בהר מה התגלה למשך חכמה לבאר בפסוק

[אברך מישיבת מיר]

כתב המשך חכמה (כו ב) שהתגלה לו בחלום לבאר פסוק זה דכתיב את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו.
והנה בעשרת הדברות כתבה התורה את הציווי על השבת בלשון ימיד שמור את יום השבת, ואילו כאן לגבי שמירת השבת שאינה דוחה בנין בית המקדש כתיב לשון רבים, מאי שנא האי מהאי?

ומבאר המשך חכמה כי בשבת נאסר במלאכת יחיד אבל שניים שעשואה פטורים אבל במקדש מה שאסור אסור אף ע"י שנייים, דס"ד דמה שאסור אסור ע"י א' אבל בשניים יהיה מותר קמ"ל דהתורה אסר אפילו ע"י שניים, אכן מה שהותר במקדש הותר אף ע"י א' ואין צריך לעשות את המלאכה ע"י שניים