ישעיהו מנחלת דן

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
1,914
תודות
5,507
נקודות
355
ידוע המנהג כהיום לא לנדור כלל ועיקר ולא עוד אלא שמפרשים על כל דבר בלי נדר (וצ''ע למה עושים התרת נדרים בקפדנות בערב ר''ה וכל נדרי ברטט בערב יו''כ הלא ידוע שאף אחד לא נודר) ועל פניו נראה זה כרווח גדול שלא נכשלים בחמורות של לאו דלא יחל וכ''ש בלאו דלא תשא שנזדעזע כל העולם וכתיב ביה לא ינקה.
אמנם מאידך גיסא העירוני שא''א להתעלם מריבוי פשטי המקראות ודברי חז''ל המראים באופן ברור שדרך גדולי אומתנו היה לנדור ולהשבע לחזק דבריהם ובכך היו מנכיחים שם שמים בחייהם ומצינו בדוד שנדר פעמים רבות ובחז''ל אמר הקב''ה האדם שאני שולח לך נדרן הוא ובכל הלל אנו אומרים את דבריו נדרי לה' אשלם ובגמ' ריש נדרים מצינו מחד פלוגתא דר''מ ור''י האם טוב מזה ומזה נודר ומשלם או שאינו נודר כל עיקר ונראה נטיית הגמ' לזה שלא לדור כלל ובהמשך מבואר שהאומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלהי ישראל ומוקמינן דלזרוזי נפשיה שרי.
וצ''ע מה למעשה ???
 
ידוע המנהג כהיום לא לנדור כלל ועיקר ולא עוד אלא שמפרשים על כל דבר בלי נדר (וצ''ע למה עושים התרת נדרים בקפדנות בערב ר''ה וכל נדרי ברטט בערב יו''כ הלא ידוע שאף אחד לא נודר) ועל פניו נראה זה כרווח גדול שלא נכשלים בחמורות של לאו דלא יחל וכ''ש בלאו דלא תשא שנזדעזע כל העולם וכתיב ביה לא ינקה.
אמנם מאידך גיסא העירוני שא''א להתעלם מריבוי פשטי המקראות ודברי חז''ל המראים באופן ברור שדרך גדולי אומתנו היה לנדור ולהשבע לחזק דבריהם ובכך היו מנכיחים שם שמים בחייהם ומצינו בדוד שנדר פעמים רבות ובחז''ל אמר הקב''ה האדם שאני שולח לך נדרן הוא ובכל הלל אנו אומרים את דבריו נדרי לה' אשלם ובגמ' ריש נדרים מצינו מחד פלוגתא דר''מ ור''י האם טוב מזה ומזה נודר ומשלם או שאינו נודר כל עיקר ונראה נטיית הגמ' לזה שלא לדור כלל ובהמשך מבואר שהאומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלהי ישראל ומוקמינן דלזרוזי נפשיה שרי.
וצ''ע מה למעשה ???
הכל מבואר בשו"ע יו"ד ר"ג:

סעיף א
אל תהי רגיל בנדרים כל הנודר אף ע"פ שמקיימו נקרא רשע ונקרא חוטא:
סעיף ב
איחר אדם נדרו פנקסו נפתחת:
סעיף ג
הנודר כאילו בונה במה בשעת איסור הבמות והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן. שטוב יותר שישאל על נדרו. והני מילי בשאר נדרים אבל נדרי הקדש מצוה לקיימן ולא ישאל עליהם אלא מדוחק:
(וכן אם נשבע על איזה דבר לא ישאל עליו אלא מדוחק) (מרדכי פ"ג דשבועות בשם מוהר"ם וע"פ. עיין בית יוסף ס"ס ר"ל):
סעיף ד
צריך ליזהר שלא ידור שום דבר ואפי' צדקה אין טוב לידור אלא אם ישנו בידו יתן מיד ואם לאו לא ידור עד שיהיה לו ואם פוסקים צדקה וצריך לפסוק עמהם יאמר בלא נדר:
סעיף ה
בעת צרה מותר לנדור:
סעיף ו
האומר אשנה פרק זה וירא שמא יתרשל בדבר שרי ליה למנדר לזרוזי נפשיה וכן אם ירא שיתקפו יצרו ויעבור על איזו מצוה ממצות לא תעשה או יתרשל מקיום מצות עשה מצוה לישבע ולנדור כדי לזרז עצמו:
סעיף ז
מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו הרי זה זריז ומשובח כיצד מי שהיה זולל ואסר עליו הבשר שנה או שנתים או שהיה שוגה ביין ואסר היין על עצמו זמן מרובה או אסר השכרות לעולם וכן מי שהיה רודף שלמונים ונבהל להון ואסר על עצמו המתנות או הניית אנשי מדינה זו וכן מי שהיה מתגאה ביופיו ונדר בנזיר וכיוצא בנדרים כולם דרך עבודה לשם הם ובנדרים אלו וכיוצא בהם אמרו חכמים נדרים סייג לפרישות ואע"פ שהם עבודה לא ירבה אדם בנדרי איסור ולא ירגיל עצמו בהם אלא יפרוש מדברים שראוי לפרוש מהם בלא נדר:


