פסח, חודש ניסן רבינו ב"ד פוברסקי שליט"א: מצוות סיפור יציא"מ כל שבעת ימי החג

[נראה לפשוט]

בבד קדש על פסח [ובהגדת ב"ק] חידש הוד רבינו שליט"א שבכל ז' ימי החג מקיימים מצות סיפור יציא"מ לדעת הגר"א שיש קיום מצווה באכילת מצה כל ז'.

 

[יאשע בער]

ושמא לפ"ז גם יש קיום של לחם שעונים עליו דברים הרבה כל שבעה.

 

[הכהן]

עי' באהלי מועד שיו"ל זה עתה שהו' חי' זה מרבינו רה"י הגרב"ד שליט"א משום זה גופא דמאחר ולפי"ד הגר"א איכא מצוה קיומית כל שבעה א"כ יהא בזה הדין דלחם שעונין עליו דברים הרבה, ולפי"ז ג"כ כדי לצאת יד"ח לפ"ד הגר"א יצטרכו בדווקא לחם עני ולא עשיר [וכן לפי ריה"ג בפסחים ל"ו א' לא יצאו יד"ח במע"ש בירושלים], ובאמת כן הוא נראה במקראות דהדין לחם עוני כתיב בדברים טז, ג בהדי קרא דשבעת ימים תאכל עליו מצות [ובדינא דבערב תאכלו מצות הכתוב בשמות יב, יח לא הוזכר לחם עוני]

 

[בן ליש]

ועי' רבינו חננאל פסחים ל"ו. דביו"ט ראשון אסור לאכול מצה עשירה דהוא זמן שעונין אחריו דברים ובזמן זה בעינן עוני, אך בשאר הימים מותר.

 

[נראה לפשוט]

למרות שהיה אפשר לדחות בקל שהדין דיונין עליו דברים הרבה קאי איו"ט ראשון.

 

[אורי]

עי' באהלי מועד שיו"ל זה עתה שהו' חי' זה מרבינו רה"י הגרב"ד שליט"א משום זה גופא דמאחר ולפי"ד הגר"א איכא מצוה קיומית כל שבעה א"כ יהא בזה הדין דלחם שעונין עליו דברים הרבה, ולפי"ז ג"כ כדי לצאת יד"ח לפ"ד הגר"א יצטרכו בדווקא לחם עני ולא עשיר [וכן לפי ריה"ג בפסחים ל"ו א' לא יצאו יד"ח במע"ש בירושלים], ובאמת כן הוא נראה במקראות דהדין לחם עוני כתיב בדברים טז, ג בהדי קרא דשבעת ימים תאכל עליו מצות [ובדינא דבערב תאכלו מצות הכתוב בשמות יב, יח לא הוזכר לחם עוני]

לחץ כדי לכווץ...

ויש לדחות דכל דין זה של עונים עליו דברים הרבה הוא דין בסיפור יציאת מצרים ולא בדין המצה, ומעתה אין מקום לזה רק בליל הסדר שבו נאמרה מצות ההגדה

 

[בד קודש]

למרות שהיה אפשר לדחות בקל שהדין דיונין עליו דברים הרבה קאי איו"ט ראשון.

לחץ כדי לכווץ...

מה סברת החילוק?
אם קיום מצוות מצה הוא כל שבעה מדוע שדינא דלחם שעונין עליו לא יהיה אלא ביום הראשון?
ובפשטות שיטת ר"ח שהביא הרב @בן ליש דלא כשיטת הגר"א.

ויש לדחות דכל דין זה של עונים עליו דברים הרבה הוא דין בסיפור יציאת מצרים ולא בדין המצה, ומעתה אין מקום לזה רק בליל הסדר שבו נאמרה מצות ההגדה

לחץ כדי לכווץ...

בפשטות הדין הוא בהלחם עוני שעונין עליו, ויעויין שם שהביא מרן ראיותיו משו"ת הרא"ש ומהרמב"ן.

