לדעתי ענין העמל בזה הוא
ריבוי ההתבוננות והמחשבה, להעמיק יותר ויותר, לחשוף רובד אחר רובד, ועל ידי זה תגיע התוצאה אשר עליה דיבר הרב
@החושב ובלי ריבוי התבוננות, השקעת הראש בכל הכח וכיוצא בזה, לעולם לא נגיע למצב בו נוכל:
וכך טבע הדברים עובד שלימוד עיוני, לתפוס ולחשוף בכל דבר את שורשו, הוא נצרך לעמל מחשבה מרובה, ומאידך, כפועל יוצא, רק על ידו חודרים הדברים על מעמקי הלב.
עניין ההתבננות בתחילה כידוע עניינו במוח, כידוע עניין סדר וצורת גוף האדם, המוח למעלה והלב למטה = מוח "אמור" לשלוט על הלב, משא"כ בהמה - הלב והמוח שלה בגובה שווה, וממילא אצלה לא שייך עניין המוח ששליט על הלב, והנמשל יובן לכל מעיין וכו'
אם יש עמל התורה אמיתי - הוא דווקא בפנימיות התורה.
כי כשהאדם זוכה להנות מפנימיות התורה,
מקבל הוא את המבט האמיתי על העולם.
והמבט האמיתי על העולם,
סותר את התפיסות הישנות שיש לנו בראש.
וזהו העמל התורה האמיתי:
לקחת את התפיסות הישנות שיש בנו מילדות ומקטנות
להמירן בתפיסות חדשות מאירות, ובעיקר אמיתיות.
הביא כאן דוגמא אחת מני רבות:
התפיסה הפשוטה בפנימיות התורה היא, שה' בורא את עולמו כל רגע מחדש.
תגידו לי בכנות:
וכי אפשר לחיות כך באמת, להכניס את זה בתוך תוכנו - שזו תהיה תפיסתנו האניסטינקטיט, בלי עמל אמיתי?
ולא רק זה, מסופר על אדמו"ר הזקן ש(אני לא זוכר בדיוק את כל הפרטים) הנקודה היא שהרבי לא ראה תקרה מעליו - הוא ראה אלוקות, היינו שזה"ע ג"כ של החסידות לצאת קצת עכ"פ מהבלי עוה"ז תתבונן קצת ע"ז שכל דבר בעולם הוא רצון הבורא שכך יהיה, אין כזה דבר באמת דבר "רע" בשבילך - הכול זה אלוקות, תתבונן קצת איך שכל הרע של השני הוא - בגללך (מוסבר העניין בתורת החסידות בהרחבה יותר) ועוד ועוד
לדעתי ענין העמל בזה הוא
ריבוי ההתבוננות והמחשבה, להעמיק יותר ויותר, לחשוף רובד אחר רובד, ועל ידי זה תגיע התוצאה אשר עליה דיבר הרב
@החושב ובלי ריבוי התבוננות, השקעת הראש בכל הכח וכיוצא בזה, לעולם לא נגיע למצב בו נוכל:
וכך באמת ראה בסוף פ"ג בסש"ב ושם כותב אדמו"ר הזקן "ואינו מסיח דעתו - כי אף מי שהוא חכם ונבון וכו' הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה - לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתי כ"א דמיונות שווא וכו' עיי"ש
המטרה הוא ח''ו לא לצבור ידיעות ולא לומדעס, ולא פלפולים
המטרה הוא אחת דביקות בהשם
הרבי הריי"ץ לא רצה שהחסידים יהיו "משכילים" - היינו גאונים בתורת החסידות, הרביים רצו שיהיו "עובדים" כי זה העניין של תורת החסידות,
- תחשוב ע"ז: יש הוראה מהרבי מליובאוויטש ללמוד חסידות כל יום, לא משנה כמה זמן, תנסה לחשוב - למה? וביאר א' ממשפיעי חב"ד שזה"ע הרי של תורת החסידות: להגיע למדרגת אהבה ויראה וזה"ע של לימוד החסידות בכל יום ויום, היינו שכל יום להתקדם עוד קצת בהתבוננות או עכ"פ רק בתורת החסידות בגדולת הבורא, ולהתקדם עוד ועוד במדרגת אהבה ויראה, ואילולי לא תלמד בכל יום חסידות זה כמו שתאכל חצי שיעור מצה בליל הסדר וחצי השני תשלים בשבוע הבא - לא שווה כלום, כך ג"כ בלימוד החסידות,
זה גם המטרה בלימוד הנגלה.
עכשיו ברצינות, כשאתה לומד על שור שנגח את הפרה - איך בדיוק אתה מסוגל להרגיש בכלל דביקות בה'? אני באמת שואל לפי דבריך, משא"כ בלימוד תורת החסידות שכל כולה עניינים רוחניים - הרבה יותר קל להרגיש את ה' כאן בתוך הלימוד, וממילא דווקא בתורת החסידות שייך עניין ההתבוננות בנלמד ולהבין
באמת ולהוליד - (עד כמה שאפשר) אהבה ויראה בלב,