ביאור הענין: רש"י (בר"ה כח.) "לא ליהנות ניתנו לישראל להיות קיומם להם הנאה אלא לעול על צוארם ניתנו." (וכעי"ז ברש"י בסוכה לא: ובחולין פט). ובפי' הרא"ש (נדרים טז:) "דלא מיקריא הנאה מה שהוא מקיים מצות המקום". [ויל"ע איזה הנאה באו לומר דאין במצוה, אם עצם המצוה שזכה בה, או השכר על המצוה [ע' ריטב"א (סוכה לא: ד"ה והאמר) דאף שמתהני בעשיית המצוות בשכר בעוה"ז ובעוה"ב – לא חשיב איסור דאינו מגוף האיסור אלא גרמא], או הרגשת הסיפוק והשמחה, או הנאת הגוף דבהדי המצוה (ע' רמב"ם שופר א, ג). וכן יל"ע אם הכוונה באמרם לאו ליהנות ניתנו שאין הנאה או שכיון שעיקר המעשה לא בשביל זה אינו אסור אף שיש הנאה. ולכאורה תלוי בספק הנ"ל, ואולי גם בנידון דהנאת הגוף בהדי מצוה, ואכמ"ל.]
הנאת הגוף בהדי המצוה: בר"ן (בנדרים טו: ד"ה ולענין) כתב שאם יש הנאת הגוף בהדי המצוה הוי הנאה. וכ"ד הריטב"א (בנדרים טז:). והרשב"א (בנדרים טו: ד"ה ואמר רב כהנא) סובר שגם ע"ז נאמר מצוות לאו ליהנות ניתנו. וע' שיעורי הגר"ש שקאפ נדרים סי' יא וסי' יב. וע' שעה"מ לולב ח, א ושופר פ"א שהביא דעות ראשונים נוספים, ודן בזה. וע' קובץ שמועות (בקוב"ש ח"ב) חולין אות לט שביאר דעת הרשב"א שההנאה בטילה לגבי המצוה ונקרא הכל ע"ש המצוה, וכ"כ במנחת שלמה (קמא מב, ב).
אם בלימוד תורה שייך מצוות ל"ל ניתנו: בפי' הר"ן (בנדרים לה: ד"ה ומלמדו ובדף לז. ד"ה אמר שמואל) מבואר ששייך בת"ת היתר זה, וכן הוכיח מדבריו המשובב נתיבות עב, יז. ובפי' ר' אברהם מן ההר (בנדרים מח.) מבואר דלא שייך, וכ"ד הט"ז יו"ד רכא סקמ"ג.
הנאת הגוף דבהדי מצוה הנכללת במצוה: בעונג יו"ט (סי' נ) כתב שאף לדעת הר"ן כאשר ההנאה היא חלק מהמצוה שייך ע"ז מצוות ל"ל ניתנו, אבל כאשר עיקר המצוה היא לשם ההנאה ל"ש. ובר' אברהם מן ההר (בנדרים מח.) מבואר דדוקא בגלל שעיקר המצוה להנאה לא שייך מצוות ל"ל ניתנו.
אם במצוה מדרבנן שייך מצוות ל"ל ניתנו: ע' שעה"מ לולב ח, א. וע' תשב"ץ ח"ב קסג.
הנאת הגוף בהדי המצוה: בר"ן (בנדרים טו: ד"ה ולענין) כתב שאם יש הנאת הגוף בהדי המצוה הוי הנאה. וכ"ד הריטב"א (בנדרים טז:). והרשב"א (בנדרים טו: ד"ה ואמר רב כהנא) סובר שגם ע"ז נאמר מצוות לאו ליהנות ניתנו. וע' שיעורי הגר"ש שקאפ נדרים סי' יא וסי' יב. וע' שעה"מ לולב ח, א ושופר פ"א שהביא דעות ראשונים נוספים, ודן בזה. וע' קובץ שמועות (בקוב"ש ח"ב) חולין אות לט שביאר דעת הרשב"א שההנאה בטילה לגבי המצוה ונקרא הכל ע"ש המצוה, וכ"כ במנחת שלמה (קמא מב, ב).
אם בלימוד תורה שייך מצוות ל"ל ניתנו: בפי' הר"ן (בנדרים לה: ד"ה ומלמדו ובדף לז. ד"ה אמר שמואל) מבואר ששייך בת"ת היתר זה, וכן הוכיח מדבריו המשובב נתיבות עב, יז. ובפי' ר' אברהם מן ההר (בנדרים מח.) מבואר דלא שייך, וכ"ד הט"ז יו"ד רכא סקמ"ג.
הנאת הגוף דבהדי מצוה הנכללת במצוה: בעונג יו"ט (סי' נ) כתב שאף לדעת הר"ן כאשר ההנאה היא חלק מהמצוה שייך ע"ז מצוות ל"ל ניתנו, אבל כאשר עיקר המצוה היא לשם ההנאה ל"ש. ובר' אברהם מן ההר (בנדרים מח.) מבואר דדוקא בגלל שעיקר המצוה להנאה לא שייך מצוות ל"ל ניתנו.
אם במצוה מדרבנן שייך מצוות ל"ל ניתנו: ע' שעה"מ לולב ח, א. וע' תשב"ץ ח"ב קסג.
