מי מגדולי ישראל היקל בחשמל בשבת

[שלום הלוי]

ר' שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל

הוא היקל בענין חשמל שמותר, אבל סבר שיש להחמיר משום "כבוד השבת" ולהשתמש בגנרטור.
יש כאן עירבוב בין הדעה שלהם לגבי עצם שימוש בחשמל, כלומר, להדליק את מתג החשמל בשבת. לבין עניני השקפה של "כבוד השבת".
לגבי הבעיות בתחנת כוח, גם רש"ז מודה שיש בזה איסור דאורייתא, ששם יש פחם ויש העברה, ורק לגבי הדלקת החשמל בבית סבר שאין שום בעיה אם אין חוט לוהט.

 

[השר מקוצי]

בישיבת מיר משפחת הרבנים פינקל עשו גנרטור.
ר' חיים שמולאביץ ביקש שלא יהיה בחדרו גנרטור כי זה קופץ הרבה ויגרם מזה ביטול תורה.

חשוב מאוד להעלות ציטוט מספרים או עדויות מוסמכות, ולא להסתפק באזכור השם. תודה ויישר כח.

קיבלתי עדות מיהודי שלמד במיר.

 

[יואל שילה]

ואז אין בזה לפני עיוור?
האם מי שגורם ביום שישי שיהודי יעבור בשבת עבירה אין זה לפני עיוור?

למדת את הקובץ שלי?

 

[ירושלמי יונגרמאן]

רק להדגיש
מדובר במחלוקת הרב @יואל שילה והחזון איש.
ירא הציבור וישפוט

 

[תורת חיים]

רק להדגיש
מדובר במחלוקת @יואל שילה והחזון איש.
ירא הציבור וישפוט

נא להירגע בבקשה.
המחלוקת ידועה לכל, ור' @יואל שילה רק מסביר בקונטרסו את טעם המתירים.

 

[אמת נהדרת]

למדת את הקובץ שלי?

אכן כן והדברים יפים ומאירים אך לא הבנתי להשאיר מיום שישי זהו לפני דלפני לא ראתי התיחסות לזה בקובץ. ומסברא לא נראה לי שזה לפני דלפני.

 

[יואל שילה]

זה הפרק על לפני דלפני [גילוי נאות - אני לא מונח בסוגיא הזו כעת, יש לי נושאים אחרים בראש]:

לפני דלפני: יסודו של איסור 'לפני עיור' היא שאסור להכשיל, אך מבואר בגמ' שאיסור זה הוא רק כשמכשילים ישירות, אולם אין איסור לעשות מעשה שלא יגרום מכשול ישירות, אלא רק עלול להגרם מכך מכשול בהמשך, כמבואר בע"ז (י"ד.) שמותר למכור כמות מסחרית של לבונָה לעכו"ם סוחר שברור שאיננו צריך כמות כזו כדי לעבוד ע"ז, ואף שעתיד למוכרה לאלו שיקטירוה - אין לאסור, כי 'אמר אביי אלפני - מפקדינן, אלפני דלפני - לא מפקדינן'.

היה נראה לי שהקולא של 'לפני דלפני' לא נובעת מחמת שהם שני אנשים אלא כי המוכר מרוחק מהאיסור, שהרי בע"ז (כ"א.) התירו מחמת 'לפני דלפני' למכור בית לגוי בחו"ל ולא חששו שמא ימכור מחלקו לשני גוים ובסה"כ תהיה שכונת גוים, וביארו רש"י ותוס' (ע"ז כ"א. ד"ה לפני) 'האי סימנא בעלמא הוא, כלומר לכולי האי לא חיישינן' [ראה באג"מ שכך הסיק מדבריהם, מובאים דבריו בהמשך; ראה בהמשך את דברי המהר"ם שיק שאסור לתת מכשול לפני מי שיעבור איסור כשיזדמן לו], אמנם הריטב"א (ע"ז ט"ז.) כתב להדיא שלפני דלפני הוא רק כאשר זה שנתנו לו - לא עושה בו איסור אלא שנותן לאחרים שעושים בו את האיסור, אך אם הוא עושה את האיסור במה שנתנו לו - הוא לפני אחד [אף שהאיסור נעשה רק ע"י מלאכות שעשו לו אחרים].

