חידה תנ"ך מקרא יוצא מידי פשוטו (1 צופה)

[עמוסיך]

היכן מצינו בפירוש מקרא היוצא מידי פשוטו?
מקור

 

[אברך מישיבת מיר]

ארור משגה עיור בדרך דברים כז יז פירש רש"י דאזיל על עצה רעה
בראשית ברא אלוקים ברש"י שם בראשית א א

 

[התורה]

היכן מצינו בפירוש מקרא היוצא מידי פשוטו?
מקור​

לחץ כדי לכווץ...

א. הפסוק (שמות י"ב, ב'): "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים", ופרש"י: ”הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי”.

ב. רש"י (בראשית ל"ז, י"ז): נסעו מזה - הסיעו עצמן מן האחוה: נלכה דותינה - לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם. ולפי פשוטו שם מקום הוא, ואין מקרא יוצא מדי פשוטו.​

 

[עמוסיך]

ארור משגה עיור בדרך דברים כז יז פירש רש"י דאזיל על עצה רעה
בראשית ברא אלוקים ברש"י שם בראשית א א

לחץ כדי לכווץ...

א. הפסוק (שמות י"ב, ב'): "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים", ופרש"י: ”הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי”.

ב. רש"י (בראשית ל"ז, י"ז): נסעו מזה - הסיעו עצמן מן האחוה: נלכה דותינה - לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם. ולפי פשוטו שם מקום הוא, ואין מקרא יוצא מדי פשוטו.​

לחץ כדי לכווץ...

נראה לי שממש ממש לא הובנתי
כת"ר מביאים כאן פשטים שונים אשר מוסברים בדרך זו או אחרת, ודברים שלא כמשמעם לאוזן הפשוטה ובא הפרשן ומבאר כוונת המקרא. אך זו כוונת המקרא וזה פשוטו!
אני מחפש מעשה - כמו שדינה נחטפה ע"י שכם שיבא מישהו ויגיד שאין זה כפשוטו, או הריגת תובל קיין לא הייתה כפשוטו וכו'

 

[התורה]

היכן מצינו בפירוש מקרא היוצא מידי פשוטו?
מקור​

לחץ כדי לכווץ...

"והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת"​

(יבמות כד.)
יפה מאד, אך לא לזאת הייתה כוונתי [מה גם שזו ג"ש]
כוונתי למקרא מלא, אולי למעשה מלא, לא למילה אחת​

לחץ כדי לכווץ...

לפי פשוטו אם שם המת היה יוסף קוראים את הבן הנולד ראשון יוסף, יוחנן קוראים אותו יוחנן, אבל מגזרה שוה למדנו שפירושו שהיבם יקום על שם אחיו המת לנחלה ולא יחלקו אחיו עמו, ופשוטו של מקרא נעקר לגמרי, שאין צריך לקרות לבנו בשם אחיו המת.
למה זה רק מילה, זה כל ציווי המקרא האמור​

 

[התורה]

במחזיר גרושתו נאמר: אחרי אשר הוטמאה, ודרשו (יבמות יא:) שזה מוסב על סוטה שנסתרה, והוציאוהו מפשוטו לומר שאינו מוסב על מחזיר גרושתו.

ולפני עור לא תתן מכשל, שפירשוהו בתו"כ שלא להכשיל בדבר איסור ובעצה רעה למי שהוא סומא בדבר, והוציאוהו מפשוטו לגמרי, משום שנאמר בפסוק לשון נתינה ולא לשון שימה.​

 

[עמוסיך]

נראה לי שממש ממש לא הובנתי
כת"ר מביאים כאן פשטים שונים אשר מוסברים בדרך זו או אחרת, ודברים שלא כמשמעם לאוזן הפשוטה ובא הפרשן ומבאר כוונת המקרא. אך זו כוונת המקרא וזה פשוטו!
אני מחפש מעשה - כמו שדינה נחטפה ע"י שכם שיבא מישהו ויגיד שאין זה כפשוטו, או הריגת תובל קיין לא הייתה כפשוטו וכו'

לחץ כדי לכווץ...

 

[עמך]

כל הסיפור על המלאכים שבאו לאברהם, וכן על המלאך שנאבק עם יעקב, לדעת הרמב"ם במורה לא היה ולא נברא.

[לחידה שלא נשאלה, הפס' ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, אינו כפשוטו, שהרי השתעבדו בהם רק ר"י שנה]

 

[עמוסיך]

כל הסיפור על המלאכים שבאו לאברהם, וכן על המלאך שנאבק עם יעקב, לדעת הרמב"ם במורה לא היה ולא נברא.

