- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,457
- נקודות
- 1,280
כמניין השערות שנפלו על רצפת 'מתחם החלאקות' במירון, מתגלחת ראשו של שימי הקטן, כך היה מנין הדמעות שזלגו שם ללא הרף מהעיניים של כל הנוכחים. כולם היו שם: האבא, האמא, הסבים והסבתות משני הצדדים, הדודים ומרבית בני המשפחה הקרובה.
שתים עשרה שנים תמימות ציפו משפחת פ. מבני ברק לילד משלהם. למרות הכל הם לא התייאשו לרגע. אך ברגע שהכל נראה היה אבוד, הם נסעו שניהם למירון. שכרו צימר לשלושה ימים, ובכל יום עלו לציון ואמרו את ספר תהילים מרישא ועד גמירא, פעם לפני הצהרים, פעם נוספת אחר הצהרים, ופעם שלישית בחצות הלילה. כל לב נמס לראות את בני הזוג גועים בבכי מטלטל.
לאחר שלושה ימים טרוטי שינה, שבו הביתה באמונה תמימה ובתחושה כי מה שהיה הוא לא מה שיהיה. הם המשיכו וסיימו מידי יום את כל ספר תהילים. לא חלפו שבועות מספר, וקרוב משפחה, עסקן רפואי בתחום, השיא להם עצה הוגנת שבעזרת ה' יכולה להיות כלי להבאת הישועה. לאחר התייעצויות עם מומחים נוספים ובברכת הצדיקים החליטו לנסות, בעיקר כי אין כבר מה להפסיד.
המשפחה כולה נרתמה למאמץ וקיבלו על עצמם קבלות טובות למכביר, בני המשפחה סיימו מאות פעמים את כל ספר התהילים. את ההתרגשות העצומה שהייתה בברית שנערכה כעבור עשרה חודשים, לא ניתן לתאר.
'שימי', ע"ש התנא האלוקי רשב"י, היה תינוק יפה עיניים, שהלך וגדל לתפארה מיום ליום, והרווה את הוריו ומשפחתו נחת במלוא חופניים. שימי היה כבבת עיניהם של הוריו שלא עזבו אותו לרגע, עד שזכו והגיעו ליום המיוחל, בו הביאו אותו למירון בליל ל"ג בעומר, כשהמשפחה כולה מצטרפת לשמחה הגדולה.
אך למרבה הצער, מיד כששבו הביתה משהו החל להשתבש. הילד החל להשתעל באופן מוזר ולעלות חום גבוה. בתחילה חשבו ההורים כי מדובר בהצטננות מהקור במירון, ששרר אז בשעת לילה מאוחרת. הרופא המשפחתי גם לא מצא משהו מחשיד ויוצא דופן, ורשם תרופות להרגעה ולהורדת החום. אך הילד המשיך ולהתלונן והחום הגבוה לא ירד.
אולם ההורים היו דרוכים, הלכו עמו פעם נוספת לרופא ובקשו הפניה לבדיקת דם פשוטה, בכדי לשלול כל אינדקציה אחרת. שעות בודדות אח"כ, כבר היה שימי מחובר למכשירים מכל עבר בבית חולים לילדים במרכז הארץ. עולמם חרב עליהם. התברר ששימי סובל מבעיה רפואית חמורה ונדירה ביותר, שהלכה והתפתחה במהלך שלוש השנים מאז שנולד, אך רק כעת התפרצה והביאה אותו לסכנת חיים ממשית.
במשך הימים הבאים עמלו הרופאים לייצב את מצבו של שימי, ובחסדי שמים עלה הדבר בידם. אולם בכדי לטפל עקרונית בבעיה הרפואית הנדירה בגיל שכזה, נדרש ניתוח מורכב ביותר שרק בית חולים בארה"ב צבר בכך ניסיון. התיק הרפואי כולו נשלח לרופא מומחה, תשובות ברורות בתוך מספר ימים.
הוחלט לשחרר בינתיים את הילד הקטן לביתו. אולם האמא החליטה כי א"א לשבת בבית ולהמתין, חייבים לעשות משהו יוצא דופן בכדי להרעיש שמים וארץ.
פתאום הם חזרו ארבע שנים אחורה, לאותה תקופה קשה בטרם זכו לישועה. כמו מאליהם עלו בראשם אותם שלוש ימים מטלטלים ובלתי נשכחים, בהם שהו ליד ציון התנא האלוקי ושפכו את ליבם כמים. בהבזק של רגע החליטו לחזור לאותו מקום יחד עם הילד החולה, ולומר לרבי שמעון מה שאמרה אותה אמא בל"ג בעומר במירון: "קבלנו ילד בריא ושלם אנא החזר אותו כך".
לאחר שלושה ימים של תפילות, חיזוק ואמונת צדיקים, שבה המשפחה לביתה. ושוב המתנה מורטת עצבים לדיאגנוזה. ואז קיבלו הרופאים בארץ בתדהמה את הדיאגנוזה של הרופא המומחה בארה"ב כי לדעתו לא מדובר כלל בבעיה הרפואית החמורה שחשבו עליה קודם. אלא בבעיה שונה לחלוטין, מזערית ביותר, שיתכן שעם השנים היא תסתדר מאליה, ללא התערבות חיצונית.
