ויצא מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו? (1 צופה)

[נדיב לב]

ברכות ז: ואמר ר"י משום ר"ש בן יוחי מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו שנאמר (בראשית כט, לה) הפעם אודה את ה' ע"כ.

מדוע הזכיר "עולמו", ולא "עולם"? ולא עולם, בפרט שבמאמר הקודם נקט "עולם" - אמר רשב"י מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקרא וכו'.

וראיתי הסבר נפלא בבן יהוידע על אתר בחילוק הלשונות וזת"ד: אצל לאה נקט עולמו להודעינו לפי דרכו טעם למעלת ההודאה שנשתבחה בה לאה, מפני כי המודה להשם יתברך על הטובה שהגיעה לו הרי זה יש לו אמונה בשגחה, שלא הולך אחר דעות נפסדים המכחישין בהשגחה ותולין הכל בטבע, וידוע כי האמונה בהשגחה היא עיקר גדול, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה, ובזה הדיבור ששינה ואמר את עולמו רמז ענין ההשגחה, כי המכחישים אומרים אין זה עולמו של הקב"ה דאין משגיח בו אלא מסרו למערכת הכוכבים ומזלות לשלוט בו עכ"ל.

דהיינו, לאה שקוראת לבנה הרביעי יהודה, באה להדגיש בזה את "אמונת ההשגחה", כתוספת על גילוי האמונה של אברהם, שבאה בעיקר על עצם בריאת העולם שנעשית בידי הבורא, אבל לאה מדגישה מלבד עצם הבריאה בידי הקב"ה, השגחתו על העולם הוא באופן קבוע גם אחרי מעשה הבריאה, וזה המהות של שם יהודה, המילה יהודי הנגזרת ממנו, מורה על האיש הישראלי המאמין בהשגחת הבורא בעולמו, שלא כשאר האומות הכופרים בהשגחה אף שמודים בעצם הבריאה.
​

 

[נדיב לב]

עוד אפשר לבאר לפי מש"כ בספר פרדס יוסף הביא בשם הגאון בעל טיב גיטין ז"ל, דהחילוק בין שבח להודאה, שבח הוא על שאדם משבח פעולת טובתו שעשה לעולם, אבל אם האדם היה סובר דדבר זה הוא לרעתו ואח"כ ראה שנצמח מזה טובה אז שייך לשון הודאה, כמו מודה במקצת שסובר שזה שסבר דלרעה הוא ובאמת הוא טובה, וזה ודאי דאבות נתנו שבח לה', אבל לא מצינו שנתנו הודאה על דבר שסברו שהוא רעה ונהפך לטובה, אולם לאה היתה שנואה וסברה שזאת לרעתה, וכשראתה שעל ידי זה שהיתה שנואה זכתה שיצאו ממנה רוב שבטים והיה לטובה אמרה הפעם אודה את ה' ע"כ.

ולפי דבריו אפשר לבאר, דזה ודאי שלאה שבחה את המקום על ג' בניה, אבל לשון הודאה הבא על רעה שנהפכה לטובה, זה היה שייך דווקא בבנה הרביעי שראתה שעי"ז שהיתה שנואה זכתה שיצאו ממנו רוב שבטים [שלא כמו שסברו האמהות שכל אחת תקבל חלק שווה של שלושה].

אמנם לכאו' יל"ע מ'נודה לך וכו' על חיינו המסורים בידך כו'. ואולי י"ל על פי מה שאמרו חז"ל בגמ' עירובין יג: "נמנו וגמרו, נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו" ע"כ. וה"ז בחינת רעה שנצמח ממנה טוב, כעת שהאדם עובד את ה' ונהנה מזיו שכינתו ומסור בידי הקב"ה וכמו שכתב הרמח"ל בהקדמתו למסילת ישרים: "והנה מה שהורונו חז"ל הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה הוא זה העולם. והוא מה שאמרו ז"ל (אבות ד, ו): 'העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא'. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר ציוונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחילה, כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי האמצעים האלה. והוא מה שאמרו ז"ל (ערובין כב, א): היום לעשותם, ומחר לקבל שכרם".​

 

[נדיב לב]

וזה המהות של שם יהודה, המילה יהודי הנגזרת ממנו, מורה על האיש הישראלי המאמין בהשגחת הבורא בעולמו, שלא כשאר האומות הכופרים בהשגחה אף שמודים בעצם הבריאה.

לחץ כדי לכווץ...

ובמהות שם יהודי הרחיב המהר"ל לבאר בכמה מקומות בספר אור חדש על מגילת אסתר,

יהודים על שום מה?

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il