סיפורים על גדולים מעשים מגדולי ישראל על איסור ריבית

[אחד מהפורום]

באשכול זה נשמח לקבל סיפורים, מעשים והנהגות מגדולי ישראל במשך הדורות, אודות איסור לקיחת ריבית, והזהירות מענין זה.

 

[אחד מהפורום]

דפיקה נשמעה בדלתו של מרן ה'חתם סופר' זי"ע, עת ישב ולמד עם שניים מתלמידיו. לפניהם עמד ראש הקהל של קהילת 'פרשבורג' ובידו מעטפה עם כסף, "הנה אני מחזיר לרבינו את הכסף שהלווה לי… וכאות תודה הבאתי אף מתנה… טבעת משובצת באבן יקרה…".

נטל ה'חתם סופר' את הטבעת, הביט בה אנה ואנה, המעידה לפני האור ואמר בהשתאות: "טבעת כה יקרה ונאה לא ראיתי מעודי… נראה כי אין לאף אחד בעירנו אבן כה יקרה… היא נקיה… היא מבריקה… מדהים!"

התלמידים נדהמו, וכי מורם ורבם אינו זוכר את האיסור 'ריבית'?! הרי לקבל מתנה עבור הלוואה זהו ממש ריבית דאורייתא… הם שוחחו ביניהם בשקט ודנו כיצד ומי מהם יזכיר לרבם את האיסור ריבית.

בעודם דנים, הם שומעים שה'חתם סופר' אומר לראש הקהל: "אכן זו אבן יקרה ונאה מאוד, אך לו היית מביא לי אותה לפני ההלוואה, הייתי מתרצה ונוטל אותה ומודה לך מאוד, אך כיון שהבאת לי אותה כמתנה עבור ההלוואה הרי זה איסור ריבית, והתורה אסרה מתנות כאלו…".

עתה גדלה תמיהת התלמידים שבעתיים, אם רבם זכר את האיסור ריבית, מדוע נטל בכלל את הטבעת ושבחה כל כך, וכי נזכר באיסור רק תוך כדי התבוננות ופליאה מן הטבעת…?!

הם לא נשארו תמהים, ושאלו על כך את ה'חתם סופר': "תורה היא וללמוד אנו צריכים…!"

"יפה שאלתם", השיב להם רבם, "אלא שאת מנהגי זה למדתי ממורי ורבי הגאון רבי נתן אדלר זצ"ל, ומעשה שהיה כך היה:

"פעם נאלץ מורי ורבי זי"ע לנסוע לדבר מצוה, ענין של פיקוח נפש, ומפני נחיצות הדבר יצא במוצאי שבת בשעת לילה. ראשי הקהל ניסו להניא אותו מלצאת בשעות אלו, גם משום שהשלג היה רב ובחוץ שרר קור גדול. הם ניסו לומר לו שהיציאה בקור כזה עלולה לסכן את בריאותו, בהיותו איש חלש מאוד, אך הוא לא נענה לטענתם וציווה עלי להביא עגלה רתומה לשני סוסים חזקים. עשיתי כמצוותו ובקשתי ממנו להצטרף אליו לנסיעה. הוא נענה לי, ועליתי איתו אל העגלה.

"לפתע עצרה העגלה, והעגלון הודיע כי אין כוח לסוסים למשוך את העגלה. רבי נתן הוסיף לעגלון חמשה זהובים וביקש ממנו שילך לכפר הקרוב להביא עוד סוס או שניים שיעזרו בנשיאת העגלה, בינתיים ישבנו בעגלה ועסקנו בלימוד תורה.

"כעבור כמה שעות הגיע העגלון עם הבהמות והחל לרתום אותן לעגלה. כשהתבונן רבינו במעשיו, הוא קפץ מן העגלה, וכתוצאה מהקפיצה נפלו נעליו, וכך כשהוא בלי נעליים, החל לרקוד על השלג הקר כבחור צעיר ונמרץ… לא הבנתי מה אני רואה לנגד עיני… קפצתי אחריו וניסיתי להחזירו ולהושיבו בעגלה, אך הוא קפץ שוב מן הגלה וקרא לעברי: "אינך רואה מה קורה כאן..?!" והראה באצבעו לכיוון העגלון שרתם שני שוורים לעגלה… איסור כלאים דאורייתא…

"קראתי לעגלון והסברתי לו שתורתנו אוסרת לנו לרתום שור וחמור יחדיו, ובקשתי ממנו שילך אל הכפר, יחזיר את השוורים ויחליפם בסוסים, כמובן ששילמנו אף על זה…

"כשציפינו לשובו של העגלון עם הסוסים, שאלתי את מורי ורבי זי"ע: "מדוע שמח כל כך, עד כדי ריקוד על השלג הקר…?