הקולא שב'לפני דלפני' אמורה רק כשאין מכשילים את הקונה עצמו באיסור, כדכתבו תוס' (ע"ז ט"ו: ד"ה לעובד כוכבים) שמה שמותר למכור לבונָה לסוחר גוי - הוא כי לגוי הקונה מותר למכור לעכו"ם כי אין לגוי איסור להכשיל, אך אסור למכור את הלבונה לישראל החשוד למכור לעכו"ם - כי המוכר מכשיל את הישראל הקונה באיסור לפני עיור במה שימכור לעכו"ם, וכן כתב תה"ד (רצ"ט, ודעה ראשונה ברמ"א אה"ע ה' י"ד) שאין איסור למכור תרנגול לנכרי שלא יסרסנו אך יתן לשלוחו לסרסו 'דהנכרי הלוקח מישראל לא קעביד איהו מידי, אף על פי שמוסרו לשלוחו לסרס - אין שליח לדבר עבירה', וכן אסר הבית שלמה (או"ח ל"ח) לשלוח מעות בדואר של נכרי לישראל החשוד על חילול שבת שיקבל את המעות בשבת - כי נותן לפניו מכשול [אף שהמשלוח נעשה באמצעות הדוור הנכרי].

משמעות הנתיבות לשבת (אה"ע ה') שהקולא של 'לפני דלפני' אמורה רק אם יתכן שבסופו של דבר לא יֵעשה איסור, כגון שיתכן שהקונה ימכור את הבהמה לישראל, אך אין להתיר למכור באופן שבודאי יעברו איסור, כגון כשקונים ממנו לסירוס [כלומר, כשהספק הוא אם הוא יסרס או הקונה ממנו], וצ"ע, ודחה הבית שלמה (או"ח ל"ח) דמפורש בתה"ד להיתר 'הלוקח מישראל לא קעביד איהו מידי'.

הוסיף הכתב סופר (יו"ד פ"ג) שאין להתיר מחמת 'לפני דלפני' כאשר קונה הלבונה הוא שליחו של הכומר המקטיר לע"ז - כי מוכרח לעשות שליחותו ולמסור לידו מה שקנה עבורו, אך אפשר שיש לדמות זאת לנידון תה"ד ולהתיר כשהקונה הוא שליח העם הקונים לעצמם בלי שותפות הכומר ויכולים לעשות בלבונה כרצונם שלא לתנה לכומר [אמנם הסיק שאין להקל, עפ"י הב"ח (יו"ד קל"ט ט', העתיקו הש"ך קל"ט י') שאסר מעיקר הדין למכור דבר שאין ספק שיגיע לידי ע"ז, כגון מכירת ספרי ע"ז].

בשו"ת בנין ציון (ט"ו) חידש שאף שמושיט את המלאכה לנכרי - אינו בהיתר 'לפני דלפני' כאשר יש חשש שישראל יבוא למכשול איסור [ראייתו מהרא"ש (ע"ז א' י"ד) שלמד שההיתר למכור כמות מסחרית של לבונה היא דוקא לנכרי 'אבל גבי ישראל דחיישינן להכשיל - חיישינן אלפני דלפני', וראייתו מדאסרו (בפסחים מ':) למכור לנכרים אניית חיטים טבועה כדי שלא יחזור למכרנה לישראל].

