בלשון חז"ל השורש משמש במשמעות הפוכה, מה שגרם לחלק מהמפרשים לפרש אחרת את הוראת השורש, לדוגמא:
רש"י: "כל לשון קלסה לשון דבור הנדברים בו יש לטוב יש לרע" (חבקוק א,י) "קלסה לשון דיבור יתר הוא לפיכך הוא נהפך ללשון שבח וללשון גנאי" (סוטה כז, א)
ר"י אבן כספי: "זה השרש בכל מקום הוא מטעם שבח והמלעיג על זולתו הוא כמשבח עצמו" (מלכים ב, ב, כג). אמנם באמת השורש החז"לי לקוח מיוונית ואינו קשור לשורש המקראי, ראו בגיזרון
קִלֵּס ב.
he.wiktionary.org