מטות ממתי רצו חצי שבט המנשה להישאר בעבר הירדן (1 צופה)

[אחד יחיד]

ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד (לב, א)

בפסוקים הבאים מתואר, כיצד נגשו בני גד ובני ראובן אל משה וביקשו לקבל את נחלתם בעבר הירדן; ומשה הוכיח אותם על כך ("האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה"), ולבסוף התנה איתם תנאי, שאם יילחמו יחד עם בני ישראל בכיבוש הארץ, יוכלו לקבל את עבר הירדן. ותנאי זה ידוע בשם "תנאי בני גד ובני ראובן".

והנה, יש כאן לכאורה תמיהה גדולה – בכל סיפור דברים זה נזכרים רק שני שבטים – גד, וראובן; רק הם באו למשה וביקשו לשבת בעבר הירדן, ושבט מנשה לא נזכר כלל.

אולם לבסוף, בפסוק לג, כאשר משה ממלא את משאלתם ונותן להם נחלה בעבר הירדן, לפתע מוזכר גם חצי שבט מנשה: "ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף…". ויש להבין את פשר השינוי, כיצד "נכנס" מנשה לפתע לסיפור הדברים, לאחר שכל השיח מתקיים מול בני גד ובני ראובן? [וגם התנאי כולו ידוע כ"תנאי בני גד ובני ראובן", ללא הזכרת מנשה].

הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" (על ספר דברים, ג, טז; וגם כאן הוא רומז לכך בקצרה) מבאר כך:

אכן, השיח כולו והתנאי וכו' היו רק מול בני גד ובני ראובן; ואילו את שבט מנשה, הכניס משה בעצמו לעבר הירדן, להגביר את כוח התורה באותו מקום: "ונראה דבשביל שראה משה רבינו דבעבר הירדן כוח התורה מעט… על כן השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה שיאירו מחשכי ארץ באור כוח שלהם, וכתיב (שופטים ה, יד) 'מני מכיר ירדו מחוקקים', היינו גדולי תורה ראשי ישיבות… ואח"כ סיפר להם (-משה לישראל, שם בספר דברים-) כמה השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה, ומזה ילמדו לדורות להשתדל לדור במקום תורה דווקא, כי בזה תלוי חיי ישראל… כל זה הראה משה רבינו לדורות מה שעשה בזמנו". (לימוד יומי)