אך מפסקי מרן האגרות משה נראה שהבין אחרת את ההיתר של 'לפני דלפני', שדייק את לשון רש"י ותוס' ['לכולי האי לא חיישינן'] שכוונת הקולא של 'לפני דלפני' היא שאין לחוש לאיסור 'לפני עיור עד כדי כך', ולכן נקט שאין איסור לפני עיור כאשר הוא ספק אם יֵעשה איסור, ובזאת באיסור לפנ"ע יש קולא כלפי שאר איסורין כשהוא ספק [ויש להביא סימוכין למה שהקל שאין לפני עיור כלפי ספק איסור משיטת הרא"ש (ע"ז א' ב') שאין איסור לפני עיור בנתינת נבילה לישראל אם אינו יודע בודאי שרוצה לאוכלה], כגון במה שהתיר (או"ח ב' ס"ב) לשלוח סחורה לקונים מחללי שבת באופן שיש רק חשש בעלמא שמא יצטרכו לה בשבת; אף שאסר (או"ח ג' מ"ג) להתפלל במקום שבעלת הבית תכבה את התאורה אך התיר אם הוא רק חשש בעלמא דהוא כלפני דלפני; התיר (או"ח ב' ס"ו) לומר לפועל נכרי ששכירותו לא מחייבתו לחמם את הבנין בשבתות הקיץ, אך אם ירצה שיהיו מרוצים ממנו יוכל לחמם בשבתות - ונחשב כלפני דלפני כי אז שכירותו לא מחייבתו לחמם בשבתות; התיר (יו"ד א' ס"ח) לשרטט תכנית בניה לבנין של ע"ז - דהוא לפני דלפני כי בבנין עצמו עדיין אין עושין האיסור עד שיעבדו ויתפללו שם; נטה (יו"ד ב' ל"ה) שאין לאסור להשכיר חדרים נפרדים לפנוי ופנויה פרוצים - כי החשש שאולי יתקרבו ויתייחדו יותר נוטה שהוא כלפני דלפני שאינו אסור; וכן לא אסר (יו"ד ב' קל"ו) למכור תכשיט שיש עליו שֵם אף שעלולים ללכת בו למקום הטינופת, דהוי כלפני דלפני דאינו איסור ברור כי הרבה פעמים יהיה מכוסה ולא מצוי כ"כ שיהיה באופן בזיון; ועוד כתב (יו"ד ג' ל"ט) שאין לחוש באיסור לפני עיור לדעת גדולים ביותר שהם מיעוט כלפי רוב הגדולים [כלפי הלוואה בריבית למומר], אף אם באיסורים אחרים היה מקום לחוש. אמנם, הביא (יו"ד א' ע"ג) את הגמ' (קדושין ל"ב.) שהקשתה כיצד רב הונא קרע שיראין בפני בנו לנסותו אם ירתח - 'ודלמא רתח ועבר על לפני עיור לא תתן מכשול', וקשה מדוע רב הונא יעבור על לפני עיור - הרי אפשר שבנו לא ירתח וממילא הוי ספק בלפני עיור, וביאר המהר"ם שיק שרק ספק בלפני עיור המאפשר לתלות שקונה להיתר - הוא לקולא, אך אם ברור שקונה גם לעשות בו איסור אלא שאפשר שלא יזדמן לו לעשותו - הוה ספק דאורייתא לחומרא כי על העתיד לא שייך שלא להסתפק, ולכן עובר בשעת המכירה לחשוד כי מסר למי שיעבור אם יזדמן לו איסור, וה"נ הוא מסופק אם מדותיו גורמות לו לרתוח ולקרוע, וכיון שמסופק - ספיקו לחומרא.

סיכום 'לפני דלפני': לא נאסר באיסור 'לפני עיור' כאשר המעשה אינו גורם מכשול ישיר אלא רק יתכן שיגרם מכך מכשול בהמשך, וזאת שאמרו 'אלפני דלפני לא מפקדינן' - כגון כשמוכר לבונה לסוחר נכרי שאינו עובר איסור במכירתו לכמרים, וכן כשמוכר איסור למי שספק אם יאכלנו; אך אם מוכר למי שבודאי יעבור איסור באכילתו או במכירתו לאחרים - נחשב כהכשלה ישירה, אלא שתה"ד (הובא כדעה ראשונה ברמ"א) מתיר למכור לנכרי שלא יסרס את הבהמה בעצמו אלא יתן לשלוחו לסרסה; הכתב סופר אוסר למכור לבונה לשליח של הכומר; הבנין ציון למד מדברי הרא"ש שאין היתר של 'לפני דלפני' כשבסופו של דבר ישראל יכשל באיסור, אך מרן האג"מ התיר במקרים רבים לעשות מעשה שספק אם יכשיל, אך בשם המהר"ם שיק הביא לאסור אם ברור שקונה כדי לעשות בו איסור אלא שאפשר שלא יזדמן לו לעשותו.

