ראש השנה עבודת הזכרונות מה מהותה? (1 צופה)

[עוזי ומגני]

מעולם התקשתי בעבודת הזכרונות,
בשלמא עבודת המלכויות הוא עבודה שבלב, אנו ממליכים את הקב"ה בכך, שאנו מכירים בכך שהקב"ה מלך, ומבטאים את זה בפסוקים,
וכן עבודת השופרות, הוא זכרון השופר שפעל בבריאה, במת"ת, ובר"ה, ולעת"ל.
אולם עבודת הזיכרונות קצת קשה, משום שאין נראה כלל מהפסוקים שענינו זיכרון הדין, אלא זכרון הברית, וכמו שחותמים בסוף זוכר הברית, ולא חותמים הזוכר את עמו ישראל ביום דין, וא"כ כיצד ע"י אמירת פסוקי זיכרונות נעלה זיכרונינו לטובה?

כתבתי ע"כ מאמר במדור מאמרים, [בל"נ אעלה קישור כשיאושר]
אשמח לדעת עוד הבנות וכיוונים בעבודה זו.

 

[עוזי ומגני]

מעולם התקשתי בעבודת הזכרונות,
בשלמא עבודת המלכויות הוא עבודה שבלב, אנו ממליכים את הקב"ה בכך, שאנו מכירים בכך שהקב"ה מלך, ומבטאים את זה בפסוקים,
וכן עבודת השופרות, הוא זכרון השופר שפעל בבריאה, במת"ת, ובר"ה, ולעת"ל.
אולם עבודת הזיכרונות קצת קשה, משום שאין נראה כלל מהפסוקים שענינו זיכרון הדין, אלא זכרון הברית, וכמו שחותמים בסוף זוכר הברית, ולא חותמים הזוכר את עמו ישראל ביום דין, וא"כ כיצד ע"י אמירת פסוקי זיכרונות נעלה זיכרונינו לטובה?

כתבתי ע"כ מאמר במדור מאמרים, [בל"נ אעלה קישור כשיאושר]
אשמח לדעת עוד הבנות וכיוונים בעבודה זו.

לחץ כדי לכווץ...

עבודת מלכויות זכרונות ושופרות | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[עוזי ומגני]

מעולם התקשתי בעבודת הזכרונות,
בשלמא עבודת המלכויות הוא עבודה שבלב, אנו ממליכים את הקב"ה בכך, שאנו מכירים בכך שהקב"ה מלך, ומבטאים את זה בפסוקים,
וכן עבודת השופרות, הוא זכרון השופר שפעל בבריאה, במת"ת, ובר"ה, ולעת"ל.
אולם עבודת הזיכרונות קצת קשה, משום שאין נראה כלל מהפסוקים שענינו זיכרון הדין, אלא זכרון הברית, וכמו שחותמים בסוף זוכר הברית, ולא חותמים הזוכר את עמו ישראל ביום דין, וא"כ כיצד ע"י אמירת פסוקי זיכרונות נעלה זיכרונינו לטובה?

לחץ כדי לכווץ...

עוד קושיות בענין זה,
מהו העבודה של זכרונות? בשלמא עבודת מלכויות, היא שנמליך את הקב"ה עלינו, עבודות שופרות הוא כפיית הרע שבקרבינו, אבל עבודות זכרונות מה היא? זה פטנט שאם אנו אומרים את הפסוקים האלו, הקב"ה זוכר אותנו לטובה? בעד מה המתנה הזו?
זאת ועוד, מה השיכות של פסוקי הזכרונות של פרשת נח שהקב"ה זכר את נח לטובה עם הזכרון שלנו? בשלמא זכרון עקידת יצחק שזכות העקידה תעמוד לנו בדין ניחא, אבל לא מזכירים שום פסוק מעקידת יצחק, רק זכרון ברית האבות והשבטים?
עוד קושיות,
איתא במ"ב בשם הראשונים מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה: להראות שאנו בטוחין בחסדו יתברך שיוציא לצדק משפטינו, מה כ"כ הבטחון, הרי רבים עשו כן ולא עלתה בידם, ונחתמו למיתה, א"כ כיצד אנו בטוחים שיצא לצדק משפטינו?
איתא בזוה"ק שבר"ה ישראל ואו"ה העולם נכנסים לדין, ואין אנו ידועים מי ניצח, וכשישראל יוצאים ולולביהם בידיהם אנו יודעים מי ניצח, מהו תוכן הדין בין ישראל לאו"ה?
במאמר הנ"ל התשובה לשאלות אלו בתימצות, אנסה קצת להרחיב בהודעה נוספת.

