- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,035
- נקודות
- 885
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה (כ כב)
בתוס' סוכה מט. צידדו דדוקא אבנים שהוקדשו כבר למזבח פוסלת בהם נגיעת ברזל, אבל אבנים שנגע בהם ברזל קודם שהוקדשו אין נפסלות. וכ"כ בתוס' רבינו פרץ שם. והקשו במנחת חינוך מצוה מ' ובשו"ת תועפות ראם [לבעל הקרני ראם על המהרש"א] או"ח סי' ג', מדברי הגמ' בעבודה זרה נד: לגבי אבני מזבח ששקצום מלכי יון, שאין להם תקנה על ידי שבירה, משום דבעינן אבנים שלימות, וגם אי אפשר לנסרן אח"כ ולעשותן שלימות, משום דכתיב לא תניף עליהן ברזל. והרי מבואר בגמ' שם דכיון שכבשו היוונים ובאו בה פריצים חללוה ויצאו האבנים לחולין, ולכן היו יכולים לאוסרן ואין בזה משום אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, א"כ חזינן דנגיעת ברזל בעודו חולין פוסלת.
ונראה ליישב בס"ד, דדברי התוס' דאין נגיעת ברזל פוסלת אלא מאחר שהוקדשו, הטעם בזה הוא משום דהנגיעה פוסלת רק אחר שהאבנים נחשבים אבני מזבח, דאז שייך בהם "שלא יניף המקצר על המאריך", וס"ל דזהו רק לאחר דהוי ליה "מאריך", ולא שכל אבן שנגע בה המקצר נפסלה מלהיות מאריך. והנה בהזמנה בעלמא אי"ז נחשב אבני מזבח, [ועוד דאף למ"ד הזמנה מילתא, הכא כיון דמחוסר הקדש לא מהניא הזמנה], ורק לאחר שהוקדשו לשם אבני מזבח חשיבי אבני המזבח.
וכל זה היכא שעדיין לא נשתמשו בו, דאז בהזמנה בעלמא לא חייל עליה שם אבני מזבח, אבל היכא דנשתמש בהם חשיבי אבני מזבח מחמת עצם מה שנעשה בו מעשה הקרבה דאזמניה וצר ביה, וממילא אף אם נתחלל אח"כ פקעה מיניה רק הקדושה, אבל שם אבני מזבח אית ביה מחמת מה שהוקרב עליו [ועי' בגמ' שם דלאו אורח ארעא לאישתמושי בהו מחמת דנשתמש בהם גבוה]. ואין כוונת התוס' דתליא בהקדש עצמו, אלא דקודם שנשתמש לא שייך שם אבני מזבח בהזמנה בעלמא, אלא על ידי הקדש, אבל לאחר שנשתמש אז יש בו שם אבני מזבח מחמת מה שהוקרב עליו.
ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה (כ כב)
בתוס' סוכה מט. צידדו דדוקא אבנים שהוקדשו כבר למזבח פוסלת בהם נגיעת ברזל, אבל אבנים שנגע בהם ברזל קודם שהוקדשו אין נפסלות. וכ"כ בתוס' רבינו פרץ שם. והקשו במנחת חינוך מצוה מ' ובשו"ת תועפות ראם [לבעל הקרני ראם על המהרש"א] או"ח סי' ג', מדברי הגמ' בעבודה זרה נד: לגבי אבני מזבח ששקצום מלכי יון, שאין להם תקנה על ידי שבירה, משום דבעינן אבנים שלימות, וגם אי אפשר לנסרן אח"כ ולעשותן שלימות, משום דכתיב לא תניף עליהן ברזל. והרי מבואר בגמ' שם דכיון שכבשו היוונים ובאו בה פריצים חללוה ויצאו האבנים לחולין, ולכן היו יכולים לאוסרן ואין בזה משום אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, א"כ חזינן דנגיעת ברזל בעודו חולין פוסלת.