בנידון החשמל: לאור זאת כדי לומר שהמשתמש בחשמל עובר על לפני עיור בהכשלת הפועלים צריך לומר שההכשלה הנובעת מהשימוש היא ודאית וישירה, אך אם חילול השבת מותנה בגורמים משתנים התלויים בבחירת אדם - מסתבר לומר שנחשב כ'לפני דלפני' שאינו אסור; ומסתבר שהמציאות הרווחת היא שאינו ברור כלל שבשל צריכתו יצטרכו להוסיף פחם או ליצור שינויי ויסות - שהרי פעולות אלו נעשות רק בהצטרף גורמים רבים, ויתכן שהתנאים לאותו חילול שבת כלל לא יבשילו או שיבשילו גם אלמלא שימושו של צרכן זה, ועכ"פ מכלל ספק לא נפקא, ולכן עדיין יהיה בגדר 'לפני דלפני'.

 

[יואל שילה]

רק להדגיש
מדובר במחלוקת הרב @יואל שילה והחזון איש.
ירא הציבור וישפוט

חמוד
לא להתייחס במילימטר לתוכן, לא למציאות, לא להבין שהשתנו כמה דברים מאז החזו"א, לא להפנים שרובא דרובא של עם ישראל הכשרים בכל נושא - משתמשים בחשמל, ולייחס את כל זאת ליואל שילה בלבד. נו באמת!

 

[אמת נהדרת]

עדיין לא מצאתי תשובה למה ביום שישי זה יהיה לפני דלפני.

 

[יואל שילה]

נצטרך להמתין עד שאסיים להכין את השיעור לליל שבת + עירוב מחר, כדי שיהיה לי זמן לחשוב ולנסח...

 

[אמת נהדרת]

נצטרך להמתין עד שאסיים להכין את השיעור לליל שבת + עירוב מחר, כדי שיהיה לי זמן לחשוב ולנסח...

על מה השיעור?

 

[אחד יחיד]

רק להדגיש
מדובר במחלוקת הרב @יואל שילה והחזון איש.
ירא הציבור וישפוט

דמגוגיה זולה.

 

[ירושלמי יונגרמאן]

לא להבין שהשתנו כמה דברים מאז החזו"א,

זאת התורה לא הא מוחלפת!

 

[אחד יחיד]

זאת התורה לא הא מוחלפת!

עוד דמגוגיה זולה.

 

[שומת נזיקין]

מרן הגרב"צ אבא שאול התיר, ונהג להשתמש
קודם היתרו חכמי פורת יוסף לא היו משתמשים, ובכללם העדה החרדית הספרדית
ולאחר שהתיר, הרבה סמכו עליו
ובראשם ראש ישיבת פורת יוסף רבי יהודה צדקה זיע"א

 

[הצעיר שבחבורה]

זאת התורה לא הא מוחלפת!

בבקשה, הודעות מסוג אלו אינם תורמות מאומה.
ג.נ. הכותב מקפיד על אי שימוש בחשמל בשבת.

 

[אחד יחיד]

ג.נ.

הכוונה ל'גילוי נאות'?

 

[והב בסופה]

ר' שלום כהן - ר''י פורת יוסף

 

[יואל שילה]

על מה השיעור?

פורס מפה ומקדש

זאת התורה לא הא מוחלפת!