 

[ישראל אדלר]

ראיתי מובא כי מלכויות עניינו בעיקר עבודה עבורנו, להמליך את הקב"ה בבחינת התערותא דלתתא- פעולה שלנו, של הנבראים, להמליך את הקב"ה על כל העולם כולו. הזכרונות הוא בקשה ועבודה להתערותא דלעילא, שהקב"ה יזכרנו, זכירה עניינה חיבור וקשר.. ואפשר.

 

[עוזי ומגני]

אנסה קצת להרחיב בהודעה נוספת.

לחץ כדי לכווץ...

ביום ר"ה הקב"ה בורא את כל העולם מחדש, כל עיקר תכלית הבריאה נכנס לדיון, כמו בראשית הבריאה, וזהו שאומרים בתפילה היום הרת עולם,
תכלית הבריאה היא כדי להעמיד נבראים שיכירו במלכות הבורא, וממילא לאחר שהקב"ה ברא את האדם שהמליכו, מתקיים דין נוסף,
ישראל ואומות העולם נכנסים לדין, דהינו שיש דין על עיקר הבחירה בישראל כעם של הקב"ה, דאו"ה טוענים "חטא ישראל אין ישועתה לו באלהים סלה כסף נמאס", דרצונם שבנ"י לא ימשיכו לשאת עליהם את תכלית הבריאה ותיקונה,
וע"ז גופא הדין על מי יוטל משא תיקון הבריאה, מי יהא זה שתפקידו הוא לתקן עולם במלכות שדי עמ"י או חלילה..

וע"ז אנו מבקשים מהקב"ה שיזכור ברית אבות שהבטיח הקב"ה, "ביני ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלוקים"
וזה כוונת פסוקי זכרונות, דהברית עם נח הוא ברית לקיום הבריאה, וברית האבות הינו תיקון הבריאה ע"י כלל ישראל.
וענין הברית אבות שורשה בברית שהקב"ה כרת עם העולם, שגזר רצונו יתברך בהמצאות הבריאה ונבראים, ורצונו בקיום העולם והשלמתו, והשלמת הבריאה היא ע"י הנבראים, וא"כ לאחר שניתן לאדם את כח הבחירה לתקן את הבריאה, א"כ נעשה שותף עם הקב"ה,

וזהו הפסוקים של זכרון ברית נח שיהא קיום לבריאה, וזכרון ברית אבות שם ישראל הוא זה שיקיים את תכלית הבריאה,
וא"כ נמצא עבודת הזכרונות הוא לא רק אמירת פסוקים שעי"כ אנו נזכרים לטובה, אלא זה מעמד של כריתת ברית עם הקב"ה,
שזהו כל ענין הברית, חיבור ושותפות עם הקב"ה בקיום העולם,

וא"כ נמצא שמיד אחר אמירת המלכויות שתמליכוני עליכם, אנו כורתים ברית עם הקב"ה באמירת זכרונות, שיעלה זכרונכם לפני לטובה.
ע"י שאנו מעמידים את עצמינו כשותפים עם הקב"ה, ומכניסים את עצמינו בברית שהקב"ה כרת עם האבות והשבטים, שגם אנו נהיה חלק מהתיקון והשותפות הגדולה, של לתקן עולם במלכות שדי, אכי"ר.

 

[אברך מעמיק]

באופן כללי, בכל מערכת התחברות ישנם שלושה כוחות, המשפיע, המקבל, והכח המאוחד הנובע מהתאחדות המשפיע והמקבל יחד.

והנה כידוע המשפיע בכל מקום נקרא 'זכר' והמקבל 'נקבה'.

