ויקרא סמיכת הדיינים על פר העלם דבר, משום שהם הורו או משום שהם שלוחי כל ישראל?

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר (ד טו)

הנה לסמיכה על ראש פר העלם דבר של ציבור צריכים שלשה דיינים מבית דין הגדול, ונסתפק רבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל האם צריך שיהיו הדיינים דוקא מאותו בית דין שהורה, או אף מבי"ד אחר, ומשכחת לה כגון שהורו הבי"ד ונודע להם שטעו וחזרו בהם ומתו קודם שהספיקו להקריב את הקרבן, ועמד בי"ד אחר. והנה כאשר מת אחד מן הבית דין מבואר בגמ' הוריות ו. דלמאן דאמר שהציבור מביאים גם אם מת אחד מן הבית דין, הציבור חייבים, אמנם במתו כל הבית דין שלא נשאר מהבי"ד הראשון מי שיסמוך, לא מבואר הדין האם הבי"ד האחר שעומד תחתיהם יכול לסמוך או לאו.

ורבינו הגרי"ג זצ"ל דן לומר שהבי"ד שעמד תחתיהם יסמכו, דמה ששלשה מבי"ד הגדול סומכים אי"ז משום שהם הורו, אלא משום שהם שליחים של כלל ישראל לסמוך, דהבי"ד הגדול שהם החשובים והראשים סומכים עבור כל הציבור, ולכן אי"צ דוקא את הבי"ד שהורו, ע"כ.

והנה באבן עזרא כתב כן, דכיון שאי אפשר שכל כלל ישראל יסמכו, על כן הבי"ד סומכים בשבילם. אמנם הרלב"ג כתב, דהם סומכים משום שהם הורו.
​

◆ ◆ ◆​

והנה בסנהדרין יג: ילפינן שסמיכת פר העלם דבר צריכה דיינים מבי"ד הגדול מדכתיב "עדה", ואמרינן שם יכול קטני עדה (מסנהדרי קטנה) ת"ל העדה המיוחדים שבעדה, ע"כ. ובהגהות פורת יוסף שם הקשה, הרי בהוראת הבי"ד ודאי בעינן דוקא שהורו בי"ד הגדול, מדכתיב לגבי ההוראה "זקני העדה", וא"כ למה לי ילפותא לזה דהסמיכה צריכה דוקא דיינים מבי"ד הגדול, ומה הס"ד שסנהדרי קטנה יכולה לסמוך, הרי הם לא הורו. ואי נימא דמה שהבי"ד סומכים הוא עבור הציבור, ניחא. אך יש לדחות דזה גופא ילפינן למסקנא, דבעינן שהבי"ד שהורה הוא יסמוך.

ובהגהות פורת יוסף שם ובס' עזרת כהנים על התו"כ בפ' ויקרא נסתפקו אליבא דר' יהודה בהוריות ה. ששבט אחד שעשה בהוראת בית דין של אותו השבט חייב פר העלם דבר של ציבור, מי סומך, האם אותו הבית דין של השבט, או בי"ד הגדול, דיתכן לומר דנהי דלגבי הוראה נתרבו בי"ד של השבט לגבי אותו השבט, מ"מ לגבי הסמיכה איכא ילפותא אחרת דבעינן בי"ד הגדול, מדכתיב "העדה" המיוחדים שבעדה, ובזה לא נתרבה בי"ד של השבט גם לגבי אותו השבט. אך העירו שם דאיך יסמכו בי"ד הגדול, הרי הם לא הורו. ותליא בהנ"ל, דאם הסמיכה בבי"ד הוא מפני שהם הורו, כאן שבי"ד של השבט הורה הם גם יסמכו, אך אם הם סומכים עבור הציבור והוי גזיה"כ בפני עצמה דסמיכת פר העלם דבר היא בדיינים של בי"ד הגדול, א"כ הוא הדין כשהורו בי"ד של השבט יסמכו בי"ד הגדול.
​

◆ ◆ ◆​

והנה בתוס' מנחות צב: (ד"ה הא) כתבו, דהא דהבי"ד סומכים על פר העלם דבר של ציבור, נחשב סמיכה בבעלים [אף במה שסומכים על הפר שהציבור מביא] משום שהם גרמו ע"י הוראתן. ומבואר מדברי התוס', דמה שבי"ד הגדול סומכים הוא מפני שהם הורו, וממילא בעינן אותו הבי"ד. והסכים רבינו הגרי"ג זצ"ל לראיה זו.

ובחזון איש (הוריות סי' י"ד סק"ח ד"ה ואם) מסתפק אם מתו כל הבי"ד (למ"ד ציבור מביאין) האם מביאין בלא סמיכה או שאין מביאין כלל כיון שאי אפשר לסמוך, הרי שנקט בפשיטות דאין סומכים אלא הבית דין שהורו.​

 

[גרינפלד]

והנה בתוס' מנחות צב: (ד"ה הא) כתבו, דהא דהבי"ד סומכים על פר העלם דבר של ציבור, נחשב סמיכה בבעלים [אף במה שסומכים על הפר שהציבור מביא] משום שהם גרמו ע"י הוראתן. ומבואר מדברי התוס', דמה שבי"ד הגדול סומכים הוא מפני שהם הורו, וממילא בעינן אותו הבי"ד.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ועדיין יש לדון לפי מה שראיתי בספר נחל איתן סי' ו' סעיף ו' אות ט', שכתב שם דאע"פ שזקני העיר צריכים לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו, ואם אינם יכולים לומר זאת כגון שהם סומין אינם יכולים להביא עגלה ערופה, מכל מקום אם מתו הבי"ד שהיו בשעת מציאת החלל ומינו בי"ד אחרים תחתיהם, יכולים הבי"ד האחר לומר זאת דחשבינן להאי בי"ד ככרעיה דבי"ד ראשון ועומדין במקומן ויכולים לומר לא שפכו וגו' במקום הבי"ד הראשון. א"כ י"ל דגם לענין הוראה נהי דהבי"ד צריך סומך ומתוודה מחמת הוראתן וכמבואר מדברי התוס', מ"מ הבי"ד החדש עומדים במקום אותו הבי"ד שהורה ויכול לסמוך ולהתוודות במקומו, וצ"ע בזה.​