- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,035
- נקודות
- 885
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלהים ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים (יח יב)
פירש רש"י "ומשה היכן הלך, והלא הוא שיצא לקראתו וגרם לו את כל הכבוד, אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם", עכ"ל. ובצדה לדרך הביא קושיית רבי אליעזר אשכנזי בעל מעשי ה', הרי בקידושין לב: אמרינן דאפילו למ"ד שהרב והנשיא שמחלו על כבודם כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, א"כ איך היה יכול לשמש לפניהם, הרי משה רבינו מלך היה כדאיתא בזבחים (קב.).
ולכאורה יש ליישב, דהנה בסוטה מא: איתא דאגריפס המלך מחל על כבודו ועמד בקריאת ההקהל, והקשו בגמ' הרי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ותירצו "מצוה שאני". והקשו בתוס' (ד"ה מצוה) מקידושין לב: דפרכינן על מ"ד דנשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול, מהא דתניא "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה בנו של רבן גמליאל והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם", ואמאי לא מתרצינן מצוה שאני, שהיה שם מצוה של כבוד חכמים וכבוד האורחין. ותירצו דעל מלך אין מצוה לחלוק כבוד לבשר ודם דאדרבה החכמים מצווים בכבודו יותר ממה שהוא מצווה בכבודם שהרי גם עליהם אמרה תורה שום תשים עליך מלך, וא"כ נמצא דמה שהמלך מכבד אותם אינו מצוה כלל.
א"כ הכא דמה שמשה רבינו היה משמש עליהם הוא משום כבודו של יתרו, ויש בזה מצוה של כבוד האורחין וגם חייב אדם בכבוד חמיו כדאיתא בילקוט שמעוני בריש הפרשה שמחמת כן השתחוה יתרו לחותנו, ואילו יתרו לא היה חייב בכבוד המלך, מפני שרק עתה העביר חרב חדה על בשרו ומל, ומסתמא עדיין לא טבל שהרי מבואר ביבמות מז: שממתינין בין המילה לטבילה עד שיתרפא, ולא היה מחוייב בכל המצוות, א"כ שפיר היה למשה רבינו בזה מצוה, ושוב יכול למחול על כבודו לצורך המצוה.
ובזה יש ליישב בדרך פלפול מה שהקשה בספר הגור (לרבי נפתלי הירץ ש"ץ זצ"ל, בעל סידור הקבלה) כאן, דבקידושין שם איתא "אמר לו רבי אליעזר, מה זה יהושע, אנו יושבין ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו, אמר ליה מצינו גדול ממנו ששמש, אברהם גדול הדור היה וכתוב בו והוא עומד עליהם", ומדוע לא הביא ר' יהושע ראיה ממשה ששימש. ולפי הנ"ל יש לתרץ, דר' יהושע אמר כן לרבי אליעזר, ואליבא דרבי אליעזר עצמו אי אפשר לומר שמשה היה עומד ומשמש לפניהם, דהא ס"ל ביבמות מו: דגר שמל ולא טבל הוי גר, א"כ מיד נתחייב יתרו בכבוד המלך של משה רבינו, ושוב אין מצוה למשה בדבר, ואין כבודו מחול.
ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלהים ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים (יח יב)
פירש רש"י "ומשה היכן הלך, והלא הוא שיצא לקראתו וגרם לו את כל הכבוד, אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם", עכ"ל. ובצדה לדרך הביא קושיית רבי אליעזר אשכנזי בעל מעשי ה', הרי בקידושין לב: אמרינן דאפילו למ"ד שהרב והנשיא שמחלו על כבודם כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, א"כ איך היה יכול לשמש לפניהם, הרי משה רבינו מלך היה כדאיתא בזבחים (קב.).
ולכאורה יש ליישב, דהנה בסוטה מא: איתא דאגריפס המלך מחל על כבודו ועמד בקריאת ההקהל, והקשו בגמ' הרי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ותירצו "מצוה שאני". והקשו בתוס' (ד"ה מצוה) מקידושין לב: דפרכינן על מ"ד דנשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול, מהא דתניא "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה בנו של רבן גמליאל והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם", ואמאי לא מתרצינן מצוה שאני, שהיה שם מצוה של כבוד חכמים וכבוד האורחין. ותירצו דעל מלך אין מצוה לחלוק כבוד לבשר ודם דאדרבה החכמים מצווים בכבודו יותר ממה שהוא מצווה בכבודם שהרי גם עליהם אמרה תורה שום תשים עליך מלך, וא"כ נמצא דמה שהמלך מכבד אותם אינו מצוה כלל.
א"כ הכא דמה שמשה רבינו היה משמש עליהם הוא משום כבודו של יתרו, ויש בזה מצוה של כבוד האורחין וגם חייב אדם בכבוד חמיו כדאיתא בילקוט שמעוני בריש הפרשה שמחמת כן השתחוה יתרו לחותנו, ואילו יתרו לא היה חייב בכבוד המלך, מפני שרק עתה העביר חרב חדה על בשרו ומל, ומסתמא עדיין לא טבל שהרי מבואר ביבמות מז: שממתינין בין המילה לטבילה עד שיתרפא, ולא היה מחוייב בכל המצוות, א"כ שפיר היה למשה רבינו בזה מצוה, ושוב יכול למחול על כבודו לצורך המצוה.
ובזה יש ליישב בדרך פלפול מה שהקשה בספר הגור (לרבי נפתלי הירץ ש"ץ זצ"ל, בעל סידור הקבלה) כאן, דבקידושין שם איתא "אמר לו רבי אליעזר, מה זה יהושע, אנו יושבין ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו, אמר ליה מצינו גדול ממנו ששמש, אברהם גדול הדור היה וכתוב בו והוא עומד עליהם", ומדוע לא הביא ר' יהושע ראיה ממשה ששימש. ולפי הנ"ל יש לתרץ, דר' יהושע אמר כן לרבי אליעזר, ואליבא דרבי אליעזר עצמו אי אפשר לומר שמשה היה עומד ומשמש לפניהם, דהא ס"ל ביבמות מו: דגר שמל ולא טבל הוי גר, א"כ מיד נתחייב יתרו בכבוד המלך של משה רבינו, ושוב אין מצוה למשה בדבר, ואין כבודו מחול.
◆ ◆ ◆
והמקנה בקידושין שם תירץ, שהרי הטעם שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, הוא מפני שנאמר "שום תשים עליך מלך", ואסור לבטל מצוה זו. א"כ כל זה לאחר שנכנסו ישראל לארץ, אבל קודם שנכנסו לארץ עדיין לא נצטוו במצות "שום תשים עליך מלך", שהרי בפרשת מלך כתיב "כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך וירשתה וישבתה בה", וכמבואר בקידושין (לז:).
