על שלוש שאלות עונים תירוץ אחד - למה? (5 צופים)

[בדרך חדשה]

ידוע בשם הגר"ח כי על שלוש שאלות יש לענות תירוץ אחד

וזה היסוד של חזקה ועוד

ויש לדון למה באמת כ"ה, למה עדיף תירוץ אחד משלושה?​

 

[מחכה]

מה שנאמר הוא שבאם תירוץ אחד פתר שלוש שאלות, זה מוכיח את אמיתות
היינו שלאחר ששאלה אחת תורה ובעיה אחת נפתרה, היה עדיין מקום לומר ש'גם' זה תירוץ טוב ויתכן תירוץ אחר.
לאחר שתורצה שאלה שניה על ידי אותו תירוץ, סר הרצון לחפש תירוץ אחר, כי הרי באם ישליכו את התירוץ הזה, אז יצטרכו לחפש תירוץ גם לשאלה השניה. כאשר הוא תירוץ בפעם השלישית ההנהגה (או הדין) לפי תירוץ זה כבר ממש הוכח כאמיתי

 

[בדרך חדשה]

מה שנאמר הוא שבאם תירוץ אחד פתר שלוש שאלות, זה מוכיח את אמיתות

לחץ כדי לכווץ...

זו עצמה השאלה
למה

היינו שלאחר ששאלה אחת תורה ובעיה אחת נפתרה, היה עדיין מקום לומר ש'גם' זה תירוץ טוב ויתכן תירוץ אחר.
לאחר שתורצה שאלה שניה על ידי אותו תירוץ, סר הרצון לחפש תירוץ אחר, כי הרי באם ישליכו את התירוץ הזה, אז יצטרכו לחפש תירוץ גם לשאלה השניה. כאשר הוא תירוץ בפעם השלישית ההנהגה (או הדין) לפי תירוץ זה כבר ממש הוכח כאמיתי

לחץ כדי לכווץ...

למה

הרב @מחכה אני @מחכה לתשובה
למה

 

[מבקש תורה]

ידוע בשם הגר"ח כי על שלוש שאלות יש לענות תירוץ אחד

וזה היסוד של חזקה ועוד

ויש לדון למה באמת כ"ה, למה עדיף תירוץ אחד משלושה?​

לחץ כדי לכווץ...

זה לא 'שצריך' לענות על 3 שאלות תירוץ אחד
אלא שכשיש מקרה שחוזר על עצמו 3 פעמים הוי אומר שיש חוט מקשר בין המקרים וסיבה א' לכולם,
וזה לא רק רצף של מקרים.

 

[בדרך חדשה]

זה לא 'שצריך' לענות על 3 שאלות תירוץ אחד
אלא שכשיש מקרה שחוזר על עצמו 3 פעמים הוי אומר שיש חוט מקשר בין המקרים וסיבה א' לכולם,
וזה לא רק רצף של מקרים.

לחץ כדי לכווץ...

אה"נ, אבל
ל מ ה
למה זה ככה
אני (אולי) מסכים כי כך היא הסברא וכו' אבל זו עצמה השאלה למה
למה זה עצמו?
אולי יש שלוש סיבות שונות!?

 

[מבקש תורה]

אה"נ, אבל
ל מ ה
למה זה ככה
אני (אולי) מסכים כי כך היא הסברא וכו' אבל זו עצמה השאלה למה
למה זה עצמו?
אולי יש שלוש סיבות שונות!?

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי
אתה שואל למה הסברא היא כך? כי זו הסברא המתקבלת ביותר להבין את רצף המקרים.

ולא, מכוח סברא זו לבד לא נמציא דין חזקה, אלא כשישש לנו דין חזקה, אנו מבארים אותו כך בצורה המתקבלת על הלב.

 

[בדרך חדשה]

לא הבנתי
אתה שואל למה הסברא היא כך? כי זו הסברא המתקבלת ביותר להבין את רצף המקרים.

ולא, מכוח סברא זו לבד לא נמציא דין חזקה, אלא כשישש לנו דין חזקה, אנו מבארים אותו כך בצורה המתקבלת על הלב.

לחץ כדי לכווץ...

כן
מה הכוונה סברא

האם כוונת מר שזה מושכל ראשון (א)וכדומה?

 

[מבקש תורה]

כן
מה הכוונה סברא

האם כוונת מר שזה מושכל ראשון (א)וכדומה?

לחץ כדי לכווץ...

למה לי קרא סברא - כח הסברא

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[בעל החלומות]

ידוע בשם הגר"ח כי על שלוש שאלות יש לענות תירוץ אחד

וזה היסוד של חזקה ועוד

ויש לדון למה באמת כ"ה, למה עדיף תירוץ אחד משלושה?​

לחץ כדי לכווץ...

תַערו של אוקאם הוא עיקרון פילוסופי המיוחס לוויליאם איש אוקאם, נזיר פרנציסקני אנגלי בן המאה ה-14. על פי עיקרון זה, המנוסח לרוב בעזרת המשפט אין להרבות בישויות יותר מכפי הצורך, כאשר קיימים הסברים שונים לאותה תופעה יש להעדיף את הפשוט מביניהם, שבו המספר המועט ביותר של מושגים וחוקים (ועל כן, מכונה כלל זה גם בשם "חוק החיסכון").

