עקב מה ה' אלוקיך שואל מעמך (1 צופה)

[אחד יחיד]

ועתה ישראל, מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלוקיך, ללכת בכל דרכיו… לטוב לך (י, יב)

לפי פשט הפסוק, משה אומר לישראל כך – מה בסך הכול הקב"ה דורש ממך ("מה ה' אלוקיך שואל מעמך")? דרישותיו אינן גדולות, כי כל מה שהוא דורש ממך הוא בסך הכול "כי אם ליראה את ה' אלוקיך וללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבדו בכל לבבך ובכל נפשך וכו'".

והדברים לכאורה אינם מובנים, וכי אלה הן באמת דרישות קטנות בלבד, שניתן להציג אותן כדבר פעוט, "מה ה' אלוקיך דורש מעמך"?

[ובאמת כבר הקשו חז"ל כן במסכת ברכות דף לג ע"ב ("אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא?" – וכי יראת שמים היא דבר קטן?), ותירצו מה שתירצו, אך נראה שהדברים שם הם בדרך דרש, וצריך עדיין יישוב על דרך הפשט] (בקצרה, תשובת הגמ' שם היא שאצל משה רבינו, לפי דרגתו, אין זו דרישה גדולה אלא קטנה; אך כאמור, נראה שדברים אלה של הגמרא הם בדרך דרש ולא פשט ממש, שהרי בדרך הפשט עדיין קשה – מה משנה העובדה שאצל משה רבינו לפי דרגתו אין זו דרישה גדולה, הרי הוא מדבר אל בני ישראל, ולא אל עצמו?!).

הרמב"ן מסביר את הפסוק בדרך הפשט, כך: הפסוק מסתיים במילים "לטוב לך". כלומר, כל עבודת ה', האהבה והיראה וההליכה בדרכיו, בסופו של דבר הם לטובת האדם. וזו אם כן גם כוונת הרישא לפסוק, ויש לקרוא אותה כמחוברת לסיפא – "מה ה' אלוקיך שואל מעמך… לטוב לך", אל תחשוב שהקב"ה מבקש ממך להקריב דברים בניגוד לטובתך, אלא להפך, בסופו של דבר, הכול לטובתך, "לטוב לך"; אין זה כמלך רגיל, ששואל ממך דברים לטובתו, המנוגדים לטובתך, אלא הכול גם לטובתך.

ולכן גם ממשיך הפסוק, "לה' אלוקיך השמים וכו'", הקב"ה הוא אדון הכול, ואינו צריך ממך דברים כדי שתועיל לו, אלא הכול לטובתך שלך.

[ובלשון הרמב"ן – "מה ה' אלהיך שואל מעמך, נמשך אל 'לטוב לך', יאמר, איננו שואל מעמך דבר שיהיה לצרכו, אלא לצורכך, כטעם 'אם צדקת מה תתן לו' (איוב לה, ז), רק הכל הוא לטוב לך; ואמר הטעם, כי לה' אלהיך השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר בה, וכולם נותנים כבוד לשמו, איננו צריך לך, רק באבותיך חשק ויבחר בזרעם אחריהם מכל העמים…"]. (לימוד יומי)

 

[עתניאל]

היעב"ץ מבאר שם בברכות שהגמ' רק ניסתה להביא ראיה שיראת שמים אינה בידי שמים מזה שכתוב 'כי אם ליראה' ואטו זוטרתי היא אלא וודאי שזו לשון שלא באה לומר שזה קל אלא שנכתב כך כי זה הדבר היחיד שה' השאיר לאדם להסתדר לבד, ואומנם לומד היעב"ץ במסק' הגמ' שגבי משה מילתא זוטרתא היא שחזרה בה הגמ' שאף יראת שמים תליא בידי שמים - ולפי"ז זו לא דרך דרש סתם [לפחות כדחייה לראיה].

ועיין עוד במהרש"א שם בחי' אגדות שמאריך לבאר ב' סוגים של יראות שיש יראה שנוצרת כתוצאה מכוחו של הקב"ה בעולם ומהעונשים שבאים על הרשעים במוחש וזו יראה שכלית שכל אדם עם מעט שכל יגיע אליה, ויש יראה שצריך יותר רגש ודמיון כדי לפתח אותה והיא יותר קשה ויותר תליא באדם עצמו.