מסעי מטרת כתיבת המסעות, וצורת כתיבתם

[אחד יחיד]

אלה מסעי בני ישראל וגו' (לג, א)

המפרשים דנים, מהי בכלל המטרה של כתיבת המסעות? [ועיין רש"י]

ועוד יש להבין, מדוע משנה הכתוב את סדר לשונו: פסוק ב' פותח במילים, "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם", אך מיד לאחר מכן מסיים בסדר הפוך, "ואלה מסעיהם למוצאיהם"; מדוע מתחיל הכתוב ב"מוצאיהם למסעיהם" (קודם מוצאיהם ואח"כ מסעיהם), ומסיים להיפך, ב"מסעיהם למוצאיהם", קודם מסעיהם ואח"כ מוצאיהם?

שאלה נוספת – בתיאור המסעות יש אריכות לשון רבה, הנובעת מכך שכל מקום מוזכר פעמיים, פעם בחניה ופעם ביציאה, ואפשר היה לכאורה לקצר בהרבה. ולמשל, התורה אומרת "ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני; ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברות התאווה; ויסעו מקברות התאווה ויחנו בחצרות" –הרי אפשר לכתוב בקצרה, "ויסעו מרפידים להר סיני, ומשם לקברות התאווה, ומשם לחצרות", ובמקום זה כופלים כל מקום גם בחניה וגם לאחר מכן ביציאה, וכך נוצרת אריכות [וכך בכל המסעות].

הספורנו מבאר כך:

באופן כללי לגבי תיאור המסעות כותב הספורנו – "רצה הא-ל יתברך, שיכתבו מסעי ישראל, להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר כארץ לא זרועה באופן שהיו ראוים להכנס לארץ". כלומר, יש כאן שבח וזכות לישראל, שלמרות כל מסעיהם וטלטוליהם, לא נשברו והלכו אחרי הקב"ה בארץ לא זרועה.

וכאן מוסיף הכתוב, ומתאר שני סוגי קושי: לפעמים הקושי המרכזי הוא ב"מוצאיהם", לצאת ממקום טוב שכבר התאהב עליהם, ונאלצים לעזוב הכול ולנדוד למקום פחות טוב (ולכן כאן הקדים הכתוב "מוצאיהם" ל"מסעיהם", כי עיקר הקושי הוא ב"מוצאיהם", בכך שנאלצים לעזוב מקום שכבר טוב להם בו), ולפעמים הקושי הוא "מסעיהם", דהיינו, גם כשיודעים שנוסעים למקום טוב יותר ממקום המוצא, עדיין יש קושי בעצם המסע והנדודים, ובחוסר היציבות. ובכך מיושב, מדוע פעם מקדים הכתוב "מוצאיהם" ל"מסעיהם" ופעם להיפך, כדי לרמז לשני סוגי הקושי.

ומשום כך, אומר הספורנו, מאריכים הפסוקים בתיאורו של כל מקום גם בחניה וגם ביציאה, כי בשניהם יש קושי – "ובכן נכתב בכל אחד מהם 'ויסעו ממקום פלוני ויחנו במקום פלוני' כי המסע, והחניה היה כל אחד מהם קשה". (לימוד יומי)

 

[אחד יחיד]

ועוד יש להבין, מדוע משנה הכתוב את סדר לשונו: פסוק ב' פותח במילים, "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם", אך מיד לאחר מכן מסיים בסדר הפוך, "ואלה מסעיהם למוצאיהם"; מדוע מתחיל הכתוב ב"מוצאיהם למסעיהם" (קודם מוצאיהם ואח"כ מסעיהם), ומסיים להיפך, ב"מסעיהם למוצאיהם", קודם מסעיהם ואח"כ מוצאיהם?

לחץ כדי לכווץ...

במשלי המגיד מדובנא ("משלי יעקב") מיישב באמצעות משל (יש שם שני משלים, והכוונה כאן למשל השני) –

היה אדם אחד שסבל מאוד בביתו אצל אמו החורגת. באחד הימים פגש אביו של אותו בחור משפחה כלילת מעלות, וסיכם עם אותה משפחה שייאותו לקחת את בנו לחתן. האב והבן סיכמו שבעוד שלושה חודשים ייצאו לדרך (אל אותה משפחה מיועדת), ובכל הזמן הזה, "הנער יספור וימנה מספר הימים, מתי יעברו ימי הצער".

