וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה' אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר
ומסביר הפענח רזא שהטעם שמתחת למילים "אַתָּה וָהֵם" הוא טעם מפסיק (תביר), שיוצר הפסקה והפרדה בינם לבין המילה "וְאַהֲרֹן".
בגלל שמשה רבנו ידע ברוח הקודש שקורח ועדתו ("אתה והם") עתידים ללכת למוות ולאבדון בגלל המחלוקת שפתחו,
בעוד שאהרון הצדיק יישאר בחיים.
לכן, טעמי המקרא מבדילים וחוצצים ביניהם, כדי שלא להזכיר באותה נשימה ובאותו חיתוך דיבור אנשים שעתידים למות יחד עם אדם שיישאר בחיים