 

[הכהן]

שיטת הר"ח היא שיטה נפרדת שמכח דינא דבעי' עוני יהא אסור לאכול מצה עשירה וכמבו' בסוגיא שם בפסחים וכן פסק הר"מ להלכה (פ"ה מהל' חו"מ ה"כ)
וייתכן דכל יסוד דבריהם הוא רק היכא דאיכא חיוב לאכול מצה אזי אם אוכל מצה עשירה הר"ז סתירה לחיובא דילי' ורק אזי איכא איסורא לאכול מצה עשירה אבל בשאר ימי החג דאי"ז כ"א מצהו קיומית ואינו מחוייב באכילת מצה ממילא גם אי יאכל מצה עשירה אי"ז סתירה מאחר דאינו מחוייב לאכול מצה עשירה אלא תליא ברצונו וממילא אי יאכל מצה עשירה אי"ז סתירה לחיובו ואשר להכי ליכא איסורא אלא ביום הראשון [וז"פ דאין הכוונה לכל היום הראשון אלא רק ללילה הראשון.
אולם אכתי ייתכן לפי"ז דכ"ז הוא רק על האיסור לאכול מצה עשירה אבל הדין דבכדי לקיים מצות מצה בעי' דווקא לחם עוני זהו יהא בכל הימים [לפ"ד הגר"א] וכן ג"כ יהא דין סיפור יצי"מ ז' ימים מכח זה.
אכן בעיקר מש"כ דהדין לחם עוני הוא דין במצה ולא דין בסיפור מפורסם כן משמי' דהקה"י לחדש כן וכ' לבאר עפי"ז שי' החינוך (מצ' כא) דנשים מחוייבות בסיפור יצי"מ וכ"פ המשנ"ב (סי' תעב ס"ק מה) ולפי"ז בי' דמחוייבות בסיפור יצי"מ מכח חיובם במצה [ואשר בזה חייבים מכח היקישא דלא תאכל עליו חמץ וכדאי' בגמ' בכ"ד] ואשר להכי המצה מחייבת אותם בסיפור יצי"מ מדין 'לחם שעונין עליו דברים הרבה' [ושו"ר שהביאו כן מהמהר"ם שיק שכ"כ עי' בדבריו מצ' כ"א].

 

[אורי]

שיטת הר"ח היא שיטה נפרדת שמכח דינא דבעי' עוני יהא אסור לאכול מצה עשירה וכמבו' בסוגיא שם בפסחים וכן פסק הר"מ להלכה (פ"ה מהל' חו"מ ה"כ)
וייתכן דכל יסוד דבריהם הוא רק היכא דאיכא חיוב לאכול מצה אזי אם אוכל מצה עשירה הר"ז סתירה לחיובא דילי' ורק אזי איכא איסורא לאכול מצה עשירה אבל בשאר ימי החג דאי"ז כ"א מצהו קיומית ואינו מחוייב באכילת מצה ממילא גם אי יאכל מצה עשירה אי"ז סתירה מאחר דאינו מחוייב לאכול מצה עשירה אלא תליא ברצונו וממילא אי יאכל מצה עשירה אי"ז סתירה לחיובו ואשר להכי ליכא איסורא אלא ביום הראשון [וז"פ דאין הכוונה לכל היום הראשון אלא רק ללילה הראשון.
אולם אכתי ייתכן לפי"ז דכ"ז הוא רק על האיסור לאכול מצה עשירה אבל הדין דבכדי לקיים מצות מצה בעי' דווקא לחם עוני זהו יהא בכל הימים [לפ"ד הגר"א] וכן ג"כ יהא דין סיפור יצי"מ ז' ימים מכח זה.
אכן בעיקר מש"כ דהדין לחם עוני הוא דין במצה ולא דין בסיפור מפורסם כן משמי' דהקה"י לחדש כן וכ' לבאר עפי"ז שי' החינוך (מצ' כא) דנשים מחוייבות בסיפור יצי"מ וכ"פ המשנ"ב (סי' תעב ס"ק מה) ולפי"ז בי' דמחוייבות בסיפור יצי"מ מכח חיובם במצה [ואשר בזה חייבים מכח היקישא דלא תאכל עליו חמץ וכדאי' בגמ' בכ"ד] ואשר להכי המצה מחייבת אותם בסיפור יצי"מ מדין 'לחם שעונין עליו דברים הרבה' [ושו"ר שהביאו כן מהמהר"ם שיק שכ"כ עי' בדבריו מצ' כ"א].

לחץ כדי לכווץ...

ברם יש להעיר, דהרי בחג הסוכות גם אסור לאכל מחוץ לסוכה אף שאין חיוב לאכל בסוכה, היות ואכילה מחוץ לסוכה זה סתירה לעיקר חיובו שיהיו אכילותיו בסוכה, ואם כן גם במצה אם יסוד חיובו שיהי' אכילתו בחג הפסח אכילה של מצה אזי אף שלא חייב אך אם אוכל דבר שסותר את דין המצה עובר באיסור. ודו''ק.

