- הודעות
- 1,008
- תודות
- 2,226
- נקודות
- 485
מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת... הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָנו מְסֻבִּין
א] יסופר בימי הרבי ר' שמעלקי זצ"ל בשעה שהיה רב בשינאווי, אירע מעשה בקצב אחד שכל בהמות שלו נתכשרו, והיה זאת לפלא, וחקר הרבי ר' שמעלקי זצ"ל על זה, ואמר לו הקצב כי יש לו אחד שמראה לו על היריד איזהו בהמות הם כשרים שיוכל לקנות, והלך הרר"ש על היריד, ופגע שם אחד מהצדיקים הנסתרים, ר' נטע שינאווער זצ"ל, ושאלו מאי שיאטיה דמר הכא על היריד, והשיב לו כאשר אליהו הנביא בא על היריד ממתין עליו לראותו, ושאלו מה עסקו של אליהו הנביא על היריד, והשיב כאשר נחרב ביהמ"ק לקחו השונאים טלאים המבוקרים בלשכת הטלאים והולידו ולדות וולדי ולדות, לכך יבא אליהו על היריד לקנות אלו הולדות, כדי שלא יבאו בנ"י לידי מעילה [1]. וכאשר נתגלה זה הצדיק, באו אליו הרבה מתלמידי המגיד ממעזריטש זצ"ל, וגם הרבי ר' אלימלך זצ"ל בתוכם.
פעם אחת שאלו אותו החסידים על אריכת הגלות, השיב להם כשאליהו הנביא יהיה אצלו בפסח ישאל אותו. ובליל ב' של פסח על הסדר, אמר כך: (כנראה היה זה תשובת אליהו הנביא) מה נשתנה הלילה הזה רמז על גלות הזה, מכל הלילות שנתארך כל כך, והתירוץ כלנו מסובין מלשון סובין, מיר זענין אלע פון קלייען, הכוונה דכשיש גם קמח, אז מכסה על הקלייען, אבל כאשר כולו מקלייען אין במה לכסות חסרון כיס, לכך צריך זירוז גדול.
אולם זה פירוש פשוט, אבל כאשר בא הרבי ר' אלימלך, והחסידים ספרו לו המעשה, אמר הוא הפירוש בדברי הצדיק ר' נטע זצ"ל, שהוא דברי אליהו הנביא, עפי"ד הגמ' [2] (בכורות ח:) גבי סבי דבי אתונא דשאלו לרבי יהושע בן חנניה - אית לן בירא בדברא, עייליה ליה למתא, והשיב להם אפשילו לי חבלי בפארא - תארגו לי חבלים של סובין.
והענין, בירא בדברא הרמז על חורבן בית המקדש, ציון מדבר תהיה [3], דביהמ"ק נקרא בירא דמשם נשפע שפע לכל העולם אפילו לאומות העולם, ובעוונתיכם נחרב, ושאלו לו מדוע אינכם רואים שיבנה ועייליה ליה למתא, והשיב להם הטעם כשם שאי אפשר לגבל סובין בלי קמח שאי אפשר לצרפן, וזה ג"כ הגורם לחורבן ביהמ"ק משום שיש פירוד ושנאת חנם ומחלוקת, וזה כולנו מסובין. ויש לומר בזה הפי' במקום שיש חסרון כיס שכל אחד אינו מכסה על חבירו, ורוצה דוקא לגלות מומו של חבירו אפילו שבסתר.
ואמר עוד הרבי ר' אלימלך זצ"ל שבעקבותא דמשיחא תתרבה ח"ו המחלוקת ושנאת חנם, ועי"ז יתקלקלו צינורי השפע פרנסות בני ישראל, אולם מגודל הלחץ והדחק יתעוררו הת"ח והחרדים להשתדל לאגד כל ישראל באגודה אחת לעשות שלום ביניהם, ומתוך זה תצמח הגאולה, שיבוא אליהו הנביא לגמור ולבשר בשורות טובות.
(יכהן פאר ח"ב דרוש לא עמוד פה:)
פעם אחת שאלו אותו החסידים על אריכת הגלות, השיב להם כשאליהו הנביא יהיה אצלו בפסח ישאל אותו. ובליל ב' של פסח על הסדר, אמר כך: (כנראה היה זה תשובת אליהו הנביא) מה נשתנה הלילה הזה רמז על גלות הזה, מכל הלילות שנתארך כל כך, והתירוץ כלנו מסובין מלשון סובין, מיר זענין אלע פון קלייען, הכוונה דכשיש גם קמח, אז מכסה על הקלייען, אבל כאשר כולו מקלייען אין במה לכסות חסרון כיס, לכך צריך זירוז גדול.
אולם זה פירוש פשוט, אבל כאשר בא הרבי ר' אלימלך, והחסידים ספרו לו המעשה, אמר הוא הפירוש בדברי הצדיק ר' נטע זצ"ל, שהוא דברי אליהו הנביא, עפי"ד הגמ' [2] (בכורות ח:) גבי סבי דבי אתונא דשאלו לרבי יהושע בן חנניה - אית לן בירא בדברא, עייליה ליה למתא, והשיב להם אפשילו לי חבלי בפארא - תארגו לי חבלים של סובין.
והענין, בירא בדברא הרמז על חורבן בית המקדש, ציון מדבר תהיה [3], דביהמ"ק נקרא בירא דמשם נשפע שפע לכל העולם אפילו לאומות העולם, ובעוונתיכם נחרב, ושאלו לו מדוע אינכם רואים שיבנה ועייליה ליה למתא, והשיב להם הטעם כשם שאי אפשר לגבל סובין בלי קמח שאי אפשר לצרפן, וזה ג"כ הגורם לחורבן ביהמ"ק משום שיש פירוד ושנאת חנם ומחלוקת, וזה כולנו מסובין. ויש לומר בזה הפי' במקום שיש חסרון כיס שכל אחד אינו מכסה על חבירו, ורוצה דוקא לגלות מומו של חבירו אפילו שבסתר.
ואמר עוד הרבי ר' אלימלך זצ"ל שבעקבותא דמשיחא תתרבה ח"ו המחלוקת ושנאת חנם, ועי"ז יתקלקלו צינורי השפע פרנסות בני ישראל, אולם מגודל הלחץ והדחק יתעוררו הת"ח והחרדים להשתדל לאגד כל ישראל באגודה אחת לעשות שלום ביניהם, ומתוך זה תצמח הגאולה, שיבוא אליהו הנביא לגמור ולבשר בשורות טובות.
(יכהן פאר ח"ב דרוש לא עמוד פה:)
[1] ראה: שומן של בשר היה נוטף משפתיו של הדברי חיים כאשר אכל אפיקומן.
[2] אית לן בירא בדברא עיילא למתא, א''ל אפשילו לי חבלי מפארי ואעייליה - יש לנו באר במדבר, העלהו נא לעיר, אמר להם: עשו לי חבלים מסובין ואעלהו. וברש"י עשו לי חבלים מסובין ואם אינכם עושין שאילתי אף אני לא אעשה שאילתכם.
[3] אין כזה פסוק, אלא כעי"ז בישעיה סד, ט צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה.
[2] אית לן בירא בדברא עיילא למתא, א''ל אפשילו לי חבלי מפארי ואעייליה - יש לנו באר במדבר, העלהו נא לעיר, אמר להם: עשו לי חבלים מסובין ואעלהו. וברש"י עשו לי חבלים מסובין ואם אינכם עושין שאילתי אף אני לא אעשה שאילתכם.
[3] אין כזה פסוק, אלא כעי"ז בישעיה סד, ט צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה.