ֑ךָ וְנִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית עִמָּֽךְ:
{כט} אִם-תַּֽעֲשֵׂ֘ה עִמָּ֜נוּ רָעָ֗ה כַּֽאֲשֶׁר֙ לֹ֣א נְגַֽעֲנ֔וּךָ וְכַֽאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤ינוּ עִמְּךָ֙ רַק-ט֔וֹב וַֽנְּשַׁלֵּֽחֲךָ֖ בְּשָׁל֑וֹם אַתָּ֥ה עַתָּ֖ה בְּר֥וּךְ יְהֹוָֽה:
{ל} חמישי וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וַיֹּֽאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ:
{לא} וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיִּשָּֽׁבְע֖וּ אִ֣ישׁ לְאָחִ֑יו וַיְשַׁלְּחֵ֣ם יִצְחָ֔ק וַיֵּֽלְכ֥וּ מֵֽאִתּ֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם:
{לב} וַיְהִ֣י | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיָּבֹ֨אוּ֙ עַבְדֵ֣י יִצְחָ֔ק וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ עַל-אֹד֥וֹת הַבְּאֵ֖ר אֲשֶׁ֣ר חָפָ֑רוּ וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ מָצָ֥אנוּ מָֽיִם:
{לג} וַיִּקְרָ֥א אֹתָ֖הּ שִׁבְעָ֑ה עַל-כֵּ֤ן שֵׁם-הָעִיר֙ בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: (ס)

---

במדרש רבה:

ט וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר - מְגֹרָר, מְלַמֵּד שֶׁנִּכְנְסוּ לִסְטִים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְהָיוּ מְקַרְקְרִים בּוֹ כָּל הַלָּיְלָה.
דָּבָר אַחֵר - מִגְּרָר, מְגֹרָר, מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ בוֹ צְמָחִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (איוב ב, ח): לְהִתְגָּרֵד בּוֹ.

וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ,
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר אֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ הָיָה שְׁמוֹ.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר סִיעַת מְרַחֲמוֹהִי.

וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ,
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה,
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר פִּיכֹל שְׁמוֹ.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר פֶּה שֶׁכָּל צִבְאוֹתָיו נוֹשְׁקִים לוֹ עַל פִּיו.

---

פסוק כח

י וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ
רָאִינוּ מַעֲשֶׂיךָ וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ,
וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה.

---

פסוק כט

אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ ה'.
רַק מִעוּט שֶׁלֹא עָשׂוּ עִמּוֹ טוֹבָה שְׁלֵמָה.

*בִּימֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הוֹשִׁיבוּ פַּפּוּס וְלוּלְיָאנוּס טְרַפִּיזִין מֵעַכּוֹ עַד אַנְטוֹכְיָא וְהָיוּ מְסַפְּקִין לְעוֹלֵי גוֹלָה כֶּסֶף וְזָהָב וְכָל צָרְכָּם.​

אֲזַלִּין אִלֵּין כּוּתָאֵי וְאָמְרִין [(עי' עזרא ד, יב יג)]: יְדִיעַ לֶהֱוֵי לְמַלְכָּא דְּהָדֵין קַרְתָּא מָרָדְתָּא תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּא יִשְׁתַּכְלְלוּן מִנְדָה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא יִתְּנוּן. מִנְדָה, זוֹ מִדַּת הָאָרֶץ. בְּלוֹ, זוֹ פְּרוֹבָגִירוֹן. וַהֲלָךְ, אַנְגְּרוֹטִינָה. וַאֲמַר לְהוֹן מַה נַּעֲבֵיד וּגְזָרִית, אָמְרִין לֵיהּ שְׁלַח וַאֲמַר לְהוֹן אוֹ יְשַׁנּוּן יָתֵיהּ מֵאַתְרֵיהּ, אוֹ יוֹסְפוּן עֲלֵיהּ חֲמֵשׁ אַמִּין, אוֹ יִבְצְרוּן מִנֵּיהּ חֲמֵשׁ אַמִּין, מִן גַּרְמֵיהוֹן אִינוּן חָזְרִין בְּהוֹן.​

וַהֲוָן קְהָלַיָּא מְצַתִין בַּהֲדָא בִּקְעֲתָא דְּבֵית רִמּוֹן, כֵּיוָן דַּאֲתוֹן כְּתִיבָא שְׁרוֹן בָּכְיִין. בָּעֲיִין לְמִמְרַד עַל מַלְכוּתָא, אָמְרִין יֵעוֹל חַד בַּר נַשׁ חַכִּימָא וִישַׁדֵּךְ צִבּוּרָא, אָמְרִין יֵעוֹל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא דְּהוּא אַסְכּוֹלוֹסְטַקְיָא דְאוֹרָיְיתָא.​