כיום מקובל להביע את הכלל המוכר כ"תערו של אוקאם" בעזרת המשפט "אין להרבות בישויות יותר מכפי הצורך" (בלטינית: "Entia non sunt multiplicanda praeter necessitatem"). ניסוח זה, שמקורו במאה ה-17, מציב את העיקרון כבסיס ל"אונטולוגיה פרסימונית", כלומר גישה פילוסופית הדוגלת בחיסכון במספר הישויות. ויליאם איש אוקאם עצמו נתן את הכלים למצוא את הישויות המינימליות הנדרשות:

אֵין צֹרֶךְ לְהָנִיחַ דָּבָר מִבְּלִי שֶׁנִּתְּנָה לְכָךְ סִבָּה, אֶלָּא אִם הוּא בָּרוּר מֵאֵלָיו, אוֹ יָדוּעַ מֵהַנִּסָּיוֹן, אוֹ שֶׁהוֹכָחָתוֹ נִתֶּנֶת מִכּוֹחַ סַמְכוּתָם שֶׁל סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ.

— ויליאם איש אוקאם

תערו של אוקאם הוא כלי מופשט שעוזר להיפטר מהסברים מסובכים שלא לצורך
הרעיון המובא ב"תערו של אוקאם" קשור באופן הדוק לרעיונות של "פשטות", "אלגנטיות" ו"אסתטיקה", והוא מצא את מקומו במספר ביטויים לאורך הדורות:

”כאשר ישנם שני הסברים שוי ערך לאותה תופעה, יש להעדיף את ההסבר הפשוט או החסכוני יותר.” (ניסוח מודרני)
”כאשר אנו מעלים במחשבתנו שיעשו שניים נפעל אחד, אם נדמה שהאחד עשה את כולו וגם השני עשה את כולו - יהיה זה הבל, כי אם הראשון עשה את כולו לא נשאר בו לשני מאומה לעשות, ואם נדמה שהאחד עשה את מקצתו והשני עשה מקצתו, הרי כל חלק שייך לעושה אחד ואין לו בו שותף."” (רבי סעדיה גאון)[1])
”הדברים אשר יתבררו מצד הבאת הראיה עליהם ותהיה מציאתם מציאה שאי אפשר לדחותה, אין אנו צריכים להעלות על דעתנו, שהם יותר ממה שהצורך מביא אליו בהשלמת הדבר שהוא לראיה עליהם.” (רבנו בחיי)[2]
”כל היכא דאיכא לאקשויי חדא ולשנויי שינויא דמיתרצא ביה כולא מתניתין טפי עדיף מאפושי הויי ופירוקי.” (רשב"א)
(תרגום מארמית: ”כל מקום שאפשר להקשות קושיה אחת ולתרץ תירוץ אחד שיסביר את כל המשנה זה עדיף מאשר להרבות קושיות ותירוצים”)[3]
”אין צורך במציאת סיבות לתופעות הטבע מעבר לאלו שהן נכונות ומספיקות כדי להסביר את התופעות הללו.” (אייזיק ניוטון)
”כאשר תירוץ אחת מתרצת שלוש קושיות, במקום להזדקק בעבורן לשלושה תירוצים - תמצא תירוץ אחת שתענה על כל הקושיות” (הרב חיים הלוי סולובייצ'יק).
”הפשטות היא החכמה האולטימטיבית.” (לאונרדו דה וינצ'י)

תערו של אוקאם – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[בעל החלומות]

אני (אולי) מסכים כי כך היא הסברא וכו' אבל זו עצמה השאלה למה
למה זה עצמו?
אולי יש שלוש סיבות שונות!?

לחץ כדי לכווץ...

שלושה קושיות שזועקות זה סימן שיש כאן חסרון מהותי בהבנת הסוגיא. ולא יעזור להדביק שלושה פלסטרים, אלא צריך ניתוח אחד שמסביר את הכול. כמו שרואים גם בעולם המחקר כשכמה תופעות נראות משונות, מחפשים הסבר מאחד. זו "חזקה" של ממש, כי כשתירוץ אחד מסביר את שלושתן כנראה שהוא הפשט האמיתי. בדיוק כמו תערו של אוקהם שקשרתי כאן שאומר: אל תרבה הנחות יותר ממה שנחוץ. אז במקום שלושה טלאים, מעדיפים תירוץ אחד ש"עובד" להרבה מקרים, זה מחזק את סבירותו, כשכל הקושיות מתורצים בהנחת יסוד אחת.
ולפעמים, כשבאמת צריך, גם שלושה תירוצים טובים עדיפים על תירוץ אחד דחוק...