יש לציין, שאינו נכון מה שכתב כת"ר שלא מצויים היום נדרים ושבועות, כי יש הרבה דברים שלפי הלכה נחשבים נדר, כגון האומר אשנה פרק זה, והאומר שיתן צדקה או שאר דבר מצוה, וכן מי שנהג מנהג של מצוה ג"פ, או פעם אחת והיתה דעתו לעולם. ויש דברים שנחשבים לעיתים כידות נדרים.
ומה שמוסרים המודעה בער"ה, אין זה מועיל לכל הדעות, ראה יו"ד רי"א.
מלבד שכל דברי מר הם אצל בני התורה, אבל אצל אנשים שינם בני תורה מצוי בעווה"ר נדרים ושבועות.
 
יש לציין, שאינו נכון מה שכתב כת"ר שלא מצויים היום נדרים ושבועות, כי יש הרבה דברים שלפי הלכה נחשבים נדר, כגון האומר אשנה פרק זה, והאומר שיתן צדקה או שאר דבר מצוה, וכן מי שנהג מנהג של מצוה ג"פ, או פעם אחת והיתה דעתו לעולם. ויש דברים שנחשבים לעיתים כידות נדרים.
לענ''ד כל אלו אינם נדר כלל כל זמן שלא אמר בל' נדר או יד שאינו מצוי בינינו כלל
ומה שמוסרים המודעה בער"ה, אין זה מועיל לכל הדעות, ראה יו"ד רי"א.
מלבד שכל דברי מר הם אצל בני התורה, אבל אצל אנשים שינם בני תורה מצוי בעווה"ר נדרים ושבועות.
אמת וזה לא סיבה לבטל תורה במשך שעה בער''ה לבני הישיבות והכוללים (אמנם בלאה''כ בטלים מסדרים קבועים ללא טעם מספיק...) וסגי בכל נדרי שהוא לכל ההמון ולדעת ר''ת שהוא מודעה אפ' להוסיף שם גם ל' ביטול וכך מנהגנו שאומרים מיו''כ שעבר ומיו''כ זה
 
לענ''ד כל אלו אינם נדר כלל כל זמן שלא אמר בל' נדר או יד שאינו מצוי בינינו כלל
זהו נגד הש"ס והפוסקים
אמת וזה לא סיבה לבטל תורה במשך שעה בער''ה לבני הישיבות והכוללים (אמנם בלאה''כ בטלים מסדרים קבועים ללא טעם מספיק...) וסגי בכל נדרי שהוא לכל ההמון ולדעת ר''ת שהוא מודעה אפ' להוסיף שם גם ל' ביטול וכך מנהגנו שאומרים מיו''כ שעבר ומיו''כ זה
התרת נדרים לוקחת שעה?
גם לא מבין מה זה שונה בעיניך מהרבה הוספות שמוסיפים בתפילה באופן יומיומי, שאינן מעיקר דינא דגמרא, ואין חוששים בזה לביטול תורה.
כאן יש לזה עיקר גדול בדאורייתא, ודיינו אם יועיל לקבוע במעט הזהירות בענין נדרים ושבועות.

(לגבי כל נדרי ליבי קצת מהסס, שרובא דעלמא לא מבינים שיש בו ענין מסירת מודעה, ולכן צ"ע אם מועיל להם).
 