[לחידה שלא נשאלה, הפס' ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, אינו כפשוטו, שהרי השתעבדו בהם רק ר"י שנה]

לחץ כדי לכווץ...

אין מביאים ראיה מדברי הנביאות של מורינו הרמב"ם בעניין זה, וכמובן שהוא חולק על יסודות רבים

ועבדום ועינו אותם, חז"ל מבארים בדווקא איך מקרא זה הוא כפשוטו - רק פשט שהם יסבירו לנו [יצחק] ולא אנחנו נבין לבד!

 

[עמך]

ועבדום ועינו אותם, חז"ל מבארים בדווקא איך מקרא זה הוא כפשוטו - רק פשט שהם יסבירו לנו [יצחק] ולא אנחנו נבין לבד!

לחץ כדי לכווץ...

ואיך זה יכול להיכנס לפשט בפס' לאחר דרשת חז"ל, וכי כשיצחק נולד מצרים עינו מישהו

אין מביאים ראיה מדברי הנביאות של מורינו הרמב"ם בעניין זה, וכמובן שהוא חולק על יסודות רבים

לחץ כדי לכווץ...

התשובה עונה על השאלה גם אם נסבור שדברי הרמב"ם צורמים

 

[עמוסיך]

ואיך זה יכול להיכנס לפשט בפס' לאחר דרשת חז"ל, וכי כשיצחק נולד מצרים עינו מישהו

לחץ כדי לכווץ...

זו שאלה טובה, וזה נידון אחר. אם תרצה לעיין ב'כלי יקר' ריש פ' וישב, תרווה נחת ממה שביאר שם אודות ביקש יעקב לישב בשלוה, ומדוע קפץ עליו רוגזו של יוסף, ומה היה הציוי של הקב"ה ליצחק "גור בארץ" גור - ולא תשב... עיי"ש שהוא עצמו היה בגלות, וכאשר רצה יעקב לבטלה נאלצו אבותינו לרדת ממש למצריים, ואכמ"ל.

התשובה עונה על השאלה גם אם נסבור שדברי הרמב"ם צורמים

לחץ כדי לכווץ...

אז דבר ראשון שכוייח, ולא התכוונתי לזה. [ובאמת שצריך לעיין בדבריו שהרי היה בנבואה, ולפיו זו כוונת הכתוב, ולא נחשב יוצא מידי פשוטו כלל]
אבל באמת לכאורה זו גם תשובה!.

 

[עמוסיך]

לדעת הרמב"ם במורה לא היה ולא נברא.

לחץ כדי לכווץ...

היה בנבואה, זה קצת פחות מלא היה. דהיינו שנסיון כן היה וכו'
ולפי שיטתו אין זה גורע מפשט הכתובים, בלעם באמת חווה חוויה בראותו את אתונו מדברת עימו, הוא ראה מלאך מדבר עימו, אך ייתכן מאד שנעריו לא חוו כלום ממה שחווה מכיון שהכל היה במחזה ונבואה, עדיין הוא לא הוציא את הפשט מהפסוקים לגמרי
זה רק לצורך הבהרת העניין, אך מובנים דבריך מאד.

 

[הלך אחר חכמים]

אולי כוונת מר על ההיא דבבא בתרא?
יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני ויתיב וקאמר איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה
א"ל עליך אמר קרא איש היה בארץ עוץ

 

[עמוסיך]

אולי כוונת מר על ההיא דבבא בתרא?
יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני ויתיב וקאמר איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה
א"ל עליך אמר קרא איש היה בארץ עוץ

לחץ כדי לכווץ...

יפה מאד! זו ממש תשובה
אבל ממש לא התכוונתי לזה התכוונתי לתורה
[אגב אם כת"ר העלה כבר, ראיתי פשט -ולא זוכר איה מקום כבודו להעריצו- שמבאר שגם הוא לא חשב שמקרא יצא מידי פשוטו.
א. צריך לתמוה, הרי הוא שיטה כנגד כ"כ הרבה אמוראים שם בט"ו וכנגד הזוה"ק שכ' שהיה מיועצי פרעה וכדאיתא בבלי בסוטה, וש'ארץ אוכלת יושביה' שמת גדול שלהם ומנו איוב, והזוהר הנ"ל שקיטרגה מידה"ד 'הללו והללו', ענה לו ה' "השמת ליבך אל עבדי איוב?" וכו', כעת לעמוד בעוז ולומר שלא היה?! אלא כוונתו לומר שכל מהות בריאת איוב וכל מטרתו הייתה לשם המשל, לשם כתיבת הספר, לתועלת ישראל!]

