העמק ברכה (עמוד קח) מעיר על כך שבשמיני עצרת נוהגים לשמוח בגמרה של תורה, אך לעיתים שוכחים בשעת מעשה את שמחת החג. לדבריו, אין יוצאים ידי חובת שמחת החג בשמחת התורה בלבד, ואף אם מצוות אינן צריכות כוונה.
ראייתו מן הגמרא בערכין (יא ע"א), המביאה מקור לשירת הלויים מן הפסוק "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב": "איזוהי עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הוי אומר זה שירה". ופירש רש"י: "אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב, דכתיב הנה עבדי ירונו מטוב לב".
הגמרא שואלת שמא הכוונה לדברי תורה, שנאמר בהם "פקודי ה' ישרים משמחי לב", ומשיבה: "משמחי לב איקרי, טוב לא איקרי". עוד היא שואלת שמא הכוונה לביכורים, שנאמר בהם "ושמחת בכל הטוב", ומשיבה: "טוב איקרי, טוב לבב לא איקרי".
מכאן מבחין העמק ברכה בין שמחת הלב שבלימוד התורה לבין השמחה של "טוב לבב", וכותב לעורר לזכור בתוך שמחת התורה גם את חובת השמחה מצד החג עצמו.
ראייתו מן הגמרא בערכין (יא ע"א), המביאה מקור לשירת הלויים מן הפסוק "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב": "איזוהי עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הוי אומר זה שירה". ופירש רש"י: "אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב, דכתיב הנה עבדי ירונו מטוב לב".
הגמרא שואלת שמא הכוונה לדברי תורה, שנאמר בהם "פקודי ה' ישרים משמחי לב", ומשיבה: "משמחי לב איקרי, טוב לא איקרי". עוד היא שואלת שמא הכוונה לביכורים, שנאמר בהם "ושמחת בכל הטוב", ומשיבה: "טוב איקרי, טוב לבב לא איקרי".
מכאן מבחין העמק ברכה בין שמחת הלב שבלימוד התורה לבין השמחה של "טוב לבב", וכותב לעורר לזכור בתוך שמחת התורה גם את חובת השמחה מצד החג עצמו.