מתוך הערות על החמדת ימים בתוכנת תורת אמת
ספר חמדת ימים - חלק ב
מה שהביא המחבר מהקדמונים כי יום ל''ג בעומר הוא יום פטירת רשב''י אין לו מקור בשו''ד ואף לא נזכר ברוב ההעתקות של ספר הכוונות שתח''י ששם לא נכתב כ''א שהוא יום שמחתו וכפי שציינו בזה כבר רבים וכ''ה בשדי חמד (כרך ו' מערכת ארץ ישראל אות ו'), ועיקר התפשטות המקור לחשוב יום ל''ג בעומר כיום פטירת רשב''י לבד מיום שמחתו הוא מספר חמדת ימים, ואף המהר''י צמח השמיטו מספר נגיד ומצוה שלו, וכן בחלקם של מהדורות הספר פרי עץ חיים לא נזכר ל''ג בעומר כיום פטירתו כ''א כיום שמחתו, ואמנם בפרי עץ חיים דפוס לשצוב שנת תקע''ט נכתב בזה''ל, בזמן הזה בענין ההולכים על קבר רשב''י ור''א בנו במירון בל''ג בעומר אני ראיתי למורי ז''ל {האריז''ל} זה שמונה שנים שהלך עם אשתו ועם ביתו והיה שם ג' ימים ההם, גם בהעיד לי הרי''ס ששנה אחד קודם שהכרתי אותו שהלך שם לגלח את בנו ומשתה ושמחה בימים ההם, גם העיד לי הר''א הלוי כי הוא היה נוהג לומר נחם בברכת תשכון וכשמסיים אחר התפלה אמר מורי ז''ל ה''ה בשם רשב''י הקבור שם שאמר לי, אמור לאיש הזה למה הוא אומר נחם ביום שמחתי לכן הוא יהיה בנחמה בזמן קרוב וכן לא יצא חודש עד שמת בנו הגדול וקיבל כוס נחמה עליו, נראה מכל זה שיש שורש ליציאה זו, אלא שכאן ישנה תוספת שנשמטה בשאר המהדורות וז''ל, ''והטעם שמת רשב''י ביום ל''ג בעומר כי הוא מתלמידי ר' עקיבא הנ''ל שמתו בספירת העומר הנ''ל'', (ודאי אין כוונתו שמת רשב''י יחד עם שאר התלמידים כמו ששגו רבים שהוא הפך התלמוד שהרי אמרו כי רשב''י מחמשת התלמידים שהעמיד ר''ע לאחר מכן, אלא שכוונתו לפרש למה נסבבה פטירתו של רשב''י ''לאחר זמן'' דווקא בימי העומר ולא בשאר ימות השנה ועל זה פירש שם טעם ע''ד הסוד, והעירו בזה כי מטעם זה א''ש נמי למה פטירת ר' מאיר נסבבה בימי העומר שאף הוא מהן), ואין ספק שהוספה זו אינה תוספת מאוחרת כ''א שיצאה מתח''י המסדרים של ספרי הכוונות הראשונים ואשר בראשם עמד המקובל האלקי ר' בנימין הלוי מחבר החמדת ימים שציין כעין זה בספרו, ולא יפלא כי על אף שהספר פרי עץ חיים הועתק בידי מקובלים רבים מ''מ מאחר ובמהדורה הנזכרת מובאים חידושים רבים מהמקובל האלוקי הר''ר משה זכות שהיה תלמידו של הרב חמדת ימים וחידושים אלו אינם מובאים בשאר המהדורות א''כ מובן מאליו למה פטירת רשב''י הוזכרה במהדורה זו ולא נשמטה כרוב המהדורות של הספר פרי ע''ח מאחר והגיעה העתקה זו מבית מדרשו של הרמ''ז כפי שקיבלה מרבו הרב חמ''י, ואמנם על אף שברוב ספרי הכוונות לא נזכר כי הוא יום פטירת רשב''י מ''מ כיון שנזכר בהן בפירוש כי הוא יום שמחת רשב''י שעל כן ציינו העובדא בר''א הלוי שאמר בו נחם ונענש על שנצטער ביום שמחתו של רשב''י, א''כ קרוב מאוד שנתכוונו ליום פטירתו אלא שקראוהו יום שמחתו כי כן כינוהו חכמי הזוהר יום הילולא דרשב''י {עי' פרשת האזינו סוף האדרא זוטא דף רצ''ו ע''ב} ושם אמרו כי בעת קבורתו שמעו קלא דהוה אמר עולו ואתכנשו להילולא דר' שמעון, והא דנקרא הילולא אע''ג דמת באותו היום כבר פירשו בו משום שקיבל רשות לגלות באותו היום רזין עילאין, וא''כ נמצא דלכו''ע יום ל''ג בעומר הוא יום שמחתו של רשב''י וכיון דבספר הזוהר קרו ליום פטירתו יום שמחתו משמע דאין להפריד ביניהם וסתם יום הילולא דיליה היינו יום פטירתו, ושוב אין להוכיח מסתימת הקדמונים שלא פירשו דיום ל''ג הוא יום פטירתו די''ל דכיון שקראו חכמי הזוהר ליום פטירתו יום שמחה והילולא דיליה ודאי אין טעם שיכנוהו הקדמונים יום פטירה שהוא ההיפך הגמור מיום הילולא, והאמת דהכי רהיטת ספר פרי ע''ח הנז' שהרי סמוך למש''כ דהוא יום שמחתו של רשב''י הוסיף וכתב בזה''ל, ''והטעם שמת רשב''י'' כו' דמשמע דהאי טעמא חוזר אדלעיל ומוסב על הא דכתב שהוא יום שמחתו דהיינו יום פטירתו, וע''ז חזר לפרש דטעם שנפטר רשב''י ביום זה הוא משום שאף הוא מתלמידי ר''ע ודו''ק, אלא שעדיין יש להעיר דהא אשכחן בסוף האדרא רבה {זוהר נשא דף קמ''ד ע''ב} דקרו לההוא יומא נמי יומא דהילולא מדשאל רשב''י לאליהו למה לא בא ליומא דהילולא, ומשמע דשני ימי הילולא הוו וחד ביום פטירתו בעת שישבו וחדשו האדרא זוטא וחד בעת שישבו וחדשו האדרא רבה וא''כ שוב אין להחליט דיום שמחתו הנזכר בספר הכוונות הוא יום השמחה של יום הפטירה דדילמא הוא יום שמחתו באדרא רבה