 

[הכהן]

ברם יש להעיר, דהרי בחג הסוכות גם אסור לאכל מחוץ לסוכה אף שאין חיוב לאכל בסוכה, היות ואכילה מחוץ לסוכה זה סתירה לעיקר חיובו שיהיו אכילותיו בסוכה, ואם כן גם במצה אם יסוד חיובו שיהי' אכילתו בחג הפסח אכילה של מצה אזי אף שלא חייב אך אם אוכל דבר שסותר את דין המצה עובר באיסור. ודו''ק.

לחץ כדי לכווץ...

כפשוטו יש לחלק בזה דבסוכות המצוה היא לאכול בסוכה ז' ימים וכל כמה שאינו אוכל בסוכה אלא אוכל בבית ממילא הרי מבטל בזה מ"ע של ישיבה בסוכה [והיינו, במצות סוכה אי"ז מצוה קיומית אלא היא מצוה חיובית ורק שגדרה היא לקבוע את ישיבתו בסוכה ואשר להכי אם קובע את מושבו בבית ע"י אכילת קבע ממילא בזה ביטל מצות סוכה]
אולם המצות מצה שחי' הגר"א לאכול מצה ז' ימים כפשוטו אי"ז אלא תוספת מצוה קיומית לאכול ז' ימים מצה אבל האוכל חמץ לא יעבור ג"כ על עשה [אי"ז פשוט כ"כ וידוע שבירושלמי בפסחים פ"א ה"ד משמע דהאוכל חמץ בפסח עובר ג"כ בעשה שבעת ימים תאכלו מצות ועי' בחי' הגרע"א בפסחים מ"ג א' בביאו"ד התוס' דג"כ נקט כן אולם עיקה"ד עוד צ"ת ועי' בזוהר הרקיע להרשב"ץ שפי' בד' הירושלמי באו"א דמאחר ושבעת ימים תאכלו מצות הכוונה רשות ממילא ילפי' מינה לאיסור עשה - אבל לא נאמר בהאי קרא דהמצוה היא לקבוע את מאכלו במצה כל ז' ימים וגם בד' הגרע"א אפ"ל כן וג"כ עוד יל"ע אי הבבלי ס"ל כד' הירושלמי בזה ואכ"מ ואין בכ"ז הכרח לומר דאיכא מצוה במצה כל ז' ימים לקבוע את מאכלו כמצה] ואשר להכי מי שאוכל מצה עשירה ודאי דאי"ז חשיב סתירה ביחס לקיום מצות מצה ז' ימים לפ"ד הגר"א.
אמנם בעיקה"ד יש שר"ל (מפורסם כן מהג"ר לייב מינצברג זצ"ל - עי' בספרו בן מלך על חג המצות שהאריך בראיות לזה) דבאמת לפ"ד הגר"א הגדר במצות מצה כל ז' ימים הוא לקבוע את המצה כמאכלו ומכח זה להרחיק את החמץ שלא יהא כמאכלו - אולם כפי המקובל מרבותינו בפשוטו ביאו"ד הגר"א דיש מצוה קיומית לאכול מצה כל ז' ימים.

 

[אורי]

@הכהן

כפשוטו יש לחלק בזה דבסוכות המצוה היא לאכול בסוכה ז' ימים וכל כמה שאינו אוכל בסוכה אלא אוכל בבית ממילא הרי מבטל בזה מ"ע של ישיבה בסוכה [והיינו, במצות סוכה אי"ז מצוה קיומית אלא היא מצוה חיובית ורק שגדרה היא לקבוע את ישיבתו בסוכה ואשר להכי אם קובע את מושבו בבית ע"י אכילת קבע ממילא בזה ביטל מצות סוכה]
אולם המצות מצה שחי' הגר"א לאכול מצה ז' ימים כפשוטו אי"ז אלא תוספת מצוה קיומית לאכול ז' ימים מצה אבל האוכל חמץ לא יעבור ג"כ על עשה [אי"ז פשוט כ"כ וידוע שבירושלמי בפסחים פ"א ה"ד משמע דהאוכל חמץ בפסח עובר ג"כ בעשה שבעת ימים תאכלו מצות ועי' בחי' הגרע"א בפסחים מ"ג א' בביאו"ד התוס' דג"כ נקט כן אולם עיקה"ד עוד צ"ת ועי' בזוהר הרקיע להרשב"ץ שפי' בד' הירושלמי באו"א דמאחר ושבעת ימים תאכלו מצות הכוונה רשות ממילא ילפי' מינה לאיסור עשה - אבל לא נאמר בהאי קרא דהמצוה היא לקבוע את מאכלו במצה כל ז' ימים וגם בד' הגרע"א אפ"ל כן וג"כ עוד יל"ע אי הבבלי ס"ל כד' הירושלמי בזה ואכ"מ ואין בכ"ז הכרח לומר דאיכא מצוה במצה כל ז' ימים לקבוע את מאכלו כמצה] ואשר להכי מי שאוכל מצה עשירה ודאי דאי"ז חשיב סתירה ביחס לקיום מצות מצה ז' ימים לפ"ד הגר"א.
אמנם בעיקה"ד יש שר"ל (מפורסם כן מהג"ר לייב מינצברג זצ"ל - עי' בספרו בן מלך על חג המצות שהאריך בראיות לזה) דבאמת לפ"ד הגר"א הגדר במצות מצה כל ז' ימים הוא לקבוע את המצה כמאכלו ומכח זה להרחיק את החמץ שלא יהא כמאכלו - אולם כפי המקובל מרבותינו בפשוטו ביאו"ד הגר"א דיש מצוה קיומית לאכול מצה כל ז' ימים.