נו באמת, פורום הוא לא מקום לסיסמאות אלא למי שמנסה ללמוד ולהבין
המציאות השתנתה לחלוטין בייצור החשמל מאז ימות החזו"א
ודומה הדבר למי שמכיר פסק שהסיר הבשרי נאסר במקרה מסויים, וממשיך עם הפסק לאסור למרות שבינתים הסיר כבר הוחלף בחלבי

 

[כיכר הלקש]

זה הפרק על לפני דלפני [גילוי נאות - אני לא מונח בסוגיא הזו כעת, יש לי נושאים אחרים בראש]:

לפני דלפני: יסודו של איסור 'לפני עיור' היא שאסור להכשיל, אך מבואר בגמ' שאיסור זה הוא רק כשמכשילים ישירות, אולם אין איסור לעשות מעשה שלא יגרום מכשול ישירות, אלא רק עלול להגרם מכך מכשול בהמשך, כמבואר בע"ז (י"ד.) שמותר למכור כמות מסחרית של לבונָה לעכו"ם סוחר שברור שאיננו צריך כמות כזו כדי לעבוד ע"ז, ואף שעתיד למוכרה לאלו שיקטירוה - אין לאסור, כי 'אמר אביי אלפני - מפקדינן, אלפני דלפני - לא מפקדינן'.

היה נראה לי שהקולא של 'לפני דלפני' לא נובעת מחמת שהם שני אנשים אלא כי המוכר מרוחק מהאיסור, שהרי בע"ז (כ"א.) התירו מחמת 'לפני דלפני' למכור בית לגוי בחו"ל ולא חששו שמא ימכור מחלקו לשני גוים ובסה"כ תהיה שכונת גוים, וביארו רש"י ותוס' (ע"ז כ"א. ד"ה לפני) 'האי סימנא בעלמא הוא, כלומר לכולי האי לא חיישינן' [ראה באג"מ שכך הסיק מדבריהם, מובאים דבריו בהמשך; ראה בהמשך את דברי המהר"ם שיק שאסור לתת מכשול לפני מי שיעבור איסור כשיזדמן לו], אמנם הריטב"א (ע"ז ט"ז.) כתב להדיא שלפני דלפני הוא רק כאשר זה שנתנו לו - לא עושה בו איסור אלא שנותן לאחרים שעושים בו את האיסור, אך אם הוא עושה את האיסור במה שנתנו לו - הוא לפני אחד [אף שהאיסור נעשה רק ע"י מלאכות שעשו לו אחרים].

הקולא שב'לפני דלפני' אמורה רק כשאין מכשילים את הקונה עצמו באיסור, כדכתבו תוס' (ע"ז ט"ו: ד"ה לעובד כוכבים) שמה שמותר למכור לבונָה לסוחר גוי - הוא כי לגוי הקונה מותר למכור לעכו"ם כי אין לגוי איסור להכשיל, אך אסור למכור את הלבונה לישראל החשוד למכור לעכו"ם - כי המוכר מכשיל את הישראל הקונה באיסור לפני עיור במה שימכור לעכו"ם, וכן כתב תה"ד (רצ"ט, ודעה ראשונה ברמ"א אה"ע ה' י"ד) שאין איסור למכור תרנגול לנכרי שלא יסרסנו אך יתן לשלוחו לסרסו 'דהנכרי הלוקח מישראל לא קעביד איהו מידי, אף על פי שמוסרו לשלוחו לסרס - אין שליח לדבר עבירה', וכן אסר הבית שלמה (או"ח ל"ח) לשלוח מעות בדואר של נכרי לישראל החשוד על חילול שבת שיקבל את המעות בשבת - כי נותן לפניו מכשול [אף שהמשלוח נעשה באמצעות הדוור הנכרי].

משמעות הנתיבות לשבת (אה"ע ה') שהקולא של 'לפני דלפני' אמורה רק אם יתכן שבסופו של דבר לא יֵעשה איסור, כגון שיתכן שהקונה ימכור את הבהמה לישראל, אך אין להתיר למכור באופן שבודאי יעברו איסור, כגון כשקונים ממנו לסירוס [כלומר, כשהספק הוא אם הוא יסרס או הקונה ממנו], וצ"ע, ודחה הבית שלמה (או"ח ל"ח) דמפורש בתה"ד להיתר 'הלוקח מישראל לא קעביד איהו מידי'.

