- הודעות
- 169
- תודות
- 544
- נקודות
- 126
ידוע לכל בר בי רב שיטת הגר"א שאכילת מצה כל שבעה הוא מצווה קיומית, עד היום חשבתי שהנושא הוא רק ענין של חיבוב מצוה האם אני מקיים מצווה או לא אבל אין לזה השלכה הלכתית.
אבל ראיתי השנה דבר פלא בשו"ע הרב שנוקט כדבר פשוט שאכילת המצה היא מצוה, ומזה הוא מייסד דין הלכתי בעל משמעות ונוקט שכך עיקר, דהנה כתב בשו"ע שמי שששכח לאכול אפיקומן ונזכר אחיר כוס ד' לא יחזור ויאכל ויסמוך על אכילת מצה סוף הסעודה, וכל המצות שלנו שמורות משעת לישה. הגם שלא שמרם לשם מצוות מצה, ביאר השו"ע הרב דין זה, שהשו"ע סבר שהכוונה הנצרכת בשימור היא לשם מצוות שבבעת ימים מצות תאכלו ולא לשם מצוות בערב תאכלו מצות. והוא לכאורה פלא, ראשית מה הפשיטות שזה מצוה, ועוד מהכ"ת שיועיל כוונה לשם מצווה זו לצאת ידי חובת מצוות בערב תאכלו מצות.
אבל ראיתי השנה דבר פלא בשו"ע הרב שנוקט כדבר פשוט שאכילת המצה היא מצוה, ומזה הוא מייסד דין הלכתי בעל משמעות ונוקט שכך עיקר, דהנה כתב בשו"ע שמי שששכח לאכול אפיקומן ונזכר אחיר כוס ד' לא יחזור ויאכל ויסמוך על אכילת מצה סוף הסעודה, וכל המצות שלנו שמורות משעת לישה. הגם שלא שמרם לשם מצוות מצה, ביאר השו"ע הרב דין זה, שהשו"ע סבר שהכוונה הנצרכת בשימור היא לשם מצוות שבבעת ימים מצות תאכלו ולא לשם מצוות בערב תאכלו מצות. והוא לכאורה פלא, ראשית מה הפשיטות שזה מצוה, ועוד מהכ"ת שיועיל כוונה לשם מצווה זו לצאת ידי חובת מצוות בערב תאכלו מצות.
