לכאורה זה מה שדרשו ז"ל בע"ז יח: "תנו רבנן: ההולך לאיצטדינין ולכרקום, וראה שם את הנחשים ואת החברין, בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון, בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים, ועליהם הכתוב אומר: "אשרי האיש אשר לא הלך... כי אם בתורת ה' חפצו", הא למדת, שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורה".
ופירשו המפרשים שאלו הדברים הם מקומות בהם הגויים היו עושים שחוק ליצנות וקל"ר (רש"י), וכרקום הינו מצור ומפרש הר"ן שהיה "בנין של ליצנות" העשוי כעין מצור [אולי זה כמו ה'קולסיאום' ברומא]
ומבארים המפרשים [מהרש"א ועוד], הא גופא מושב ליצים, מדוע צריך לחשוש שיביא לידי ביטול תורה?!
ותירצו, שמא
יבא ה'מדקדק' ויאמר הרי זה משמח את הנפש, ואני צריך להרחיב את הדעת וכו' קמ"ל "פיקודי ה' ישרים - משמחי לב" ולכן "דברים אלו מביאין לידי ביטול תורה" שאתה נוטש את עיקר השמחה ומחפש דברי הבאי שהם רק שמחה חיצונית ואכמ"ל בעניין.
אגב ממשיכה הגמ' "תניא אין הולכין לאיצטדינין מפני מושב לצים" ועו"כ "כל המתלוצץ
יסורין באין עליו... ומזונותיו מתמעטין..., וארשב"ל כל המתלוצץ
נופל בגיהנם" וכו' עיי"ש. וודאי לזה כיוון הרב
@ן' מיגאש
