[[AMSQ:925|אבא ביתך]]
ג. ומצאנו בראשוני אשכנז שאסרו הנישואין בפורים מטעם עירוב שמחה בשמחה, והוא בשו"ת מהר"י מברונא סי' קכ"א, שכתב שהועד לפניו על מהר"י וייל שמיחה מלפדות בכור אדם בפורים כדי שלא לערבב שמחה בשמחה, ואפי' ביום בפורים דמוקפין אסר מהרי"ו לפדות בכור דכתיב את שני הימים האלה. ואמרו בפ"ק (מגילה ה ב) לאסור של זה בזה, פי' הספד ותענית אסור אפי' לבן עיר בט"ו, ויליף ממשתה ושמחה, לכן אין לערבב שמחה בשמחה. והביא ע"ז מדברי הגהות מיימוניות סוף ה' פורים דכ' ואם אירע נישואין בפורים יקראו שם בבית החתן והכלה [ואינו דברי הג"מ אלא הביא דברי הרוקח והוא ברוקח סי' ר"מ], ותמה מהר"י ברונא איך אירע נישואין בפורים. (ותמיהתו תמוהה, חדא דאפשר דמה דפשיטא למהרי"ו לאסור לא שמיעא להגה"מ [וכאמור הוא דברי הרוקח הקדום למהרי"ו], ועוד דשפיר יש לאוקמי דבריו בשבעת ימי המשתה.)
ובס' כלבו סי' מ"ה, וצ"ע אם נושאין נשים בפורים לפי שאין מערבין שמחה בשמחה, או נאמר שלא אמרו אין מערבין אלא בימים טובים דכתיב בהו ושמחת בחגך מן התורה אבל אלו דברי קבלה הם, או דלמא חכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה וצ"ע, עכ"ל (וכ"ה בספרו ארחות חיים).