רש"י כ' שמי שליקט את הפיאה לצורך עני מדובר על איניש דעלמא ולא על בעל השדה, בהיות ואצלו אין מיג שאי בעי זכי לנפשי' בהיות וישנו איסור על בעל השדה , להזהיר עני על שלו, שנקבע בשעת הקצירה ולא יועיל אפילו אם יפקיר נכסיו- כפי שהסביר הריטב"א ומרנא רעק"א במשניות.
והר"ש תמה מהירושלמי [-פיאה ה' הל' ב] המבואר שם ששיבולת שנתערבה בגדיש של הבעל הבית , יכול הבעלים עצמו לזכות את השיבולת לעני ואי"צ בדווקא לזכות למישהו אחר.
הרי מבואר שלפי ר' אליעזר יכול אף הבעלים עצמו לזכות לעני, ושלא כדברי רש"י.
ובליבי צפנתי אמרתך , זה זמן רב [9 שנים] שלכאו' לרש"י יש לתרץ בפשיטות:
הרי כל הבעיה מתחילה בזיכוי לעני מסויים מצד שהוא חב ומפסיד לאחרים, שלפיכך צריך להגיע למיגו דאי בעי זכי לנפשיה. אולם בשעה שאין השיבולת מבוררת, ומעורבת היא עם כל תבואתו של הבעל הבית , הרי שכעת בפועל אין מישהו שיכול לזכות באותה שיבולת המעורבת, ואין כאן חב לאחרים כלל, ולפיכך בכה"ג יודה רש"י שבעל השדה עצמו יכול לזכות לאחרים, יען השתא אין החיסרון של תופס לבע"ח וצ"ת ודו"ק ועיין.
והר"ש תמה מהירושלמי [-פיאה ה' הל' ב] המבואר שם ששיבולת שנתערבה בגדיש של הבעל הבית , יכול הבעלים עצמו לזכות את השיבולת לעני ואי"צ בדווקא לזכות למישהו אחר.
הרי מבואר שלפי ר' אליעזר יכול אף הבעלים עצמו לזכות לעני, ושלא כדברי רש"י.
ובליבי צפנתי אמרתך , זה זמן רב [9 שנים] שלכאו' לרש"י יש לתרץ בפשיטות:
הרי כל הבעיה מתחילה בזיכוי לעני מסויים מצד שהוא חב ומפסיד לאחרים, שלפיכך צריך להגיע למיגו דאי בעי זכי לנפשיה. אולם בשעה שאין השיבולת מבוררת, ומעורבת היא עם כל תבואתו של הבעל הבית , הרי שכעת בפועל אין מישהו שיכול לזכות באותה שיבולת המעורבת, ואין כאן חב לאחרים כלל, ולפיכך בכה"ג יודה רש"י שבעל השדה עצמו יכול לזכות לאחרים, יען השתא אין החיסרון של תופס לבע"ח וצ"ת ודו"ק ועיין.