והנה גם המושג זיכרון יש לו שייכות מהותית למושג 'זכר' כי הזיכרון הוא יכולת ה'תודעה' להתחבר אל מערכת הרגשות הגשמיות, ולדלות משם חוויה שנצרבה בעבר, בלי כח התודעה השכלי שמתחבר עם מערכת הגוף, לא היה האדם יכול לזכור כלום. נמצא שהזיכרון הוא כח הנשמה השכלית לחדור אל הגוף הארצי ולשלוט בו.

שלושת החלקים שהוזכרו בתחילה להבנתי מקבילים כנגד שלושת חלקי ה'זכרונות' 'מלכויות' ו'שופרות'. כי ביום זה בו הקב"ה כביכול מתחבר שוב עם עולמו, ונכנס להחיותו ולהקימו מחדש, נפעלות כמה פעולות מכמה צדדים:

מצד הבורא במה שהוא מתחבר לעולם, שזה מכונה בתואר 'זיכרון'. [כי התחברות הקב"ה לעולם, היא התחברות נשמת העולם אל העולם - הנקרא אדם גדול. ובזה מקביל כח זיכרון ה' לעולם, בדיוק ככח ה'זיכרון' וה'זכר' שקיים באדם הקטן]

מצד העולם מה שהם מקבלים עליהם את התחברותו לעולם, שזה הדבר נקרא 'מלכויות' כי המלכות שייך למקבלים, שמקבלים עול מלכות ה'.

וה'שופרות' הוא הכח המאחד, הכח שמביע את עצם החיבור בין הבורא לעולמו, הן מצד מה שמטיל אימת הדין עלינו מחמת שהקב"ה זוכר ומתחבר לעולמו, והן מצד מה שהוא מהווה הכרה שלנו במלכות ה'. ולכן השופר הוא נקודת המרכז של ראש השנה, כי הוא הכח הכולל את שני הצדדים העיקריים של היום, והוא רומז על כח ההתאחדות שהיא נקודת המרכז של יום זה, ובזה יובנו ענינים רבים הקיימים בשופר, ומדוע יש בו טעמים רבים, ואכמ"ל.​

 

[עוזי ומגני]

באופן כללי, בכל מערכת התחברות ישנם שלושה כוחות, המשפיע, המקבל, והכח המאוחד הנובע מהתאחדות המשפיע והמקבל יחד.

והנה כידוע המשפיע בכל מקום נקרא 'זכר' והמקבל 'נקבה'.

והנה גם המושג זיכרון יש לו שייכות מהותית למושג 'זכר' כי הזיכרון הוא יכולת ה'תודעה' להתחבר אל מערכת הרגשות הגשמיות, ולדלות משם חוויה שנצרבה בעבר, בלי כח התודעה השכלי שמתחבר עם מערכת הגוף, לא היה האדם יכול לזכור כלום. נמצא שהזיכרון הוא כח הנשמה השכלית לחדור אל הגוף הארצי ולשלוט בו.

שלושת החלקים שהוזכרו בתחילה להבנתי מקבילים כנגד שלושת חלקי ה'זכרונות' 'מלכויות' ו'שופרות'. כי ביום זה בו הקב"ה כביכול מתחבר שוב עם עולמו, ונכנס להחיותו ולהקימו מחדש, נפעלות כמה פעולות מכמה צדדים:

מצד הבורא במה שהוא מתחבר לעולם, שזה מכונה בתואר 'זיכרון'. [כי התחברות הקב"ה לעולם, היא התחברות נשמת העולם אל העולם - הנקרא אדם גדול. ובזה מקביל כח זיכרון ה' לעולם, בדיוק ככח ה'זיכרון' וה'זכר' שקיים באדם הקטן]

מצד העולם מה שהם מקבלים עליהם את התחברותו לעולם, שזה הדבר נקרא 'מלכויות' כי המלכות שייך למקבלים, שמקבלים עול מלכות ה'.