"הסביר לי רבי: "יודע אתה שיצאתי לנסיעה זו במסירות נפש, נגד רצונם של ראשי הקהל, והנה תיכף ומיד שילם לי ה' שכר על מעשיי במצוה אחרת, שהרי 'שכר מצוה מצוה'. לו הייתי נשאר בעיר, לא הייתי זוכה לקיים מצווה זו של זהירות מאיסור כלאים, וכי מתי מזדמנת קיום מצוה זו…?! והנה עתה שזכיתי לקיים מצוה כה חשובה, איך לא ארקוד משמחה…?!"

"אף אני", הסביר להם ה'חתם סופר' זכיתי עתה לקיים מצוות זהירות מאיסור ריבית, שהיא מצוה שאינה מצויה אצל רבנים, וכי מי יהין לתת ריבית לרב…? ועתה כאשר נפלה בחלקי הזדמנות לקיום מצוה זו, שמחתי גדלה שבעתיים, ע"כ התבוננתי בשמחה באבן היקרה ממנה ניצלתי מאיסור ריבית…".

 

[אחד מהפורום]

כשביקשו מרבינו החתם סופר לתת הסכמה לספרו של הגאון רבי יו"ט אלגאזי, המהרי"ט אלגאזי, הוא כתב הסכמה נפלאה בה הוא מפליג בשבחו כגאון עולם. בין הדברים הוא כתב "מכירו הייתי לשעבר בהיותו שליח ציון בפרנקפורט קרוב לשנת תק"מ, והארץ האירה מכבודו", המשיך החתם סופר וכתב עליו עוד שלמרות הכבוד הרב שהוא נחל: "עדיין לא הגיעו לחצי הכבוד הראוי לו לפי הנראה מחיבור זה כי הפליא לעשות הגדיל תושיה. מיום חיבור משנה למלך לא נראה כחיבור זה!"

אלו הם דברים נפלאים. אבל מה בדיוק הייתה כוונת החתם סופר כשהוא אומר שהוא הכיר את המהרי"ט אלגזי כשהוא היה שליח בפרנקפורט. מה בדיוק היה שם? חשוב לדעת שעל פי החשבון יוצא שהחתם סופר היה צעיר מאד באותו ביקור של מהרי"ט אלגזי בפרנקפורט, אז מה בדיוק הוא ראה והכיר שם?

מפי השמועה מספרים שהביקור היה בפרשת בא של שנת תקל"ז, מהרי"ט אלגזי יצא לפרנקפורט בשליחותו של רבינו הרש"ש – רבי שלום שרעבי כדי לאסוף כסף למען חכמי ועניי ירושלים, ואכן הוא התקבל שם בכבוד רב על ידי רבה של העיר הגאון הקדוש רבי נתן אדלר.

באותה שבת של פרשת בא, במהלך ליל שבת, רבי נתן אדלר השמיע את הפסוק: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם", והוא חזר שוב ושוב ונאנח: "כחצות הלילה", כשאף אחד מהסובבים אינו מבין מה כוונת רבי נתן אדלר, שאף הוסיף והשמיע פסוקים שונים אודות אליהו שעלה בסערה השמימה, ויהי המקום לחרדת אלוקים. עברו כמה ימים וכוונתו של רבי נתן אדלר הובנה היטב: מכתב בהול שהגיע מירושלים הודיע שבליל שבת פרשת בא, יום י' שבט, בחצות הלילה עלתה נשמתו של רבינו הרש"ש – רבי שלום שרעבי, בסערה השמימה. אז הובן שרבי נתן אדלר הרגיש כי בחצות הלילה יתבקש הרש"ש בישיבה של מעלה.

אחרי שבת, עוד לפני שהמהרי"ט אלגזי נודע לו מפטירת רבו נערכה מגבית גדולה בפרנקפורט וכל תושבי פרנקפורט תרמו כסף רב להחזקת הישוב היהודי בירושלים.