עָאל וְדָרַשׁ אֲרִי טָרַף טֶרֶף וְעָמַד עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ, אֲמַר כָּל דַּאֲתֵי מַפֵּיק לֵיהּ אֲנָא יְהֵיב לֵיהּ אַגְרֵיהּ, אֲתָא הָדֵין קוֹרֵא מִצְרָאָה דְּמַקּוֹרֵיהּ אָרִיךְ, יְהֵיב מַקּוֹרֵיהּ וְאַפְקֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ הַב לִי אַגְרִי, אֲמַר לֵיהּ זִיל תְּהֵא מְלַגְלֵג וְאוֹמֵר דְּעַיְלַת לְפוּמָא דְאַרְיֵה בִּשְׁלָם וּנְפָקַת בִּשְׁלָם. כָּךְ דַּיֵּינוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְאֻמָּה זוֹ בְּשָׁלוֹם וְיָצָאנוּ בְּשָׁלוֹם.​

*מעשה זה הובא כאן לפרש הכתוב שהטוב שעשו עמו אינו אלא זה ששילחוהו בשלום ולא הרגוהו. ​

---

פסוק לב

וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם מָצְאוּ אִם לֹא מָצָאוּ, מִן מַה דִּכְתִיב (בראשית כו, יט): וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים, הֱוֵי שֶׁמָּצְאוּ מַיִם חַיִּים.

---

פירוש מעשה דרבי יהושע בן חנניה דלעיל:​

מלכות רומי גזרה שיבנה בית המקדש בחזרה, והיה זה בימי רבי יהושע [שבית המקדש נחרב בצעירותו], והיו בני ישראל עולים בהמוניהם מגלות בבל, ושני עשירים בשם פפוס ולוליאנוס סיפקו צרכיהם מהעיר אנטוכיא הרחוקה ועד שבאו לעכו שהיא קרובה לתחילת היישוב בארץ ישראל.​

אמנם הכותיים הלכו ואמרו למלכות שאם תיבנה ירושלים ימרדו היהודים במלכות ויפסיקו לתת מיסים, [וכאן מביא המדרש פסוק העוסק בענין הלשנת הכותיים בתקופת מלכות פרס, ומפרש אגב אורחא את מיני המיסים שהוזכרו שם]. אמר להם המלך: ומה אעשה מאחר שכבר גזרתי לבנותו ואין זה נאה לחזור בי. ייעצוהו הכותיים שיצווה עליהם רק לשנותו ממקומו, או שיוסיפו או יפחתו חמש אמות ממידתו, ואמרו לו שאם יצווה כן יחזרו בהם היהודים מעצמם מלבנותו, וכן עשה.​

קהל היהודים היו נאספים אז בבקעת בית רימון כדי לעלות משם ירושלימה ולבנות את בית המקדש, והגיע לשם המכתבים מאת המלך שבהם נאמר שהמלך מצווה לשנות את הבנין כדלעיל, והבינו שלא יוכלו לבנות והתחילו לבכות, עד שרצו למרוד במלכות ולבנות כרצונם.​

אמרו מנהיגי ישראל שצריך להביא אדם חכם שירגיע את הציבור, ובחרו ברבי יהושע שהיה גדול בתורה, והביאוהו לדרוש בפני העם ולהרגיעם, כדי שלא ימרדו במלכות ותצמח מכך סכנה גדולה לכל ישראל.​

נכנס רבי יהושע ומשל להם משל לאריה שטרף טרף ונתקע לו עצם בגרונו, אמר הארי לחיות: כל מי שיוציא לי את העצם מתוך גרוני אתן לו את שכרו, בא עוף מצרי הנקרא "קורא" שמקורו ארוך והכניס מקורו בפיו של הארי והוציא את העצם, ואמר לארי תן לי שכרי, אמר לו הארי: שכרך הוא שתוכל להשתבח בפני כולם ולספר להם שנכנסת לתוך פיו של הארי ויצאת בשלום משם. והנמשל הוא שמלכות רומי היא האריה וישראל נכנסו לתוך פיה ויצאו בשלום, ודי לנו בשכר זה שקיבלנו מהם ואין לצפות ליותר מכך.​

ובדרשה זו הרגיע רבי יהושע את הציבור שלא ימרדו במלכות, והיתה הצלה לכל עם ישראל מחמת כך.​