וה'שופרות' הוא הכח המאחד, הכח שמביע את עצם החיבור בין הבורא לעולמו, הן מצד מה שמטיל אימת הדין עלינו מחמת שהקב"ה זוכר ומתחבר לעולמו, והן מצד מה שהוא מהווה הכרה שלנו במלכות ה'. ולכן השופר הוא נקודת המרכז של ראש השנה, כי הוא הכח הכולל את שני הצדדים העיקריים של היום, והוא רומז על כח ההתאחדות שהיא נקודת המרכז של יום זה, ובזה יובנו ענינים רבים הקיימים בשופר, ומדוע יש בו טעמים רבים, ואכמ"ל.​

לחץ כדי לכווץ...

יש"כ, יפה מאוד,
רק המצוקה שלי היתה, איפה העבודה שלנו בזכרונות? מה פועל אצלנו האימרו לפני?

בזה יובנו ענינים רבים הקיימים בשופר, ומדוע יש בו טעמים רבים, ואכמ"ל.

לחץ כדי לכווץ...

אכן אין כאן מקומו
אבל נשמח שתאריך לנו במקום אחר
יש"כ

 

[אברך מעמיק]

יש"כ, יפה מאוד,
רק המצוקה שלי היתה, איפה העבודה שלנו בזכרונות? מה פועל אצלנו האימרו לפני?

לחץ כדי לכווץ...

אכן, לא הארכתי בדבריי ביחס לשאלותיך, אבל התכוונתי לרמוז יישוב ביחס לשאלתך הזו:

אולם עבודת הזיכרונות קצת קשה, משום שאין נראה כלל מהפסוקים שענינו זיכרון הדין, אלא זכרון הברית, וכמו שחותמים בסוף זוכר הברית, ולא חותמים הזוכר את עמו ישראל ביום דין, וא"כ כיצד ע"י אמירת פסוקי זיכרונות נעלה זיכרונינו לטובה?

לחץ כדי לכווץ...

כי אכן, אין הכוונה זיכרון של הקב"ה מיוחד ליום הדין, אלא בעיקר זיכרון של התחברות לעולם, וכידוע הטוב והרע הם ביטוי של התחברות והתרחקות של הקב"ה מהעולם, ועל כן בזכרונות אנו כביכול פועלים את החיבור המלא מצד הקב"ה לעולם [ואמנם בזה יש להתבונן מדוע החיבור מצד הקב"ה נשלם יותר על ידי אמירתנו, אך כך הם הדברים, ואכמ"ל, ורק ארמז כי זה שייך לענין 'בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך'].
וכיון שמהות הדין בראש השנה אינו משהו נפרד מהיותו ראשית השנה, אלא זה אותו ענין עצמו, ויום הדין נובע מהתחלת חידוש העולם ביום זה. על כן ביום זה אנו מחברים - כביכול - את הקב"ה מצדו לעולם על ידי כח הזיכרון שגם הוא תלוי במעשינו, ומהות החיבור של הקב"ה עם עולמו מכונה בפסוקים בשם 'ברית' הן ברית נח והן ברית אברהם (וכמו שרמזת במאמר שלך), על כן על ידי שאנו מזכירים שני כוחות חיבור אלו של הקב"ה לעולמו, בזה נשלמת ההתגלות מצדו, וממילא הקב"ה בא אלינו ומברכנו, אם הכנו כלי מצידנו הנעשה על ידי ההמלכה.

מקווה שהצלחתי להעביר את הדברים באופן מובן.

 

[איש חסיד היה]

אולם עבודת הזיכרונות קצת קשה, משום שאין נראה כלל מהפסוקים שענינו זיכרון הדין, אלא זכרון הברית, וכמו שחותמים בסוף זוכר הברית, ולא חותמים הזוכר את עמו ישראל ביום דין, וא"כ כיצד ע"י אמירת פסוקי זיכרונות נעלה זיכרונינו לטובה?

לחץ כדי לכווץ...

