בשלב זה אכנס לבאר את משלו של שלמה, ובהודעה שלאחריה אבאר המליצה - הנמשל:
(בביאור כתוב זה, השתמשתי מעט בדרך דרוש, אך אני חושב, כי הדברים ניתנים להיאמר גם בדרך פשט).
(ח) שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃
(ט) כִּ֤י ׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ וַ֝עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽךָ׃
הנה ה"משל" עוסק באמת ב"אב" ו"אם", כי אכן דברי שלמה מעוררים כל אדם להטות אוזן לדברי האב והאם של כל אדם,
וב"מליצה" - רומז שלמה בתואר "אב" - ל"אבינו מלכנו", ככתוב (דברים לב, ו): ...הוּא֙ אָבִ֣יךָ קָּנֶ֔ךָ ה֥וּא עָשְׂךָ֖ וַֽיְכֹנְנֶֽךָ׃
ובאומרו "אם" כוונתו לחכמי ישראל, אשר הם העומדים ומייצגים את כוחה וסגולתה הפנימית של ה"אומה" - כנסת ישראל (כמבואר בדברי רש"י כאן) [ה"אומה" - כנסת ישראל, היא מקבילה כנגד כח ה"אם" לעומת ה"אב" - הבורא, ואולי אבאר זאת יותר בהמשך].
ובאומרו "בן" כוונתו לבני ישראל עצמם, אשר עליהם להטות אוזן ל"מוסר" הבורא, ולשמוע "תורת" החכמים.
- פירוש המשל -
הנה שלמה המלך מעורר את ה"בן" לשמוע אל "מוסר אביו", ואל "תורת אמו",
אך מה כוונתו באומרו "
מוסר", ומה כוונתו באומרו "
תורה",
ומדוע ה"מוסר" שייך דווקא ל"אב", וה"תורה" מתייחסת אל ה"אם"?
ההבדל בין "מוסר" ל"תורה"
ה"מוסר" - אלו ה"יסורים" שמייסר האב את בנו, כי כן דרך האב ל"ייסר" את בנו שישמע בקולו. [וכבר נתבאר באשכול
הזה, באריכות מהותו של ה"מוסר" - בהודעה
הזו, ראה שם].
ה"תורה" לעומת זאת - היא
הוראת הדרך, הסבר מפורט לאוזני הבן, מה הטעם שבגללו מבקשים ממנו כי יעשה דבר מה - וזו היא דרך ה"אם" להסביר את טעמה ונימוקה, למה היא מבקשת מבנה, ומה התועלת שתצא לה מזה.
וכן מצאנו כי ה"תורה" וה"הוראה" היא
הדרכה בהירה ומוסברת, כמו שכתוב (תהילים כה, ח): טוֹב־וְיָשָׁ֥ר יְקֹוָ֑ק עַל־כֵּ֤ן
יוֹרֶ֖ה חַטָּאִ֣ים בַּדָּֽרֶךְ׃ כלומר ידריך אותם ויורה להם את הדרך ישרה.
ובאופן כללי מצאנו, כי התואר "הוראה" שייך ביחס ל"דרך" עליה
מצביעים, ומבארים אותה היטב, כנאמר (תהילים פו, יא):
ה֘וֹרֵ֤נִי יְקֹוָ֨ק ׀ דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ׃ וכתוב (תהילים כז, יא):
ה֤וֹרֵ֥נִי יְקֹוָ֗ק דַּ֫רְכֶּ֥ךָ וּ֭נְחֵנִי בְּאֹ֣רַח מִישׁ֑וֹר לְ֝מַ֗עַן שֽׁוֹרְרָֽי׃ ועוד אמר דוד (תהילים קיט, לג):
הוֹרֵ֣נִי יְ֭קֹוָק דֶּ֥רֶךְ חֻקֶּ֗יךָ וְאֶצְּרֶ֥נָּה עֵֽקֶב׃ [ומצאנו גם בחז"ל כי ביחס ל"תורה" שייכת המילה "דרך" יעויין קידושין ב, ב].
וכן הוא פירוש מאמר התורה (שמות טו, כה): וַיּוֹרֵ֤הוּ יְקֹוָק֙ עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וגו' ואמרו חכמינו במדרש (תנחומא שם) הורהו בדרכיו ומבואר ברמב"ן (שם) כלומר
שהורהו ולמדהו דרכו של הקב"ה שהוא ממתיק המר במר.
כלומר ה"הוראה" אינה רק ציווי סתמי, אלא
הבהרת דרך, ביאור על המהלך הפנימי של הענינים, ועל הטעם הרעיוני של הדברים.
נמצא, כי דרך ה"אב" לייסר את בנו, ודרך ה"אם" "להורות" ולבאר את הטעם לבנה.
הנחיצות להקשיב לתוכחה, ולהסבר וההדרכה
וכך מלמד שלמה את ה"בן": מלבד ההקשבה והקיום של עצם הציווי, הטה "בני" אוזן ל"שמוע" גם את דברי "מוסר האב", וגם "אל תטוש" ותעזוב את דברי ה"הוראה" - הסבר של "אמך".
אמנם, יטען הטוען, מדוע צריך להקשיב גם ל"מוסר" ו"הוראת הדרך", ומדוע לא מספיק רק לקיים את מה שיצוו, ומה התועלת שישמע הבן ויטה אוזניו לשמוע ברצינות את העונשים שיקבל אם יעבור על הציווי, ומה יועיל לו לשמוע בפירוט את "הדרכתה" והסבריה של הוראת אמו?
על זה משיב שלמה: כִּ֤י ׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ וַ֝עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽךָ׃ כלומר, ה"מוסר" וההדרכה, מועילים לשומע, כמו שמועיל הבגד לכבד את האדם הלובש אותו.
כי פירוש "לוית חן" - הוא דבר הנלוה "לראשך" ומוסיף לו חן וכבוד, וכעין שאמרו חכמים (שבת קיג, א ויעויי"ש ע"ב רש"י ד"ה ה"ג ואכ"מ) כי רבי יוחנן "קרי למאניה מכבדותי" כי הבגד מלמד על האדם ומוסיך לו חן וכבוד, ואף על פי שהאדם אינו משתנה בגללו, מכל מקום על ידי הבגד האדם עצמו נעשה מכובד.
וכמו עֲנָקִ֗ים - שזה הוא תכשיט שלובש האדם הם מוסיפים פאר וכבוד לְגַרְגְּרֹתֶֽךָ - כלומר לגרון העונד אותם, כן גם דברי ה"מוסר" שמלמד האב את בנו, וכן גם הסבריה וטעמיה של ה"אם" מועילים מאוד לצורת קיום הציווים של הבן.
ולמה? כי אינו דומה בן המקיים את רצון אביו כשהוא חושב שאולי הציווי אינו חשוב כל כך, כמו כאשר הוא שומע מאביו עד כמה יעניש אותו אם לא יעשה זאת, מזה הוא לומד עד כמה הדבר חשוב בעיני אביו!
וכן גם בן השומע מאמו, כי יעשה דבר מסוים, הוא עלול לחשוב שזו בקשה סתמית, חסרת דחיפות שאין בה כל כך טעם, וממילא יקיים בעצלתיים ובחוסר רצינות, אבל אם יידע הבן את טעמה של האם, הרי כל צורת עשייתו תהיה בצורה אחרת, ואף אם הוא עושה בכל מקרה, צורת העשייה והחיבור שיהיו לו אחר שמיעת "מוסר" האב, ו"תורת" האם הם אחרים לגמרי מאשר אם יעשה זאת בלעדי זה.
סיכום הדברים
וכך אמר שלמה: "שמע בני" לא רק את ציווי אביך, אלא גם את "מוסר אביך", "ואל תיטוש תורת אמך" - גם אם אתה יודע שתעשה בכל מקרה גם בלי לשמוע את הסבריה.
ומדוע? כי ה"מוסר" הוא "לוית חן לראשך" הם מוסיפים לפעולתך, ערך וחשיבות, כמו שמוסיף הבגד חן לאדם הלובש אותו, ועל ידי שמיעת "תורת אמך" יהיו הדברים מוסיפים כבוד בעיניך, כמו שה"ענקים" מוסיפים כבוד לעונד אותם על גרונו - "גרגרותיך".
