פסח, חודש ניסן עד שתחטפנו שינה. שיעור?

[צריך עיון]

קי''ל דצריך לספר ביציאת מצרים 'עד שתחטפנו שינה'

האם זו 'צורת' החיוב, או דזה הגבלה בחיוב דאם חטפתו שינה הרי הוא נפטר

וכמובן דיש לומר בזה כמה וכמה נ''מ

מה דעת חו''ר ביהמ''ד בגמרא ובסברא? ​

 

[שלומי]

כוונתך לחקירה דומה בענין חייב איניש לבסומי ?

 

[צריך עיון]

כוונתך לחקירה דומה בענין חייב איניש לבסומי ?

הדמיון עולה יפה

 

[הצעיר שבחבורה]

האם זו 'צורת' החיוב, או דזה הגבלה בחיוב דאם חטפתו שינה הרי הוא נפטר

ומה אם חטפתו שינה כשאמר עבדים היינו לפרעה במצרים, קודם שאמר "ויוציאנו"?

 

[אברך יקר]

ומה אם חטפתו שינה כשאמר עבדים היינו לפרעה במצרים, קודם שאמר "ויוציאנו"?

זה לא ראיה, משום שיש חיוב בסיסי.
בכל המרבה לספר יש הגבלה של עד שתחטפנו שינה.

 

[אחד יחיד]

לענ"ד פשוט שזהו רק צורת החיוב.
אם אחד נרדם מיד אחר השקיעה - האם נפטר ממצות הסיפור?

 

[מגנא ומצלא]

קי''ל דצריך לספר ביציאת מצרים 'עד שתחטפנו שינה'

האם זו 'צורת' החיוב, או דזה הגבלה בחיוב דאם חטפתו שינה הרי הוא נפטר

וכמובן דיש לומר בזה כמה וכמה נ''מ

מה דעת חו''ר ביהמ''ד בגמרא ובסברא? ​

מעניין באמת מהו הגדר הזה של "עד שתחטפנו שינה"
ומדוע לא מצינו גדר זה בשאר מצוות כמו למשל תלמוד תורה.

 

[רצון]

האם זו 'צורת' החיוב, או דזה הגבלה בחיוב דאם חטפתו שינה הרי הוא נפטר

בחק יעקב כתב, שלראשונים דס"ל שהטעם לאסור שתיית יין אחר ד' כוסות הוא משום החיוב לספר עד שתחטפנו שינה, אם כבר חטפתו שינה שוב מותר לשתות. והיינו לכאורה שמה שחטפתו כבר שוב פוטרו מהחיוב.

 

[בדרך חדשה]

בפשטות
גדר עד שתחטפנו שנה היינו שאינו מוכרח להשאר ער כל הלילה וכו', אלא שיספר ביציאת מצרים עד שכבר תבואנו השנה מאליה, ואזי יכול ללכת לישון

 

[הצעיר שבחבורה]

זה לא ראיה, משום שיש חיוב בסיסי.
בכל המרבה לספר יש הגבלה של עד שתחטפנו שינה.

כלומר, שזהו החיוב, ולא פטור.

 

[גרינפלד]

הגרח"ק אמר עד שיהא עייף.

 

[גרינפלד]

דרשו סימן תפא הערה 1:
וגדר 'חטפתו שינה', ביאר הגר"נ קרליץ (חוט שני פסח פי"ז ס"ק כז) שהוא עד שהשינה מטרידה אותו באופן שראשו כבד עליו. וכן דעת הגרי"ש אלישיב (הגדה של פסח על פי פסקיו עמ' 27) שאין הכוונה עד שירדם בפועל, שהרי עדיין צריך הוא לומר לכל הפחות פרשה ראשונה של קריאת שמע וברכת המפיל. והוסיף, שיש לשים ליבו לכך שהימנעותו משינה לא תפריע לו למחרת בתפילת שחרית.​

 

[צריך עיון]