 

[בדרך חדשה]

שלושה קושיות שזועקות זה סימן שיש כאן חסרון מהותי בהבנת הסוגיא. ולא יעזור להדביק שלושה פלסטרים, אלא צריך ניתוח אחד שמסביר את הכול. כמו שרואים גם בעולם המחקר כשכמה תופעות נראות משונות, מחפשים הסבר מאחד. זו "חזקה" של ממש, כי כשתירוץ אחד מסביר את שלושתן כנראה שהוא הפשט האמיתי. בדיוק כמו תערו של אוקהם שקשרתי כאן שאומר: אל תרבה הנחות יותר ממה שנחוץ. אז במקום שלושה טלאים, תירוץ אחד שמתרץ שלושה קושיות, תירוץ ש"עובד" להרבה מקרים, זה מחזק את סבירותו, כשכל הקושיות מתורצים בהנחת יסוד אחת.
ולפעמים, כשבאמת צריך, גם שלושה תירוצים טובים עדיפים על תירוץ אחד דחוק...

לחץ כדי לכווץ...

כן
אבל למה
ל מ ה

 

[בעל החלומות]

כן
אבל למה
ל מ ה

לחץ כדי לכווץ...

השבתי לך ברור, כך שאין סיבה לשאול שוב ושוב למה למה למה. או שמקשי הל-מ-ה שלך תקולים, דחוף להחליף מקלדת.

 

[אחד יחיד]

כן
אבל למה
ל מ ה

לחץ כדי לכווץ...

למה יום נקרא יום?
כי זה יום.
אבל למה?
כי בלשון הקודש לזמן שהשמש מאירה קוראים יום.

כן
אבל למה
ל מ ה

לחץ כדי לכווץ...

ובקיצור - אם אני נכנס לחדר ואני רואה שכל הקירות מקושקשים, והבן שלי מחזיק עט ביד, וכל הידיים שלו צבועות בדיו.
אני יכול להסביר שבלילה ביקר פה גנב וקשקש על הקירות, והבן שלי מחזיק את העט כי זה היה על הרצפה והוא רצה לסדר את החדר, והדיו שעל הידיים שלו זה כי הם צבעו היום בגן.
ויש עוד הסבר, שהבן שלי קשקש על הקירות, ולכן הוא מחזיק עט, ולכן הידיים שלו צבועות.
מה נשמע לך יותר הגיוני?

 

[בדרך חדשה]

למה יום נקרא יום?
כי זה יום.
אבל למה?
כי בלשון הקודש לזמן שהשמש מאירה קוראים יום.

ובקיצור - אם אני נכנס לחדר ואני רואה שכל הקירות מקושקשים, והבן שלי מחזיק עט ביד, וכל הידיים שלו צבועות בדיו.
אני יכול להסביר שבלילה ביקר פה גנב וקשקש על הקירות, והבן שלי מחזיק את העט כי זה היה על הרצפה והוא רצה לסדר את החדר, והדיו שעל הידיים שלו זה כי הם צבעו היום בגן.
ויש עוד הסבר, שהבן שלי קשקש על הקירות, ולכן הוא מחזיק עט, ולכן הידיים שלו צבועות.
מה נשמע לך יותר הגיוני?

לחץ כדי לכווץ...

נכון
אבל נשמע לי הגיוני זו לא סיבה
השאלה היא: מה הסיבה שבשלה זה נשמע לי הגיוני

השבתי לך ברור, כך שאין סיבה לשאול שוב ושוב למה למה למה. או שמקשי הל-מ-ה שלך תקולים, דחוף להחליף מקלדת.​

לחץ כדי לכווץ...

בין תבין כי הבנתי את מה שהבנת שלא הבנתי ולא הבנתי את מה שלא הבנת שלא הבנתי ותבין כי הבנתך שהבנתי מה הבנתי ומה לא היא להבנתך שלא הבנת מה הבנתי
הבנת

במילים גבוהות: שאלתי היא על כל זה עצמו למה
לא אני הוא שלא הבנתי אלא אתה אינך מבין שאינך מבין (שלא הבנת מה לא הבנתי)​

 

[בעל החלומות]

במילים גבוהות: שאלתי היא על כל זה עצמו למה
​

לחץ כדי לכווץ...

את זה כבר הבנתי...

ויש לדון למה באמת

לחץ כדי לכווץ...

זו עצמה השאלה
למה

לחץ כדי לכווץ...

למה

לחץ כדי לכווץ...

למה

לחץ כדי לכווץ...

אה"נ, אבל
ל מ ה
למה זה ככה

לחץ כדי לכווץ...

כן
אבל למה
ל מ ה

לחץ כדי לכווץ...

במילים גבוהות: שאלתי היא על כל זה עצמו למה

לחץ כדי לכווץ...

כששואל דוחה כל תשובה בלמה למה כנראה יש לו הסבר משלו ללמה... אז תחסוך לנו ותכתוב את הלמה שלך...

 

[עוזי ומגני]

בין תבין כי הבנתי את מה שהבנת שלא הבנתי ולא הבנתי את מה שלא הבנת שלא הבנתי ותבין כי הבנתך שהבנתי מה הבנתי ומה לא היא להבנתך שלא הבנת מה הבנתי
הבנת

במילים גבוהות: שאלתי היא על כל זה עצמו למה
לא אני הוא שלא הבנתי אלא אתה אינך מבין שאינך מבין (שלא הבנת מה לא הבנתי)​

לחץ כדי לכווץ...

