בגדול: משאצל"ג הוא צריך את תוצאת הפעולה אבל לא למטרתה [עי' תוס' שבת צ"ד א' ד"ה רבי שמעון פוטר, שהביאו נמי את פרש"י] משא"כ דבר שאינו מתכוון הוא אינו צריך כלל את המלאכה ותוצאתה אלא היא נעשית אגב פעולה אחרת.

בפסיק רישא לדעת התוס' נחשב כמו משאצל"ג כיון שודאי תיעשה התוצאה א"כ מתכון לה - ונחשב כמו שרוצה בתוצאתה משום הוודאות שתיעשה - אלא שנשאר רק שאינו צריך למטרתה, ודעת הערוך דמ"מ עדין י"ל שזה נשאר דבר שאינו מתכון כיון שאינו חותר לתוצאה זו אף שהיא מוכרחת, משא"כ משאצל"ג הוא דבר שלהדיא מתכוון לתוצאה אלא שאיננו צריך את מטרתה.

למעשה יש לדון בכל דבר לגופו של ענין איך להתייחס לכל פעולה, וכמו צד נחש לא בשביל שצריך לו אלא שלא ינשכנו שיש לומר שאינו צריך כלל את התוצאה שיהיה ניצוד אבל מ"מ עכשיו לצורך מה שמעוניין זה מה שהוא צריך שיהיה.

וכן חופר בור ואינו צריך אלא לעפרה שנחשב משאצל"ג.
ויש הרבה לדון בזה האם רצונו בחור שנפער מהבור, הרי הוא צריך את העפר על אף אילו לא היה נוצר חור, אלא שמ"מ לא שיך שיוכל להינות מהעפר אם לא יווצר חור, ובעצם החור הוא שנותן לו את העפר, וזה דוגמא מאוד ברורה לדעת התוס' שלא שיך לומר אינני מתכוון לחור שנוצר, ובהכרח זה נהיה משאצל"ג ובזה כו"ע מודו, [והטעם כיון שמתעסק ביצירת החור כדי שיהיה לו עפר ונמצא מתעסק במלאכת חורש או בונה, ואף ששיך להוציא עפר בעפר תיחוח שמיד מתמלא מהצדדים, שאף אם לא נחשב מלאכה, אבל א"א לומר שלא צריך את החלל שנוצר לרגע ודו"ק].

והעיקר שמי שעושה פסיק רישא לבע"ח לא שיך שיאמר שהוא איננו מתכוון שלא ימות, זה נחשב ממש מתכוון, ואפי' אולי לא נחשב משאצל"ג ודו"ק.
 
נערך לאחרונה:
מה ההבדל בין משאצל"ג לפסיק רישיה דלא ניחא ליה?
האם יש מחלוקת אם פס"ר דלא ניחא ליה זה משאצל"ג?
יש מחלוקת,
התוספות בשבת קג. ועה. כותבים דפ"ר דלא ניחא ליה נידון כמשאצל"ג (אלא הוא קצת גרוע ממאשאצל"ג רגיל, ששם מתכוון לעשות גוף המלאכה אלא שלא לצורך אליו היא מיועדת, ובפ"ר דלא ניחא ליה הם שני מעשים שונים, אלא שנידון כמשאצל"ג, ובדף מב. כמדומני האריכו התוספות שזה נקרא שם "אינו מתכוון", ואינו כשאר אינו מתכוון שפטור ומותר, אלא היינו דינו כמשאצל"ג).

אמנם לדעת הערוך, שסובר שפ"ר דלא ניחא ליה מותר לכתחילה, ע"כ ס"ל שאין זה בכלל משאצל"ג, ורבים מבינים כן גם בדעת הרמב"ם, שיש חילוק בין הדברים.
 
 
בכללי המלאכות - אינו מתכוין ומלאכה שאצל''ג

בכללי המלאכות - אינו מתכוין ומלאכה שאצל''ג

מצינו ב' מחלוקות בין ר"י לר"ש- חדא גבי אינו מתכוין וכגון שגורר ספסל וע"י הגרירה נוצר גם חריצים בקרקע וזהו דין "אינו מתכוין", ואי"ז רק בדיני שבת אלא בכל איסורי התורה ולכך התיר ר"ש למוכרי כסות ללבוש כלאיים והתירו לזלף יין ע"ג האישים אליבא דר"ש כדאיתא בזבחים צ"א. והתוס' בשבת מ"א ע"ב חדשו דאף דלר"י...
@אברך קלאסי
 
משאצל"ג תתכן גם כשניחא ליה, צריך לעפרו הוא ניחא ליה.
ומלבד בעיקר הרעיון אינו מתכוין מדבר בהגדרות המעשה או העושה והשאלה היא אם להגדיר אותו כעושה איסור או כעושה מעשה איסור, [זוהי הפשטות אולם יש מבארים בעניין אחר ואכמ"ל].
ומשצל"ג הוא פטור שמדבר על צורת העשייה או על אופי המעשה הנאסר, אם כתוס' משום הצורך במטרת המשכן או כשאר פירושי הראשונים [הרמב"ן ובעה"מ] ואין כאן חיסרון בעושה או במעשה אלא שייש כאן תנאי נוסף שלא הושלם.

נ.ב צד נחש, מפיס מורסא ועוד כמה בעניין הזה, מבואר בהם מח' בהגדרה, שהרוצים ליישב את שמואל שפסק במשאצל"ג כר"י עם דבריו בקו: שנאמרו לשיטתו משום שהוא סובר שיש שם חסרון של אין מתכוין, ויבואר ע"פ הגר"ח שייש ב' חלקים בצידה.
וכן הגר"ח מיישב את הרמב"ם כך, וכן הערוך לכאורה סובר ובתוס' ודאי חלקו בסוגיא דמפיס מורסא.
 
מה ההבדל בין משאצל"ג לפסיק רישיה דלא ניחא ליה?
האם יש מחלוקת אם פס"ר דלא ניחא ליה זה משאצל"ג?
אגב בתוס' כתובות ו. מבואר שדעת ר"ת שמותר בלא ניחא ליה, ודעת ר"י שאסור רק מדרבנן.
ובטעם דברי ר"י יש ב' צדדים במהרש"א שם אם הוא מטעם לא ניחא ליה לגבי שבת או שהוא טעם אצל"ג [כמדומני].

ובהגדרת לא ניחא ליה נאמרו פירושים רבים אם הוא עניין של נחת רוח או של הגדרה בעשייה והסברות שונות בתכלית ממשאצל"ג.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון