ספר "בין הדרכים" - ציוני דרך בדרכי החסידות

[אורים גדולים]

ספר "בין הדרכים" – ציוני דרך במשנת החסידות
~תפילת הדרך~​

דרך החסידות היא דרך רחבה ועמוקה, ובה יסודות ועניינים רבים, המשתלבים יחד לדרך אחת שלמה. פעמים רבות אנו הולכים בדרך, עוברים מעניין לעניין ומיסוד ליסוד, אך לא תמיד עוצרים להתבונן במה שאנו פוגשים בדרך, לעמוד על שורשם של הדברים ולהבין את משמעותם.

בספר זה נבקש לעצור מדי פעם במהלך ההליכה. בכל פעם נתעכב על עניין אחד מיסודות דרך החסידות, נתבונן בו וננסה להבינו כראוי מתוך דברי רבותינו הקדושים. לא נבוא רק להזכיר את הדברים, אלא לעמוד על תוכנם, להבין את יסודם ולראות כיצד הם משתלבים במהלך הכללי של הדרך.

כל מאמר יהיה כעין ציון דרך, נקודה שבה עוצרים לרגע ומתבוננים. וכך, מתוך ההתבוננות בכל אחד מן העניינים בפני עצמו, נוכל להכיר יותר את הדרך שבה אנו הולכים, ולהבין טוב יותר את דרכי החסידות.

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַדְרִיכֵנוּ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וְלֹא יֵצֵא מִכְשׁוֹל מִתַּחַת יָדֵינוּ. שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲמוֹד עַל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים כְּפִי שֶׁהֵם, בְּלֵב פָּשׁוּט וּבְכַוָּנָה טְהוֹרָה, וְשֶׁיִּהְיוּ הַדְּבָרִים לָנוּ לְאוֹר בַּדֶּרֶךְ וּלְעִלּוּי נִשְׁמוֹת צַדִּיקִים וּלְהִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

 

[אורים גדולים]

~1~​

נתתי אל ליבי לנסות להבין אחד הנושאים המרכזיים ביותר, ואחד מיסודות היסוד בדרך החסידות, והוא ענין ה"צדיק”. אף שדבר זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים ומשולש בכתובים, ובוודאי בדברי חז"ל מובא פעמים רבות, והחסידות לא חידשה אותו, בכל זאת באה החסידות והעמידה אותו והרחיבה אותו יותר ויותר, עד כדי כך שבספר הקדוש תפארת שלמה (פרשת נצבים) כתוב שבזמננו עיקר עבודת ה' הוא להיות דבוק בצדיקים, ובמאור ושמש (פרשת נשא) כתוב שבלי חברת הצדיק קשה לעשות תשובה כהוגן וכמעט בלתי אפשרי, ובפרט בזמנים הללו. ועוד מאות כאלה ודומיהן בעבודות, השגות ובחינות.

תמיד היו קשים לי שני דברים. ראשית, מה כל הרעש? מה כל כך חשוב להיות דבוק בצדיק? ושנית, קשה לי עוד הרבה יותר, מה הפשט שדווקא מתקופה מסוימת התחיל הדבר בצורה כל כך חזקה ורחבה?

 

[אורים גדולים]

~2~​

לפני שאסביר מהלך נאה ליישב את שתי הקושיות, אני צריך להקדים דבר חשוב, שחשוב לא רק לענייני חסידות וצדיק וכו', אלא לכל ענין ביהדות, וקריטי שאדם ידע תמיד: אי הבנה אינה סיבה לא להאמין. משום כך אנו, היהודים בני אברהם יצחק ויעקב, מאמינים בני מאמינים, שיודעים שכל דבר שבתורה הוא אמת ויציב ונכון וכו', וכך גם כל דבר שלמדנו מרבותינו הקדושים, הבעל שם טוב ותלמידיו הקדושים, הוא קודש קדשים ואין להרהר אחריו (ולפי תורת הבעל שם טוב, האמונה גבוהה בהרבה מההבנה, וכמאמר הבעל שם טוב "אחרי כל השגותי אני שוטה ואני מאמין", ואכמ"ל).

וממילא לענייננו, בענין הצדיק אין נפקא מינה אם אני מבין או איני מבין, אם כך כתוב, כך הוא! ברגע שמקדימים את ההקדמה של אמונה פשוטה, מותר (וצריך) לנסות ללמוד את הדבר כדרכה של תורה, “תורה היא וללמוד אנו צריכים”.

 

[אורים גדולים]

~3~​

אומר שתי דרכים שחשבתי להסביר את נחיצות הענין של דביקות בצדיקים בכלל, ומאז הופעת אור הבעל שם טוב בפרט. הדרך הראשונה אינה חידוש גדול, אלא בנויה על היסוד שידוע לנו מספר הזוהר הקדוש, שתכלית עבודת ה' היא להגיע לדביקות בה', וכל ספרי החסידות עשו אותו ליסוד מרכזי בעבודת ה'.

ואיך מגיעים לדביקות בה'? את השאלה הזאת שואלת כבר הגמרא על הפסוק "ולדבקה בו": ”וכי אפשר לדבוקי בשכינה, והכתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה" אלא עונה הגמרא: ”אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה" (כתובות קי"א ע"ב). והרמב"ם פוסק את פירוש חז"ל על הפסוק: ”אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו הדבק בחכמים ותלמידיהם" (רמב"ם הלכות דעות פ"ו ה"ב).
אם כן, אם החסידות מלמדת אותנו שהתכלית היא להגיע לדביקות, והגמרא אומרת לנו שדביקות בה' באה דרך דביקות בצדיקים, מובן מאוד מדוע זה נעשה יסוד כל כך חזק בעבודת ה'.

הדרך השניה בנויה על פי תורת הבעל שם טוב הקדוש, כפי שדיברנו בספרנו “שערים לתורת הבעל שם טוב”. ידוע (למי שידוע...) שאחד החלקים החזקים ביותר בתורת הבעל שם טוב הוא ענין ההורדה של כל הדברים הגבוהים לכאן בעולם הזה, דהיינו שעשר הספירות נמצאות בכל אדם, אהבה, יראה וכו', וזה, כמבואר בספרים הקדושים, מהלך העבודה הפנימית המוטלת על עובד ה' בדרך החסידות, להידבק בבורא המלובש בבריאה. ושם נכנס ענין הצדיק.

הצדיקים נקראים על שם רבונו של עולם, כמו שאומרת הגמרא: ”מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל" (מגילה י"ח ע"א), וכן: ”עתידין צדיקים שיהיו נקראין על שמו של הקדוש ברוך הוא" ו”שלשה נקראו על שמו של הקדוש ברוך הוא, ואלו הן: צדיקים ומשיח וירושלים" (בבא בתרא ע"ה ע"ב). ועוד עשרות מאמרי חז"ל המדמים את הצדיקים לשכינה הקדושה.
וזה מפני שעל הצדיק שורה השכינה, כיון שהצדיקים בטלים ומבוטלים לפני רבונו של עולם, כמו שהמרכבה בטלה לרוכב בלי שום נגיעה עצמית, כמו שכותב התניא על האבות: "האבות הן הן המרכבה, שכל אבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מענייני עולם הזה, ולא נעשו מרכבה רק לרצון העליון לבדו כל ימיהם" (תניא ליקוטי אמרים פרק כ"ג).

(וחלילה וחס ליפול בטעות של טפשים ונערים לייחס לצדיק איזו בחינה אלקית, רחמנא ליצלן מהאי דעתא, והשם הטוב יכפר, שזו ממש כפירה, אלא כך מדברים, שעל הצדיק שורה הבורא, ודי בזה).

ממילא, כדי שנוכל לעבוד את רבונו של עולם בבחינה זו, צריך להכניס את הבורא עצמו אל העולם, בבחינה של "קראו ליעקב אל", ולהיות דבוקים בבורא הקדוש דרך הצדיק, כמו הגמרא הנ"ל, ולא לחפש את הבורא בספירות הגבוהות, כי: יהודי יקר... הבורא כבר ירד אליך לעולם! סלח לי, לך חזרה ומצא את הבורא בעולם הגשמי שלך...

וכך הסביר הבעל שם טוב בעצמו: ”פעם אחת היה הרב [הבעל שם טוב זי"ע] מוכיח לאדם אחד על מה שדיבר בקבלה ברבים, והשיב לו איש מפני מה מר גם כן דורש קבלה ברבים, והשיב לו הרב אני לומד את העולם שיבינו, שבעולם הזה ובאדם גם כן שייכים כל הדברים שנאמרו בספר עץ חיים, ולא שאני נותן להבין את הרוחניי שכתב בעץ חיים, אבל מר דורש כל הדברים ככתבן בספר עץ חיים, אם כן אתה עושה מרוחניות גשמייות, שאין הפה יכול לדבר למעלה בעולם הרוחניי" (בעל שם טוב על התורה, ואתחנן).

 

[אורים גדולים]

~4~​

שיעור בחסידות השייך לחנוכה
כלל ישראל שואלים את עצמם במשך כל שנות הגלות שתי שאלות שאינן מתיישבות לעולם. הראשונה: מהו הפשט שחנוכה הוא שמונה ימים? הבית יוסף שואל, הרי היה צריך להיות שבעה. והשניה, הנשאלת בשלש מאות השנים האחרונות: מהו חידוש החסידות? מה חידש הבעל שם טוב? נראה שהשתיים אחוזות וקשורות זו בזו, וזו הסיבה שהן נשארות בלי תשובה, אף שחוזרים ושואלים אותן שוב ושוב.

נתחיל מהעולם. העולם מורכב משישה אלפי שנה, והשביעי הוא שבת, כנגד שבעת ימי הבנין ושבע ספירות. אבל שמונה מורה תמיד על משהו שהוא יותר מהעולם, על יום העולם הבא, העולם הנצחי, סוף הכל, למעלה ולמעלה מכל העולמות. שמיני עצרת הוא דוגמה ידועה: הוא מורה על היחוד השלם, התיקון השלם, שלמה המלך, סיהרא באשלמותא, כי שמונה הוא יותר מכל שבעת ימי הבנין.

משום כך קשה כל כך קושיית הבית יוסף. הוא לא שואל למה הוסיפו יום אחד לחנוכה, אלא מהו הפשט ביום טוב של שמונה ימים? התשובה היא שחנוכה הוא האור הגנוז, שכל השנה הוא נסתר. כך כתוב בספר הקדוש בני יששכר (מאמרי חודש כסלו טבת, מאמר ב', אות כ"א) משלשה עדים נאמנים: הרוקח הקדוש, המהר"ל הקדוש מפראג, והרה"ק רבי פנחס מקאריץ זכותם יגן עלינו. חנוכה הוא לשון חינוך, הכנה לזמנים שיבוא בהם משיח, וככל שמתקרבים לגאולה, חנוכה נעשה גדול ומרומם יותר לכלל ישראל.

לכן יש שבעה ימי סוכות, שבעה ימי פסח, ושמיני הוא רגל בפני עצמו, אבל את היום השמיני רואים רק בחנוכה. אבל למה אנחנו לא יכולים להבין? כי אנחנו בגלות, חיים בצמצום של שבע, ואיננו יכולים לתפוס את המושג של שמונה. לכן, כמה תירוצים שיאמרו עוד, יישאר קשה, עד שנגאל, ואז לא ישאלו יותר. כל זמן שאנו שואלים, זה אומר שאנו בגלות, וברגע שנבין זאת, זה אומר שאנו כבר לא בגלות.

וזו גם שאלת החסידות. אבל קודם נקדים יסוד: הדברים הגדולים ביותר אינם נכנסים בגבולות העולם, כמו שהיום השמיני אינו נכנס בתוך השבעה. דוגמה אחת: ”מקום ארון וכרובים אינו מן המדה" (בבא בתרא צ"ט ע"א), הארון בקודש הקדשים לא תפס מקום כלל, כי הוא אינו מן העולם, איננו יכולים לתפוס אותו, הוא למעלה מהעולם.

עוד דוגמה: עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. לכאורה אינם עשרה ימים, הרי אין בין ראש השנה ליום הכיפורים אלא שבעה ימים. אבל ראש השנה ויום הכיפורים הם כל כך עליונים שאינם נחשבים, הם נבלעים בתוך הימים. ולמה? כי הם למעלה מהעולם. יום הכיפורים הוא בינה, ובינה למעלה מהכל, חמשים שערי בינה, ומשה רבינו השיג רק ארבעים ותשעה שערים.

מכאן גם מה שאומרים בכל הספרים שב"זאת חנוכה" אפשר לפעול מה שאי אפשר לפעול ביום כיפור, כי זאת חנוכה הוא ממש עולם הבא. ולשון הספרים היא (ואולי הוא מהרה"ק מרוז'ין), שמה שצדיקים גדולים יכולים לפעול ביום כיפור, יכול יהודי פשוט לפעול בזאת חנוכה, כי בזאת חנוכה כל אחד מישראל הוא כצדיק גדול ביום כיפור. עולם הבא פירושו שכל אחד הוא צדיק, כמו שאמרו חז"ל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ”וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ".

וכך גם החסידות: אור החסידות אי אפשר להשיגו, כי הוא הכנה לימות המשיח. החסידות יצאה מהעולם, וקשה להכניס אותה לכלי העולם הזה. כשנבין זאת, לא נשאל יותר מהי חסידות, כי אז כבר נהיה בעולם הבא. וזו הסיבה ששתי השאלות, למה שמונה ימי חנוכה ומהו חידוש החסידות, אינן מתיישבות, כמה שחוזרים ושואלים אותן.