זה מזכיר לי את הפרודוקס,
אם יהיה לי ג' קושיות על היסוד הזה שעל ג' קושיות עונים תשובה אחת,
האם הוא ישלול את היסוד הזה או לא?
כבר יש כאן יותר מג' פעמים למה, א"כ היסוד לא קיים, וקושיא מעיקרא ליתא, וא"כ היסוד חוזר להיות קיים, וחוזר חלילה...

 

[נדיב לב]

דווקא כל ההסברים הנכבדים שהובאו כאן ע"י החברים רק מחדדים את השאלה, מדוע למשל חכמי גליציא בחרו בגישה שונה בתכלית מזו של ר' חיים הלוי?
דוגמה מובהקת לכך אפשר למצוא אצל ר' יוסף ענגיל זצ"ל, מגדולי חכמי גליציא, שמעלה בספרו גבורות שמונים לא פחות משמונים(!) תירוצים על קושיא אחת. מה גרם לו לייגע את מוחו ולהתיש קולמוסו כדי ליישב הערה אחת בשמונים אופנים?
וכמו שהעיר בשנינות בעל הדורות ראשונים הרי"א הלוי כשהתבקש לתת הסכמה לספרו של הרי"ע "ההבדל בינינו הוא לא רב, הוא חיפש שמונים תירוצים לקושיא אחת, ואני מחפש תירוץ אחד לשמונים קושיות"...

מסתבר שהפער העמוק בין ר' יוסף ענגיל לר' חיים הלוי (מעבר לסגנון האישי של כ"א) מצביע על שתי גישות קיצוניות ליחס שבין חלקי התורה.
(אמנם אין לי כתפיים רחבות להעמיד הגדרה מקיפה לכל שיטה ושיטה, אך אשתדל לשרטט קווים כלליים, כפי הנראה לענ"ד)

המהלך הבריסקאי, מבקש מבט כולל, מהותי. הוא רואה את הסוגיא כיריעה אחת מגובשת, שבה כל פרט משתלב בתוך המכלול. כל קושיא או דיוק מהווים חלק ממבנה אחד, וכל תירוץ אמור להעמיד את כל היסודות על מכונם. לכן, תירוץ אחד שסוגר את הפינה בכל השאלות עדיף על ריבוי תירוצים פרטיים.

לעומתו, הגישה הגליציאנית - כפי שבאה לידי ביטוי אצל רי"ע ענגיל - שמתענגת על חריפות, ריבוי צדדים, דקויות מחשבתיות, עושה הבחנה ברורה בין התורה הקדושה שאינה מתודה ושיטה סדורה בכל פרט כמקצועות החול, אלא פעמים רבות הנידון או הקושיא עומדת לכשעצמה בלי שום ליבה רעיונית שהכל סובב סביבה. וזה לא בא מתוך זלזול בלימוד העיוני או חלילה תפיסה שטחית, אלא דווקא מתוך הבנה שהתורה אין לה סוף ואין לה קץ, ואין אנו אמורים לתפור ממנה שיטה סדורה אחת, ליצוק אותה לתבנית ולהגביל אותה כאשר ישנם שבעים פנים לתורה. (וראה בגמ' ב"מ פה: במעשה עם ר"ל ור"י שהיה מיישב כל שאלה בכ"ד דרכים. ורשב"י היה מיישב קושיא אחת של ר' פנחס בן יאיר בכ"ד תירוצים).

והפער בין השיטה הגליציאנית מזו הבריסקאית, באה לידי ביטוי גם בשימוש הנרחב במושג "לשיטתם". בעוד הבריסקאים מחפשים עקרון יסודי אחד העומד בבסיס הסוגיא, הרי שהגליציאנים אינם חוששים למתוח קו רעיוני בין סוגיות שונות בתכלית, ולייחס לבעל השמועה עמדה עקבית גם כשעל פניו נקודת הדמיון דקה מאוד וכמעט רחוקה זה מזה.
וזו אחת הטענות של בריסק (ועוד) כנגד ההנחה המרכזית של ה"לשיטתם". האם עצם העובדה שאמורא נקט בדבר אלמוני, מחייבת שזו עמדתו העקבית המנחה אותו בכל פסקיו, גם כשנקודת הדמיון רחוקה, וביתר שאת כשההוראות נראות כסותרות זו את זו. (והערתי על זה באשכול אחר).
וזה רק מחדד מה שנסיתי להגדיר. בעוד בבריסק רואים בסוגיא מבנה לוגי מהותי אחיד, שנבנה מתוך הסוגיא עצמה, מבפנים, אבל בגליציא סגנון הלימוד החריף, החיבור בין מקורות שונים לעיתים מבוסס על קווי דמיון דקים ואף רחוקים, שאינם מחייבים שיטה כוללת אלא דווקא מדגישים את ריבוי הפרטים. (כשהגליציאנר 'תופר' דין מרבא בכתובות עם הלכה של רבא בנדה הוא לא מנסה ליצוק הכל לתבנית אחת כוללת - אלא להבליט את הקו האישי של רבא, מבלי לבסס את הדין בכתובות על סמך מבנה פנימי של הסוגיא).

ואם אנסה לסכם את הנקודה הזו בקצרה אכתוב כך: בבריסק חיפשו תשתית אחת לבניין, תשתית אחת יציבה שתשמש יסוד לכל קומה, ואילו בגליציא, באמצעות ה"לשיטתם" וריבוי התירוצים, גילו שמונים כניסות לבניין אחד, אך גם בכך לא הסתפקו, וחתרו למצוא דרכים נסתרות שמחברות בין כל חלקי הבניין השונים, גם אם לעיתים היה צורך למתוח את הקשר מעבר לגבולות ההיגיון הפשוט. אולי הקצנתי מעט אבל זה פחות או יותר ההגדרה.

וכעת מבלי לגרוע מערכה העצום של שיטת בריסק, אפשר להצביע על נקודת התורפה שטמונים גם בה, וייתכן בהחלט שזו הסיבה שהשיטה הגלציאנית (ולא רק...) דחתה בשתי ידיים. דבר ראשון כמו שכבר הוסבר לעיל, התורה איננה מדע, ולא בהכרח ניתנת להכללה תחת שיטה שכלית-לוגית אחת, חדה ומובנית בבסיס כל חלקי הסוגיא. ולעיתים, ניסיון ליצוק הכל לתבנית אחת, לכפות אחידות מושגית עלול להוביל לעיוות הפשט, כי תורה שבעל פה איננה שיטה אקדמית, והיא כוללת גם מחלוקות, שיטות ודעות שונות, חלקן סותרות, חלקן מתקיימות זו לצד זו. אבל חיפוש דווקני אחר "מהות אחת" שמיישבת את כל הסתירות עלול להחמיץ את ריבוי הפנים של התורה, ואף מטה מכך, זה גורם להתרחקות מהפשט ומההקשר ההלכתי/לשוני/תרבותי של הסוגיא. יש סוגיות שבהן ההיגיון פשוט, לשון הגמרא ברורה, ואין צורך לבנות מערכת שלמה של חקירות, ליצור עולם מושגים חלופי שלעיתים נראה כמו המצאה יש מאין (לפעמים שיטת בריסק נראית כאילו היא מדלגת מעל הפשט כדי להגיע תיכף לשכבת המושגים שהגה בית היוצר הבריסקאי... וזו הסיבה לנייעס בלימוד שנכנס בדורות האחרונים.... ואכמ"ל).

יתרה מכך, כפי שטוענים רבים וטובים, שיטת בריסק במובנים מסוימים 'משאילה'... כלים מהעולם המדעי, כמו חלוקות, הבחנות, מושגים מופשטים. ואולי אין בזה פסול מצד עצמו, אבל לא פעם נשמת הסוגיא, שורש הדיון, שייך לעולמות אחרים של דקדוק לשון, של מסורת, כללים אחרים ורחבים יותר מאשר הסתכלות מצומצמת בסוגיא וחלוקי הגדרות משל עצמם. (ולכן במחי יד אפשר לפלפל לסתור ולהקשות ולייסד פשטים ברמב"ם כאשר כל הנידון תלוי במילה אחת קטנה).

לדוגמא, ביד החזקה, יש מאות סתירות מסוגיות הש"ס, וכל מי שלומד בו כסדר מבין היטב שאי אפשר להסתמך על הגדרות כאלה ואחרות בלי להתייחס לכללים נוספים שהראשונים והאחרונים טרחו להעמיד בדבריו (כללי הפסיקה ברמב"ם וכמו מי נהג לפסוק, וכמצוי רבות במ"מ ועוד), כמו גם גרסאות אחרות שהיו בפניו, או אם פסק לפי הירושלמי או הבבלי, או סתירה בין ספריו המורה והתשובות, וכמו שכבר העיר על כך הגר"י וינברג במכתב לבן הגר"ח הגר"מ סולובייצ'יק ונדפס במעיין ואעתיק כאן את לשונו:
"חידושי אביך הגאון ז"ל הם אמיתיים מבחינת המחשבה ההגיונית אבל אין הם אמיתיים מבחינה היסתורית (הטעות במקור. וצ"ל היסטורית). להרמב"ם ז"ל היתה דרך לימוד ומחשבה אחרת לגמרי. הבאתי ראיות חותכות שבתשובות הרמב"ם לא נמצא אף דבר אחד הדומה במהותו לחידוש הגר"ח ז"ל. הרמב"ם מתרץ את עצמו באופן אחר לגמרי. הוא אמר לי גירסא אחרת, פירוש אחר, או טעות המעתיק או הכורך וכו'. וגם טעיתי ושכחתי... אבל אין לקפח את שכרו של הגר"ח חלילה בו קם לנו רמב"ם חדש שהינהו פאר למחשבה התורנית". עד כאן לשונו במכתב.

ובכלל, בשיטה הברסקאית שמנסה לשרטט בדווקנות קו אחיד בכל מצב, לעיתים יש קושי להכיל מחלוקות קיצונית בין תנאים או אמוראים, כשכל אחד מהם ניגש לסוגיא מזווית ראיה כל כך שונה. ולמרות זאת... בבריסק ינסו ליישב, להסביר, לאחות. לא תמיד בהצלחה.

