לפי המשנה למלך שדן האם מהני לקדש אשה אם חפץ של איסורי הנאה כיון שלה זה שווה האם יהני גם לקדשה עם חפץ הפקר
השאלה היא האם הוא צריך לתת או שהיא צריכה לקבל על ידו בשביל קידושין אלו (כמו קידושין מדין עבד כנעני).
 
ובקידושין מדין עבד כנעני כלום נותן לה משהו?
הרי השני נותן לה וע"י זה מתקדשת לו.
בקידושין מדין עבד כנעני קיבלה דבר שלא היה לה יד בו. משא"כ בהפקר שיכולה הייתה לקחת כמו האיש ואין כאן כל ריבוי ממוני שלאחר יש זכות בו. ורק אם מדובר בהפקר שלא היה לה זכות בו (כגון מתנות עניים וכדו') אפשר לדון שיהני הקידושין.
 
השאלה היא איך חשיב הפקר, אם במראה לה לא נתן כלום, אבל אם הגביהו ונתנו לה.
הרי עשה קנין בזה וא"כ חשיב נתינה.
 
א' שייך בהפקר לתת לה עם הגביהה וכיון לא ליקנות ותמהני על קושית כת"ר
ומה שיהודי פשוט אמר מחילה שאני לא מצטט אותו אני פשוט לא יודע איך עושים את זה מה יענה על מקום שלא יכולה ליזכות בזה לבדה כגון שצריך לפתוח שער וכו'
וליכאו' אני דן גם ללא עבד כנעני דעבד כנעני הוא לא הביא לה כלום וע"י שאחר הביא לה הוא יכול ליקנות אותה וכו' אבל הכא נידון שיחשב כאילו נתןלה ממון ולא משלו
ודוגמא לזה מצאנו דהיה מהני לקדש במלוה דידה לולי החסרון של דבר חדש וכמו שכתבו בתוס' וליכאו' שם בפשטות אין הנידון שיקנה לעצמה חוב שלה דאיך שייך כזה דבר דמיד הוא פוקע אלא מחילה ואע"פ שבמחילה גופא לא מקנה לה כלום אלא כיון דע"י המחילה זוכה בממון שהיתה צריכה להביא שפיר וכו'
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