 

[יצחקוב]

וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו" (בראשית ל"ה:כ"ב)
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל הָאוֹמֵר רְאוּבֵן חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים "וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו" מְלַמֵּד שֶׁבִּלְבֵּל מַצָּעוֹ שֶׁל אָבִיו, וּמַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ שָׁכַב עִמָּהּ (שבת נ"ה ע"ב)

 

[עמוסיך]

וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו" (בראשית ל"ה:כ"ב)

לחץ כדי לכווץ...

כבר נשאל

שראובן שכב את בלהה?

לחץ כדי לכווץ...

וכבר נענה

ביאור מעשה זה הוא דקרא אחשביה כאילו עשה כן, וכן בבני עלי חופני ופנחס עיי"ש, וממילא לא נחשב כיוצא מידי פשוטו

לחץ כדי לכווץ...

וכעת הביא מורינו

וּמַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ שָׁכַב עִמָּהּ

לחץ כדי לכווץ...

שכוייח

 

[יצחקוב]

יש את רשי על מיתת תרח:
לְאַחַר שֶׁיָּצָא אַבְרָם מֵחָרָן וּבָא לְאֶרֶץ כְּנַעַן, וְהָיָה שָׁם יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים שָׁנָה; שֶׁהֲרֵי כָתוּב וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן וְתֶרַח בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה כְּשֶׁנּוֹלַד אַבְרָם, הֲרֵי קמ"ה לְתֶרַח; כְּשֶׁיָּצָא אַבְרָם מֵחָרָן עֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ מִשְּׁנוֹתָיו הַרְבֵּה, וְלָמָּה הִקְדִּים הַכָּתוּב מִיתָתוֹ שֶׁל תֶּרַח לִיצִיאָתוֹ שֶׁל אַבְרָם. שֶׁלֹּא יְהֵא הַדָּבָר מְפֻרְסָם לַכֹּל וְיֹאמְרוּ לֹא קִיֵּם אַבְרָם אֶת כְּבוֹד אָבִיו, שֶׁהִנִּיחוֹ זָקֵן וְהָלַךְ לוֹ, לְפִיכָךְ קְרָאוֹ הַכָּתוּב מֵת, שֶׁהָרְשָׁעִים אַף בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים, וְהַצַּדִּיקִים אַף בְּמִיתָתָן קְרוּיִים חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חי (שְׁמוּאֵל ב' כ"ג).

אבל גם על זה ניתן לומר דקרא אחשביה כאילו מת שֶׁהָרְשָׁעִים וכו'


ואולי הפתרון הוא דעת הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ב' פרק מ"ב) שכל סיפור שלושת המלאכים שבאו לאברהם היה במראה הנבואה ולא בפועל ? (וחלקו הראשונים על דעה זו של רמב"ם)

 

[עמוסיך]

ואולי הפתרון הוא דעת הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ב' פרק מ"ב)

לחץ כדי לכווץ...

כבר נאמר

כל הסיפור על המלאכים שבאו לאברהם, וכן על המלאך שנאבק עם יעקב, לדעת הרמב"ם במורה לא היה ולא נברא.

לחץ כדי לכווץ...

וכבר נענה

אז דבר ראשון שכוייח, ולא התכוונתי לזה. [ובאמת שצריך לעיין בדבריו שהרי היה בנבואה, ולפיו זו כוונת הכתוב, ולא נחשב יוצא מידי פשוטו כלל]

לחץ כדי לכווץ...

ועוי"ל

ולפי שיטתו אין זה גורע מפשט הכתובים, בלעם באמת חווה חוויה בראותו את אתונו מדברת עימו

לחץ כדי לכווץ...

 

[נחמן ל.]

בב"ק דף י' ע"א רש"י מוציא מקרא מידי פשוטו, "אם טרף יטרף יביאהו עד הטרפה לא ישלם" שלרש"י הפסוק מדבר בפשיעה, ותוס' כותב שמדובר באונסין,

 

[פנחס ע]

יש גם את הפסוק ואם בבהמה ההטמאה ופדה בערכך שמדבר על פסוהמ"ק בבע"מ. אבל הוא מדבר על מעשה בתורה. (כך נראה בדבריו)

 

[חד מבתראי]

לכאורה כוונתו למעשי הנביאים שנתנו לאות, שלדעת חלק מהמפרשים הם משל בעלמא, כמו אשת הזנונים דהושע או הפת הצואה של יחזקאל.