רק חשוב לי להדגיש: אין בדברים לעיל חלילה שום זלזול, לא בשיטה ולא בלומדיה. להיפך שיטת בריסק כבשה את עולם התורה ונטועה עמוק בנפשו ורוחו של כ"א מאתנו, ודווקא בגלל זה, חשוב להציע את הדברים כהווייתן, מה שימנע לקחת את זה שלב אחד קדימה (כדרך הצעירים יותר..) כפי שממחיש 'המעשה' הבא....
מג"ש אחד שמסר שיעור ארוך לתלמידיו סיים בקול נלהב: 'וממילא מיושב הרמב"ם'. תמהו תלמידיו, הרי הרב לא תירץ כלום, אז איך אם כן הרמב"ם מיושב? נענה ואמר: הרמב"ם בעיקרון לא היה אמור להיות קשה, אלא מה? היה צריך להיות שיעור, אז לצורך העניין הרמב"ם נהיה קשה. כעת משנגמר השיעור, שוב הדרא 'קושיא' לדוכתא, וממילא הוא מיושב... והבן.

ובנותן טעם בהתייחס לנקודה האחרונה לקשר ולצרף מה שכתב ר' איסר זלמן באבן האזל חלק ג' הלכות קנין בהקדמה.

 

[מחכה]

מאוד נהנתי מהתשובה המפורטת של הרב נדיב לב ועוד אשוב ואקרא אותה.

ובכל אופן, לגבי ההודעות שנגד שאילת ה'למה', הפורום מורכב מתח''ים מופלגים שאינם מזדהים, זו הזדמנות לשאול גם מה שלא נוכל לשאול בבית המדרש שלנו, אם בגלל השטעלע ואם מסיבה אחרת, חייבים לאפשר לכל אחד ולנסות לסייע כפי כוחנו.

ולגוש''ע, בפשטות אפ''ל
אם הבית נעול ויש ב' שאלות
א. איך אפשר שהבית נעול והמפתח לא במקום הקבוע מבחוץ
ב. למה החלון פתוח

התשובה היא אחת, מישהו נעל ויצא עם המפתח מהחלון.
כרגע, יש שני חיזוקים לתשובה הזו, אם יהיה עוד, הרי שהתשובה הזו תתחזק יותר.

ואם כוונת השואל בעומק, למה לא יותר תירוצים, כבל ענה הרב נדיב לב.

 

[עוזי ומגני]

כן
אבל למה
ל מ ה

לחץ כדי לכווץ...

הרב @בדרך חדשה הכאב שלך לא כ"כ מובן,
למה מה??
למה כך יותר נח לאנשים?!
נח זה מציאות, ואין מקום לשאול,
כמו שתשאל למה זה טעים? זה טעים כי זה ערב לחיך!
אולי כוונתך לשאול כיון שיש ב' אופציות, א' תשובות מרובות, ב' תשובה אחת,
אף שיותר נח לענות תשובה אחת, אבל מנין שזו האמת ולא התשובות המרובות?
ודוגמא לדבר,
מה שהולכים אחר הרוב,
ברור שבעולם המעשה אנו הולכים לעיתים אחר הרוב,
אבל בעין תורנית להכריע ספקות, מנ"ל דאזלינן בתר רובא, דאין הכרח שכך הוא האמת,
וע"ז צריך קרא, ואף שמסברא ג"כ אנשים מתנהגים כך,
מ"מ בדאו' אנו מחפשים את האמת,
וא"כ לכאו' ודאי התכוונת להקשות מנ"ל שהאמת היא כך,
ואיזו צורת הכרעה זו שלא דרשו חז"ל, שעל ג' קו' עונים תי' אחד,
ואם לא התכוונת להקשות קו' זו, אני מתכבד להקשות.

 

[מבקש תורה]

דווקא כל ההסברים הנכבדים שהובאו כאן ע"י החברים רק מחדדים את השאלה, מדוע למשל חכמי גליציא בחרו בגישה שונה בתכלית מזו של ר' חיים הלוי?
דוגמה מובהקת לכך אפשר למצוא אצל ר' יוסף ענגיל זצ"ל, מגדולי חכמי גליציא, שמעלה בספרו גבורות שמונים לא פחות משמונים(!) תירוצים על קושיא אחת. מה גרם לו לייגע את מוחו ולהתיש קולמוסו כדי ליישב הערה אחת בשמונים אופנים?
וכמו שהעיר בשנינות בעל הדורות ראשונים הרי"א הלוי כשהתבקש לתת הסכמה לספרו של הרי"ע "ההבדל בינינו הוא לא רב, הוא חיפש שמונים תירוצים לקושיא אחת, ואני מחפש תירוץ אחד לשמונים קושיות"...

מסתבר שהפער העמוק בין ר' יוסף ענגיל לר' חיים הלוי (מעבר לסגנון האישי של כ"א) מצביע על שתי גישות קיצוניות ליחס שבין חלקי התורה.
(אמנם אין לי כתפיים רחבות להעמיד הגדרה מקיפה לכל שיטה ושיטה, אך אשתדל לשרטט קווים כלליים, כפי הנראה לענ"ד)

המהלך הבריסקאי, מבקש מבט כולל, מהותי. הוא רואה את הסוגיא כיריעה אחת מגובשת, שבה כל פרט משתלב בתוך המכלול. כל קושיא או דיוק מהווים חלק ממבנה אחד, וכל תירוץ אמור להעמיד את כל היסודות על מכונם. לכן, תירוץ אחד שסוגר את הפינה בכל השאלות עדיף על ריבוי תירוצים פרטיים.