מהפסוקים שאומרים אין ראיה כל כך, כי בגמרא מבואר וכך נפסק להלכה שכל זכרון שעניינו לטובה אפשר לאומרו בתוך הפסוקים.
אבל האמת היא שלא מצאנו בשום מקום [כך נראה לי...] ענין של זכרון בר"ה סביב הדין, עבירות ומצוות, וכדומה.
ענין הזכרון שהוא בעצם מהות היום כמו שנקרא בתורה 'יום הזכרון' מוזכר סביב זכירת האנשים, המדינות, העולם וכיו"ב
כל ברכת הזכרונות נעה סביב ציר זה:
'אתה זוכר מעשה עולם... אתה זוכר את כל המפעל וגם כל היצור לא נכחד ממך... זכרון ליום ראשון... ועל המדינות בו יאמר... ובריות בו יפקדו... מי לא נפקד כהיום הזה... כי זכר כל היצור לפניך בא'. אמנם כשאדם בא ונזכר, הוא נזכר כמובן עם כל מהותו ומעשיו: 'מעשה איש ופקדתו ועלילות מצעדי גבר וכו', אבל מהות הזכרון היא עצם זכירת כל המעשים [- מעשי ה', היינו כל הנבראים].
כך שמהות הזכרון היא: כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי. כל אחד עובר תחת השבט, וזוכרים אותו.

 

[איש חסיד היה]

רק המצוקה שלי היתה, איפה העבודה שלנו בזכרונות? מה פועל אצלנו האימרו לפני?

לחץ כדי לכווץ...

אמנם לא עניתי על זה, ולא על כל הקושיות הנפלאות האחרות שלך [תכננתי לכתוב על זה מאמר לפני שראיתי את המאמר המיוחד שלך. אמנם מכיוון אחר לחלוטין - אך לא סותר את הנקודות הנפלאות שאתה העלית, רק עוד זווית מבט],
אבל אולי אפשר לומר, שהעבודה שלנו בראש השנה היא לזכור בעצמנו שכל אחד עובר תחת בקרת הרועה, כל כבשה קטנה כגדולה, צרכיה נבדקים, האם היא חולה, אולי כואב לה, אולי היא רעבה, האם משהו מציק לה?
כן תעבור ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי. לפעמים כבשות קטנות יכולות לחשוב שהרועה לא שם לב אליהן, אולי הוא פשוט לא יודע, מנסים לגעות בקולי קולות, אולי קולן יגבר על האחרות שמנסות למשוך תשומת לב.
מזכירים להם: אתן יכולות לרעות בשקט, הכל תחת פיקוח ובקרה, הרועה ראה אותך, ליטף אותך ודואג לך...

 

[עוזי ומגני]

כך שמהות הזכרון היא: כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי. כל אחד עובר תחת השבט, וזוכרים אותו.

לחץ כדי לכווץ...

מה העבודה שלנו בזה?

'אתה זוכר מעשה עולם... אתה זוכר את כל המפעל וגם כל היצור לא נכחד ממך... זכרון ליום ראשון... ועל המדינות בו יאמר... ובריות בו יפקדו... מי לא נפקד כהיום הזה... כי זכר כל היצור לפניך בא'. אמנם כשאדם בא ונזכר, הוא נזכר כמובן עם כל מהותו ומעשיו: 'מעשה איש ופקדתו ועלילות מצעדי גבר וכו', אבל מהות הזכרון היא עצם זכירת כל המעשים [- מעשי ה', היינו כל הנבראים].

לחץ כדי לכווץ...

ומה השיכות לזכירת הברית, לא בדקתי אבל בסתמא יש עוד הרבה פסוקים על זכרון לטובה, ומשום מה אנשי כנסת הגדולה בחרו רק את הפסוקים של זכרון הברית, [חוץ מהבן יקיר לי וזכר עשה לנפלאותיו] ובפרט החתימה זוכר הברית, ולא זוכר עמו ישראל לטובה, או לכה"פ זוכר יצוריו

 

[איש חסיד היה]

מה העבודה שלנו בזה?

ומה השיכות לזכירת הברית, לא בדקתי אבל בסתמא יש עוד הרבה פסוקים על זכרון לטובה, ומשום מה אנשי כנסת הגדולה בחרו רק את הפסוקים של זכרון הברית, [חוץ מהבן יקיר לי וזכר עשה לנפלאותיו] ובפרט החתימה זוכר הברית, ולא זוכר עמו ישראל לטובה, או לכה"פ זוכר יצוריו

לחץ כדי לכווץ...