ונראה ליישב בס"ד, דדברי התוס' דאין נגיעת ברזל פוסלת אלא מאחר שהוקדשו, הטעם בזה הוא משום דהנגיעה פוסלת רק אחר שהאבנים נחשבים אבני מזבח, דאז שייך בהם "שלא יניף המקצר על המאריך", וס"ל דזהו רק לאחר דהוי ליה "מאריך", ולא שכל אבן שנגע בה המקצר נפסלה מלהיות מאריך. והנה בהזמנה בעלמא אי"ז נחשב אבני מזבח, [ועוד דאף למ"ד הזמנה מילתא, הכא כיון דמחוסר הקדש לא מהניא הזמנה], ורק לאחר שהוקדשו לשם אבני מזבח חשיבי אבני המזבח.
וכל זה היכא שעדיין לא נשתמשו בו, דאז בהזמנה בעלמא לא חייל עליה שם אבני מזבח, אבל היכא דנשתמש בהם חשיבי אבני מזבח מחמת עצם מה שנעשה בו מעשה הקרבה דאזמניה וצר ביה, וממילא אף אם נתחלל אח"כ פקעה מיניה רק הקדושה, אבל שם אבני מזבח אית ביה מחמת מה שהוקרב עליו [ועי' בגמ' שם דלאו אורח ארעא לאישתמושי בהו מחמת דנשתמש בהם גבוה]. ואין כוונת התוס' דתליא בהקדש עצמו, אלא דקודם שנשתמש לא שייך שם אבני מזבח בהזמנה בעלמא, אלא על ידי הקדש, אבל לאחר שנשתמש אז יש בו שם אבני מזבח מחמת מה שהוקרב עליו.
◆ ◆ ◆
והנה הרמב"ם כתב בהלכות בית הבחירה פ"א הט"ו שהבונה אבן שנגע בה ברזל במזבח לוקה. וכתב המנ"ח במצוה מ' דדעת הרמב"ם שלוקה רק על מעשה הבנין, אבל המניף ברזל על מזבח בנוי אינו לוקה, ומכל מקום האבן נפסלת בזה. אמנם בדעת הבה"ג והיראים שמנו ב' הלאוים, גם לא תניף עליהם ברזל וגם לא תבנה אתהן גזית, כתב בדרך חכמה בית הבחירה שם ס"ק ק' דלוקה גם על הנפת ברזל על המזבח לאחר שהוא בנוי, ונראה מדבריו שבבניה לוקה משום לא תבנה ובהנפה משום לא תניף. [אכן באמת ביראים לא נראה כן, שהרי כתב בסי' שצ"ז "ולמה שנה עליו הכתוב, לעבור עליו בב' לאוין", ותמוה הרי איצטריך למימר דלוקה בין על בניה ובין על נגיעה במזבח בנוי, ועוד דלא משכחת לה כלל שעובר בב' לאוין במעשה אחד, דעל בנין לוקה רק מ"לא תבנה", ועל הנפה רק מ"לא תניף", וצ"ע].
ויש להסתפק לדעת הראשונים שעובר על נגיעה לחוד בלא בנין מלאו ד"לא תניף", והנה בפשוטו האיסור הוא רק בנוגע במזבח בנוי, וכן נראה מדברי המנחת חינוך שם והדרך חכמה שם, דאילו קודם שנבנו במזבח הרי הם ככל אבנים דעלמא. אמנם לדברינו הנ"ל בדעת התוס' דחל שם אבני מזבח בשעת ההקדש לשם מזבח, י"ל דלוקה על נגיעת אבנים מיד לאחר ההקדש, גם כאשר המזבח אינו בנוי, כיון דאיכא שם "אבני מזבח" עליהם, וכמו שנפסלים לדעת התוס' דבעינן שם אבני מזבח דוקא. ובעבודה זרה שם, "ננסירנהו לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא", משמע דעוברים משום "לא תניף" ומיד בהנפה, ואע"ג דאי"ז מזבח בנוי אלא אבנים שנשברו מהמזבח, והיינו כנ"ל דעובר לאו דוקא על נגיעה במזבח בנוי אלא על "אבני מזבח".
◆ ◆ ◆