נח משום מה נענשו הפחותים מבני מאה (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים (ו יז)

פירש רש"י לעיל ה' ל"ב, שהטעם שנח הוליד רק בן חמש מאות שנה, כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשין לפני המבול, שבדורות הראשונים לא היו עונשים בידי שמים פחות מבן מאה שנה. והקשו במושב זקנים מבעלי התוס' שם, א"כ מאיזה טעם מתו בדור המבול כל שאר האנשים שהיו פחותים מבני מאה.

ובמדרש תהלים מזמור א' איתא ככל דברי רש"י הנ"ל, ומקשה בעצמו קושיא זו, וז"ל "ואם תאמר שהיו בדור המבול פחות מן מאה שנה ואבדו, אומר אני שזהו שהיו בעון אבותיהם ונענשו, שנאמר כי השחית כל בשר את דרכו", ע"כ. וצריך ביאור הרי בנים גדולים אינם נענשים בעון אבותיהם, אלא רק בנים קטנים, וזה תלוי בי"ג שנים, ואינו תלוי בפחות מבן מאה. וכמו לאחר מתן תורה, דבי"ד של מעלה עונשים מבן עשרים, ומ"מ בנים גדולים מבן י"ג אינם מתים בעון אבותיהם, אע"פ שהם פחותים מבן עשרים, דהרי הטעם הוא משום שבנים קטנים אינם בני דעת, וכמ"ש הרמב"ם תשובה פ"ו ה"א "שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצות כקניינו הן, וכתיב איש בחטאו ימות, עד שיעשה איש".

והנה מובא בשם זוהר חדש בראשית דף לד. שמקשה על כל אותם שמתים כשהם יותר מבן י"ג ועד בני כ' שנה, בעון מי מתים, אם בעון עצמם הרי אינן בני עשרים, ואם בעון אבותם הרי הם יותר מבן י"ג, ומתרץ שם שהקב"ה רואה שעתידים להרשיע ולכן לוקח אותם קודם זמנם. וא"כ אולי יש לומר דהכי נמי כן הוא, דדור המבול ג"כ כיון שהיו כל כך רשעים ודאי ירשיעו יותר, וטובה היא להם שיסתלקו לפני כן, וצ"ע. ושוב ראיתי בפני דוד להחיד"א בפרשת וישב שהביא מנימוקי רבינו ישעיה בעל תוס' רי"ד, דאותם שהיו פחותים מבן כ' בדור המבול נענשו על שם העתיד שהיו עתידים לחטוא, והיינו כנ"ל [אלא שנקט שגם בדור המבול היה שיעור עונש בידי שמים מבן עשרים ולא מבן מאה].

ואפשר לומר דהנה היכא שניתנה רשות למשחית להשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע כדאיתא ברש"י שמות י"ב כ"ב, [ומבואר בע"ז ד. דהיינו בצדיק שאינו גמור, שמחמת החרון אף נענש על עבירות שלו אע"פ שבלא זה לא היה נענש עליהם], וכן פירש רש"י כאן "כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה, אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים", ופירש בגור אריה שלכן היה צריך נח לעשות תיבה כדי שיהיה נבדל מהרעים, דבלא זה היתה הפורענות הורגת טובים ורעים. ומעתה שאר אותם שהם פחותים מבני מאה, אע"פ שאין בי"ד של מעלה דינן אותם בפני עצמם, מ"מ לא עדיפי מ"טובים", ואינם עדיפים מצדיק שאינו גמור, שבזמן שניתנה רשות למשחית גם הם נהרגים. ודוקא בניו של נח, שנכנסים עמו לתיבה ושוב הם נבדלים מהרעים, ממילא אפילו אם היו רשעים, כיון שהם פחותים מבני מאה לא היו נענשים, דלדון אותם בפני עצמם אין דנים, ואתי שפיר היטב דברי רש"י. שוב ראיתי בספר פשטים ופירושים לרבי יעקב מוינא זצ"ל, שכתב ע"ד רש"י הנ"ל שאנדלמוסיא הורגת טובים ורעים, וז"ל "תימא והלא הטובים שבהם ניצלו, וי"ל דקטנים שבהם שלא באו לכלל עונשים קרי טובים", ונראה שכוונתו למה שפירשנו, ומש"כ "קטנים שבהם" היינו הפחותים מבני מאה.​

 

[גרינפלד]

ובמדרש תהלים מזמור א' איתא ככל דברי רש"י הנ"ל, ומקשה בעצמו קושיא זו, וז"ל "ואם תאמר שהיו בדור המבול פחות מן מאה שנה ואבדו, אומר אני שזהו שהיו בעון אבותיהם ונענשו, שנאמר כי השחית כל בשר את דרכו", ע"כ. וצריך ביאור הרי בנים גדולים אינם נענשים בעון אבותיהם, אלא רק בנים קטנים, וזה תלוי בי"ג שנים, ואינו תלוי בפחות מבן מאה. וכמו לאחר מתן תורה, דבי"ד של מעלה עונשים מבן עשרים, ומ"מ בנים גדולים מבן י"ג אינם מתים בעון אבותיהם, אע"פ שהם פחותים מבן עשרים, דהרי הטעם הוא משום שבנים קטנים אינם בני דעת, וכמ"ש הרמב"ם תשובה פ"ו ה"א "שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצות כקניינו הן, וכתיב איש בחטאו ימות, עד שיעשה איש".​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ולולי דמיסתפינא אמינא דאפשר שלשון המדרש תהלים הנ"ל אין זה מלשון המדרש, אלא איזה תלמיד כתבו ונכנס לפנים, וכדמשמע מלשון "אומר אני" שאינו לשון מדרש.​