דרשו סימן תפא הערה 1:
וגדר 'חטפתו שינה', ביאר הגר"נ קרליץ (חוט שני פסח פי"ז ס"ק כז) שהוא עד שהשינה מטרידה אותו באופן שראשו כבד עליו. וכן דעת הגרי"ש אלישיב (הגדה של פסח על פי פסקיו עמ' 27) שאין הכוונה עד שירדם בפועל, שהרי עדיין צריך הוא לומר לכל הפחות פרשה ראשונה של קריאת שמע וברכת המפיל. והוסיף, שיש לשים ליבו לכך שהימנעותו משינה לא תפריע לו למחרת בתפילת שחרית.​

ובפשוטו ש''מ דנקטי שהוא הגבלה בחיוב ולא צורה [אך יש מקום לפקפק בזה]

 

[צריך עיון]

לענ"ד פשוט שזהו רק צורת החיוב.
אם אחד נרדם מיד אחר השקיעה - האם נפטר ממצות הסיפור?

איך זה מוכיח? גם אם זו הגבלה הי' ב'ריבוי' הסיפור ועדיין לא נפטר מעיקר מצות ההגדה וכעין שכ' הרב @אברך יקר

 

[עוזי ומגני]

לענ"ד פשוט שזהו רק צורת החיוב.
אם אחד נרדם מיד אחר השקיעה - האם נפטר ממצות הסיפור?

ולפי"ז אם נרדם ואח"כ התעורר וסיפר ביצ"מ כבר לא משובח?

 

[אברך יקר]

ולפי"ז אם נרדם ואח"כ התעורר וסיפר ביצ"מ כבר לא משובח?

יתכן שהוא פטור לשעתו.
וכל זמן שהוא במצב ער הוא מחויב.

 

[נדיב לב]

בלת"ק ממה שכתבתי בזמנו
הרמב"ם כותב שמצוות סיפור יציאת מצרים עד שתחטפנו שינה. ויש לדון במקרה שהתעורר אם שרי ליה לחזור ולישון או שוב חוזר עליו החיוב.
וחשבתי לדמות לדברי ר' ישראל סלנטר דחובת אניש לבסומי לא מפקיעה חובת שכרות מכאן ואילך אלא פוטרת כל עוד הוא מבוסם ולאחר שנשתפה חוזר עליו חיוב השתיה והוא הדין בספק זה האם עד שתחטפנו שינה הוא שיעור פטור או אונס (וברור שהספק לשיטת הר"מ ולא לשי' שחובת סיפור יציאת מצרים עד חצות).

וראיתי שנחלקו בזה האחרונים. בפמ"ג א"א סימן תפא סק"א נ' מבואר שלאחר שישן וניעור כבר אינו חייב בסיפור יציאת מצרים. וכן בחק יעקב שם. אמנם מביאים בשם ספר 'התעוררות התשובה' (סי' רעא) שלאחר שניעור חוזר שוב החיוב.

והנה לפמש"כ הפוסקים שעד שתחטפנו שינה היינו שראשו כבד עליו, אף שאינו נרדם ממש, אם כן לאחר שנרדם אף שהתעורר, סו"ס עדיין הוא במצב 'חטוף על ידי השינה', כל עוד לא התעורר ממש, וחוזר לישון.

 

[עוזי ומגני]

יתכן שהוא פטור לשעתו.
וכל זמן שהוא במצב ער הוא מחויב.

כוונתי היתה להקשות לצד שהוא שיעור
דלהצד שהוא פטור פשיטא שהוא פטור רק כשנרדם

 

[מנורה בדרום]

קי''ל דצריך לספר ביציאת מצרים 'עד שתחטפנו שינה'

האם זו 'צורת' החיוב, או דזה הגבלה בחיוב דאם חטפתו שינה הרי הוא נפטר
​

נראה לבאר וכן מטו בי מדרשא דהחיוב הוא להרבות בגילוי ה' יתברך, ואם עושה את זה עד שחטפתו שינה הפשט הוא שזה כבר נכנס בו חזק ודו"ק,