כך הוא כתב על פי זכרוני. ואני חושש שאני טועה. ומ"מ חובה להתגבר על הטבע. ולנצל אותו לשימוש במקום נכון, כמו שכעסן יכעס על הרשעים וכדו' וכמ"ש בגר"א בכ"מ על ענין מי שנולד ביום ד' שיהיה או טבח או מוהל או מקיז דם, שיכול לבחור מה לעשות באופי שלו.
אני לא זוכר כרגע בבירור, אך ראיתי בעבר בגליון דרכי החיזוק להגרי"ג שכתב שענין מידות הוא ענין של טבע מולד ואי אפשר לשנות את זה. (ואני מאוד מקווה שאיני מעוות. אולי @בד קודש או אחר מתלמידיו זצ"ל יידע להחכימינו בענין זה)
כך הוא כתב על פי זכרוני. ואני חושש שאני טועה. ומ"מ חובה להתגבר על הטבע. ולנצל אותו לשימוש במקום נכון, כמו שכעסן יכעס על הרשעים וכדו' וכמ"ש בגר"א בכ"מ על ענין מי שנולד ביום ד' שיהיה או טבח או מוהל או מקיז דם, שיכול לבחור מה לעשות באופי שלו.
זכיתי להכיר את ספרי המוסר, ולא מבואר בשום מקום את מה שכתבת (וא"כ אשמח אם תציין מקור). נכון שאין סתירה בין הערכה עצמית לענווה, (ומי שאינו מבין זאת מוכיח שלא הבין מהי גאווה ומהי ענווה), אבל ברור שאין שום שייכות בין גאווה וענווה להערכה עצמית.