לעומתו, הגישה הגליציאנית - כפי שבאה לידי ביטוי אצל רי"ע ענגיל - שמתענגת על חריפות, ריבוי צדדים, דקויות מחשבתיות, עושה הבחנה ברורה בין התורה הקדושה שאינה מתודה ושיטה סדורה בכל פרט כמקצועות החול, אלא פעמים רבות הנידון או הקושיא עומדת לכשעצמה בלי שום ליבה רעיונית שהכל סובב סביבה. וזה לא בא מתוך זלזול בלימוד העיוני או חלילה תפיסה שטחית, אלא דווקא מתוך הבנה שהתורה אין לה סוף ואין לה קץ, ואין אנו אמורים לתפור ממנה שיטה סדורה אחת, ליצוק אותה לתבנית ולהגביל אותה כאשר ישנם שבעים פנים לתורה. (וראה בגמ' ב"מ פה: במעשה עם ר"ל ור"י שהיה מיישב כל שאלה בכ"ד דרכים. ורשב"י היה מיישב קושיא אחת של ר' פנחס בן יאיר בכ"ד תירוצים).

והפער בין השיטה הגליציאנית מזו הבריסקאית, באה לידי ביטוי גם בשימוש הנרחב במושג "לשיטתם". בעוד הבריסקאים מחפשים עקרון יסודי אחד העומד בבסיס הסוגיא, הרי שהגליציאנים אינם חוששים למתוח קו רעיוני בין סוגיות שונות בתכלית, ולייחס לבעל השמועה עמדה עקבית גם כשעל פניו נקודת הדמיון דקה מאוד וכמעט רחוקה זה מזה.
וזו אחת הטענות של בריסק (ועוד) כנגד ההנחה המרכזית של ה"לשיטתם". האם עצם העובדה שאמורא נקט בדבר אלמוני, מחייבת שזו עמדתו העקבית המנחה אותו בכל פסקיו, גם כשנקודת הדמיון רחוקה, וביתר שאת כשההוראות נראות כסותרות זו את זו. (והערתי על זה באשכול אחר).
וזה רק מחדד מה שנסיתי להגדיר. בעוד בבריסק רואים בסוגיא מבנה לוגי מהותי אחיד, שנבנה מתוך הסוגיא עצמה, מבפנים, אבל בגליציא סגנון הלימוד החריף, החיבור בין מקורות שונים לעיתים מבוסס על קווי דמיון דקים ואף רחוקים, שאינם מחייבים שיטה כוללת אלא דווקא מדגישים את ריבוי הפרטים. (כשהגליציאנר 'תופר' דין מרבא בכתובות עם הלכה של רבא בנדה הוא לא מנסה ליצוק הכל לתבנית אחת כוללת - אלא להבליט את הקו האישי של רבא, מבלי לבסס את הדין בכתובות על סמך מבנה פנימי של הסוגיא).

ואם אנסה לסכם את הנקודה הזו בקצרה אכתוב כך: בבריסק חיפשו תשתית אחת לבניין, תשתית אחת יציבה שתשמש יסוד לכל קומה, ואילו בגליציא, באמצעות ה"לשיטתם" וריבוי התירוצים, גילו שמונים כניסות לבניין אחד, אך גם בכך לא הסתפקו, וחתרו למצוא דרכים נסתרות שמחברות בין כל חלקי הבניין השונים, גם אם לעיתים היה צורך למתוח את הקשר מעבר לגבולות ההיגיון הפשוט. אולי הקצנתי מעט אבל זה פחות או יותר ההגדרה.

וכעת מבלי לגרוע מערכה העצום של שיטת בריסק, אפשר להצביע על נקודת התורפה שטמונים גם בה, וייתכן בהחלט שזו הסיבה שהשיטה הגלציאנית (ולא רק...) דחתה בשתי ידיים. דבר ראשון כמו שכבר הוסבר לעיל, התורה איננה מדע, ולא בהכרח ניתנת להכללה תחת שיטה שכלית-לוגית אחת, חדה ומובנית בבסיס כל חלקי הסוגיא. ולעיתים, ניסיון ליצוק הכל לתבנית אחת, לכפות אחידות מושגית עלול להוביל לעיוות הפשט, כי תורה שבעל פה איננה שיטה אקדמית, והיא כוללת גם מחלוקות, שיטות ודעות שונות, חלקן סותרות, חלקן מתקיימות זו לצד זו. אבל חיפוש דווקני אחר "מהות אחת" שמיישבת את כל הסתירות עלול להחמיץ את ריבוי הפנים של התורה, ואף מטה מכך, זה גורם להתרחקות מהפשט ומההקשר ההלכתי/לשוני/תרבותי של הסוגיא. יש סוגיות שבהן ההיגיון פשוט, לשון הגמרא ברורה, ואין צורך לבנות מערכת שלמה של חקירות, ליצור עולם מושגים חלופי שלעיתים נראה כמו המצאה יש מאין (לפעמים שיטת בריסק נראית כאילו היא מדלגת מעל הפשט כדי להגיע תיכף לשכבת המושגים שהגה בית היוצר הבריסקאי... וזו הסיבה לנייעס בלימוד שנכנס בדורות האחרונים.... ואכמ"ל).