זהו נגד הש"ס והפוסקים
לענ''ד הש''ס והפוסקים הקדמונים רק דברו על כך שאע''פ שהוא מושבע ועומד מ''מ חשיב נדר אבל ודאי שצריך ל' נדר
התרת נדרים לוקחת שעה?
לכל הישיבה וכל השאר בטלים בד''כ או עסוקים להתיר בפרט בישיבה קטנה שמחפשים בעלי זקן לפעמים
גם לא מבין מה זה שונה בעיניך מהרבה הוספות שמוסיפים בתפילה באופן יומיומי, שאינן מעיקר דינא דגמרא, ואין חוששים בזה לביטול תורה.
כאן יש לזה עיקר גדול בדאורייתא, ודיינו אם יועיל לקבוע במעט הזהירות בענין נדרים ושבועות.
כבר הוסכם שאין מצוי בין בני התורה ואין בזה שום נדנוד טעם ולא דמי לתפילות
(לגבי כל נדרי ליבי קצת מהסס, שרובא דעלמא לא מבינים שיש בו ענין מסירת מודעה, ולכן צ"ע אם מועיל להם).
צריך להסביר להם ולתרגם הארמית
 
לענ''ד הש''ס והפוסקים הקדמונים רק דברו על כך שאע''פ שהוא מושבע ועומד מ''מ חשיב נדר אבל ודאי שצריך ל' נדר
בגמרא נדרים ח. דנו בזה בראשונים (התוס'שםמסיקים שצריך לשון שבועה, אך לפי הסוברים שמתורת מדרי הקדש אתינן עלהמשמע שלא צריך).
וראה למשל השו"ע ביו"ד סי' רנח:
"אמר ליתן לחבירו מתנה אם הוא עני הוי כנודר לצדקה ואסור לחזור בו".

ושם בסעי' י"ג כתב הרמ"א שאפי' במחשבה נתחייב לצדקה:
"הגה: אם חשב בלבו ליתן איזה דבר לצדקה חייב לקיים מחשבתו ואין צריך אמירה אלא דאם אמר היו כופין אותו לקיים (מרדכי פ"ק דקדושין ובפ"ק דב"ב ובהגהות ובמהרי"ק שורש קפ"ה ומה"ר פרץ ובהגהות סמ"ק ורא"ש פ"ק דתענית) וי"א דאם לא הוציא בפיו אינו כלום (הרא"ש כלל י"ג) והעיקר כסברא הראשונה".
 
בגמרא נדרים ח. דנו בזה בראשונים (התוס'שםמסיקים שצריך לשון שבועה, אך לפי הסוברים שמתורת מדרי הקדש אתינן עלהמשמע שלא צריך).
יש מקור שנדרי הקדש לא צריכים ל' נדר או ידות או כינוי ?
וראה למשל השו"ע ביו"ד סי' רנח:
"אמר ליתן לחבירו מתנה אם הוא עני הוי כנודר לצדקה ואסור לחזור בו".

ושם בסעי' י"ג כתב הרמ"א שאפי' במחשבה נתחייב לצדקה:
"הגה: אם חשב בלבו ליתן איזה דבר לצדקה חייב לקיים מחשבתו ואין צריך אמירה אלא דאם אמר היו כופין אותו לקיים (מרדכי פ"ק דקדושין ובפ"ק דב"ב ובהגהות ובמהרי"ק שורש קפ"ה ומה"ר פרץ ובהגהות סמ"ק ורא"ש פ"ק דתענית) וי"א דאם לא הוציא בפיו אינו כלום (הרא"ש כלל י"ג) והעיקר כסברא הראשונה".
כל זה יש להעמיד במחשב בתורת נדר ולא כמקובל בזמננו שכמדומה מחשבים כהצעה והשתדלות ולא כמוכרח לגמרי שאין רגילים בהחלטות מוכרחות כלל
 
(אמנם בלאה''כ בטלים מסדרים קבועים ללא טעם מספיק...)
וליישב המנהג, עי' רמ"א ס"ס רנ"א דיש לאדם למעט קצת מלימודו בער"ש כדי שיכין צרכי שבת, ובכנה"ג כ' דלכן אין קובעין ישיבה בקוסטנטינא בע"ש, הובא בנו"כ שם, ולכאו' ה"ה ערב יו"ט.
 