הוסיף הכתב סופר (יו"ד פ"ג) שאין להתיר מחמת 'לפני דלפני' כאשר קונה הלבונה הוא שליחו של הכומר המקטיר לע"ז - כי מוכרח לעשות שליחותו ולמסור לידו מה שקנה עבורו, אך אפשר שיש לדמות זאת לנידון תה"ד ולהתיר כשהקונה הוא שליח העם הקונים לעצמם בלי שותפות הכומר ויכולים לעשות בלבונה כרצונם שלא לתנה לכומר [אמנם הסיק שאין להקל, עפ"י הב"ח (יו"ד קל"ט ט', העתיקו הש"ך קל"ט י') שאסר מעיקר הדין למכור דבר שאין ספק שיגיע לידי ע"ז, כגון מכירת ספרי ע"ז].

בשו"ת בנין ציון (ט"ו) חידש שאף שמושיט את המלאכה לנכרי - אינו בהיתר 'לפני דלפני' כאשר יש חשש שישראל יבוא למכשול איסור [ראייתו מהרא"ש (ע"ז א' י"ד) שלמד שההיתר למכור כמות מסחרית של לבונה היא דוקא לנכרי 'אבל גבי ישראל דחיישינן להכשיל - חיישינן אלפני דלפני', וראייתו מדאסרו (בפסחים מ':) למכור לנכרים אניית חיטים טבועה כדי שלא יחזור למכרנה לישראל].

אך מפסקי מרן האגרות משה נראה שהבין אחרת את ההיתר של 'לפני דלפני', שדייק את לשון רש"י ותוס' ['לכולי האי לא חיישינן'] שכוונת הקולא של 'לפני דלפני' היא שאין לחוש לאיסור 'לפני עיור עד כדי כך', ולכן נקט שאין איסור לפני עיור כאשר הוא ספק אם יֵעשה איסור, ובזאת באיסור לפנ"ע יש קולא כלפי שאר איסורין כשהוא ספק [ויש להביא סימוכין למה שהקל שאין לפני עיור כלפי ספק איסור משיטת הרא"ש (ע"ז א' ב') שאין איסור לפני עיור בנתינת נבילה לישראל אם אינו יודע בודאי שרוצה לאוכלה], כגון במה שהתיר (או"ח ב' ס"ב) לשלוח סחורה לקונים מחללי שבת באופן שיש רק חשש בעלמא שמא יצטרכו לה בשבת; אף שאסר (או"ח ג' מ"ג) להתפלל במקום שבעלת הבית תכבה את התאורה אך התיר אם הוא רק חשש בעלמא דהוא כלפני דלפני; התיר (או"ח ב' ס"ו) לומר לפועל נכרי ששכירותו לא מחייבתו לחמם את הבנין בשבתות הקיץ, אך אם ירצה שיהיו מרוצים ממנו יוכל לחמם בשבתות - ונחשב כלפני דלפני כי אז שכירותו לא מחייבתו לחמם בשבתות; התיר (יו"ד א' ס"ח) לשרטט תכנית בניה לבנין של ע"ז - דהוא לפני דלפני כי בבנין עצמו עדיין אין עושין האיסור עד שיעבדו ויתפללו שם; נטה (יו"ד ב' ל"ה) שאין לאסור להשכיר חדרים נפרדים לפנוי ופנויה פרוצים - כי החשש שאולי יתקרבו ויתייחדו יותר נוטה שהוא כלפני דלפני שאינו אסור; וכן לא אסר (יו"ד ב' קל"ו) למכור תכשיט שיש עליו שֵם אף שעלולים ללכת בו למקום הטינופת, דהוי כלפני דלפני דאינו איסור ברור כי הרבה פעמים יהיה מכוסה ולא מצוי כ"כ שיהיה באופן בזיון; ועוד כתב (יו"ד ג' ל"ט) שאין לחוש באיסור לפני עיור לדעת גדולים ביותר שהם מיעוט כלפי רוב הגדולים [כלפי הלוואה בריבית למומר], אף אם באיסורים אחרים היה מקום לחוש. אמנם, הביא (יו"ד א' ע"ג) את הגמ' (קדושין ל"ב.) שהקשתה כיצד רב הונא קרע שיראין בפני בנו לנסותו אם ירתח - 'ודלמא רתח ועבר על לפני עיור לא תתן מכשול', וקשה מדוע רב הונא יעבור על לפני עיור - הרי אפשר שבנו לא ירתח וממילא הוי ספק בלפני עיור, וביאר המהר"ם שיק שרק ספק בלפני עיור המאפשר לתלות שקונה להיתר - הוא לקולא, אך אם ברור שקונה גם לעשות בו איסור אלא שאפשר שלא יזדמן לו לעשותו - הוה ספק דאורייתא לחומרא כי על העתיד לא שייך שלא להסתפק, ולכן עובר בשעת המכירה לחשוד כי מסר למי שיעבור אם יזדמן לו איסור, וה"נ הוא מסופק אם מדותיו גורמות לו לרתוח ולקרוע, וכיון שמסופק - ספיקו לחומרא.

