חידת היכי תימצי - נפטר מהזאה שלישי ושביעי | פורום אוצר התורה חידת היכי תימצי - נפטר מהזאה שלישי ושביעי | פורום אוצר התורה

חידת היכי תימצי נפטר מהזאה שלישי ושביעי

אוהב ספר

משתמש ותיק
פרסם 5 מאמרים
הודעות
350
תודות
819
נקודות
182
כיצד יתכן שאדם יבוא לרב ויספר לו מקרה כלשהו שקרה לו, יאמר לו הרב שהוא צריך להזות שלישי ושביעי, אולם אם נדר לפני זה נדר מסוים אינו צריך (לפי דעת אחד מהראשונים הקדומים)?
 
פִּתָרוֹן
פתרון:
רמב"ם פ"ז מהל' נזירות ה"ח:
נגע באהל המת או בכלים הנוגעים במת אינו מזה בשלישי ובשביעי. ויראה לי שדין זה מיוחד בנזיר. אבל כל אדם שנטמא בכלי טומאת שבעה יזה בשלישי ובשביעי כמו שיתבאר בהלכות טומאת מת. וכן יראה לי שזה אינו מזה בשלישי ובשביעי אם נגע בכלים כדי שיעלו לו ימי טומאתו בכלי ממנין ימי נזירותו.
יש מקרה פשוט, שלא עונה בדיוק על החידה, המודר הנאה ממים, שאע"פ שהזאה בזמנה מצוה, ממתינין לו ואין מזין עליו בימות החמה שלא יהנה מהמים. [ע"פ הגמ' ר"ה כח'] אלא שבאופן זה אין מתבטלת לו ההזאה לגמרי, אלא רק נדחית.
 
כיצד יתכן שאדם יבוא לרב ויספר לו מקרה כלשהו שקרה לו, יאמר לו הרב שהוא צריך להזות שלישי ושביעי, אולם אם נדר לפני זה נדר מסוים אינו צריך (לפי דעת אחד מהראשונים הקדומים)?
תשובה מעורפלת:
נשבע בכולל שלא יקרב ק"פ -שאז חלה שבועה בלבטל- ואי"צ הטמא להזות א"ע וליטהר לק"פ.
 
תשובה מעורפלת:
נשבע בכולל שלא יקרב ק"פ -שאז חלה שבועה בלבטל- ואי"צ הטמא להזות א"ע וליטהר לק"פ.
תסתכלו על השאלה!
אני מדבר על אדם שיהיה טהור בלי הזאה!!!
 
רמז: הנדר הנ"ל היינו שקיבל על עצמו נזירות
יל"ע אי בטומאה אמרי" אין איסור חע"א.
בסברא נראה שטומאה הוא עניין אחר -ואינו נובע מפאת האיסור- תדע, שאף שוטה המופקע ממצוות חאיל עלי' טומאה
[-רמז לדבר מעשה בשפחתו של מציק אחד ובא כהן לראות אם נפל היה ובתוס' פס' וע"ז כ' שהי' כהן שוטה, במליצה כמובן]
אבל, כפי שאמר לי פעם מישהו:
לעולם אל תאמר לעולם
ובאם נמצא שהטומאה נוצרת כהסתעפות מהאיסור אזי תליא בשי' אאחע"א בכולל ובמוסיף וק"ל.
 
יל"ע אי בטומאה אמרי" אין איסור חע"א.
בסברא נראה שטומאה הוא עניין אחר -ואינו נובע מפאת האיסור- תדע, שאף שוטה המופקע ממצוות חאיל עלי' טומאה
[-רמז לדבר מעשה בשפחתו של מציק אחד ובא כהן לראות אם נפל היה ובתוס' פס' וע"ז כ' שהי' כהן שוטה, במליצה כמובן]
אבל, כפי שאמר לי פעם מישהו:
לעולם אל תאמר לעולם
ובאם נמצא שהטומאה נוצרת כהסתעפות מהאיסור אזי תליא בשי' אאחע"א בכולל ובמוסיף וק"ל.
לא זה הכיוון
 
יל"ע אי בטומאה אמרי" אין איסור חע"א.
בסברא נראה שטומאה הוא עניין אחר -ואינו נובע מפאת האיסור- תדע, שאף שוטה המופקע ממצוות חאיל עלי' טומאה
[-רמז לדבר מעשה בשפחתו של מציק אחד ובא כהן לראות אם נפל היה ובתוס' פס' וע"ז כ' שהי' כהן שוטה, במליצה כמובן]
אבל, כפי שאמר לי פעם מישהו:
לעולם אל תאמר לעולם
ובאם נמצא שהטומאה נוצרת כהסתעפות מהאיסור אזי תליא בשי' אאחע"א בכולל ובמוסיף וק"ל.
לא הבנתי,
מה לא חל?
אם הוא נזיר ואסור לו ליטמא, אז הוא לא נטמא?
 
בפש' שייך לסוגיא של רקיק -בב כ:-
אשר ישנם דברים שלא ממעטים ולא חוצצים.
אבל אם נדר דבר זה -בפרט אי עבד קונם כללי על כל העולם-
א"כ, חפץ זה איבד מחשיבותו, והוי ביטול ושוב יכול לשמש כמחיצה לחוץ בפני הטומאה ועיין
 
בפש' שייך לסוגיא של רקיק -בב כ:-
אשר ישנם דברים שלא ממעטים ולא חוצצים.
אבל אם נדר דבר זה -בפרט אי עבד קונם כללי על כל העולם-
א"כ, חפץ זה איבד מחשיבותו, והוי ביטול ושוב יכול לשמש כמחיצה לחוץ בפני הטומאה ועיין
אני מדבר על אחד שיצטרך טבילה אבל לא הזאה
וגם כבר כתבתי:
רמז: הנדר הנ"ל היינו שקיבל על עצמו נזירות
 
פתרון:
רמב"ם פ"ז מהל' נזירות ה"ח:
נגע באהל המת או בכלים הנוגעים במת אינו מזה בשלישי ובשביעי. ויראה לי שדין זה מיוחד בנזיר. אבל כל אדם שנטמא בכלי טומאת שבעה יזה בשלישי ובשביעי כמו שיתבאר בהלכות טומאת מת. וכן יראה לי שזה אינו מזה בשלישי ובשביעי אם נגע בכלים כדי שיעלו לו ימי טומאתו בכלי ממנין ימי נזירותו.
 
פִּתָרוֹן
חזור
חלק עליון