לאחר שהמגבית הוכתרה בהצלחה ביקש מהרי"ט אלגזי להמשיך בדרכו, והחתם סופר שהיה כאמור בחור צעיר התלווה אליו לכברת דרך. במהלך הנסיעה פונה מהרי"ט אלגזי אל החתם סופר ומוציא מעטפה גדולה אותה קיבל מאחד העשירים בפרנקפורט, שמו של העשיר היה כתוב על המעטפה, ומהרי"ט אלגזי פונה לחתם סופר ומבקש ממנו שיחזיר את הכסף לאותו עשיר: חלילה לי מלהנות מהכסף הזה, למרות שכל סכום חשוב מאוד עבור בני ירושלים, אבל מהכסף של העשיר אני לא רוצה להנות. תחזיר אותו לעשיר.

החתם סופר לקח את המעטפה וחשב לעצמו: הרי מהרי"ט אלגזי הוא אורח בעיר, אין לו מושג מי הוא כל אחד שהביא לו את הכסף. מה בדיוק יש לו נגד האדם המסוים הזה שהוא לא הסכים לקחת ממנו כסף?

המהרי"ט אלגזי שראה והרגיש את המחשבות של החתם סופר, אמר לו מיד: אני באמת לא מכיר אותו, אבל יש לי הרגשה שהכסף הזה הוא לא כסף טהור.

או אז נענה אדם אחר מהמלווים ואמר למהרי"ט אלגזי: רבי! רוח הקודש נזרקה בכם! אכן עשיר זה הוא מלוה בריבית, לא רק שהוא מלוה לגויים הוא גם מלוה ליהודים, וכבר כמה וכמה פעמים שרבני העיר פרנקפורט התרו והזהירו אותו שיפסיק להלוות בריבית ליהודים – הוא סירב והמשיך במעשיו הגרועים. אכן, מדובר בכסף לא טהור – כסף של ריבית, כסף שאין לו את הזכות להתעלות לקדושה ולמצוה.

זו הייתה כוונת החתם סופר במה שכתב "מכירו הייתי לשעבר בהיותו שליח ציון בפרנקפורט קרוב לשנת תק"מ, והארץ האירה מכבודו".

*

והסיפור הנפלא שבו מהרי"ט אלגזי סירב לקחת כסף לא כשר למטרות קדושות, מוליך אותנו לשאלה עצומה ששואל רבינו האור החיים הקדוש בפרשת בא.

משה רבינו אומר לפרעה הרשע: "גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ".

משה רבינו מבקש מפרעה הרשע בהמות לקרבנות לה'? מה פשר הבקשה הזו?

שואל רבינו האור החיים הקדוש, והמילים שלו נוקבות ביותר: "קשה! איך שאול ישאל עבד ה' זבחי אלהים מאיש בזוי וטמא אשר הרים פיו בקדוש ישראל? נוסף על היותו נכרי? החפץ לה' בזבח רשעים?

מדובר כאן באיש בזוי וטמא, והוא גם גוי ורשע, האם הקב"ה רוצה ממנו קרבנות?

אם מהרי"ט אלגזי לא הסכים לקחת צדקה מאותו עשיר בפרנקפורט כי הוא הרגיש שמדובר בכסף לא טהור, איך משה רבינו עוד מבקש בהמות מפרעה הרשע?

זו שאלה עצומה, שאלתו של האור החיים הקדוש.

והאור החיים הקדוש מתרץ, שבאמת משה רבינו דייק מאד בלשונו, הוא לא אמר "גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת לעשות לַה' אֱלֹהֵינוּ", "אלא "וְעָשִׂינוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ", כלומר, אתה פרעה תתן בידנו מתנות, כבשים ובהמות טהורות, והם יהיו שלנו, וכך אנחנו נעשה מהם כבר לה' אלהינו, בעבורנו, מאתנו. לצורך עצמנו. לא ממך. (ספיר ויהלום, רמ"מ פומרנץ)

 

[אחד מהפורום]

מסופר על הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל, שכאשר חלק ט' מהספרים 'דעת תורה' [של סבו] מהרש"ם, קרם עור וגידים, קרא ר' שלום לבעל בית דפוס מפורסם כדי שיעריך את העבודה ואת שוויה.

