הלכות תערובת איסור והיתר מה ההבדל בין 'דבוק' לבין 'פירש ממקום למקום'? (2 צופים)

[י הירשזאהן]

טעם האוסרים בשר שלא נמלח ונתבשל​

שהרי שאר התבשיל מותר, ומדוע החתיכה עצמה נאסרת? (ואילו הי' נשפך עלי' דם הייתה מותרת)

הט"ז כתב שני טעמים: (א) "הכא שהאיסור הוא מחמת עצמו נשאר הטעם במקומו ואסור. (ב) ועוד דחשוב כאיסור הדבוק ויש לחוש שמא הגבי' פעם אחת חוץ לרוטב קודם שפולט כל דמה".
ומדבריו משמע שהטעם הראשון אינו מדין דבוק.

והש"ך כתב כעין הטעם הראשון: "משום דרוטב מבלבל טעם החתיכה וגורם שהדם שבתוכו פירש מקום למקום".
וכתב על דבריו הפמ"ג בשפ"ד: "ומה דלא ניחא לש׳׳ך לפרש מטעם איסור דבוק"... ושוב ברור שהדם הנמצא בחתיכה אינו אוסר מדין דבוק.

והמשיך הפמ"ג "י״ל דממהר לבלוע ל״ש כאן".
ולא הבנתי מה ההבדל בין "ממהר לבלוע" שהוא דבוק לבין "מבלבל טעם החתיכה" ו"פירש ממקום למקום"? ומנין לפמ"ג שהש"ך לא נתכוון לדין דבוק?

 

[ארז בלבנון]

החילוק בין "איסור דבוק" ל"פירש ממקום למקום" הוא שאיסור דבוק עוסק באיסור חיצוני הדבוק על הבשר שהחתיכה ממהרת לבלוע ממנו מן החוץ לפנים, ואילו בבשר שלא נמלח הדם מובלע בפנים ואינו דבוק, אלא שחום הבישול והרוטב מזיזים את הדם ממקומו בתוך החתיכה ("פירש ממקום למקום"), ובכך הופכים אותו לדם אסור שנבלע בחתיכה קודם יציאתו לרוטב.

 

[י הירשזאהן]

אם הבנתי נכון, לדבריך ההבדל הוא טכני, שבדם פנימי ל"ש דבוק.
וזה אינו. שהרי הט"ז חושש לדבוק, אך מטעם שמא עלתה החתיכה ולא מטעם של ממהר לבלוע וכנ"ל.