היה זה ביום חמישי בשבוע. לקראת השבת הבאה כבר נסעו שוב ההורים עם שימי הקטן לשבות באתרא קדישא מירון, להודות ולהלל להשי"ת. כדאי היא ר' שמעון לסמוך עליו. (המבשר קהילות י"ג באייר תשע"ז)
שתים עשרה שנים תמימות ציפו משפחת פ. מבני ברק לילד משלהם. למרות הכל הם לא התייאשו לרגע. אך ברגע שהכל נראה היה אבוד, הם נסעו שניהם למירון. שכרו צימר לשלושה ימים, ובכל יום עלו לציון ואמרו את ספר תהילים מרישא ועד גמירא, פעם לפני הצהרים, פעם נוספת אחר הצהרים, ופעם שלישית בחצות הלילה. כל לב נמס לראות את בני הזוג גועים בבכי מטלטל.
לאחר שלושה ימים טרוטי שינה, שבו הביתה באמונה תמימה ובתחושה כי מה שהיה הוא לא מה שיהיה. הם המשיכו וסיימו מידי יום את כל ספר תהילים. לא חלפו שבועות מספר, וקרוב משפחה, עסקן רפואי בתחום, השיא להם עצה הוגנת שבעזרת ה' יכולה להיות כלי להבאת הישועה. לאחר התייעצויות עם מומחים נוספים ובברכת הצדיקים החליטו לנסות, בעיקר כי אין כבר מה להפסיד.
המשפחה כולה נרתמה למאמץ וקיבלו על עצמם קבלות טובות למכביר, בני המשפחה סיימו מאות פעמים את כל ספר התהילים. את ההתרגשות העצומה שהייתה בברית שנערכה כעבור עשרה חודשים, לא ניתן לתאר.
'שימי', ע"ש התנא האלוקי רשב"י, היה תינוק יפה עיניים, שהלך וגדל לתפארה מיום ליום, והרווה את הוריו ומשפחתו נחת במלוא חופניים. שימי היה כבבת עיניהם של הוריו שלא עזבו אותו לרגע, עד שזכו והגיעו ליום המיוחל, בו הביאו אותו למירון בליל ל"ג בעומר, כשהמשפחה כולה מצטרפת לשמחה הגדולה.
אך למרבה הצער, מיד כששבו הביתה משהו החל להשתבש. הילד החל להשתעל באופן מוזר ולעלות חום גבוה. בתחילה חשבו ההורים כי מדובר בהצטננות מהקור במירון, ששרר אז בשעת לילה מאוחרת. הרופא המשפחתי גם לא מצא משהו מחשיד ויוצא דופן, ורשם תרופות להרגעה ולהורדת החום. אך הילד המשיך ולהתלונן והחום הגבוה לא ירד.
אולם ההורים היו דרוכים, הלכו עמו פעם נוספת לרופא ובקשו הפניה לבדיקת דם פשוטה, בכדי לשלול כל אינדקציה אחרת. שעות בודדות אח"כ, כבר היה שימי מחובר למכשירים מכל עבר בבית חולים לילדים במרכז הארץ. עולמם חרב עליהם. התברר ששימי סובל מבעיה רפואית חמורה ונדירה ביותר, שהלכה והתפתחה במהלך שלוש השנים מאז שנולד, אך רק כעת התפרצה והביאה אותו לסכנת חיים ממשית.
במשך הימים הבאים עמלו הרופאים לייצב את מצבו של שימי, ובחסדי שמים עלה הדבר בידם. אולם בכדי לטפל עקרונית בבעיה הרפואית הנדירה בגיל שכזה, נדרש ניתוח מורכב ביותר שרק בית חולים בארה"ב צבר בכך ניסיון. התיק הרפואי כולו נשלח לרופא מומחה, תשובות ברורות בתוך מספר ימים.
הוחלט לשחרר בינתיים את הילד הקטן לביתו. אולם האמא החליטה כי א"א לשבת בבית ולהמתין, חייבים לעשות משהו יוצא דופן בכדי להרעיש שמים וארץ.
פתאום הם חזרו ארבע שנים אחורה, לאותה תקופה קשה בטרם זכו לישועה. כמו מאליהם עלו בראשם אותם שלוש ימים מטלטלים ובלתי נשכחים, בהם שהו ליד ציון התנא האלוקי ושפכו את ליבם כמים. בהבזק של רגע החליטו לחזור לאותו מקום יחד עם הילד החולה, ולומר לרבי שמעון מה שאמרה אותה אמא בל"ג בעומר במירון: "קבלנו ילד בריא ושלם אנא החזר אותו כך".
לאחר שלושה ימים של תפילות, חיזוק ואמונת צדיקים, שבה המשפחה לביתה. ושוב המתנה מורטת עצבים לדיאגנוזה. ואז קיבלו הרופאים בארץ בתדהמה את הדיאגנוזה של הרופא המומחה בארה"ב כי לדעתו לא מדובר כלל בבעיה הרפואית החמורה שחשבו עליה קודם. אלא בבעיה שונה לחלוטין, מזערית ביותר, שיתכן שעם השנים היא תסתדר מאליה, ללא התערבות חיצונית.
היה זה ביום חמישי בשבוע. לקראת השבת הבאה כבר נסעו שוב ההורים עם שימי הקטן לשבות באתרא קדישא מירון, להודות ולהלל להשי"ת. כדאי היא ר' שמעון לסמוך עליו. (המבשר קהילות י"ג באייר תשע"ז)