המדפיס ראה את העבודה, חייך חיוך של שביעות רצון ואמר: כבוד הרב, כמו שאני רואה, הספר החדש יכלול כך וכך גיליונות, נדרשת הכנת פלטות דפוס וכריכה וכו', העבודה תימשך מספר חודשים, עד סוף החורף יהיה הספר מוכן.

ובנוגע למחיר, כבוד הרב שבדרון, שנים עשר אלף דולר, את הכסף אני מקבל לפי ההתקדמות, אחרי הפלטות אלפיים דולר, בהמשך סכום נוסף ולבסוף את כל השארית. אם במקרה תחליט לשלם את מלוא הסכום מראש, יספיקו לי עשרת אלפים דולר. סיים האיש את דבריו והמתין לתשובה.

ר' שלום קרא לנכדו להתייעצות לנוכח הנתונים שהציג בפניהם בעל בית הדפוס, הם דנו בכובד ראש האיך יכלכלו את צעדיהם, לפתע קפץ ר' שלום מכיסאו כנשוך נחש: 'ריבית, אנחנו קרובים לאיסור ריבית, מי יודע מה יש'.

נבהל הנכד, פניו של ר' שלום היו חיוורות מתמיד, הוא התיישב על כסאו והסביר: 'הרי יש לי בכיס את כל הסכום הדרוש ובדעתי לתת לו עכשיו את כולו. בשבילנו עדיף להיפטר מהכסף ללא חשש שיאבד, ובפרט שבאופן כזה נצטרך לשלם פחות. אבל יש כאן חשש ריבית, איננו ממשיכים לדבר אפילו רגע אחד'.

הרים ר' שלום את קולו: 'רוץ לרבי שלמה זלמן שיכריע הלכה למעשה, חושה בני, אל תעמוד. כשתשוב, נמשיך לדון בשאר הפרטים'.

הנכד הצטייד עם כמה הלכות בהלכות ריבית, עלה למרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל, שטח לפניו את כל הפרטים.

למשמע הבעיה, השיב מרן זצוק"ל בקצרה: 'קיימת דרך להתחמק מאיסור ריבית, אבל זה לא פשוט כל כך'.

הנכד שב מבית הגרש"ז ומצא את סבו שרוי במתח ובצפייה: 'נו-נו, מה אמר הדוד?', שאל.

'הוא אמר שאפשר, אבל זה לא חלק', אמר הנכד.

התיישב ר' שלום למול המדפיס: 'כבוד המדפיס הנכבד, הכל סגור כמו שדיברנו, ההצעה שלך טובה מאד, דפוס, כריכה הובלה והפצה, אתה תקבל שנים עשר אלף דולר טבין ותקילין. אנחנו נשלם לך לפי ההתקדמות, כל שלב נוסף ישולם לך במלואו. ברוך השם יש לנו את כל הסכום וניתן אותו בהדרגה לגמר המלאכה. איננו יכולים בשום אופן לשלם עכשיו עשרת אלפים'.

המדפיס פנה לצאת, על פניו של ר' שלום עלתה נהרה, מין הארה מיוחדת. הרי אפשר לשלם לו את הכל מראש, יש לנו את כל הכסף, הוא יכול לקבל את הכל, הרי ממילא חשבתי לתת הכל, רק שלא יכולתי לתת עשרת אלפים מחשש ריבית, ובכן ניתן לו כעת שנים עשר אלף דולר, אנחנו לא יכולים לשלם פחות מחשש ריבית, אם כן, שהוא ייהנה, אנחנו לא חסרים.

ר' שלום קרא למדפיס לשוב על עקבותיו. הוא יצא מהחדר ושב כעבור זמן קצר כשבידיו כל הסכום. 'כבוד המדפיס, קח לא עשר אלא שנים עשר, 'לשבור את המידות".

בעל בית הדפוס שלשל את הדולרים לכיסו, ויצא מהבית תוהה איזה יהודים הם, אין להם שום חשבון של כסף, לעולם לא אצליח להבין את הלך מחשבתם של הרבנים, הם חיים בעולם אחר, עולם של הלכה ואמת.