יתרה מכך, כפי שטוענים רבים וטובים, שיטת בריסק במובנים מסוימים 'משאילה'... כלים מהעולם המדעי, כמו חלוקות, הבחנות, מושגים מופשטים. ואולי אין בזה פסול מצד עצמו, אבל לא פעם נשמת הסוגיא, שורש הדיון, שייך לעולמות אחרים של דקדוק לשון, של מסורת, כללים אחרים ורחבים יותר מאשר הסתכלות מצומצמת בסוגיא וחלוקי הגדרות משל עצמם. (ולכן במחי יד אפשר לפלפל לסתור ולהקשות ולייסד פשטים ברמב"ם כאשר כל הנידון תלוי במילה אחת קטנה).

לדוגמא, ביד החזקה, יש מאות סתירות מסוגיות הש"ס, וכל מי שלומד בו כסדר מבין היטב שאי אפשר להסתמך על הגדרות כאלה ואחרות בלי להתייחס לכללים נוספים שהראשונים והאחרונים טרחו להעמיד בדבריו (כללי הפסיקה ברמב"ם וכמו מי נהג לפסוק, וכמצוי רבות במ"מ ועוד), כמו גם גרסאות אחרות שהיו בפניו, או אם פסק לפי הירושלמי או הבבלי, או סתירה בין ספריו המורה והתשובות, וכמו שכבר העיר על כך הגר"י וינברג במכתב לבן הגר"ח הגר"מ סולובייצ'יק ונדפס במעיין ואעתיק כאן את לשונו:
"חידושי אביך הגאון ז"ל הם אמיתיים מבחינת המחשבה ההגיונית אבל אין הם אמיתיים מבחינה היסתורית (הטעות במקור. וצ"ל היסטורית). להרמב"ם ז"ל היתה דרך לימוד ומחשבה אחרת לגמרי. הבאתי ראיות חותכות שבתשובות הרמב"ם לא נמצא אף דבר אחד הדומה במהותו לחידוש הגר"ח ז"ל. הרמב"ם מתרץ את עצמו באופן אחר לגמרי. הוא אמר לי גירסא אחרת, פירוש אחר, או טעות המעתיק או הכורך וכו'. וגם טעיתי ושכחתי... אבל אין לקפח את שכרו של הגר"ח חלילה בו קם לנו רמב"ם חדש שהינהו פאר למחשבה התורנית". עד כאן לשונו במכתב.

ובכלל, בשיטה הברסקאית שמנסה לשרטט בדווקנות קו אחיד בכל מצב, לעיתים יש קושי להכיל מחלוקות קיצונית בין תנאים או אמוראים, כשכל אחד מהם ניגש לסוגיא מזווית ראיה כל כך שונה. ולמרות זאת... בבריסק ינסו ליישב, להסביר, לאחות. לא תמיד בהצלחה.

רק חשוב לי להדגיש: אין בדברים לעיל חלילה שום זלזול, לא בשיטה ולא בלומדיה. להיפך שיטת בריסק כבשה את עולם התורה ונטועה עמוק בנפשו ורוחו של כ"א מאתנו, ודווקא בגלל זה, חשוב להציע את הדברים כהווייתן, מה שימנע לקחת את זה שלב אחד קדימה (כדרך הצעירים יותר..) כפי שממחיש 'המעשה' הבא....
מג"ש אחד שמסר שיעור ארוך לתלמידיו סיים בקול נלהב: 'וממילא מיושב הרמב"ם'. תמהו תלמידיו, הרי הרב לא תירץ כלום, אז איך אם כן הרמב"ם מיושב? נענה ואמר: הרמב"ם בעיקרון לא היה אמור להיות קשה, אלא מה? היה צריך להיות שיעור, אז לצורך העניין הרמב"ם נהיה קשה. כעת משנגמר השיעור, שוב הדרא 'קושיא' לדוכתא, וממילא הוא מיושב... והבן.

ובנותן טעם בהתייחס לנקודה האחרונה לקשר ולצרף מה שכתב ר' איסר זלמן באבן האזל חלק ג' הלכות קנין בהקדמה.

לחץ כדי לכווץ...

דברי הרב נדיב לב נפלאים כדרכו בקודש

אמנם נראה לי שבמקרה דנן אין הנידון דומה לראיה.
שאף החולקים על שיטת בריסק בדרך הלימוד, לא יחלקו על סברא זו שג' פעמים מצריכים סברא חדא,
רק אפשר לחלוק ולהתווכח האם זוהי הסברא בדין חזקה,
אבל הסברא כשלעצמה נכונה אף בעניני העולם כמו שכתב הרב @מחכה .