בהגיע הזמן, יצאו האב והבן לדרך, ומדי פעם היו שואלים את העגלון היכן הם. אלא שהבן שאל תמיד "כמה פרסאות הנני רחוק עתה מביתי", והאב שואל בסגנון הפוך, "כמה פרסאות יש לפנינו עוד לנסוע על [=אל] החתונה"; ושאל הבן את האב, "הבינני נא והורני, מדוע אין שאלות שנינו דומות זה לזה", כלומר, מדוע אני שואל כמה התרחקנו, ואתה שואל כמה נשאר למקום היעד; והשיב לו האב, שהשוני בשאלות נובע משוני המטרה – "אתה הטבת בשאלתך ואני בשאלתי; אתה לא היית מעולם בעיר פלונית, ואין אתה מכיר את מעלת המחותן ויקרו, ולא את בתו הכלה, בלתי תדע מאומה מהצלחתך אשר קרא ה' עליך… רק זאת ידעת, כי אתה בורח מפני אשת אביך, לכן אתה שואל כמה פרסאות אתה רחוק ממנה. לא כן אני, אשר נפשי יודעת מאוד להיכן אני מוליך אותך, לכן אני מבקש לדעת מספר המסעות אשר לפני, כי מה לי לחשוב הפרסאות אשר לאחרי?".

והנמשל – משה ובני ישראל יוצאים ממצרים לכיוון ארץ ישראל; אלא שמשה רבינו הכיר והבין את גודל מעלת ארץ ישראל, ולכן אצלו המצב הוא "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם", החישוב הוא בעיקר כמה נשאר עוד לנסוע עד ההגעה לארץ ישראל; אך בני ישראל מבחינתם נוסעים אל ארץ לא נודעת, ומבחינתם העיקר הוא רק "כמה התרחקנו ממצרים", בה כה סבלנו, ולכן אצלם החישוב הוא "מסעיהם למוצאיהם", כמה כל מסע מרחיק אותנו ממקום המוצא, ממצרים. ולכן מסיים הכתוב, "ואלה", כלומר, אצל בני ישראל, שנזכרו בפסוק קודם, החישוב הוא "מסעיהם למוצאיהם".

["והנמשל מובן מאוד, כי ישראל, הלא לא היה להם שום ידיעה בארץ ישראל ומעלתה וחשיבותה, רק היו יודעים שבורחים ומתרחקים מארץ מצרים. לא כן משה רבינו עליו השלום, אשר נפשו יודעת מאוד להיכן הוא מוליכן, לכן הוא מונה המסעות אל אשר לפניו. וזהו 'ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם', רוצה לומר, הוא עשה חשבון ומנה לפניו, אל המקום אשר הם נוסעים. ואלה (פירוש, ישראל) מסעיהם, הם מנו המסעות מן המקום אשר יצאו"]. (לימוד יומי)

 

[אחד יחיד]

ופירש האור החיים:

"ויכתוב משה את מוצאיהם וגו'. צריך לדעת מה מודיענו הכתוב במאמר זה, אם לומר שמשה כתבם - הלא כל התורה משה כתבה, והמסעות הכתובים בתורה מכלל התורה; עוד, היה לו לומר: ״ויכתוב משה את מסעיהם״; עוד, למה חזר לומר ואלה מסעיהם וגו', והלא כבר אמר: ״אלה מסעי״ וגו'; עוד, למה שינה - בתחלה הקדים לומר ״למוצאיהם״ ואחר כך אמר ״למסעיהם״ ואחר כך הקדים תיבת ״למסעיהם״ לתיבת ״למוצאיהם״:

ונראה שהכתוב נתכוון להודיענו סדר כתיבת המסעות שלא נכתבו ביום אחד אלא על זה הסדר שהתחיל משה לכתוב בפנקסו במצות המלך מיום שיצאו ממצרים על זה הדרך יום שיצאו ממצרים כתב פסוק ויסעו בני ישראל מרעמסס וגו' ב' כתובים הבאים כאחד הכתובים לפנינו עד תיבת שפטים, וכשחנו בסוכות כתב פסוק ויסעו וגו' ויחנו בסוכות, וכשנסעו מסוכות כתב ויסעו מסוכות, וכשחנו באיתם כתב ויחנו באיתם, וכן על זה הדרך היה כותב כל מסע בזמנו עד שהגיעו לערבות מואב, ואחר כך אמר ה' אליו שיסדרם בתורה כדרך שהיו כתובים אצלו, והוא מה שאמר הכתוב ויכתוב משה את מוצאיהם פירוש יום שיצאו ממצרים והם ב' הכתובים מויסעו מרעמסס עד תיבת שפטים, ואומרו למסעיהם פירוש לסדר כל מסעיהם שנסעו מיום צאתם ממצרים עד סוף המסעות, ואומרו על פי ה' לומר שמכתב הראשון עצמו היה על פי ה' הוא אמר אליו שיהיה כותב והולך, ואומרו ואלה מסעיהם וגו' פירוש אלה הם המסעות האמורים שכתב משה למוצאיהם כל אחד בזמנו ובמקומו וזה העתקה".