 

[אחד מהפורום]

ידועה ומפורסמת זהירותו הגדולה של ראש ישיבת מיר מרן הגאון רבי בנימין ביינוש פינקל זצ"ל בכל עניני כספים, אך אמנם את הסכנה החמורה ביותר האורבת לפתחו ראה באיסורי ריבית. מיליוני דולרים של כספי הישיבה עברו תחת ידו, ואיסור ריבית הפך להיות סכנה מוחשית ומאיימת. אמרו עליו שהיה נזהר מאבק דאבק של היתר ריבית

לאחד הספקים בישיבת מיר נגנב פעם כל כספו. לא היה לו ממה להתקיים ולחיות. רה“י רבי ביינוש פינקל זצ“ל הרגיש שהישיבה חבה לו הכרת הטוב בעד השנים הרבות בהן שירת את הישיבה בנאמנות, והלווה לו סכום כסף כדי שיוכל להתחיל מחדש את עסקיו. כעבור זמן מה ביקר רבי ביינוש בבית מסחרו של האיש וביקש לקנות ממנו פריטים אחדים. מיד עם בואו קידם אותו האיש במאור פנים: "אה, אתן לך מחיר מצוין, רבי ביינוש", הצהיר המוכר בתור הכרת הטוב.

רבי ביינוש החוויר מיד והתנצל שאינו צריך עכשיו למאומה. הוא לא היה מסוגל לחשוב על קבלת הנחה עבור הלוואה שנתן! אחרי יומיים חזר לחנות. "אמור לי", פנה אל הסוחר, "איך העסקים בימים אלו?". "ב"ה בסדר", הוא השיב. "ומי קנה פריטים אלו ואלו היום?" המשיך רבי ביינוש להתעניין, והסוחר נקב בשמו של הקונה. "ובאיזה מחיר מכרת?" שאל את הסוחר שלא חשד במאומה. כשענה, קבע רבי ביינוש והצהיר: "זה המחיר שתגבה גם ממני, לא אגורה אחת פחות".

 

[אחד מהפורום]

מרן 'הבית הלוי' ראה פעם בערב יום כיפור בתפלת מנחה, שגביר אחד מלווה בריבית נודע, מכה בחזקה יתירה על לבו בשעה שהוא אומר "על חטא שחטאנו לפניך בנשך ובמרבית", אחר התפלה פנה הרב אל הגביר ואמר לו, כי לדבר הזה נתכוין ישעיהו הנביא בשעה שזעק "על מה תוכו עוד תוסיפו סרה" (ישעיה א, ה), הוא נתכוין בזה למלוים בריבית שהם חוטאים אפילו בשעה שהם מכים על לבם, משום שבין מכה אחת לחברתה גדילה בינתיים הריבית.

 

[אחד מהפורום]

יהודי עשיר היה מלווה בריבית קצוצה. כשהגיע יום מותו, דרשו אנשי החברא קדישא סכום גבוה עבור חלקת הקבר שלו. לתמיהת בני המשפחה על התעריף הגבוה, הם הסבירו: "כל הקברים ניתנים בשכירות זמנית, עד תחיית המתים בימות המשיח. אך על מלווה בריבית אמרו חז"ל שהוא לא יקום בתחיית המתים. אי לכך, הקבר שלו הוא קנייה עולמית, והמחיר מתייקר בהתאם"... ואכן מרנא הרעק"א הצדיק את אנשי הח"ק.

 

[הנעלם שבמשה]

סיפר לי הרה''ג רבי יעקב עדס שליט''א שבצעירותו היה קביעות ללמוד בחברותא עם הגרש''ז אויערבאך זצוק''ל ויום אחד הוא בא לגרש''ז והוא ראה אותו מדבר עם יהודי אחד בכבוד גדול ואחרי שיצא אותו אחד שאל הגרש''ז את הגר''י עדס האם האדם הזה היה נראה מיושב בדעתו וענה לו הגר''י שכן ואמר לו הגרש''ז שכמו שאתה אומר הוא באמת אדם מיושב בדעתו לגמרי והוא ויתר על כמעט כל כספו בגלל ספק דרבנן בריבית וזה לא היה בפזיזות אלא הוא ישב עם עצמו ובדק אם יהיה לו מאיפה לחיות אם הוא יעשה כך וראה שכן ואז הוא ויתר על כל הכסף הזה ואמר לי הגר''י עדס שהגרש''ז דיבר עליו בהתפעלות עצומה והוא אמר לו כמדומני שהוא מקנא בו