חידה בהלכה מלאכה בשבת (1 צופה)

[אין עוד]

היכי תמצי שני אנשים עושים אותם פעולות בשבת,
האחד שגג שגגת שבת וחייב חטאת,
והשני שגג שגגת מלאכה ופטור.

 

[ארז בלבנון]

פסיק רישא דניחא ליה לאחד ולשני לא ניא ליה

 

[אברך מעמיק]

היכי תמצא ששני אנשים עושים אותם פעולות בשבת, עם אותם תוצאות, ובכל זאת האחד יהיה צריך להביא קרבן חטאת והשני לא.

לחץ כדי לכווץ...

מקופיא.
א. אחד גוי ואחד יהודי....
ב. אחד מומר שהוא אינו 'שב מידיעתו' והשני ישראל כשר
ג. תינוק שנשבה שמביא חטאת אחת על הכל ולא בגלל הפעולה הנוכחית מתחייב [אם כי מסתמא ההגדרה היא שהוא מתחייב על כל פעולותיו חטאת אחת].
ד. שניהם נתנו מכה בפטיש לכלי, אחד התכוון לסיים בזה מלאכתו ועבר משום מכה בפטיש והשני לא התכוון ולא עבר.
ה. מלאכה שאינה מלאכת מחשבת [התכוון להגביה את התלוש וכו'] והשני ידע מה הוא עושה.
ו. וכמובן, אחד מזיד ואחד שוגג...
ז. אולי גם מדובר שמישהו שהוא באתריה דמ"ד 'הבערה ללאו יצאה' שאולי ייפטר לפי דעת רבו, וחבירו מהעיר הסמוכה לא [ויש לפלפל].

 

[בצלצלי שמע]

אחד ימני ואחד שמאלי.

 

[יעקב ירושלמי]

היכי תמצא ששני אנשים עושים אותם פעולות בשבת, עם אותם תוצאות, ובכל זאת האחד יהיה צריך להביא קרבן חטאת והשני לא.

לחץ כדי לכווץ...

אתה מתכווון רק שעשו את אותה פעולה או גם כל תנאי הפעולה (שוגג, מתכוון, נתקיימה מחשבתו, כדרך, שב מידיעתו, הודע אליו וכו')? דייק את הדברים

 

[אחד יחיד]

לפי המשל"מ פ"ג מהלכות שגגות ה"ז, מומר פטור לעולם מחטאת.

 

[הרב הירושלמי]

טועה בדבר מצוה
רק בטעה שמלאכה זו מותרת נחשב כטועה בדבר מצוה ופטור מקרבן
אבל אם חשב שלא שבת חייב בקרבן

 

[הרב הירושלמי]

כששניהם זרקו מרשות היחיד לרשות הרבים
וכשהחפץ באוויר לפני ההנחה מישהו בא והכריז שמלאכת הוצאה אסורה
ההוא שלא זכר ששבת לא השתנה אצלו כלום ולכן חייב
אבל להוא שלא זכר שהוצאה אסורה, סיום המלאכה הוא לא בשוגג, ממילא לא מתחייב בחטאת

 

[הרב הירושלמי]

כששניהם טחנו חצי שיעור וקצרו חצי שיעור
לשוגג שבת זה מצטרף כי זה אותו שגגה
לשוגג במלאכות זה שני דברים ולכן לא מצטרף

 

[איש גליא]

כששניהם זרקו מרשות היחיד לרשות הרבים
וכשהחפץ באוויר לפני ההנחה מישהו בא והכריז שמלאכת הוצאה אסורה
ההוא שלא זכר ששבת לא השתנה אצלו כלום ולכן חייב
אבל להוא שלא זכר שהוצאה אסורה, סיום המלאכה הוא לא בשוגג, ממילא לא מתחייב בחטאת

לחץ כדי לכווץ...

א"ל רבינא לרב אשי כלום פריש משבת אלא משום מלאכות כלום פריש ממלאכות אלא משום שבת אלא לא שנא (שבת ע' ב') ורש"י שם ד"ה כלום פריש משבת אלא משום מלאכות "כשאמרו לו שבת היום הבין שהמלאכות הללו אסורות דאי לא אסורות למה הוזקקו לומר שבת היום:" וה"ה במקרה השני כלום פריש ממלאכות אלא משום שבת

 

[אין עוד]

כששניהם טחנו חצי שיעור וקצרו חצי שיעור
לשוגג שבת זה מצטרף כי זה אותו שגגה
לשוגג במלאכות זה שני דברים ולכן לא מצטרף

לחץ כדי לכווץ...

זה מה שהתכוונתי!
ומקורו במנח"ח מוסך השבת (מצוה ל"ב) בהקדמה.