לחץ כדי לכווץ...

הוא אשר דיברתי, מצד אחד כותב שיש ראיות לגדר זה וכך ידוע וכו' ומצד שני מחלק, לא מבין. מלבד זה מנין לו שמבטל מצות עשה בסוכות בשאר הימים, והוי מצוה חיובית.

 

[יאשע בער]

עי' באהלי מועד שיו"ל זה עתה שהו' חי' זה מרבינו רה"י הגרב"ד שליט"א משום זה גופא דמאחר ולפי"ד הגר"א איכא מצוה קיומית כל שבעה א"כ יהא בזה הדין דלחם שעונין עליו דברים הרבה, ולפי"ז ג"כ כדי לצאת יד"ח לפ"ד הגר"א יצטרכו בדווקא לחם עני ולא עשיר [וכן לפי ריה"ג בפסחים ל"ו א' לא יצאו יד"ח במע"ש בירושלים], ובאמת כן הוא נראה במקראות דהדין לחם עוני כתיב בדברים טז, ג בהדי קרא דשבעת ימים תאכל עליו מצות [ובדינא דבערב תאכלו מצות הכתוב בשמות יב, יח לא הוזכר לחם עוני]

לחץ כדי לכווץ...

ולפ"ז יצא חידוש דין, דהנה, כתבו התוס' בפסחים ל"ה ב' שיוצאים יד"ח במצת דמאי משום שהוא אכילת עניות, ולדברי מרן בעל @בד קודש שליט"א נמצא שכל שבעה ג"כ אפשר לאכול מצת דמאי, משום שכל שבעה יש דין לחם עוני.

 

[חכם הרזים]

עי' באהלי מועד שיו"ל זה עתה שהו' חי' זה מרבינו רה"י הגרב"ד שליט"א משום זה גופא דמאחר ולפי"ד הגר"א איכא מצוה קיומית כל שבעה א"כ יהא בזה הדין דלחם שעונין עליו דברים הרבה, ולפי"ז ג"כ כדי לצאת יד"ח לפ"ד הגר"א יצטרכו בדווקא לחם עני ולא עשיר [וכן לפי ריה"ג בפסחים ל"ו א' לא יצאו יד"ח במע"ש בירושלים], ובאמת כן הוא נראה במקראות דהדין לחם עוני כתיב בדברים טז, ג בהדי קרא דשבעת ימים תאכל עליו מצות [ובדינא דבערב תאכלו מצות הכתוב בשמות יב, יח לא הוזכר לחם עוני]

לחץ כדי לכווץ...

וילע"ט דכ"ד הגר"א שיש עוד מצווה קיומית היא דכבר תמהו רבים איך ישנה מצווה שיש עליה שיעור מדאורייתא שאינה אלא באופן של קיומית ולא חובה, וכנ' שהפשט כי כזית ראשון אכן חובה כי הוא לחם עוני ואילו כל שאר הימים אף שהם דאורייתא אבל אינם דאורייתא דקו"ע דמצה אלא כי אם שלא לאכול חמץ שאין בזה מהות לעצמה וזיכר המסוים, ולפי"ז מאי שייכא להסיפור

 

[אורי]

וילע"ט דכ"ד הגר"א שיש עוד מצווה קיומית היא דכבר תמהו רבים איך ישנה מצווה שיש עליה שיעור מדאורייתא שאינה אלא באופן של קיומית ולא חובה, וכנ' שהפשט כי כזית ראשון אכן חובה כי הוא לחם עוני ואילו כל שאר הימים אף שהם דאורייתא אבל אינם דאורייתא דקו"ע דמצה אלא כי אם שלא לאכול חמץ שאין בזה מהות לעצמה וזיכר המסוים, ולפי"ז מאי שייכא להסיפור

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי כלום