בשבת (יב ע"ב) הובא על רבי ישמעאל בן אלישע (לפי דעת רבי נתן שם) שחילל שבת בשגגה: 'וכתב על פנקסו: אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, לכשייבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה'. וכן מבואר ביומא פ ע"א.
ולפי זה כשבית המקדש יבנה נצטרך להביא מאות ואולי אלפי קרבנות על כל החטאים והפשעים במהלך השנים.
ונפשי בשאלתי היתה מי יספק את כל מליוני ומליארדי הקרבנות האלה?
ומצאתי בספר 'המנהיג' (הלכות הלל עמ' רסג) שעמד בשאלה וכתב: ואל תתמה לומר מאין יספיקו לנו בהמות להקריב כל הקרבנות שנחסרו מחרבן הבית עד עמוד כהן לאורים ותומים, שהרי הכתוב מבשרנו: 'כל צאן קדר יקבצו לך' וגומר; ובקרבנות נדבה, אבל בקרבנות חובה – עבר יומו בטל קורבנו, דכתיב 'עולת שבת בשבתו…' ולא עולת שבת זו בשבת אחרת.
יש לציין דיש מן האחרונים שכתבו שמהני בזמן שאין קרבנות לחזור בתשובה ולהפטר מקרבן וא"ככ אין צורך בהרבה מן הקורבנות חטאת.
דבבית אלוקים (שם) כתב לחלק בין זמן שבית המקדש היה קיים לזמן שאין בית המקדש קיים, וז"ל: וטעם זה כי בזמן שבית המקדש ושכינה שרויה למטה במקום המיוחד, היא מכינה את האנשים לחכמה ויראת חטא יותר מזמן שאין מקום מיוחד לשכינה, אלא שהולכת אתנו בגלות בעונותינו ואינה נראית, אלא היא נסתרת בינינו וכו', ולכן בזמן שהיא נגלית היא מועילה לאנשים להשפיע עליהם רוח דעת ויראת ה', וכמו שראינו כי מיום שנסתרה השכינה פסקה הנבואה וכו', וכשהאדם חוטא בזמן שבית המקדש קיים עונו חמור וגדול יותר משני פנים, האחד מצד היותו מושפע מהשכינה לקדש עצמו ולהיותו מוכן לעבודתו עבודת הקודש, והוא בבחירתו הרעה ויצרו הרע מקשה עצמו לדעת ללכת אחרי יצרו הרע. השני מצד היותו כמעיז פנים נגד השכינה בהיותה גלויה ומפורסמת במקום המיוחד והוא עובר על מצות התורה ואינו חושש ואינו מתבייש ממנה וכו', מה שאין כן כשהוא עובר שלא בפניו, או בהיותו במסתר פנים ממנו, והוא בזמן הגלות שאין האדם מוכן כל כך לעבודת השם ויראתו מצד הסתר השכינה, וגם נקל בעיניו לחטוא להיות השכינה נסתרת ממנו, ועל זה חייבה תורה מלקות ומיתת בית דין כפי החטאים לעוברים שהעיזו פניהם בעדים והתראה בזמן הבית והיות השכינה גלויה, או בהיות בית דין הגדול עומד ליסר הפושעים והחטאים ולהמיתם כפי עונם ולא חשש ולא נתבייש מהם בהיות השכינה נצבת עליהם, כמו שכתוב (תהלים פ"ב פ"א) אלהים נצב בעדת א-ל. ולכן בזמן שאין בית המקדש קיים ואין ב"ד וסנהדרין, היסורין הבאים על החוטא מספיקים למרק את עונו כמו המיתה בזמן הבית, מצד שאין העון נחשב כל כך חמור בזמן הזה משני הפנים הנזכרים למעלה, ע"ש.
וכן כתב החתם סופר (סנהדרין ל"ז ע"ב) וז"ל: דבזמן בית המקדש אפילו שב בתשובה שלימה ונתברר לנו לחסיד עולם ובעל תשובה גמור וכבר עבר עליו מאה שנין ממתי שעשה החטא שנתחייב עליו מיתת בי"ד אם יהביאו עכשיו לבי"ד ויעידו עליו שאז התרו בו ורקקיבל התראה הרי הוא נהרג ולא יועיל תשובתו, ובזה קילא השתא שאין בי"ד שאם חוזר בתשובה מתכפר אף על העבירה שיש בה מיתת בי"ד, ע"כ.
