מהי עבודת החיצוניות??

[מחזיק ברכה]

אני חושב שאנו צריכים לחלק בין שני חלקי החסידות.....
יש את תורת החסידות שהבעש''ט חידש ותורתה גבוה מעל גבוה
ויש קהילה ומוסדות ומפלגה ויח''צ וכו'
ובתחילת דרך החסידות בו בזמן שהיה אדמורי''ם שניהלו את הרוחניות ורוממו יהודים למקומות גבוהים..
היה גם ראש הקהל שניהל את הגשמיות ולא היה כל קשר בין אחד לשני......
אבל כהיום לחסידות יש עוד נדבך שהוא נוצר בשלב מאוחר יותר כדי להציל מנגע ההשכלה...
כלומר שכל רבי מנהל גם את הקהילה והמוסדות וכו'
ולחיבור הזה יש לו מעלות וגם חסרונות.....
אמנם הרבה ניצלו מההשכלה ונשארו יהודים נאמנים...
אבל הרבה שכחו את תורת החסידות האמיתית והטהורה ועסקו בהעצמת כוחם, האדרת מנהיגם, הגדלת כבודם, ייפוי חיצוניותם, וכו' בקיצור הגדלת ה''יש''!!
אבל עדיין גדולי החסידות ראו למרחוק ששווה לוותר על מדרגות בשביל שמירת היהדות.....
ישנו משפט שפעם חסיד זה היה מלשון ''מתחסד עם קונו'' והיום זה מלשון ''מתחסדת עם חברותיה''
אבל עדיין גם היום יש בכל חסידות יהודים חסידים בודדים מורמים מעם קדושים וטהורים נשגבים וטמירים....
אולי נחדד זאת יותר פעם היה את התלמידים ואת הכפריים והיום זה מעורבב יושבים בכל שלחן בשטיבל גם חסידיים וגם כפריים בצוותא!!!

 

[מבקש חיבור]

יש לך אולי מקור להסבר המיוחד שלך?

 

[המכבד את הבריות]

מכל מקום גם על פי חסידות צריך להקדים עבודת אתכפיא לעבודת אתהפכא.
לענ"ד בעוד שבתחילת ימי החסידות היה עיקר הדגוש לברר קליפת נוגה, להשתמש בדברי היתר לעבודת ה'. היום הוא להיפך, מכניסים כל עניני עבודת ה' באופן שגם הגוף יהנה ולא רק הנשמה, ובדברי אדמו"ר הרש"ב זי"ע הרי זה קליפת הרע שבנוגה, כי בעוד שיראה מהגיהנם יש בה סיוע לעבודת ה', והרי הוא טוב שבנוגה, ליהנות הנאות עצמי מעבודת ה' הוא רע שבנוגה, שמכניסים את עבודת ה' להנאת עצמו, ועיקר קליפת נוגה הוא ליהנות בהנאה שלא לשם שמים.
וההוכחה היותר גדולה הוא מה שנעשה בדורנו בענין הנסיעות לקברי צדיקים, שהוא ענין נעלה, ומכניסים בה כל מיני הנאות עצמיים.

לחץ כדי לכווץ...

כמובן שדרך העבודת ד' שעלי' דיברתי לא שייכת לכאו"א, כ"א לצדיקים וכשרים שבדור, כדוגמת אדמו"רים שעליהם נסוב האשכול, והוא ע"ד הנהגת רבינו הקדוש דאמר (כתובות קד, א): "רבש"ע גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה", וכידוע שהי' עשיר גדול.
ובדרך כלל כל יהודי שרוב רובו של כספו הולך לגמ"ח ולהחזקת ת"ת - הריהו מברר כספו וזהבו לקדושה, ואע"ג שמכבדים אותו בזכות זה, ונהנה הוא מזה, הרי מתוך שלא לשמה בא לשמה וכו', ואף על איהו שייך זה.