כאמור לעיל, לא באתי לענות על כל השאלות. וק"ו שלא באתי לסתור את דבריך הנפלאים.
רק הארה קטנה על שורה שצדה את עיני משום שענין זה העסיק אותי רבות ובפרט בשבוע האחרון.

ברור שיש בכל מילה עולמות שלמים, סודות, וגבוה מעל גבוה. וברור שבסופו של דבר הקב"ה אומר: אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לטובה,
וזאת אומרת שבאמירתנו זה מה שקורה. ועם כל זאת אין זה סותר את החיפוש אחר נקודת העבודה שלנו בענין.

 

[עוזי ומגני]

וברור שבסופו של דבר הקב"ה אומר: אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לטובה

לחץ כדי לכווץ...

יש"כ, מחכה למאמר..
אבל לענ"ד כמו שלא תאמר שהכוונה אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, שאם תגידו מלכויות מיד אני מלך עליכם, אלא הכוונה שאם נפעל בקרבינו מלכויות אז אנו ממליכים אותו,
ה"ה אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לטובה, הכוונה שאם תפעלו אצלכם את הזכרונות אז יעלה זכרונכם לטובה,
[אמנם יש לחלק שהתם כדי שתמליכוני, משמע שזה פעולה מצידנו, ו'יעלה' הינו בלא פעולה מצידינו, מ"מ מסמיכות המאמר, לא נראה שזה דרך טיבעית וזה דרך סגולית, אלא שניהם דרך טבעית.]

 

[אילת השחר]

מה העבודה שלנו בזה?

ומה השיכות לזכירת הברית, לא בדקתי אבל בסתמא יש עוד הרבה פסוקים על זכרון לטובה, ומשום מה אנשי כנסת הגדולה בחרו רק את הפסוקים של זכרון הברית, [חוץ מהבן יקיר לי וזכר עשה לנפלאותיו] ובפרט החתימה זוכר הברית, ולא זוכר עמו ישראל לטובה, או לכה"פ זוכר יצוריו

לחץ כדי לכווץ...

לגבי השאלה מה העבודה שלנו בזה, העבודה היא עצם הזכירה שהקב"ה סופר ומונה, וכדלים וכרשים דפקנו דלתיך, עבודת הפחד מהדין הנובעת מהמלכת הקב"ה, ושהקב"ה סופר ומונה ותזכור כל הנשכחות. כך י"ל ע"פ דרכם של בעלי המוסר, אבל מש"כ הוא יותר נשמע.

 

[אור זרוע לצדיק]

הנה ידוע שגזירה על המת שישתכח מן הלב, ושמעתי ביאור בזה שכאדם מעורר זכרון ונזכר בחבירו הרי זה משפיע ומעורר אצל החבר ג"כ זכרון אליו, היינו שע"י העלאת הזכרון זה פועל אצל השני שיזכר ממנו.
ועל זאת אנו אומרים באמצע סדר הזכרונות אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך.

ובזה אפשר לבאר מה היא העבודה של הזכרונות ביום ר"ה, והוא לעורר הזכרון לטובה ע"י אמירת הזכרונות וכך זה יעורר אור חוזר שיזכור השי"ת אותנו לטובה.
וע"י ישפיע עלינו ה' יתברך שנה טובה.

 

[איש חסיד היה]

יש"כ, מחכה למאמר..

לחץ כדי לכווץ...

בתקוה שאכן כך.
מצרף את הקישור למאמר.

https://forum-otzar-hatorah.co.il/articles/%D7%95%D7%AA%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8-%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%9B%D7%97%D7%95%D7%AA-%E2%80%93-%D7%9C%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F.1383/

וכאן המקום להדגיש:
לא בא לסתור או לשלול את דבריו הנפלאים של הרב @עוזי ומגני, ומאמרו המיוחד המובא לעיל מהווה עוגן ובסיס לסוגיא.
אני צירפתי כאן זוית הסתכלות מכיוון אחר, ע"פ דברי רבותינו כמובן.