סיכום 'לפני דלפני': לא נאסר באיסור 'לפני עיור' כאשר המעשה אינו גורם מכשול ישיר אלא רק יתכן שיגרם מכך מכשול בהמשך, וזאת שאמרו 'אלפני דלפני לא מפקדינן' - כגון כשמוכר לבונה לסוחר נכרי שאינו עובר איסור במכירתו לכמרים, וכן כשמוכר איסור למי שספק אם יאכלנו; אך אם מוכר למי שבודאי יעבור איסור באכילתו או במכירתו לאחרים - נחשב כהכשלה ישירה, אלא שתה"ד (הובא כדעה ראשונה ברמ"א) מתיר למכור לנכרי שלא יסרס את הבהמה בעצמו אלא יתן לשלוחו לסרסה; הכתב סופר אוסר למכור לבונה לשליח של הכומר; הבנין ציון למד מדברי הרא"ש שאין היתר של 'לפני דלפני' כשבסופו של דבר ישראל יכשל באיסור, אך מרן האג"מ התיר במקרים רבים לעשות מעשה שספק אם יכשיל, אך בשם המהר"ם שיק הביא לאסור אם ברור שקונה כדי לעשות בו איסור אלא שאפשר שלא יזדמן לו לעשותו.

בנידון החשמל: לאור זאת כדי לומר שהמשתמש בחשמל עובר על לפני עיור בהכשלת הפועלים צריך לומר שההכשלה הנובעת מהשימוש היא ודאית וישירה, אך אם חילול השבת מותנה בגורמים משתנים התלויים בבחירת אדם - מסתבר לומר שנחשב כ'לפני דלפני' שאינו אסור; ומסתבר שהמציאות הרווחת היא שאינו ברור כלל שבשל צריכתו יצטרכו להוסיף פחם או ליצור שינויי ויסות - שהרי פעולות אלו נעשות רק בהצטרף גורמים רבים, ויתכן שהתנאים לאותו חילול שבת כלל לא יבשילו או שיבשילו גם אלמלא שימושו של צרכן זה, ועכ"פ מכלל ספק לא נפקא, ולכן עדיין יהיה בגדר 'לפני דלפני'.

כבוד הרב שילה, נראה לי שאתה מנסה לעשות צחוק. הרי כבר ידוע, שהחזו"א כשידברו איתו על מעשה שבת הוא אמר, מה אתם מדברים על מעשה שבת דרבנן, כשזה חילול השם דאוריתא. לכן להעלות תשובה למה זה לא מעשה שבת, זה זלזול באינטלגנציה של החברים פה.