קדושים עציץ באמצע הלוויה (1 צופה)

[התורה]

בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ (ויקרא יט, טו) הֱוֵי דָן אֶת חֲבֵירְךָ לְכַף זְכוּת (רש"י).
בדברי רש"י למדנו את החיוב המוטל עלינו, חיוב של מצות עשה דאורייתא, לדון את כל יהודי לכף זכות. גם אם אנו רואים אותו עושה מעשה אשר נראה על פניו כמעשה שאינו הגון, עלינו לחפש כל דרך אפשרית וללמד עליו זכות, והניסיון אכן הוכיח, פעמים רבות שאדם רואה מעשה מסוים אצל חברו, הנראה כמעשה שלילי, ורק כעבור זמן רב מתגלה התמונה האמיתית והנכונה, ומתברר שאדרבה, היה כאן מעשה של מצוה ומעשה טוב.

סיפר הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל: השתתפתי במסע הלווייתו של הגה"צ רבי אלעזר ריבלין זצ"ל מנקיי הדעת שבירושלים, ולפתע אני מבחין כי רבי שמואל קוק זצ"ל, שהיה ידיד קרוב של הנפטר, עוזב את מסע הלוויה, ונכנס לחנות פרחים כדי לקנות עציץ. תהיתי בליבי: כלום אינו יכול למצוא שעה אחרת לקנות את העציץ, אלא בשעת הלוויה של החבר?

היה קשה לי למצוא עליו לימוד זכות, ועל כן נגשתי אליו וביררתי את פשר הענין.

תשובתו השאירה אותי נדהם, כאשר הסביר לי: מזה שנים מטפל אני במצורע אחד המאושפז בבית חולים מיוחד למצורעים. אתמול מת המצורע, והרופאים שאינם יהודים החליטו לשרוף את כל בגדיו ובכללם גם זוג תפילין, מחשש שהצרעת תדביק אחרים. כששמעתי מכך סיכמתי עם הרופא שעד השעה 12 בצהריים אביא עציץ עשוי חרס, והתפילין יונחו בעציץ ויובאו לגניזה באדמה כדין. מוכרח הייתי עכשיו לרוץ ולקנות עציץ על מנת לקבור את התפילין!...
תורה שבכתב,​