ידוע המנהג כהיום לא לנדור כלל ועיקר ולא עוד אלא שמפרשים על כל דבר בלי נדר (וצ''ע למה עושים התרת נדרים בקפדנות בערב ר''ה וכל נדרי ברטט בערב יו''כ הלא ידוע שאף אחד לא נודר) ועל פניו נראה זה כרווח גדול שלא נכשלים בחמורות של לאו דלא יחל וכ''ש בלאו דלא תשא שנזדעזע כל העולם וכתיב ביה לא ינקה.
אמנם מאידך גיסא העירוני שא''א להתעלם מריבוי פשטי המקראות ודברי חז''ל המראים באופן ברור שדרך גדולי אומתנו היה לנדור ולהשבע לחזק דבריהם ובכך היו מנכיחים שם שמים בחייהם ומצינו בדוד שנדר פעמים רבות ובחז''ל אמר הקב''ה האדם שאני שולח לך נדרן הוא ובכל הלל אנו אומרים את דבריו נדרי לה' אשלם ובגמ' ריש נדרים מצינו מחד פלוגתא דר''מ ור''י האם טוב מזה ומזה נודר ומשלם או שאינו נודר כל עיקר ונראה נטיית הגמ' לזה שלא לדור כלל ובהמשך מבואר שהאומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלהי ישראל ומוקמינן דלזרוזי נפשיה שרי.
וצ''ע מה למעשה ???
בחלק בראשון תירצת את החלק השני
הסיבה שנדרים כל כך חמורים היום משום שנזהרים מאוד לא לנדור
 
וליישב המנהג, עי' רמ"א ס"ס רנ"א דיש לאדם למעט קצת
ולא הרבה
מלימודו בער"ש כדי שיכין צרכי שבת, ובכנה"ג כ' דלכן אין קובעין ישיבה בקוסטנטינא בע"ש, הובא בנו"כ שם, ולכאו' ה"ה ערב יו"ט.
ואינו ענין לבחורים ולאברכים בבוקר
 
אסביר יותר את הענין של הנדרים והשבועות כפי ששמעתי מידידי בעבר ונראו דבריו בעיני
אנו רגילים שכל דבר הוא אצלנו המלצה או השערה ואין לקיחת אחריות על מעשים או הצהרות
רבותינו הקדמונים הנביאים ובעלי רוח הקודש והחכמים הקדמונים לא נהגו כך אלא לקחו אחריות מלאה על מעשיהם ועל הצהרותיהם כמובן בתחום היכולת ולא חששו לאונס שא''א ליזהר ממנו וע''י שהיו נשבעים בשם ה' קיימו מצות עשה של ובשמו תשבע ששמו של הקב''ה היה נוכח בחייהם והיה אצלם ודאי ומוחלט שבו היו מדמים את החלטות דבריהם וכן בנדרים היו נודרים לחזק החלטותיהם שלא יוכלו לחזור בהם וכך היו עושים הרבה הרבה יותר מאתנו
אמנם דורות האחרונים נחלשו וכמו שאמרו חז''ל על שבועות שהמצוה קימת אם מקיימים את כל הקידומת את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ואז ובשמו תשבע ולגבי נדרים הרחיקו בדרך כלל כי ראו רבת העם נכשלים אבל לדבר מצוה לא הרחיקו וכיום מרחיקים לגמרי וזה אפ' שלא כהלכה לת''ח ויר''ש.
 
קהלת פרק ה, ג-ד
כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר שַׁלֵּם: טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם:

ונחלקו התנאים במסכת נדרים דף ט עמוד א בפירוש הפסוק וז"ל:

טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר, דברי ר' מאיר;
רבי יהודה אומר: טוב מזה ומזה נודר ומשלם!
 
קהלת פרק ה, ג-ד
כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר שַׁלֵּם: טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם:

ונחלקו התנאים במסכת נדרים דף ט עמוד א בפירוש הפסוק וז"ל:

טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר, דברי ר' מאיר;
רבי יהודה אומר: טוב מזה ומזה נודר ומשלם!
ובגמ' ריש נדרים מצינו מחד פלוגתא דר''מ ור''י האם טוב מזה ומזה נודר ומשלם או שאינו נודר כל עיקר ונראה נטיית הגמ' לזה שלא לדור כלל
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון