כעת ראיתי, וקדמוני החכמים דנן
סעיפים 1,2,4 הם הלכתיים, השאר פחות
1- 'צניעות' איננה מושג מוחלט עם גדרים ברורים, והנקודה המרכזית היא שלא להתבלט, ולא לעורר תשומת לב מיוחדת אליה, וזה כמובן תלוי במקום ובתקופה ובגיל שלה ובמראה הכללי, ובשילוב של כל הבגדים וכד'. בעקרון זה לא העסק של הבעל להתערב בפרטים הקטנים, אם באופן עקרוני היא 'בסדר', כפי שהיא לא אמורה להתערב באם האתרוג שלו צהוב לחלוטין. הכיוון הכללי שלה צריך להיות בביגוד רגוע, ובהתנהגות רגועה, ותו לא מידי. נשים מבינות בפרטים הללו יותר מאתנו, והנח להן. עבורן הפרטים הקטנים הם קריטיים לכל מבנה האישיות, ולעתים אם צבע הבגד הזה לא מותאם בגד ההוא - זה אסון נוראי שאיננה יכולה להראות את פניה ברחוב. אנו לא מבינים - ולכן זה לא העסק שלנו. המחויבות שלנו היא לשמור את עינינו ומחשבותינו, ולעזוב אותן בשקט, כל עוד אין כאן חריגה גדולה. פאה אינה שונה מכל פריט לבוש אחד, שיכול להיות יפה - אבל לא צועק, וכן, גם במטפחות יש לעתים בעיות צניעות - מנופחות, מנצנצות, מכסות טפח ומגלות טפחים - כך שהבורחת מן הפאה ופוגשת את המטפחת - לא בהכרח הרוויחה משהו במה שקשור בצניעות.
2- המושג של מראית העין המקורי, בהקשר של פאה, היא שיחשדוה שאיננה מכסה את השיער, מה שהיה רלוונטי בזמן שהבאר שבע נכתב, ואיננו רלוונטי כיום, כמ"ש האגרות משה. המושג העממי של מראית העין - כלומר שלא יסתכלו עליה - הוא לא העסק שלה. היא צריכה שלא להתבלט, ומשם והלאה - שהבנים ישמרו על עצמם.
4- אין שום חשש תקרובת ע"ז בשערות, הכל הבל! ומי שחושש - הוא כי אין לו מושגים אמיתיים במציאות [או בסוגיא]. וגם למי שחושש - הרי איננו רוכש שערות מבתי הע"ז, אלא בשוק העולמי - ששם רוב רובו של השעיר איננו מבתי הע"ז. הארכתי מאד מאד במק"א [לא ממליץ למישהו להתווכח מי בזה...].
3- זו לא טענה. רבים אומרים לא לטלטל - ומדוע יש שמטלטלים? רבים אומרים שמצות מכונה אינן כשרות - ומדוע יש שמקילים? רבים סוברים שהחשמל בשבת אסור - ומדוע יש שמקילים? בפאה יש הסכמה ברורה של פוסקים רבים שהיא כיום אופן כיסוי השיער לגיטימי, וממילא סוגיא זו הוכרעה להיתר, אצל רבים. ואין שום מקום לבוא אליהם בתרעומת.
5- למה זה ברור? אם הפאה לא מתבלטת, והמטפחת כן - הרי שהמשוואה הפוכה! המתפללת שלא יכשלו בה - צריכה בסך הכל שלא להיות בולטת. משם והלאה - לא העסק שלה.